ביקורת ספרות ביקורת ספרות | סדרת "אמון" | חוי בר

brachy 100

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
עריכה והפקת סרטים
קראתי השבוע את סדרת "אמון", חוי בר.

סדרת מותחנים מסוגת פעולה.

הסדרה כוללת שלושה ספרים, המכילים את השורש א.מ.ן בשמם: מבחן נאמנות, אמון בלתי מסויג, משבר אמון.

אני מזהירה מראש, זאת ביקורת נשכנית מאוד, ורעה מאוד. ראו הוזהרתם!

מושגים להבנת הרקע:

יחידה 0:
יחידה ששרוליק הקים, מורכבת מאנשי צה"ל, מוסד ושב"כ, ועומדת ישירות תחת ראש הממשלה.

כשל בהולכה עצבית: בעיה רפואית שיש לשרוליק, חומרים מסוימים לא נספגים טוב בגוף ובכל תרופה המכילה חומרים אלו הוא מקבל פי 10. לשרוליק יש שבבים בגוף, שמעבירים נתונים על הספיגה למכשיר הפלפון שלו.

ו—קדימה לביקורת.

עלילה

שרוליק לוין, יוצא בשאלה מבני ברק, העומד בראשות יחידה אפס, מתמודד עם כמה פרשיות סבוכות המטרידות את מדינת ישראל. בדרך הוא בוס מאפיה, רופא צבאי בנייבי סילס, נגן נבל ועוד כהנה וכהנה.

לשלושת הספרים יש בעיה זהה: העלילה מתחילה מהאמצע, הקורא הממוצע לא מבין כלום. למה שרוליק לחוץ? מה קרה? מי זה אחמד? מה הקטע הזה אומר בעצם? קוראים ספר שלם בלי להבין דבר!
רק בסוף הספר הכל מובן, דבר בעייתי מאוד, כי לקורא ההיפראקטיבי הממוצע אין סבלנות לחכות ספר שלם להבין מה הוא קורא. בכנות? זה היה מעצבן מאוד.
נקודה נוספת בעלילה שהפריע לי, העבר והווה מעורבבים בניהם מאוד מאוד, קשה לעקוב אחרי התאריכים ולקלוט מה קורה לפני מה ולמה.

כתיבה

כתיבה יפה מאוד, ממגנטת וסוחפת. בקטנה, ניכר שהספר הראשון נכתב בגיל 17, חסר בו בשלות מסוימת שהגיל מקנה.
קטע בן שלוש עמודים של דיאלוג בלבד, ללא שום מילה נוספת? (כולל בלי שמות הדוברים!) מבחינתי זה לא קביל, אולי זה נכון ספרותית, אין לי מושג. בתור קוראת – זה מייגע, זה מעצבן, זה משעמם.
הרבה תיאורים כמו "חייך במאור פנים" "נדהם עד עמקי נשמתו" "קולו ההמום" אל תכתבי לנו את זה, תני לנו להרגיש את זה לבד...
באופן כללי הסדרה עמוסה בדיאלוגים, עמוסה מאוד מאוד מאוד. זה יפה, זה שנון, אבל עובר לחלוטין את גבול הטעם הטוב. הייתי מקצצת בחצי לפחות.



רוחניות

את מה שאני עומדת לכתוב עכשיו אני חושבת איך לנסח בצורה זהירה.
הסדרה לוקה בבעיה רוחנית עמוקה ביותר, בעיקר הספר הראשון, וזה גרוע ביותר.

שרוליק, כמו כל גיבורי האקשן בז'אנר בציבור שלנו, הוא חזק, אתלטי, ציני ומעצבן.
אבל, בשונה מהגיבור המוכר יותר בסדרה מקבילה, המוסריות שלו קטנה מאוד עד בלתי קיימת בכלל. הוא נהנה מרוע, אין לו טיפת נקיפת מצפון מלחקור אזרח חף בפשע באמצעים מחמירים. היחס שלו ליהדות מזלזל ביותר, בעיקר לפני שהתחזק אבל גם אחרי. האינטרס היחיד שלו הוא הוא בעצמו, לא ערבות יהודית, לא מסירות למדינה, אפילו לא חוש צדק מפותח. נטו מה יעשה טוב יותר לשרוליק לוין.

