בימים אלו אני כותבת את הספר השלישי בסדרת "הצעה לסדר", וחשבתי להעלות לכאן פרקים ראשונים, גם כדי לקבל ביקורת וגם כדי שהציבור יכיר יותר את הסדרה והדמויות...
חשוב לציין שהספר הנוכחי, מסדר מלחמה, מכיל ספוילרים של הספרים הקודמים, אם בדעתכם לקרוא את הספרים הקודמים (הצעה לסדר וסדר הפוך) ולא רוצים ספוילר אז אל תקראו את הפרקים שאעלה כאן.
וחשוב לציין משהו נוסף, כמי שמכירה את עצמה, לא בטוחה שאתמיד להעלות את כל הסיפור. כנראה אעלה לכאן רק פרקים ראשונים.
אם תרצו לרכוש את הספרים הקודמים כנסו לאתר של "פרי הוצאה לאור".
כמה מילים על הסידרה: סדרת "הצעה לסדר" מגישה זוויות מעניינות למושגים נעלים כמו: ממסד, מלוכה, הנהגה, ואפילו משיחיות, ועוד. היא מגישה סיפורים מרתקים כך שאם אתם אוהבים רק לקרוא סיפור טוב - הספרים יכולים להתאים לכם,, אבל היא מיועדת גם לאנשים שאוהבים לחשוב ולבחון כל דבר, לגלות מחשבות חדשות ופרשנויות מעניינות, וכן, גם לקרוא קריאה עם מודעות של הגיבורים כלפי עצמם.
אשמח לתגובות והערות.
פרולוג
היה זה בוקר קריר, אגנס פתחה את החלון הפונה אל חזית הבית וסקרה את הרחוב. הרוח נשבה במהירות רבה, מניעה את צמרות העצים. קו האופק היה מעורפל מעט, וציפורים חגו במעגלים קסומים, מעבירות תחושת מרחב וחופש.
"סיגרי את החלון והסיטי את הוילון, אגנס". קולו של בעלה ששב זה עתה הביתה התנגן במתינות.
אגנס נענתה לבקשה, היא מכירה היטב את הרצון של הילו להשאר הרחק מעיני העם המצפה לבחון אותו כל העת. כמי שמוכר בתור נכדו של נגוס (מלך) אתיופיה לשעבר היילה סלאסי, הכיר בעובדה עד כמה נוכחותו אינה רצויה כאן עוד בארץ מולדתו, אצל רבים מתושבי העיר המעדיפים להאמין לטענה שהמלך מעל בכספם.
היא חשה הכרת הטוב לבעלה על כך שלמרות שהוא מעדיף לשמור את פרטיותו ומייחל כבר להגר לארץ אחרת, כשאר בני משפחתו, הרי שהוא נשאר בגללה, יותר נכון משום שהיא לא חפצה לעזוב את משפחתה.
אגנס ניגשה לכיסא בפינת החדר ונטלה ממשענתו את הצעיף הרחב.
"אני יורדת לשוק", דיווחה כעבור רגע של שתיקה.
הילו התיישב על הכיסא והניח את הסל על הרצפה.
"נאכל ארוחת בוקר ואז תצאי", ענה בטון מצווה.
"אני חייבת לצאת להתאוורר", השיבה בהתנצלות קלה, סוקרת את המאפים והחמוצים ששלף מהסל.
הילו הביט בשביעות רצון אל הפריטים שעל השולחן, הוא חשב רגע ואז הנהן קלות, נותן לה את ארנקו, "תביאי קצת ירקות, או כל מוצר אחר, אם נראה לך", אמר, "שמרי על עצמך, במיוחד תקפידי לא לשתף פעולה ולא לדבר עם אף אחד, בפרט לא עלי או על סבי, או על הייחוס שלנו".
אגנס נטלה את הארנק בתודה, ועד מהרה מצאה את עצמה פוסעת במהירות ברחוב השקט, לכיוון השוק ההומה.
"הייחוס שלנו", המילים הלמו בה. מה בצע לייחוס, אם הם נאלצים להתנצל בגינו?
היכן הימים היפים עליהם שמעה מילדותה? היכן ההדר שהתלווה לשושלת המלכים המיוחסת למלך מנליק הראשון, שנחשב על פי ה"כברה נגסט" לבנו של מלך ירושלים.
