כבר בגיל 14 נכנסתי לתפקיד 'מבקר טשולנטיות', ולקחתי אותו ברצינות המתבקשת. לתקן היוקרתי מיניתי את עצמי, מתוקף היותי חובב קולינריה אובססיבי, בדגש על סירי תבשיל עשירים, דוגמת טשולנט.
במסגרת זו ביקרתי מידי ליל שישי בטשולנטיות רבות ברחבי הארץ, ונחשפתי למגוון מרקמים וטעמים. פגשתי הרכבי גלם שונים ומשונים שאכלסו את הסירים, ומנעד מידות עשייה רחב של בקר; מכאלה שנמסים בפה וגולשים לתהומות הוושט כמו מים מינרלים, ועד לכאלה שנכון לשעת כתיבת שורות אלה, שיני עדיין נאבקות בלעיסתם.
לפעמים התענגתי, אבל בעיקר התאכזבתי מהביצועים המרושלים. חרגו מגבולות הטעם הטוב באופן קיצוני: טשולנטיה בשם 'כוכב הטשולנט' ששילבה כוכבי אניס בסיר, ואחת נוספת בשם 'טשולנט – ללקק את הציפורניים' שחשבה שלגיטימי לפזר ציפורן בכמות שווה לשעועית. כעסתי והקפדתי עליהם נורא, עד שבערב יום כיפור אחד רגע לפני כל נדרי, עת רציתי למצוא סליחה בליבי לכל יהודי, גם לפושעים הירודים ביותר שבהם, סיפרתי לעצמי שבילדותם הם לגמו שמן רותח בטעות, והיה הכרח רפואי לכרות להם את בלוטות הטעם. יותר משהסיפור נשמע לי הגיוני, הוא שכנע אותי. מחלתי מחילה גמורה.
נשבעתי שכשאגדל להיות לאיש, אפצח את הנוסחה לטשולנט המושלם.
בישיבה שבה למדתי לא הייתה לי גישה למטבח, ובבית, אמא השגיחה שלא אהיה יותר מידי ליד הסירים. בשעתו כעסתי עליה, אבל היום אני מבין שהיא בסך הכול רצתה שיישאר משהו לשבת. נותרתי רק עם הדמיון הקולינרי המשובח שלי, שרקם מתכוני טשולנט אפשריים לפרטי פרטים, מתוך ידיעה שיום אחד הדמיונות יהפכו לריחות שמתעלים מעל כל דמיון.
השנים עברו חלפו ביעף, הכרס שלי קבר בתוכו עוד כמה טון של טשולנט משובח יותר או פחות, והכמיהה שלי להעמיד את הטשולנט הבלתי מנוצח, גאתה בדמיוני עד להצפת והטבעת תודעתי.
משהתחתנתי החלום נעשה קרוב מתמיד. שכנעתי את אשתי לעשות שבת אחת בבית. היא נעתרה, ואושרי לא ידע גבול; חלום הטשולנט עומד להתגשם.
מיום ראשון התחלתי את היערכות. נסעתי למשחטה לבחור בעצמי את הנתח המובחר ביותר, מתוך ידיעה שהנתחים השווים באמת, לא מגיעים לקצב בשכונה. ליוויתי את הנתח שלי אישית מהרגע שבו הוא ירד עצמאית מהמשאית, ועד לאחר אריזתו האסתטית. ביום שני נסעתי לשדה שבו מגדלים תפוחי אדמה מזן נבחר, וליקטתי אותם בעצמי, בהכוונת תאילנדי בכיר ובעזרת טביעת עין ואינטואיציה טובה. וכך בכל יום בשבוע רכשתי עוד ועוד פרודוקטים ברמה הגבוהה ביותר, לטשולנט המושלם.
ביום שישי השכמתי קום, ומיד לאחר שהערתי את התרנגולים, ניגשתי למלאכת הקולינריה. עבדתי לפי תוכנית כתובה וסדורה לפרטי פרטים.
תחילה הרתחתי את הסיר, וכשהוא להט הוספתי את השמן. לאחר בדיקה עם מד חום ייעודי לניטור טמפרטורת השמן הרצויה, הוספתי את הבצלים, אותם טיגנתי על אש קטנה לאורך כשעה, עד להזהבה מרהיבה. בשלב הזה הוספתי את התבלינים השונים כדי לפתוח את טעמם בשמן, ולאחר מכן שיבצתי בסיר את חתיכות הבשר הנבחרות, כמו יהלומים בכתר.
צרבתי את הבשר היטב מכל צדדיו, ובזמן ההמתנה להשלמת הצריבה, היו לי שתי דקות פנויות שניצלתי להכנת קפה. הקפה מוכן, והגיע הזמן להתקדם לשלב הבא; הוספת היין לסיר. ביד אחת הקפה, ביד השנייה היין; והנה הקסם קורה. אני שופך הכול פנימה בסיפוק וברגש, ובא ללגום מכוס הקפה, רק כדי לגלות שהיא ריקה. מבט חטוף הספיק לי, כדי להבין שבקבוק היין דווקא נותר מלא, ומבט נוסף גילה לי את הבשר בסיר מתענג על לגימות מרוות של קפה חלבי מפנק.
אשתי הטרייה שעדיין ישנה, לא יודעת על הסיפור הזה עד היום. כשהתעוררה אמרתי לה שאני לא מרגיש טוב, ואשמח אם תזמין מקום לשבת אצל הוריה.
10 שנים חלפו מאז, ואני אוכל רק אצל השוויגער! הטשולנט שלה סובל מבעיות איזון קשות גם אם אין בו אניס או ציפורן, והוא בשרי רק בזכות מספר קורקבני עוף מצ'וקמקים. אבל אין לי ברירה אחרת, הרי הטשולנט הבשרי שלי חלבי לנצח.