משפטים ספציפיים שצרמו לי מאוד:

"וואו, מזמן לא חיללתי שבת ככה" (באדישות ובצחוק קל)

"שרוליק צחק, שמחה לא הייתה בקולו, הייתה שם ציניות ואכזריות מה" (כשהוא מתעמת עם הוריו שקיבלו אותו בלי תנאים חזרה)

"אני מתחיל לחשוב שהנישואים מבוימים" (על האירוסין של שרוליק לנועה)

"כמו תמיד, כשיצא לפעולות, הוא השאיר את המצפון בבית" (שרוליק לפני פעולה)

ועוד כהנה וכהנה משפטים, שאין לי את הספרים לידי לצטט אותם וגם אין עניין.

בכלל, השפה והסיטואציות לא מתאימות במיוחד לספר חרדי. אני לא מעוניינת לקרוא איך הכלב של הגיבור מלקק לו את הפנים, וגם לא שהוא אוהב סטייק בגבינה. אה, אפילו שהוא אוהב הוא לא אוכל. כל הכבוד באמת.
אני גם לא רוצה לקרוא שהוא נותן הסכמה לנישואין לבחורה גויה, ואז מתחרט. פשוט לא.

רק אחרי שקראתי את הסדרה הזאת הבנתי למה חשוב כל כך שלגיבור תהיה דמות תורנית שתכוון אותו בדרך. גם אם הוא משומה אומר בדיוק את מה שמתאים לעלילה ולרצון הסופרת. זה מכניס הרבה הרבה יהדות לסיפור, ובסוף זה חובה בספרות שלנו.


גיבור

שרוליק, בשונה מכמה גיבורי על, הוא לא כל יכול. בכלל לא. הוא הרי נפצע קשה! ואפילו הרופא אומר שהוא לא יכול ללכת! אלא ששרוליק מיד קם מהמיטה והולך. בלתי אפשרי רפואי? הצחקתם אותי, בשביל זה הוא שרוליק לוין.
זה מגרד, זה מעצבן.
אפילו על הבעיה בהבנת הגמרא הוא מצליח להתגבר, כי אחרת איך יעשו לו סיום מסכת?

ללכת עוד צעד קדימה?
לא אהבתי את שרוליק. למעשה, אפילו שנאתי אותו. לא היה לי שום רצון שהעלילה תלך בדרך שתתאים לו ותעשה לו טוב, רציתי שהספר יהיה כמה שיותר מעניין, אפילו במחיר ששרוליק ימות.
וספר שהקורא לא מתחבר לגיבור – הוא ספר עם בעיה ספרותית, אין מה לעשות.

אמינות

בגדול, הסדרה די אמינה, ניכר שנערך תחקיר יסודי מאוד. פחות אהבתי את ההמצאה של יחידת אפס והכשל בהולכה עצבית, אבל זה באמת כבר טעם אישי.



שורה תחתונה?

נהניתי מהקריאה. לחובבי הז'אנר.
 

קנה סוף

משתמש פעיל
כתיבה ספרותית
מזדהה בהחלט.
בנוסף לכך, אם בחלק השני והשלישי עוד הצלחתי להבין את העלילה, החלק הראשון היה ג'יבריש עבורי, לא הבנתי את הקשר בין התרחשויות שונות, והסקת המסקנות של הגיבורים בספר היתה לא ברורה בכלל.
 

אוראל סולטן

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
תודה רבה על הביקורת.

אומנם לא קראתי את הסדרה, רק שמעתי עליה, אבל בינתיים זה היה רק דברים טובים.

אל תשכחי ש @מ. י. פרצמן המנהלת היא העורכת של הסדרה - ובנוסף היא ערכה גם את 'התנקשות' של @יונה ספיר - מה שבאמת מראה על עריכה חזקה וטובה...
 

