הנושאים החמים
הנושאים החמים
טור הומור בסגנון של 'סוללה חזקה' - מ. ארבל,
ביקורות ותגובות יתקבלו בברכה!
לא היה חם מדי באותו יום, שבו צעדתי לתומי ברחובות ירושלים, הלוך ושעמום ליד השטיבלאך 'עונג התפילה',
(שאגב, רבים וטובים כבר התפלמסו ודנו אודות השם המעניין שנבחר לפאר את מקום התפילה השוקק חיים 24 שעות ביממה, אף לאלו המהדרים ומתפללים שחרית ב - 4 אחר הצהריים, עד שלבסוף הבינו שמדובר בעונג רוחני עמוק ועליון השמור לתפילות בשעות הפיציות של הלילה והשעות הענקיות של היום.)
וכך, בעודי מתהלך ושקוע במחשבות על כל מה שזז, והנה עולה באפי ריח נפלא ומשתק, מעודן ונקי, מעין עולם הזה, ריח מריח וריחני,
נינוח, ניחוח ונימוח, ועוד שלל כינויים העולים במוחי ומטריפים את מחשבתי.
הבטתי אנה ואנה וכיוון שלא מצאתי את שחשקה נפשי (קרי: את מה שעומד מאחורי אותו ריח נפלא וכו') החלטתי ללכת לפי הריח (וכו', כבר אמרנו?) כמאמר הכתוב: 'למקום שאדם מת לילך שם - לשם מוליך את נפשו'.
מיד שמתי כפי, דהיינו - רצתי בטירוף חושים טוטאלי אל עבר מקור ה - וכו', ואז מצאתי את המקום...
היה זה שלט ענק שמרוח על קיר בממדים אסטרונומיים ועליו רשום באותיות קידוש של שבת:
"ברוכים הבאים לטשונטיאדת הכיכר!
בעקבות הביקוש, פתחנו גם במוצ"ש על מנת שח"ו בל נשכח את המאכל שכובש את הציבור החרדי!"
מול מודעה כזאת מי נשאר אדיש? לא עת לחשות!, אמרתי לעצמי וחיש נכנסתי למקום השופע ריחות שבמקומות אחרים קוראים להם 'מזעזעים' אבל כידוע אצלנו, אין מזלזלים באופן כה בוטה על משהו שאחרים אוכלים אותו לתיאבון, (כמאמר הכתוב 'מ'טאר נישט זאג'ן איכס האף עס'ן) אלא מבינים לאמת שמדובר בריח גן עדן ממש!
מסביבי יושבים אנשים השקועים ראשם וכולם באופן מפלצתי בעויילם הזה הגבוה ביותר, מפריסי פרסה למהדרין.
בדלפק עומדים כמה עובדים המשרתים את קהל הלקוחות ההולך וגדל (תרתי משמע) זה בטשולנט וזה בקוגל, מי מסתפק ביאפצ'אק לבד ומי רוצה לפטם עצמו ביתר מכך, הצד השווה שבכולם שהגם הם נכנסין רזים - הרי שביציאתם כרסם רחבה עד מאד ומנופחת כהוגן
ורק בעזרת טרקטור שמרחיב את הפתח בד' אמות (במצב הטוב...) אלו מצליחים לצאת חזרה אל אויר העולם הצח.
נפשי מתאוה בחמין חם ועסיסי, נוטף נוזל בלתי מזוהה ואת רצוני אני מדגיש היטב לאדם שמאחוריו עומד - בסיר ענק - השחור שחור הלזה. הלה מבין לרוחי (ולבטני) ולאחר מספר שניות מוגש מול עיניי מה שכל כך ציפיתי לו.
הוצאתי את ארנקי כדי לשלם והנה המוכר מסנן מבעד לפיו מספר ספרות כלשהו.
נדמה לי שלא שמעתי מספיק טוב, לכן אני מבקש שייתן לי בבקשה מחיר.
ההוא אומר שוב את אותן הספרות והריני מזדעזע ת"ק על ת"ק פרסה וקורס על רצפת המזללה (המזבלה).
לאחר כוס מים שמשיב את רוחי, אני שוב קולט באיזו סיטואציה הזויה אנוכי נמצא, שבמקום מספר שקלים אני אמור לשלם דירה למען המאכל (העב"ם) הזה. אי לכך ובהתאם לזאת אני תופס רגליים ונמלט משם כאחוז דיבוק.
בעודי מתאושש מהחוויה המפוקפקת שעברה עלי, אני עובר ליד ביתי והנה שלט ענק מקדם את פניי:
"טשולנט שמסדר לכם את הראש! בואו והיווכחו איך גם כשהכסף יוצא - האוכל נכנס!"
ליד השלט עומד שכיני שלפני יומיים סיים להוציא מרפסת ונקלע לחובות עצומים.
אם נראה היה לי שלא חם היום - הרי שהתבדיתי, נהרות זעה זלגו מגופי.
"ר' יודה" אני פונה אליו, מזועזע. "זה שלך?"
ההוא ניגש אלי ולוחש לאזני תוך קריצה רבת משמעות: "ידידי, מה לא עושים בשביל פרנוסע..."
