שיתוף - לביקורת וְיֵשׁ שֶׁהַסִּפּוּר יָפֶה לִמְאוֹד

I.Q · 10/9/24

ב''ה

וְיֵשׁ שֶׁהַסִּפּוּר יָפֶה לִמְאוֹד, אֲבָל הוּא רַק עוֹבֵר אֹרַח, בָּא וְהוֹלֵךְ, בְּלִי לְהַשְׁאִיר חוֹתָם. וַהֲרֵי הוּא כְּכָל הַמַּעֲשִׂים הַטּוֹבִים, הַתְּמִימִים, הַנַּעֲשִׂים תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ. וְנֶהֱנֶה הָאָדָם מִיָּפְיוֹ, מֵהֲדָרוֹ, מִמְּשׁוּבָתוֹ. וְנִשְׁכַּח הַסִּפּוּר מִן הַלֵּב, וְהָיָה כְּלֹא הָיָה. וּתְמֵהִים הָאֲנָשִׁים זֶה לָזֶה אַיֵּה הַסִּפּוּר מְשׁוֹבֵב הַנֶּפֶשׁ שֶׁהִתְהַלֵּךְ כָּאן, וְהָיָה הֶחָלָל מָלֵא מִמֶּנּוּ, מָלֵא מֵהֲדָרוֹ, לֹא נוֹדַע מִי הִכָּהוּ. וְיֵשׁ סִפּוּר שֶׁהוּא נִכְנָס לַלֵּב, וְאֵינוֹ בָּא רַק לָתוּר אוֹתוֹ, וַהֲרֵי הוּא לוֹקֵחַ אֶת הָאָדָם בִּכְנָפָיו, מִן הַחוֹל אֶל הַקֹּדֶשׁ, מֵהִתְקַבְּצוּת רְגָעִים וּרְגָשׁוֹת, שֶׁל זְמַן וּמָקוֹם, וְכַעַס וְיִרְאָה וְאַהֲבָה, אֶל מָקוֹם שֶׁאֵין בּוֹ מָקוֹם, וְאֶל זְמַן שֶׁאֵין בּוֹ זְמַן, וְאֶל כַעַס שֶׁאֵין בּוֹ כַּעַס וְאֶל יִרְאָה שֶׁאֵין בָּהּ יִרְאָה וְאֶל אַהֲבָה שֶׁאֵין בָּהּ אַהֲבָה. וּמַרְגִּישׁ הָאָדָם מְעַט מִן הַנֶּצַח, מְעַט מֵהָעוֹלָם שֶׁלְּמַעְלָה הֵימֶנּוּ, וְאֵין הָאָדָם יוֹדֵעַ לְבָאֵר מַדּוּעַ זֶה הַסִּפּוּר לָקְחוּ אֶל הָאָיִן מַדּוּעַ זֶה הַסִּפּוּר נָגַע בּוֹ לָנֶצַח. כִּי אֵיךְ יֵדַע הָאָדָם, שֶׁאוֹסֵף בָּרְחוֹבוֹת וּבַשְּׁוָקִים, כְּעָנִי הַמְּחַזֵּר מִן הָאֲנָשִׁים, רְגָעִים שֶׁל שִׂמְחָה וְשֶׁל אֹשֶׁר וְשֶׁל מַשְׁמָעוּת, בְּכִיס מְעִילוֹ הַקָּרוּעַ מֵאֵימַת הַחַיִּים, לְהַסְבִּיר מַהוּ נֶצַח? וּמֵעֵין זֶה הַדָּבָר גַּם בְּדִבְרֵי תּוֹרָה שֶׁיֵּשׁ מֵהֶם שֶׁהָאוֹר שֶׁבָּהֶם אֵינוֹ עָטוּף וְאֵינוֹ מִסְתַּתֵּר וַהֲרֵי הֵם לוֹקְחִים אֶת הָאָדָם, בִּבְחִינַת הָעֶצֶם שֶׁאַתָּה תּוֹפֵס בְּשׁוּלֵי גְּלִימָתוֹ, הֲרֵי הוּא מַעֲלֶה אוֹתְךָ לִמְקוֹמוֹ שֶׁלּוֹ.

