הנושאים החמים
הנושאים החמים
אנכרוניזם, מילון: מעתק זמן; שיוך דבר לתקופה שאיננו שייך לה; טעות בזמן.
יצא לכם לקרוא פעם ספר על הלוחם ההוא מבית שני שירה באקדח על ראשו של טיטוס? טוב, טעות כל כך גסה אני מניחה שהמבקרים הספרותיים תופסים לפני ההדפסה.
אבל על תפוחי אדמה שקולפו בידי המבשלות בבית שני, בהחלט יצא לי לקרוא בספר היסטורי שמכבד את עצמו.
נעים להכיר. אנכרוניזם.
והוא לא חייב לתאר טעויות היסטוריות גסות: בדרך כלל, מדובר על חוסר הבנה של רוח התקופה.
מכירים את אלו שכותבים סיפור על ימי החשמונאים, ומשום מה נראה לכם שכתבו סיפור על ימינו אנו והשתמשו בפונקציית החלפה (word: בית: עריכה: החלפה: החלף הכל/ ctrl+h) כדי להחליף כל רובה בקשת, כל מרצדס בסוס וכל סובארו אברייכים בחמור?
(הופה. משום מה לכותבים היסטוריים יש נטיה להרכיב את הדמויות על גבו של סוס. אפשר להבין אותם, זה הרבה יותר מגניב. אבל במציאות, בתקופות הקדומות ההן, המון העם השתמש בחמורים. והם בהמות משא, שלא שועטות במהירות האור על הרים וגבעות)
בתור התחלה כדאי להדגיש שאין, אין ולא יהיה סיפור היסטורי נעדר אנכרוניזם.
אלף: משום שאתם, בני אדם שחיים היום, לא באמת יכולים להבין מה עבר בראש של אדם שהשתחווה לבעל. ומה מערכת התפיסות והרגשות שהביאה אותו להאמין שהדבר הזה יוריד לו גשמים.
בית: משום שאם במקרה תפסתם איזו מכונת זמן לתקופת גירוש ספרד נניח, הקוראים שלכם לא עשו את זה. והצורך להסביר להם על מה מדובר חוסם את היכולת לכתוב בטבעיות ומסרבל את הסיפור. לא, אתם לא יכולים לאזכר מונחים פילוסופיים או להוריד בדיחה חזקה על המצב הפוליטי בקסטיליה. אף אחד לא יבין.
לא תוכלו לתאר שר צבא הבא לעיר בראש שפעה (גדוד), כיצד מקבלים אותו שלוחים מן העיר בחשדנות: 'השלום בואך'? וגם אם השאלה הזאת איכשהו קליטה, הרי שתשובה סגנון 'מה השלום עד כשפיך הרבים' תהיה ממש מוגזמת.
היא לא תוכל להעביר את הדרמה, המתח, והבעתה שאחזו אז בכל הסובבים, באותו יום רב תהפוכות ביזרעאל.
המשך בהודעה הבאה
יצא לכם לקרוא פעם ספר על הלוחם ההוא מבית שני שירה באקדח על ראשו של טיטוס? טוב, טעות כל כך גסה אני מניחה שהמבקרים הספרותיים תופסים לפני ההדפסה.
אבל על תפוחי אדמה שקולפו בידי המבשלות בבית שני, בהחלט יצא לי לקרוא בספר היסטורי שמכבד את עצמו.
נעים להכיר. אנכרוניזם.
והוא לא חייב לתאר טעויות היסטוריות גסות: בדרך כלל, מדובר על חוסר הבנה של רוח התקופה.
מכירים את אלו שכותבים סיפור על ימי החשמונאים, ומשום מה נראה לכם שכתבו סיפור על ימינו אנו והשתמשו בפונקציית החלפה (word: בית: עריכה: החלפה: החלף הכל/ ctrl+h) כדי להחליף כל רובה בקשת, כל מרצדס בסוס וכל סובארו אברייכים בחמור?
(הופה. משום מה לכותבים היסטוריים יש נטיה להרכיב את הדמויות על גבו של סוס. אפשר להבין אותם, זה הרבה יותר מגניב. אבל במציאות, בתקופות הקדומות ההן, המון העם השתמש בחמורים. והם בהמות משא, שלא שועטות במהירות האור על הרים וגבעות)
בתור התחלה כדאי להדגיש שאין, אין ולא יהיה סיפור היסטורי נעדר אנכרוניזם.
אלף: משום שאתם, בני אדם שחיים היום, לא באמת יכולים להבין מה עבר בראש של אדם שהשתחווה לבעל. ומה מערכת התפיסות והרגשות שהביאה אותו להאמין שהדבר הזה יוריד לו גשמים.
בית: משום שאם במקרה תפסתם איזו מכונת זמן לתקופת גירוש ספרד נניח, הקוראים שלכם לא עשו את זה. והצורך להסביר להם על מה מדובר חוסם את היכולת לכתוב בטבעיות ומסרבל את הסיפור. לא, אתם לא יכולים לאזכר מונחים פילוסופיים או להוריד בדיחה חזקה על המצב הפוליטי בקסטיליה. אף אחד לא יבין.
לא תוכלו לתאר שר צבא הבא לעיר בראש שפעה (גדוד), כיצד מקבלים אותו שלוחים מן העיר בחשדנות: 'השלום בואך'? וגם אם השאלה הזאת איכשהו קליטה, הרי שתשובה סגנון 'מה השלום עד כשפיך הרבים' תהיה ממש מוגזמת.
היא לא תוכל להעביר את הדרמה, המתח, והבעתה שאחזו אז בכל הסובבים, באותו יום רב תהפוכות ביזרעאל.
המשך בהודעה הבאה