בהיסטוריה של ארצם ידוע הקיסר מנליק הראשון, כמקימה של ה"שושלת הסולומונית", שקיבלה כבוד רב. קיסרי השושלת נחשבו לשליטים בלעדיים, וכל קיסר שלא מהשושלת נתקל בהתנגדות שחייבה אותו לפנות את כסאו.
אולם כעת הזמנים שונים, חלפו ימי הקיסרות, וסביב הקיסר האתיופי האחרון, היילה סלאסי, יצאו שמועות על מעילה בכספי האזרחים, וכעת נכדו – הילו מקונן – נאלץ לחיות כאחד האדם.
אגנס שקועה במחשבותיה. גם היא, כנכדת אחייניתה של הקיסרית זאודיתו, מתנהלת באופן רגיל, ואין אף אחד שיכול לשער שהיא שייכת לשושלת המלוכה.
ושמא עדיף שכך? חלפו המחשבות במוחה. עיניה סקרו את היצע הירקות, והיא החליטה לרכוש צרור עלי פטרוזיליה.
קול חביב נשמע לצידה, "את צריכה עזרה?" אשה חייכנית עמדה שם והושיטה לה סל צבעוני שניכר שנרכש באחד הדוכנים שהציע סלים עבודת יד.
אגנס נטלה את הסל מבלי לחשוב, "תודה", אמרה. רק לאחר ששילמה על הפטרוזיליה והניחה את צרור הירקות בסל, סקרו עיניה את האשה הזרה שנראתה שונה ברקע הומה של השוק.
אולי מאמריקה, או מאירופה. מעניין מה היא עושה פה.
"ממש נשלחת אלי משמים, את אוהבת לעזור", חייכה אליה האשה לאחר צעידה משותפת של מספר דקות, "אני מחפשת מקום לשהות בו ביומיים הקרובים, האם יש לך מקום? אני מוכנה לשלם כל סכום".
"מה את עושה כאן?"
"שמי קיטי- סטודנטית, באתי לאתיופיה כדי ללמוד ולהכיר תרבות נוספת,", הציגה את עצמה, "מה שמך?"
"אגנס".
"נעים מאוד, אגנס, יש לך מקום עבורי? אשלם יפה כמובן".
"אני יכולה לקחת אותך לבית של אמי, שם יש מקום", אגנס הכניסה לסל דלורית, והופתעה שקיטי שילמה עבורה. היא אפילו לא התווכחה. חשה מוטרדת בלי לדעת מדוע.
"אקח אותך כעת לביתה של אימי", החליטה להפסיק את הקניות ולסייע לאשה הנחמדה שמציעה את עזרתה.
"תודה לך אגנס", האישה דיברה באמהרית מתובלת באנגלית.
"בואי נצא מהשוק", אמרה אגנס בקול, שוכחת ברגעים אלו את בקשתו של בעלה הילו מקונן.
*
חשוב לציין שהספר הנוכחי, מסדר מלחמה, מכיל ספוילרים של הספרים הקודמים, אם בדעתכם לקרוא את הספרים הקודמים (הצעה לסדר וסדר הפוך) ולא רוצים ספוילר אז אל תקראו את הפרקים שאעלה כאן.
וחשוב לציין משהו נוסף, כמי שמכירה את עצמה, לא בטוחה שאתמיד להעלות את כל הסיפור. כנראה אעלה לכאן רק פרקים ראשונים.
אם תרצו לרכוש את הספרים הקודמים כנסו לאתר של "פרי הוצאה לאור".
כמה מילים על הסידרה: סדרת "הצעה לסדר" מגישה זוויות מעניינות למושגים נעלים כמו: ממסד, מלוכה, הנהגה, ואפילו משיחיות, ועוד. היא מגישה סיפורים מרתקים כך שאם אתם אוהבים רק לקרוא סיפור טוב - הספרים יכולים להתאים לכם,, אבל היא מיועדת גם לאנשים שאוהבים לחשוב ולבחון כל דבר, לגלות מחשבות חדשות ופרשנויות מעניינות, וכן, גם לקרוא קריאה עם מודעות של הגיבורים כלפי עצמם.
אשמח לתגובות והערות.
פרולוג
היה זה בוקר קריר, אגנס פתחה את החלון הפונה אל חזית הבית וסקרה את הרחוב. הרוח נשבה במהירות רבה, מניעה את צמרות העצים. קו האופק היה מעורפל מעט, וציפורים חגו במעגלים קסומים, מעבירות תחושת מרחב וחופש.
"סיגרי את החלון והסיטי את הוילון, אגנס". קולו של בעלה ששב זה עתה הביתה התנגן במתינות.