~שפרה~ · 16/9/24

חזק מאוד.

מ. ש · 16/9/24

נכתב ע"י I.Q:
ב''ה

וְיֵשׁ שֶׁהַסִּפּוּר יָפֶה לִמְאוֹד, אֲבָל הוּא רַק עוֹבֵר אֹרַח, בָּא וְהוֹלֵךְ, בְּלִי לְהַשְׁאִיר חוֹתָם. וַהֲרֵי הוּא כְּכָל הַמַּעֲשִׂים הַטּוֹבִים, הַתְּמִימִים, הַנַּעֲשִׂים תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ. וְנֶהֱנֶה הָאָדָם מִיָּפְיוֹ, מֵהֲדָרוֹ, מִמְּשׁוּבָתוֹ. וְנִשְׁכַּח הַסִּפּוּר מִן הַלֵּב, וְהָיָה כְּלֹא הָיָה. וּתְמֵהִים הָאֲנָשִׁים זֶה לָזֶה אַיֵּה הַסִּפּוּר מְשׁוֹבֵב הַנֶּפֶשׁ שֶׁהִתְהַלֵּךְ כָּאן, וְהָיָה הֶחָלָל מָלֵא מִמֶּנּוּ, מָלֵא מֵהֲדָרוֹ, לֹא נוֹדַע מִי הִכָּהוּ. וְיֵשׁ סִפּוּר שֶׁהוּא נִכְנָס לַלֵּב, וְאֵינוֹ בָּא רַק לָתוּר אוֹתוֹ, וַהֲרֵי הוּא לוֹקֵחַ אֶת הָאָדָם בִּכְנָפָיו, מִן הַחוֹל אֶל הַקֹּדֶשׁ, מֵהִתְקַבְּצוּת רְגָעִים וּרְגָשׁוֹת, שֶׁל זְמַן וּמָקוֹם, וְכַעַס וְיִרְאָה וְאַהֲבָה, אֶל מָקוֹם שֶׁאֵין בּוֹ מָקוֹם, וְאֶל זְמַן שֶׁאֵין בּוֹ זְמַן, וְאֶל כַעַס שֶׁאֵין בּוֹ כַּעַס וְאֶל יִרְאָה שֶׁאֵין בָּהּ יִרְאָה וְאֶל אַהֲבָה שֶׁאֵין בָּהּ אַהֲבָה. וּמַרְגִּישׁ הָאָדָם מְעַט מִן הַנֶּצַח, מְעַט מֵהָעוֹלָם שֶׁלְּמַעְלָה הֵימֶנּוּ, וְאֵין הָאָדָם יוֹדֵעַ לְבָאֵר מַדּוּעַ זֶה הַסִּפּוּר לָקְחוּ אֶל הָאָיִן מַדּוּעַ זֶה הַסִּפּוּר נָגַע בּוֹ לָנֶצַח. כִּי אֵיךְ יֵדַע הָאָדָם, שֶׁאוֹסֵף בָּרְחוֹבוֹת וּבַשְּׁוָקִים, כְּעָנִי הַמְּחַזֵּר מִן הָאֲנָשִׁים, רְגָעִים שֶׁל שִׂמְחָה וְשֶׁל אֹשֶׁר וְשֶׁל מַשְׁמָעוּת, בְּכִיס מְעִילוֹ הַקָּרוּעַ מֵאֵימַת הַחַיִּים, לְהַסְבִּיר מַהוּ נֶצַח? וּמֵעֵין זֶה הַדָּבָר גַּם בְּדִבְרֵי תּוֹרָה שֶׁיֵּשׁ מֵהֶם שֶׁהָאוֹר שֶׁבָּהֶם אֵינוֹ עָטוּף וְאֵינוֹ מִסְתַּתֵּר וַהֲרֵי הֵם לוֹקְחִים אֶת הָאָדָם, בִּבְחִינַת הָעֶצֶם שֶׁאַתָּה תּוֹפֵס בְּשׁוּלֵי גְּלִימָתוֹ, הֲרֵי הוּא מַעֲלֶה אוֹתְךָ לִמְקוֹמוֹ שֶׁלּוֹ.