מאז לא פסק מאפי ריח הטשולנט לעולם...
ביקורות ותגובות יתקבלו בברכה!
לא היה חם מדי באותו יום, שבו צעדתי לתומי ברחובות ירושלים, הלוך ושעמום ליד השטיבלאך 'עונג התפילה',
(שאגב, רבים וטובים כבר התפלמסו ודנו אודות השם המעניין שנבחר לפאר את מקום התפילה השוקק חיים 24 שעות ביממה, אף לאלו המהדרים ומתפללים שחרית ב - 4 אחר הצהריים, עד שלבסוף הבינו שמדובר בעונג רוחני עמוק ועליון השמור לתפילות בשעות הפיציות של הלילה והשעות הענקיות של היום.)
וכך, בעודי מתהלך ושקוע במחשבות על כל מה שזז, והנה עולה באפי ריח נפלא ומשתק, מעודן ונקי, מעין עולם הזה, ריח מריח וריחני,
נינוח, ניחוח ונימוח, ועוד שלל כינויים העולים במוחי ומטריפים את מחשבתי.
הבטתי אנה ואנה וכיוון שלא מצאתי את שחשקה נפשי (קרי: את מה שעומד מאחורי אותו ריח נפלא וכו') החלטתי ללכת לפי הריח (וכו', כבר אמרנו?) כמאמר הכתוב: 'למקום שאדם מת לילך שם - לשם מוליך את נפשו'.
מיד שמתי כפי, דהיינו - רצתי בטירוף חושים טוטאלי אל עבר מקור ה - וכו', ואז מצאתי את המקום...
היה זה שלט ענק שמרוח על קיר בממדים אסטרונומיים ועליו רשום באותיות קידוש של שבת:
"ברוכים הבאים לטשונטיאדת הכיכר!
בעקבות הביקוש, פתחנו גם במוצ"ש על מנת שח"ו בל נשכח את המאכל שכובש את הציבור החרדי!"
מול מודעה כזאת מי נשאר אדיש? לא עת לחשות!, אמרתי לעצמי וחיש נכנסתי למקום השופע ריחות שבמקומות אחרים קוראים להם 'מזעזעים' אבל כידוע אצלנו, אין מזלזלים באופן כה בוטה על משהו שאחרים אוכלים אותו לתיאבון, (כמאמר הכתוב 'מ'טאר נישט זאג'ן איכס האף עס'ן) אלא מבינים לאמת שמדובר בריח גן עדן ממש!
מסביבי יושבים אנשים השקועים ראשם וכולם באופן מפלצתי בעויילם הזה הגבוה ביותר, מפריסי פרסה למהדרין.
בדלפק עומדים כמה עובדים המשרתים את קהל הלקוחות ההולך וגדל (תרתי משמע) זה בטשולנט וזה בקוגל, מי מסתפק ביאפצ'אק לבד ומי רוצה לפטם עצמו ביתר מכך, הצד השווה שבכולם שהגם הם נכנסין רזים - הרי שביציאתם כרסם רחבה עד מאד ומנופחת כהוגן
ורק בעזרת טרקטור שמרחיב את הפתח בד' אמות (במצב הטוב...) אלו מצליחים לצאת חזרה אל אויר העולם הצח.
נפשי מתאוה בחמין חם ועסיסי, נוטף נוזל בלתי מזוהה ואת רצוני אני מדגיש היטב לאדם שמאחוריו עומד - בסיר ענק - השחור שחור הלזה. הלה מבין לרוחי (ולבטני) ולאחר מספר שניות מוגש מול עיניי מה שכל כך ציפיתי לו.
הוצאתי את ארנקי כדי לשלם והנה המוכר מסנן מבעד לפיו מספר ספרות כלשהו.
נדמה לי שלא שמעתי מספיק טוב, לכן אני מבקש שייתן לי בבקשה מחיר.
ההוא אומר שוב את אותן הספרות והריני מזדעזע ת"ק על ת"ק פרסה וקורס על רצפת המזללה (המזבלה).
לאחר כוס מים שמשיב את רוחי, אני שוב קולט באיזו סיטואציה הזויה אנוכי נמצא, שבמקום מספר שקלים אני אמור לשלם דירה למען המאכל (העב"ם) הזה. אי לכך ובהתאם לזאת אני תופס רגליים ונמלט משם כאחוז דיבוק.
בעודי מתאושש מהחוויה המפוקפקת שעברה עלי, אני עובר ליד ביתי והנה שלט ענק מקדם את פניי:
"טשולנט שמסדר לכם את הראש! בואו והיווכחו איך גם כשהכסף יוצא - האוכל נכנס!"
ליד השלט עומד שכיני שלפני יומיים סיים להוציא מרפסת ונקלע לחובות עצומים.
אם נראה היה לי שלא חם היום - הרי שהתבדיתי, נהרות זעה זלגו מגופי.
"ר' יודה" אני פונה אליו, מזועזע. "זה שלך?"
ההוא ניגש אלי ולוחש לאזני תוך קריצה רבת משמעות: "ידידי, מה לא עושים בשביל פרנוסע..."
מאז לא פסק מאפי ריח הטשולנט לעולם...
נערך לאחרונה ב:
