הנושאים החמים
הנושאים החמים
הערות ותגובות יתקבלו בברכה!
פרולוג
המשחק נגמר.
הוא ידע זאת,
אך לא אדם כמוהו יוותר.
בכוחותיו האחרונים הוא פילס את דרכו בחשכה,
צעד אחר צעד.
זהו,
הוא קרס על האדמה הלחה באפיסת כוחות, ממתין לבאות.
מרחוק החלו להישמע רעשים.
הוא נדרך. הם הגיעו!
הרעשים קרבו.
ידו נשלחה לכיסו ושלפה את האקדח,
הוא התרומם לתנוחה שתספק לו גם הסוואה וגם זווית נקיה.
הם היו שניים, הוא זיהה את צלליותיהם באור הקלוש.
הם התקדמו בדממה, שומרים על קצב תואם.
הוא כיוון את הנשק.
להערכתו, בעוד פחות מעשר שניות הם יהיו כאן.
אוקיי, הוא יחכה.
שלש,
שתיים,
אחת...
אצבעו סחטה את ההדק.
צווחה נשמעה ואחריה חבטה עמומה.
הוא כיוון שוב את נשקו, קולט בזווית עינו שהשני זינק על הראשון כדי לטפל בו.
'חובבן' הרהר לעצמו, ואז קלט: 'מסור'.
טוב, זה לא כל כך משנה לו,
כל עוד זה משחק לטובתו.
הוא לא מצמץ כשלחץ על ההדק בשנית, גורם לשני להתמוטט ליד הראשון.
הוא לא צריך לוודא הריגה, אין סיבה שהפעם זה יהיה שונה...
בסתר ליבו הוא החמיא לעצמו על הפעולה המדויקת, גם כשהוא על סף קריסה.
קדימה, הוא התעשת. הוא גמר כאן, את שאר העבודה הם כבר יעשו.
רחש נשמע מאחוריו.
הוא זינק לאחור, מטיב את אחיזתו באקדח.
מאוחר מדי.
חושך השתרר לפתע, הוא התקשה לראות.
"תזרוק את הנשק!" נשמע קול פוקד.
הוא נבעת.
זה הוא!
כמה חיכה לרגע הזה.
צ'רלי עמד מול הדלת ששם משפחתו התנוסס עליה.
הוא חזר!
גיחוך מר עלה בגרונו, 'באמת, חזרת, נו נו...'
הוא סילק בכוח את המחשבות הדוקרניות ובצעד אמיץ לחץ על הידית.
חריקה קלה נשמעה,
הוא הסדיר את נשימתו ונכנס בצעדים בוטחים יותר אל פנים הבית.
נשימתו נעתקה אל מול המקום שכה התגעגע אליו.
העיף מבט אל שעון הקיר שתלה בסלון, המחוגים הראו על השעה שלש לפנות בוקר.
הוא סקר את הבית ביסודיות, מטר אחר מטר.
נראה ששום דבר לא השתנה,
המטבח הישן, הספה שכבר אז ידעה ימים יפים יותר, חדר הילדים שהספיק לשכוח.
הכל נותר כשהיה.
הוא סיים לסקור את הבית והתיישב, מהורהר, על אחד הכיסאות שהיו בסלון, נותן מבט נוסף בשעון...
צ'רלי קפא.
מול עיניו ההמומות החליף השעון באחת את צבעו לאדום בוהק.
ספרות דיגיטליות הופיעו.
00:00:04
00:00:03
הוא לא הספיק להיבהל.
פיצוץ עז קרע את הדממה הסמיכה, בולע בקרבו זעקה זוועתית.
ענן עשן התפזר סביב.
חלל ריק מילא כעת את מה שהיה פעם בית מפואר בעומק יער המוות בקליפורניה.
שמונים וארבעה שנים לאחר מכן, תימצא גופתו, או מה שנותר ממנה, על שפת נהר הבגיובה שמרוחקת אלפי קילומטרים מיער המוות בקליפורניה.