רבקהנ

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
מסכימה עם רוב הדברים. בעבר אהבתי מאוד את הספרים וקראתי בהם רבות, עכשיו מסתכלת עליהם שוב מהצד במבט יותר ביקורתי.
לגבי סדר העלילה, מסכימה לגמרי. במיוחד דיאלוגים עלומים בין 2 דמויות לא מזוהות, אלו קטעים שדורשים דילוג או פיהוק כשקוראים אותם וחבל. כנראה שדיאלוג מסוג זה מוסיף לעלילה, אבל כשהקורא לא מבין לאיזה קצה חוט ניתן לקשר את זה, זה הופך להיות מייגע ומכביד.
על הכתיבה אני חושבת שכדאי להדגיש שהיא אכן סוחפת, מרתקת, וקלילה. זה שילוב שלא תמיד רואים בספרי מתח מהסוג הזה. לפעמים בספרים כאלו יש קצת כבדות שיוצרת מעין מועקה בקריאה. כאן הקריאה עבורי היתה מאוד זורמת.
על הרוחניות מסכימה בהחלט. לא בגלל הדוגמאות הבעייתיות אלא בגלל הבעייתיות של הצגת הדמות עצמה. אני בעד להביא דמויות כאלו לקדמת הבמה, אני חושבת שכל עוד זה מנותב למקום טוב אין בעיה להציג בצורה עדינה את הדילמות. אבל, וכאן זאת הסתייגות גדולה, אי אפשר להפוך את הדמות הזאת לגיבור מושא ההערצה של הספר. אם מציגים מורכבות רוחנית, צריך שהדמות תהיה גם מורכבת מבחינת ההזדהות של הקורא איתה. צריך שלא תמיד הוא יהיה הדמות המושלמת והגיבור הבלתי מעורער.
תודה על הסקירה המוצלחת, היא העלתה לי הרבה תובנות ששכנו אי שם בקצה המוח.
 

משולש ברמודה

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
הנדסת תוכנה
ניכר שהספר הראשון נכתב בגיל 17
בשונה מהגיבור המוכר יותר בסדרה מקבילה
נראה לי אמרת הכול בשני המשפטים האלו...

הוא נהנה מרוע, אין לו טיפת נקיפת מצפון מלחקור אזרח חף בפשע באמצעים מחמירים. היחס שלו ליהדות מזלזל ביותר, בעיקר לפני שהתחזק אבל גם אחרי. האינטרס היחיד שלו הוא הוא בעצמו, לא ערבות יהודית, לא מסירות למדינה, אפילו לא חוש צדק מפותח. נטו מה יעשה טוב יותר לשרוליק לוין.
הייתי אומרת שזה קצת יותר אמין מאותו גיבור בסדרה המקבילה שמסכן את חייו בנאיביות יתרה פעם אחר פעם, אבל בסופו של דבר שתי הקיצוניות לא מצליחות לשכנע אותי.

כשקראתי את הספרים הרגשתי שהסופרת מנסה להפוך את הגיבור שלה ל'מגניב' ו'שנון' ו'בועט', אולי לכן היא בחרה באופי חסר המצפון הזה.
וזה בסדר לדעתי, כל עוד הוא לא נהיה ילדון רגיש ותמים כשהוא מדבר עם אשתו וילדיו החורגים (רפרנס לסדרה מוכרת אחרת...?) ואיש בעל מידות נעלות ותרומיות כשהוא מתיישב ללמוד.
בכלל, השפה והסיטואציות לא מתאימות במיוחד לספר חרדי.
רק אחרי שקראתי את הסדרה הזאת הבנתי למה חשוב כל כך שלגיבור תהיה דמות תורנית שתכוון אותו בדרך. גם אם הוא משומה אומר בדיוק את מה שמתאים לעלילה ולרצון הסופרת. זה מכניס הרבה הרבה יהדות לסיפור, ובסוף זה חובה בספרות שלנו.
אני חושבת שהמסקנה שלך קצת מוגזמת : )
הסיטואציות בספר יותר מביכות בעיני. מן ניסיון לא מוצלח להפוך אותו ל'אמיתי' 'ו'פתוח' על ידי שימוש בקלישאות אחרות. (הבחורה הגויה או הרומנטיקה הצ'יזית כל כך עם נועה).
בעיני יכולה להיות דרך אמצע, ואת יודעת מה? אני חושבת שאפשר לחזור למשפט הראשון שציטטתי ולומר שאחרי הכול היא כתבה את הספר כשהיא עצמה מתבגרת... לא הייתי רוצה שמישהו יקרא את הדברים שאני כתבתי בכזה גיל ; )
בקיצור, במקומה הייתי מחכה קצת, אבל כל הכבוד לה על הניסיון : )
 

