הנושאים החמים
הנושאים החמים
קושקוש
עיצוב ומיתוג אמנותי
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
עיצוב גרפי
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
צילום מקצועי
D I G I T A L
זרח.
זרח הוא בחור פרח. רק מה, מהקן הוא טרם פרח. לא שהוא חלילה פרחח, אבל, איך אומרת השדכנית וולך... הוא עוד לא תפח. לא מספיק מפותח. ולמרות שמבחינתו – הוא כבר מרגיש קצת מתושלח, טרם נקרע לו הים לבטח.
עוד תכונה שבזרח בולטת. הוא קצת, איך לומר, שליימזל, לוזר, חסר תועלת. קחו דוגמא מאופיינת... כשזרח נפגש לראשונה עם עטרת – בה תלו הוריו תקוות לשם ולתפארת – בדרכו למלון הוא גילה ביבושת שמתחת למכנסיו מציצה לה נמנמת. אין צורך לציין שהאירוע לא הסתיים ב'מקודשת'.
פרטים נוספים? בשמחה. זרח בורקה. אביו – ששון. האמא – שושנה פרחה. הוא בן עשרים וארבע. אחיות שבע, והוא - הבן היחיד - בדיוק באמצע. זרח לומד בישיבת נזר ברכה. הוא די גבוה, מטר שמונים וארבעה. שיערו כתום, מקורזל קמעא. בסך הכל, בחור טוב ממשפחה טובה.
אושרת.
אושרת היא בחורה בוגרת, כך מהללת כל מי שבה פוגשת. 'היא לא סתם עוד אחת. היא ליגה אחרת!' ממש עלמה לתפארת. אבל לאושרת יש בעיה קצת אחרת. על המושג 'טקט' היא פשוט מדלגת. לא מכירה בו, לא מתייחסת. וזה לא ממקום של החלטה מושכלת, את העניין הזה היא פשוט לא קולטת. למשל, לרגליה תמיד כפכפים נועלת, גם בחתונות של החברות – אותן היא לא מפספסת. ''זה מה שנוח לי' כך את המבטים היא פותרת.
אושרת בן שבת. בת לשמעון ולאפרת. משפחה קטנה, בן ובת. אנשים פשוטים, כאלה של מלח ופת. תה עם נענע יש רק בשבת. אחיה הגדול נשוי לאסנת, לא מזמן נולדה להם ענת. אושרת היא גננת, זה עושה לה נחת. אה, והיא גם כזו אחת, שאם היא חולה - מעניין אותה קדחת. בעבודה היא תהיה תמיד נוכחת!
זרח ואושרת.
שתיהם תקועים. מרגישים מנותקים זה עידן ועידנים. החברים מתחתנים. החברות מקימות בתים. והם – להרגשתם – נזרקו לקרשים. חשים מדוכאים. חסומים. כאובים. דאובים. דחויים. מתבגרים. חשבו כבר, 'בטח כך - לנצח נצחים'.
__________
על אותו כוכב לכת, אבל כאילו בפלנטה אחרת, ביחידת דיור חדשה ונוצצת – התגוררו איציק ותמר בר ששת.
הם היו זוג חדש מהניילונים, כזה שאם תתקרב עוד תראה את ה'פצפצים'. איציק אברך בכוילל מיינסטרים, תמר מסיימת לימודי מחשבים. הם היו ממש כמו זוג יונים, מרחוק היית חושב שהם עודם מאורסים... עדינים טובים ונחמדים.
בערב אחד, לא מיוחד במיוחד, כשארוחת ערב הם אכלו כאחד, 'איציק, נכון חברה שלי, אושרת?!' פתחה תמר את פיה באחד...
'נכון' ענה איציק, כי מה יכול להיות לא נכון בכזו שאלה. 'איזו אושרת?' הוא בירר למפרע 'זו שהתחתנה עם מילשטיין מעפולה?' 'לא, אושרת החברה שלי, שהיא כזאת, קצת שונה, אתה יודע', אה. הוא נזכר. 'ומה איתה?'
'אולי יש לך רעיון בשבילה היא כבר ממש מסכנה, מתבגרת לה בפינה..' ואיציק מיד זורק לה 'זרח בורקה, חבר שלי מהישיבה!' הרי גם הוא כזה קצת חורג מהשורה, מי יודע, אולי תהיה הפתעה...
'אין סיכוי, זה לא מתאים. חבר שלך ג'ינג'י, חברה שלי בכפכפים! הוא קצת שכחן, היא מסודרת להדהים!'
'כל מילה פנינה, את צודקת. מדהימה. לא יודע איך עלתה בי כזו מחשבה, אני יוצא למעייריב, ביי נשמה'
בדקות הבאות התהפכו קרביהם, אולי בכל זאת לא עליהם, המלאכה לגמור?! ומי הם, שיחרצו גורלות בהבל פיהם?!
כשהוא חזר ממעייריב ההבנה כבר הבשילה. מיד טלפון לאמא, לאחות, לשכנה, לגיסה, תפילה לשכינה ו.... יש פגישה!
-----------------
'זוכרת שבפגישה הראשונה איחרתי בחצי שעה? ואיך החלקתי על קליפה בפגישה השניה...'
'זוכר איך אפילו לא שמת לב – שהגעתי לפגישה עם תיק בצורת לב?! ובמקום מים ביקשתי פלאפל, כי ראיתי שאתה ממש ממש רעב...'
סבא זרח וסבתא אושרת ישבו במרפסת, מתרפסים על חוויות מלפני יובלת, זרח לוקח עוד שאיפה מהמקטרת, ואושרת, בכפכפים, סבתא סורגת.
***********
מוגש כחומר למחשבה. תציעו. הם מחכים לכם.
שיתוף ראשון שלי בקהילה החשובה הזו, אז קדימה, תנו את חלקכם!
זרח הוא בחור פרח. רק מה, מהקן הוא טרם פרח. לא שהוא חלילה פרחח, אבל, איך אומרת השדכנית וולך... הוא עוד לא תפח. לא מספיק מפותח. ולמרות שמבחינתו – הוא כבר מרגיש קצת מתושלח, טרם נקרע לו הים לבטח.
עוד תכונה שבזרח בולטת. הוא קצת, איך לומר, שליימזל, לוזר, חסר תועלת. קחו דוגמא מאופיינת... כשזרח נפגש לראשונה עם עטרת – בה תלו הוריו תקוות לשם ולתפארת – בדרכו למלון הוא גילה ביבושת שמתחת למכנסיו מציצה לה נמנמת. אין צורך לציין שהאירוע לא הסתיים ב'מקודשת'.
פרטים נוספים? בשמחה. זרח בורקה. אביו – ששון. האמא – שושנה פרחה. הוא בן עשרים וארבע. אחיות שבע, והוא - הבן היחיד - בדיוק באמצע. זרח לומד בישיבת נזר ברכה. הוא די גבוה, מטר שמונים וארבעה. שיערו כתום, מקורזל קמעא. בסך הכל, בחור טוב ממשפחה טובה.
אושרת.
אושרת היא בחורה בוגרת, כך מהללת כל מי שבה פוגשת. 'היא לא סתם עוד אחת. היא ליגה אחרת!' ממש עלמה לתפארת. אבל לאושרת יש בעיה קצת אחרת. על המושג 'טקט' היא פשוט מדלגת. לא מכירה בו, לא מתייחסת. וזה לא ממקום של החלטה מושכלת, את העניין הזה היא פשוט לא קולטת. למשל, לרגליה תמיד כפכפים נועלת, גם בחתונות של החברות – אותן היא לא מפספסת. ''זה מה שנוח לי' כך את המבטים היא פותרת.
אושרת בן שבת. בת לשמעון ולאפרת. משפחה קטנה, בן ובת. אנשים פשוטים, כאלה של מלח ופת. תה עם נענע יש רק בשבת. אחיה הגדול נשוי לאסנת, לא מזמן נולדה להם ענת. אושרת היא גננת, זה עושה לה נחת. אה, והיא גם כזו אחת, שאם היא חולה - מעניין אותה קדחת. בעבודה היא תהיה תמיד נוכחת!
זרח ואושרת.
שתיהם תקועים. מרגישים מנותקים זה עידן ועידנים. החברים מתחתנים. החברות מקימות בתים. והם – להרגשתם – נזרקו לקרשים. חשים מדוכאים. חסומים. כאובים. דאובים. דחויים. מתבגרים. חשבו כבר, 'בטח כך - לנצח נצחים'.
__________
על אותו כוכב לכת, אבל כאילו בפלנטה אחרת, ביחידת דיור חדשה ונוצצת – התגוררו איציק ותמר בר ששת.
הם היו זוג חדש מהניילונים, כזה שאם תתקרב עוד תראה את ה'פצפצים'. איציק אברך בכוילל מיינסטרים, תמר מסיימת לימודי מחשבים. הם היו ממש כמו זוג יונים, מרחוק היית חושב שהם עודם מאורסים... עדינים טובים ונחמדים.
בערב אחד, לא מיוחד במיוחד, כשארוחת ערב הם אכלו כאחד, 'איציק, נכון חברה שלי, אושרת?!' פתחה תמר את פיה באחד...
'נכון' ענה איציק, כי מה יכול להיות לא נכון בכזו שאלה. 'איזו אושרת?' הוא בירר למפרע 'זו שהתחתנה עם מילשטיין מעפולה?' 'לא, אושרת החברה שלי, שהיא כזאת, קצת שונה, אתה יודע', אה. הוא נזכר. 'ומה איתה?'
'אולי יש לך רעיון בשבילה היא כבר ממש מסכנה, מתבגרת לה בפינה..' ואיציק מיד זורק לה 'זרח בורקה, חבר שלי מהישיבה!' הרי גם הוא כזה קצת חורג מהשורה, מי יודע, אולי תהיה הפתעה...
'אין סיכוי, זה לא מתאים. חבר שלך ג'ינג'י, חברה שלי בכפכפים! הוא קצת שכחן, היא מסודרת להדהים!'
'כל מילה פנינה, את צודקת. מדהימה. לא יודע איך עלתה בי כזו מחשבה, אני יוצא למעייריב, ביי נשמה'
בדקות הבאות התהפכו קרביהם, אולי בכל זאת לא עליהם, המלאכה לגמור?! ומי הם, שיחרצו גורלות בהבל פיהם?!
כשהוא חזר ממעייריב ההבנה כבר הבשילה. מיד טלפון לאמא, לאחות, לשכנה, לגיסה, תפילה לשכינה ו.... יש פגישה!
-----------------
'זוכרת שבפגישה הראשונה איחרתי בחצי שעה? ואיך החלקתי על קליפה בפגישה השניה...'
'זוכר איך אפילו לא שמת לב – שהגעתי לפגישה עם תיק בצורת לב?! ובמקום מים ביקשתי פלאפל, כי ראיתי שאתה ממש ממש רעב...'
סבא זרח וסבתא אושרת ישבו במרפסת, מתרפסים על חוויות מלפני יובלת, זרח לוקח עוד שאיפה מהמקטרת, ואושרת, בכפכפים, סבתא סורגת.
***********
מוגש כחומר למחשבה. תציעו. הם מחכים לכם.
שיתוף ראשון שלי בקהילה החשובה הזו, אז קדימה, תנו את חלקכם!
נערך לאחרונה ב:
