הנושאים החמים
הנושאים החמים
ב"ה
מֵאָז שֶׁהַחֲכָמִים הִכְנִיסוּ חָכְמָתָם בֵּין דַּפֵּי הַסֵּפֶר.
מֵאָז שֶׁהֵיטִיבוּ לְבַטֵּא אֲמָרָם, בְּמִלִּים קְצוּבוֹת הַנּוֹשְׂאוֹת הֵיטֵב עֹמֶק דַּעְתָּם, הָיְתָה הַחָכְמָה נְתוּנָה לַכֹּל.
וְהָיָה כָּל דּוֹרְשָׁהּ, נוֹטְלָהּ מִן הַדַּפִּים הַיְּשָׁנִים, וַהֲרֵי הִיא שֶׁלּוֹ כְּבַכּוּרָה בְּיוֹם קַיִץ בְּכַפּוֹ יִבְלָעֶנָּה. וְהָיָה כָּל דִּכְפִין מַעֲלֶה עַל לְשׁוֹנוֹ אֶת מִלְוֹתָם שֶׁל הַחֲכָמִים. דּוֹמֶה הָיָה בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה, לֶחָכָם בְּעֶצֶם כּוֹחַ חָכְמָתוֹ, וְהָיְתָה הַחָכְמָה גּוֹלָה מִמְּקוֹמָהּ וּמִלּוֹתֶיהָ גַּם בְּפִי הָאָתוֹן.
מֵאָז שֶׁבַּעֲלֵי הָרֶגֶשׁ הַדַּק הִכְנִיסוּ רִגְשׁוֹתָם לְתוֹךְ נִגּוּנִים, מֵאָז שֶׁיָּצְרוּ אֶת רֶצֶף תְּנוּעוֹת זִמְרָתָם, הַנּוֹשֵׂאת אֶת גַּעְגּוּעֵיהֶם הֵיטֵב. הָיוּ הַנִּגּוּנִים נִתָּנִים לְכָל אֲשֶׁר חָפֵץ. וְכָל אֶחָד וְאֶחָד, גַּם אִם לְבָבוֹ קָטָן מֵהָכִיל, נוֹתֵן אֶת קוֹלוֹ בְּשִׁיר. וְכָל שׁוֹמְעוֹ אוֹמֵר: עָמֹק עָמֹק מִי יִמְצָא.
מֵאָז שֶׁבַּעֲלֵי הַפִּקְּחוּת הִכְנִיסוּ פִּקְּחוּתָם בְּפִתְגָּמִים חַדִּים כְּתַעַר, בְּחִדּוּדֵי לָשׁוֹן שֶׁמַּזְהִירִים כְּכוֹכָבִים. הָיָה כָּל אָדָם, אַף שֶׁקֵּהֶה חוּשִׁים הוּא, עַל לְשׁוֹנוֹ מִתְגַּלְגְּלִים אִמְרוֹת כָּנָף, שֶׁהוֹרִיק מִכְּלֵי זוּלָתוֹ וְאָסָף אֶל חֵיקוֹ.
רַק דַּקֵּי הַמַּבָּט, אֶחָד מֵעִיר שְׁנַיִם מִמִּשְׁפָּחָה, הָיוּ עוֹד יוֹדְעִים לְהַבְחִין בֵּין תְּכֵלֶת לְקָלָא אִילָן. בֵּין חָכְמָה פְּנִימִית, לַעֲשׂוּיָה. בֵּין רֶגֶשׁ מְעֻשֶּׂה, לְזֶה שֶׁבָּא מִן הַלֵּב הַפְּנִימִי. בֵּין חַדּוּת הַפִּקֵּחַ, לְזֶה שֶׁעָמַד וְשִׁנֵּן פִּתְגָּם אַחֵר פִּתְגָּם וְלֹא קָרַב מֵהֶם אֶל תּוֹכִיּוּת נַפְשׁוֹ.
מֵאָז שֶׁהַחֲכָמִים הִכְנִיסוּ חָכְמָתָם בֵּין דַּפֵּי הַסֵּפֶר.
מֵאָז שֶׁהֵיטִיבוּ לְבַטֵּא אֲמָרָם, בְּמִלִּים קְצוּבוֹת הַנּוֹשְׂאוֹת הֵיטֵב עֹמֶק דַּעְתָּם, הָיְתָה הַחָכְמָה נְתוּנָה לַכֹּל.
וְהָיָה כָּל דּוֹרְשָׁהּ, נוֹטְלָהּ מִן הַדַּפִּים הַיְּשָׁנִים, וַהֲרֵי הִיא שֶׁלּוֹ כְּבַכּוּרָה בְּיוֹם קַיִץ בְּכַפּוֹ יִבְלָעֶנָּה. וְהָיָה כָּל דִּכְפִין מַעֲלֶה עַל לְשׁוֹנוֹ אֶת מִלְוֹתָם שֶׁל הַחֲכָמִים. דּוֹמֶה הָיָה בְּאוֹתָהּ הַשָּׁעָה, לֶחָכָם בְּעֶצֶם כּוֹחַ חָכְמָתוֹ, וְהָיְתָה הַחָכְמָה גּוֹלָה מִמְּקוֹמָהּ וּמִלּוֹתֶיהָ גַּם בְּפִי הָאָתוֹן.
מֵאָז שֶׁבַּעֲלֵי הָרֶגֶשׁ הַדַּק הִכְנִיסוּ רִגְשׁוֹתָם לְתוֹךְ נִגּוּנִים, מֵאָז שֶׁיָּצְרוּ אֶת רֶצֶף תְּנוּעוֹת זִמְרָתָם, הַנּוֹשֵׂאת אֶת גַּעְגּוּעֵיהֶם הֵיטֵב. הָיוּ הַנִּגּוּנִים נִתָּנִים לְכָל אֲשֶׁר חָפֵץ. וְכָל אֶחָד וְאֶחָד, גַּם אִם לְבָבוֹ קָטָן מֵהָכִיל, נוֹתֵן אֶת קוֹלוֹ בְּשִׁיר. וְכָל שׁוֹמְעוֹ אוֹמֵר: עָמֹק עָמֹק מִי יִמְצָא.
מֵאָז שֶׁבַּעֲלֵי הַפִּקְּחוּת הִכְנִיסוּ פִּקְּחוּתָם בְּפִתְגָּמִים חַדִּים כְּתַעַר, בְּחִדּוּדֵי לָשׁוֹן שֶׁמַּזְהִירִים כְּכוֹכָבִים. הָיָה כָּל אָדָם, אַף שֶׁקֵּהֶה חוּשִׁים הוּא, עַל לְשׁוֹנוֹ מִתְגַּלְגְּלִים אִמְרוֹת כָּנָף, שֶׁהוֹרִיק מִכְּלֵי זוּלָתוֹ וְאָסָף אֶל חֵיקוֹ.
רַק דַּקֵּי הַמַּבָּט, אֶחָד מֵעִיר שְׁנַיִם מִמִּשְׁפָּחָה, הָיוּ עוֹד יוֹדְעִים לְהַבְחִין בֵּין תְּכֵלֶת לְקָלָא אִילָן. בֵּין חָכְמָה פְּנִימִית, לַעֲשׂוּיָה. בֵּין רֶגֶשׁ מְעֻשֶּׂה, לְזֶה שֶׁבָּא מִן הַלֵּב הַפְּנִימִי. בֵּין חַדּוּת הַפִּקֵּחַ, לְזֶה שֶׁעָמַד וְשִׁנֵּן פִּתְגָּם אַחֵר פִּתְגָּם וְלֹא קָרַב מֵהֶם אֶל תּוֹכִיּוּת נַפְשׁוֹ.