הפקות ומשחק

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
הפקות ואירועים
קודם כל, תפס אותי המשפט "לא אהבתי את שרוליק. למעשה, אפילו שנאתי אותו". כי רוב הקוראים של הסדרה, באופן מוחלט, הכי אהבו את שרוליק בשלושת הספרים הללו. ונכון שזה טעם וריח, אבל אי אפשר לומר שזו בעיה ספרותית בספר, כי כמות האהדה ששרוליק קיבל מהקוראים מוכיחה כי הגיבור שלה היה טוב, אפילו מצוין.
נכון שיש לסדרה כמה חסרונות, ואפילו משמעותיים, ואין מה לעשות, ספרים ראשונים תמיד לוקים בחסרים. אבל יש לה כמה יתרונות גדולים שהפכו את הסדרה הזו למוכרת מאוד, ואחד מהם זה הגיבור.
אגב, חייבת לציין שהיום ממש רואים איך חוי בר השתפרה. בכתיבה, בעלילה, בתחקיר. הכל. הספרים שלה היום ברמה ממש גבוהה.
ומדהים לראות כמה ספר רביעי\חמישי הוא רמה אחרת לגמרי מספר ראשון\שני.
 

Ayala10

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
צילום מקצועי
יש משהו נכון במה שאת אומרת.
קראתי את הסדרה פעם אחת לפני דיי הרבה זמן (ואני לא חובבת את הז'אנר הזה...).
אז כמובן שזה הפריע לי אבל אם כבר אני קוראת אז לקרוא עד הסוף ולנסות לאהוב את מה שיש.
ברור שזה מפריע לקרוא על כאלה גיבורים שמוסריות, מצפון, דת וכו' לא נמצאים בראש מעינייהם.

אגב המשפט הזה
שרוליק, בשונה מכמה גיבורי על, הוא לא כל יכול. בכלל לא. הוא הרי נפצע קשה! ואפילו הרופא אומר שהוא לא יכול ללכת! אלא ששרוליק מיד קם מהמיטה והולך. בלתי אפשרי רפואי? הצחקתם אותי, בשביל זה הוא שרוליק לוין.
קצת הזכיר לי את ברנט מ"המצולע"... (קראתי את הספר לאחרונה וסיימתי בשבת). אם את מכירה את הספר, גם שם ברנט הצטייר ככל יכול, הוא אפילו הערים שם על כולם.
וכנ"ל אייל וכל הסדרה ההיא... כנראה שבז'אנר הזה צריך משהו מסוים מהסוג הזה של גיבור כל יכול, שבאמת במציאות זה דיי מורכב.

@משולש ברמודה צודקת בכל מילה. שני המשפטים אומרים הכל........
אבל בכל זאת---
 

yael305

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
מזדהה בהחלט.
בנוסף לכך, אם בחלק השני והשלישי עוד הצלחתי להבין את העלילה, החלק הראשון היה ג'יבריש עבורי, לא הבנתי את הקשר בין התרחשויות שונות, והסקת המסקנות של הגיבורים בספר היתה לא ברורה בכלל.
מעניין שאני לא הבנתי בעיקר את העלילה של הספר השני.. בפעם הראשונה שקראתי אותו לא ידעתי שזה סידרה אבל ם אחר כך הוא היה הכי מסובך מבחנתי...
מסכימה בכללי עם הביקורת אבל לא עם כל פרט שם..
אולי בהמשך אני אפרט.
 