במסגרת זו ביקרתי מידי ליל שישי בטשולנטיות רבות ברחבי הארץ, ונחשפתי למגוון מרקמים וטעמים. פגשתי הרכבי גלם שונים ומשונים שאכלסו את הסירים, ומנעד מידות עשייה רחב של בקר; מכאלה שנמסים בפה וגולשים לתהומות הוושט כמו מים מינרלים, ועד לכאלה שנכון לשעת כתיבת שורות אלה, שיני עדיין נאבקות בלעיסתם.
לפעמים התענגתי, אבל בעיקר התאכזבתי מהביצועים המרושלים. חרגו מגבולות הטעם הטוב באופן קיצוני: טשולנטיה בשם 'כוכב הטשולנט' ששילבה כוכבי אניס בסיר, ואחת נוספת בשם 'טשולנט – ללקק את הציפורניים' שחשבה שלגיטימי לפזר ציפורן בכמות שווה לשעועית. כעסתי והקפדתי עליהם נורא, עד שבערב יום כיפור אחד רגע לפני כל נדרי, עת רציתי למצוא סליחה בליבי לכל יהודי, גם לפושעים הירודים ביותר שבהם, סיפרתי לעצמי שבילדותם הם לגמו שמן רותח בטעות, והיה הכרח רפואי לכרות להם את בלוטות הטעם. יותר משהסיפור נשמע לי הגיוני, הוא שכנע אותי. מחלתי מחילה גמורה.
נשבעתי שכשאגדל להיות לאיש, אפצח את הנוסחה לטשולנט המושלם.
בישיבה שבה למדתי לא הייתה לי גישה למטבח, ובבית, אמא השגיחה שלא אהיה יותר מידי ליד הסירים. בשעתו כעסתי עליה, אבל היום אני מבין שהיא בסך הכול רצתה שיישאר משהו לשבת. נותרתי רק עם הדמיון הקולינרי המשובח שלי, שרקם מתכוני טשולנט אפשריים לפרטי פרטים, מתוך ידיעה שיום אחד הדמיונות יהפכו לריחות שמתעלים מעל כל דמיון.
השנים עברו חלפו ביעף, הכרס שלי קבר בתוכו עוד כמה טון של טשולנט משובח יותר או פחות, והכמיהה שלי להעמיד את הטשולנט הבלתי מנוצח, גאתה בדמיוני עד להצפת והטבעת תודעתי.
משהתחתנתי החלום נעשה קרוב מתמיד. שכנעתי את אשתי לעשות שבת אחת בבית. היא נעתרה, ואושרי לא ידע גבול; חלום הטשולנט עומד להתגשם.
מיום ראשון התחלתי את היערכות. נסעתי למשחטה לבחור בעצמי את הנתח המובחר ביותר, מתוך ידיעה שהנתחים השווים באמת, לא מגיעים לקצב בשכונה. ליוויתי את הנתח שלי אישית מהרגע שבו הוא ירד עצמאית מהמשאית, ועד לאחר אריזתו האסתטית. ביום שני נסעתי לשדה שבו מגדלים תפוחי אדמה מזן נבחר, וליקטתי אותם בעצמי, בהכוונת תאילנדי בכיר ובעזרת טביעת עין ואינטואיציה טובה. וכך בכל יום בשבוע רכשתי עוד ועוד פרודוקטים ברמה הגבוהה ביותר, לטשולנט המושלם.
ביום שישי השכמתי קום, ומיד לאחר שהערתי את התרנגולים, ניגשתי למלאכת הקולינריה. עבדתי לפי תוכנית כתובה וסדורה לפרטי פרטים.
תחילה הרתחתי את הסיר, וכשהוא להט הוספתי את השמן. לאחר בדיקה עם מד חום ייעודי לניטור טמפרטורת השמן הרצויה, הוספתי את הבצלים, אותם טיגנתי על אש קטנה לאורך כשעה, עד להזהבה מרהיבה. בשלב הזה הוספתי את התבלינים השונים כדי לפתוח את טעמם בשמן, ולאחר מכן שיבצתי בסיר את חתיכות הבשר הנבחרות, כמו יהלומים בכתר.
צרבתי את הבשר היטב מכל צדדיו, ובזמן ההמתנה להשלמת הצריבה, היו לי שתי דקות פנויות שניצלתי להכנת קפה. הקפה מוכן, והגיע הזמן להתקדם לשלב הבא; הוספת היין לסיר. ביד אחת הקפה, ביד השנייה היין; והנה הקסם קורה. אני שופך הכול פנימה בסיפוק וברגש, ובא ללגום מכוס הקפה, רק כדי לגלות שהיא ריקה. מבט חטוף הספיק לי, כדי להבין שבקבוק היין דווקא נותר מלא, ומבט נוסף גילה לי את הבשר בסיר מתענג על לגימות מרוות של קפה חלבי מפנק.
אשתי הטרייה שעדיין ישנה, לא יודעת על הסיפור הזה עד היום. כשהתעוררה אמרתי לה שאני לא מרגיש טוב, ואשמח אם תזמין מקום לשבת אצל הוריה.
10 שנים חלפו מאז, ואני אוכל רק אצל השוויגער! הטשולנט שלה סובל מבעיות איזון קשות גם אם אין בו אניס או ציפורן, והוא בשרי רק בזכות מספר קורקבני עוף מצ'וקמקים. אבל אין לי ברירה אחרת, הרי הטשולנט הבשרי שלי חלבי לנצח.