פרולוג
המשחק נגמר.
הוא ידע זאת,
אך לא אדם כמוהו יוותר.
בכוחותיו האחרונים הוא פילס את דרכו בחשכה,
צעד אחר צעד.
זהו,
הוא קרס על האדמה הלחה באפיסת כוחות, ממתין לבאות.
מרחוק החלו להישמע רעשים.
הוא נדרך. הם הגיעו!
הרעשים קרבו.
ידו נשלחה לכיסו ושלפה את האקדח,
הוא התרומם לתנוחה שתספק לו גם הסוואה וגם זווית נקיה.
הם היו שניים, הוא זיהה את צלליותיהם באור הקלוש.
הם התקדמו בדממה, שומרים על קצב תואם.
הוא כיוון את הנשק.
להערכתו, בעוד פחות מעשר שניות הם יהיו כאן.
אוקיי, הוא יחכה.
שלש,
שתיים,
אחת...
אצבעו סחטה את ההדק.
צווחה נשמעה ואחריה חבטה עמומה.
הוא כיוון שוב את נשקו, קולט בזווית עינו שהשני זינק על הראשון כדי לטפל בו.
'חובבן' הרהר לעצמו, ואז קלט: 'מסור'.
טוב, זה לא כל כך משנה לו,
כל עוד זה משחק לטובתו.
הוא לא מצמץ כשלחץ על ההדק בשנית, גורם לשני להתמוטט ליד הראשון.
הוא לא צריך לוודא הריגה, אין סיבה שהפעם זה יהיה שונה...
בסתר ליבו הוא החמיא לעצמו על הפעולה המדויקת, גם כשהוא על סף קריסה.
קדימה, הוא התעשת. הוא גמר כאן, את שאר העבודה הם כבר יעשו.
רחש נשמע מאחוריו.
הוא זינק לאחור, מטיב את אחיזתו באקדח.
מאוחר מדי.
חושך השתרר לפתע, הוא התקשה לראות.
"תזרוק את הנשק!" נשמע קול פוקד.
הוא נבעת.
זה הוא!
- - -
כמה חיכה לרגע הזה.
צ'רלי עמד מול הדלת ששם משפחתו התנוסס עליה.
הוא חזר!
גיחוך מר עלה בגרונו, 'באמת, חזרת, נו נו...'
הוא סילק בכוח את המחשבות הדוקרניות ובצעד אמיץ לחץ על הידית.
חריקה קלה נשמעה,
הוא הסדיר את נשימתו ונכנס בצעדים בוטחים יותר אל פנים הבית.
נשימתו נעתקה אל מול המקום שכה התגעגע אליו.
העיף מבט אל שעון הקיר שתלה בסלון, המחוגים הראו על השעה שלש לפנות בוקר.
הוא סקר את הבית ביסודיות, מטר אחר מטר.
נראה ששום דבר לא השתנה,
המטבח הישן, הספה שכבר אז ידעה ימים יפים יותר, חדר הילדים שהספיק לשכוח.
הכל נותר כשהיה.
הוא סיים לסקור את הבית והתיישב, מהורהר, על אחד הכיסאות שהיו בסלון, נותן מבט נוסף בשעון...
צ'רלי קפא.
מול עיניו ההמומות החליף השעון באחת את צבעו לאדום בוהק.
ספרות דיגיטליות הופיעו.
00:00:04
00:00:03
הוא לא הספיק להיבהל.
פיצוץ עז קרע את הדממה הסמיכה, בולע בקרבו זעקה זוועתית.
ענן עשן התפזר סביב.
חלל ריק מילא כעת את מה שהיה פעם בית מפואר בעומק יער המוות בקליפורניה.
שמונים וארבעה שנים לאחר מכן, תימצא גופתו, או מה שנותר ממנה, על שפת נהר הבגיובה שמרוחקת אלפי קילומטרים מיער המוות בקליפורניה.