brachy 100

משתמש סופר מקצוען
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
עריכה והפקת סרטים
על הכתיבה אני חושבת שכדאי להדגיש שהיא אכן סוחפת, מרתקת, וקלילה. זה שילוב שלא תמיד רואים בספרי מתח מהסוג הזה. לפעמים בספרים כאלו יש קצת כבדות שיוצרת מעין מועקה בקריאה. כאן הקריאה עבורי היתה מאוד זורמת.
מסכימה!
למעשה הסיבה העיקרית שהמשכתי לקרוא שלוש ספרים הייתה בגלל הכתיבה
אני חושבת שהמסקנה שלך קצת מוגזמת : )
יכול להיות, הקצנתי בהחלט.
הסיטואציות בספר יותר מביכות בעיני. מן ניסיון לא מוצלח להפוך אותו ל'אמיתי' 'ו'פתוח' על ידי שימוש בקלישאות אחרות. (הבחורה הגויה או הרומנטיקה הצ'יזית כל כך עם נועה).
התלבטתי אם לכתוב את זה, שמחה שעשית את זה במקומי.
קודם כל, תפס אותי המשפט "לא אהבתי את שרוליק. למעשה, אפילו שנאתי אותו". כי רוב הקוראים של הסדרה, באופן מוחלט, הכי אהבו את שרוליק בשלושת הספרים הללו. ונכון שזה טעם וריח, אבל אי אפשר לומר שזו בעיה ספרותית בספר, כי כמות האהדה ששרוליק קיבל מהקוראים מוכיחה כי הגיבור שלה היה טוב, אפילו מצוין.
נכון שיש לסדרה כמה חסרונות, ואפילו משמעותיים, ואין מה לעשות, ספרים ראשונים תמיד לוקים בחסרים. אבל יש לה כמה יתרונות גדולים שהפכו את הסדרה הזו למוכרת מאוד, ואחד מהם זה הגיבור.
לא ידעתי, ואני לוקחת את דברי בחזרה אם כן.
אגב, חייבת לציין שהיום ממש רואים איך חוי בר השתפרה. בכתיבה, בעלילה, בתחקיר. הכל. הספרים שלה היום ברמה ממש גבוהה.
ומדהים לראות כמה ספר רביעי\חמישי הוא רמה אחרת לגמרי מספר ראשון\שני.
בהחלט!!!!
הספרים האחרונים יפיפיים,
בעיקר 140 סיבות לחיות
ספר מעולההה מכל הבחינות,
אולי אני יכתוב עליו ביקורת בעתיד.
אולי בהמשך אני אפרט.
אני אשמח!
 

תהילה בצלאל

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
תודה רבה על הביקורת.

אומנם לא קראתי את הסדרה, רק שמעתי עליה, אבל בינתיים זה היה רק דברים טובים.

אל תשכחי ש @מ. י. פרצמן המנהלת היא העורכת של הסדרה - ובנוסף היא ערכה גם את 'התנקשות' של @יונה ספיר - מה שבאמת מראה על עריכה חזקה וטובה...
מדייקת ממה שנאמר לי מחוי בר עצמה: @מ. י. פרצמן לא הייתה עורכת הסדרה, אלא שפצרה מבחינה ספרותית את משבר אמון (ואותו בלבד).
 

מ. י. פרצמן

סופרת ועורכת, מנהלת קהילת כתיבה
מנהל
מנוי פרימיום
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
D I G I T A L
קראתי השבוע את סדרת "אמון", חוי בר.

סדרת מותחנים מסוגת פעולה.

הסדרה כוללת שלושה ספרים, המכילים את השורש א.מ.ן בשמם: מבחן נאמנות, אמון בלתי מסויג, משבר אמון.

אני מזהירה מראש, זאת ביקורת נשכנית מאוד, ורעה מאוד. ראו הוזהרתם!

מושגים להבנת הרקע:

יחידה 0:
יחידה ששרוליק הקים, מורכבת מאנשי צה"ל, מוסד ושב"כ, ועומדת ישירות תחת ראש הממשלה.

כשל בהולכה עצבית: בעיה רפואית שיש לשרוליק, חומרים מסוימים לא נספגים טוב בגוף ובכל תרופה המכילה חומרים אלו הוא מקבל פי 10. לשרוליק יש שבבים בגוף, שמעבירים נתונים על הספיגה למכשיר הפלפון שלו.

ו—קדימה לביקורת.

עלילה

שרוליק לוין, יוצא בשאלה מבני ברק, העומד בראשות יחידה אפס, מתמודד עם כמה פרשיות סבוכות המטרידות את מדינת ישראל. בדרך הוא בוס מאפיה, רופא צבאי בנייבי סילס, נגן נבל ועוד כהנה וכהנה.

לשלושת הספרים יש בעיה זהה: העלילה מתחילה מהאמצע, הקורא הממוצע לא מבין כלום. למה שרוליק לחוץ? מה קרה? מי זה אחמד? מה הקטע הזה אומר בעצם? קוראים ספר שלם בלי להבין דבר!
רק בסוף הספר הכל מובן, דבר בעייתי מאוד, כי לקורא ההיפראקטיבי הממוצע אין סבלנות לחכות ספר שלם להבין מה הוא קורא. בכנות? זה היה מעצבן מאוד.
נקודה נוספת בעלילה שהפריע לי, העבר והווה מעורבבים בניהם מאוד מאוד, קשה לעקוב אחרי התאריכים ולקלוט מה קורה לפני מה ולמה.

כתיבה

כתיבה יפה מאוד, ממגנטת וסוחפת. בקטנה, ניכר שהספר הראשון נכתב בגיל 17, חסר בו בשלות מסוימת שהגיל מקנה.
קטע בן שלוש עמודים של דיאלוג בלבד, ללא שום מילה נוספת? (כולל בלי שמות הדוברים!) מבחינתי זה לא קביל, אולי זה נכון ספרותית, אין לי מושג. בתור קוראת – זה מייגע, זה מעצבן, זה משעמם.
הרבה תיאורים כמו "חייך במאור פנים" "נדהם עד עמקי נשמתו" "קולו ההמום" אל תכתבי לנו את זה, תני לנו להרגיש את זה לבד...
באופן כללי הסדרה עמוסה בדיאלוגים, עמוסה מאוד מאוד מאוד. זה יפה, זה שנון, אבל עובר לחלוטין את גבול הטעם הטוב. הייתי מקצצת בחצי לפחות.



רוחניות

את מה שאני עומדת לכתוב עכשיו אני חושבת איך לנסח בצורה זהירה.
הסדרה לוקה בבעיה רוחנית עמוקה ביותר, בעיקר הספר הראשון, וזה גרוע ביותר.

שרוליק, כמו כל גיבורי האקשן בז'אנר בציבור שלנו, הוא חזק, אתלטי, ציני ומעצבן.
אבל, בשונה מהגיבור המוכר יותר בסדרה מקבילה, המוסריות שלו קטנה מאוד עד בלתי קיימת בכלל. הוא נהנה מרוע, אין לו טיפת נקיפת מצפון מלחקור אזרח חף בפשע באמצעים מחמירים. היחס שלו ליהדות מזלזל ביותר, בעיקר לפני שהתחזק אבל גם אחרי. האינטרס היחיד שלו הוא הוא בעצמו, לא ערבות יהודית, לא מסירות למדינה, אפילו לא חוש צדק מפותח. נטו מה יעשה טוב יותר לשרוליק לוין.

משפטים ספציפיים שצרמו לי מאוד:

"וואו, מזמן לא חיללתי שבת ככה" (באדישות ובצחוק קל)

"שרוליק צחק, שמחה לא הייתה בקולו, הייתה שם ציניות ואכזריות מה" (כשהוא מתעמת עם הוריו שקיבלו אותו בלי תנאים חזרה)

"אני מתחיל לחשוב שהנישואים מבוימים" (על האירוסין של שרוליק לנועה)

"כמו תמיד, כשיצא לפעולות, הוא השאיר את המצפון בבית" (שרוליק לפני פעולה)

ועוד כהנה וכהנה משפטים, שאין לי את הספרים לידי לצטט אותם וגם אין עניין.

בכלל, השפה והסיטואציות לא מתאימות במיוחד לספר חרדי. אני לא מעוניינת לקרוא איך הכלב של הגיבור מלקק לו את הפנים, וגם לא שהוא אוהב סטייק בגבינה. אה, אפילו שהוא אוהב הוא לא אוכל. כל הכבוד באמת.
אני גם לא רוצה לקרוא שהוא נותן הסכמה לנישואין לבחורה גויה, ואז מתחרט. פשוט לא.

רק אחרי שקראתי את הסדרה הזאת הבנתי למה חשוב כל כך שלגיבור תהיה דמות תורנית שתכוון אותו בדרך. גם אם הוא משומה אומר בדיוק את מה שמתאים לעלילה ולרצון הסופרת. זה מכניס הרבה הרבה יהדות לסיפור, ובסוף זה חובה בספרות שלנו.


גיבור

שרוליק, בשונה מכמה גיבורי על, הוא לא כל יכול. בכלל לא. הוא הרי נפצע קשה! ואפילו הרופא אומר שהוא לא יכול ללכת! אלא ששרוליק מיד קם מהמיטה והולך. בלתי אפשרי רפואי? הצחקתם אותי, בשביל זה הוא שרוליק לוין.
זה מגרד, זה מעצבן.
אפילו על הבעיה בהבנת הגמרא הוא מצליח להתגבר, כי אחרת איך יעשו לו סיום מסכת?

ללכת עוד צעד קדימה?
לא אהבתי את שרוליק. למעשה, אפילו שנאתי אותו. לא היה לי שום רצון שהעלילה תלך בדרך שתתאים לו ותעשה לו טוב, רציתי שהספר יהיה כמה שיותר מעניין, אפילו במחיר ששרוליק ימות.
וספר שהקורא לא מתחבר לגיבור – הוא ספר עם בעיה ספרותית, אין מה לעשות.

אמינות

בגדול, הסדרה די אמינה, ניכר שנערך תחקיר יסודי מאוד. פחות אהבתי את ההמצאה של יחידת אפס והכשל בהולכה עצבית, אבל זה באמת כבר טעם אישי.



שורה תחתונה?

נהניתי מהקריאה. לחובבי הז'אנר.
לא נכנסת לתוכן הביקורת, מכיוון שכל סעיף שציינת דורש מגילה בפני עצמה,
אבל אגיב באופן כללי:
הביקורת מעולה.
היא לא רעה בכלל, ואין צורך להזהיר בראשיתה.
ביקורת רעה היא ביקורת שאין בה תועלת. היא ביקורת הרסנית, מגדפת לעיתים, שבאה להוריד את היצירה הספרותית ללא מטרה מועילה.
ביקורת בונה היא ביקורת שבאה לתרום לעולם הספרות בכלל וליצירה הספרותית בפרט, לדרוש בה שיפור ולהסביר למה היא דרושה שיפור.
זו הביקורת שכתבת, ועל כך שאפו לך.
ציינת מה לא אהבת, מניסוח דברייך הבהרת שזו דעתך והיא נכתבה על פי טעמך האישי, נימקת מה גרם לך לא לאהוב.
לא כתבת רק "מה רע", אלא הסברת למה זה רע, על פי דעתך, וגם הצעת - כמובן על פי דעתך - דרכים לשיפור,
כך שזו ביקורת בונה, אף אם היא נשכנית.
בראבו.
ירבו ביקורות בונות כמו זו.


ובסוף, הבהרה:
אני לא עורכת הסדרה. לא את סדרת אמון, ולא את סדרת מרגל להשכרה. מעולם לא הייתי. בשתי הסדרות הייתי אומנם מעורבת, מבחינה זו או אחרת, בעריכת חלק מספריהן, אבל בשום שלב לא ערכתי את כל ספרי הסדרה.
 

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קכו

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב יי אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים:ב אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל יי לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה:ג הִגְדִּיל יי לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ הָיִינוּ שְׂמֵחִים:ד שׁוּבָה יי אֶת (שבותנו) שְׁבִיתֵנוּ כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב:ה הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ:ו הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע בֹּא יָבוֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו:
נקרא  108  פעמים

אתגר AI

תאומים • אתגר 145

לוח מודעות

למעלה