אגנס נענתה לבקשה, היא מכירה היטב את הרצון של הילו להשאר הרחק מעיני העם המצפה לבחון אותו כל העת. כמי שמוכר בתור נכדו של נגוס (מלך) אתיופיה לשעבר היילה סלאסי, הכיר בעובדה עד כמה נוכחותו אינה רצויה כאן עוד בארץ מולדתו, אצל רבים מתושבי העיר המעדיפים להאמין לטענה שהמלך מעל בכספם.
היא חשה הכרת הטוב לבעלה על כך שלמרות שהוא מעדיף לשמור את פרטיותו ומייחל כבר להגר לארץ אחרת, כשאר בני משפחתו, הרי שהוא נשאר בגללה, יותר נכון משום שהיא לא חפצה לעזוב את משפחתה.
אגנס ניגשה לכיסא בפינת החדר ונטלה ממשענתו את הצעיף הרחב.
"אני יורדת לשוק", דיווחה כעבור רגע של שתיקה.
הילו התיישב על הכיסא והניח את הסל על הרצפה.
"נאכל ארוחת בוקר ואז תצאי", ענה בטון מצווה.
"אני חייבת לצאת להתאוורר", השיבה בהתנצלות קלה, סוקרת את המאפים והחמוצים ששלף מהסל.
הילו הביט בשביעות רצון אל הפריטים שעל השולחן, הוא חשב רגע ואז הנהן קלות, נותן לה את ארנקו, "תביאי קצת ירקות, או כל מוצר אחר, אם נראה לך", אמר, "שמרי על עצמך, במיוחד תקפידי לא לשתף פעולה ולא לדבר עם אף אחד, בפרט לא עלי או על סבי, או על הייחוס שלנו".
אגנס נטלה את הארנק בתודה, ועד מהרה מצאה את עצמה פוסעת במהירות ברחוב השקט, לכיוון השוק ההומה.
"הייחוס שלנו", המילים הלמו בה. מה בצע לייחוס, אם הם נאלצים להתנצל בגינו?
היכן הימים היפים עליהם שמעה מילדותה? היכן ההדר שהתלווה לשושלת המלכים המיוחסת למלך מנליק הראשון, שנחשב על פי ה"כברה נגסט" לבנו של מלך ירושלים.
בהיסטוריה של ארצם ידוע הקיסר מנליק הראשון, כמקימה של ה"שושלת הסולומונית", שקיבלה כבוד רב. קיסרי השושלת נחשבו לשליטים בלעדיים, וכל קיסר שלא מהשושלת נתקל בהתנגדות שחייבה אותו לפנות את כסאו.
אולם כעת הזמנים שונים, חלפו ימי הקיסרות, וסביב הקיסר האתיופי האחרון, היילה סלאסי, יצאו שמועות על מעילה בכספי האזרחים, וכעת נכדו – הילו מקונן – נאלץ לחיות כאחד האדם.
אגנס שקועה במחשבותיה. גם היא, כנכדת אחייניתה של הקיסרית זאודיתו, מתנהלת באופן רגיל, ואין אף אחד שיכול לשער שהיא שייכת לשושלת המלוכה.
ושמא עדיף שכך? חלפו המחשבות במוחה. עיניה סקרו את היצע הירקות, והיא החליטה לרכוש צרור עלי פטרוזיליה.
קול חביב נשמע לצידה, "את צריכה עזרה?" אשה חייכנית עמדה שם והושיטה לה סל צבעוני שניכר שנרכש באחד הדוכנים שהציע סלים עבודת יד.
אגנס נטלה את הסל מבלי לחשוב, "תודה", אמרה. רק לאחר ששילמה על הפטרוזיליה והניחה את צרור הירקות בסל, סקרו עיניה את האשה הזרה שנראתה שונה ברקע הומה של השוק.
אולי מאמריקה, או מאירופה. מעניין מה היא עושה פה.
"ממש נשלחת אלי משמים, את אוהבת לעזור", חייכה אליה האשה לאחר צעידה משותפת של מספר דקות, "אני מחפשת מקום לשהות בו ביומיים הקרובים, האם יש לך מקום? אני מוכנה לשלם כל סכום".
"מה את עושה כאן?"
"שמי קיטי- סטודנטית, באתי לאתיופיה כדי ללמוד ולהכיר תרבות נוספת,", הציגה את עצמה, "מה שמך?"
"אגנס".
"נעים מאוד, אגנס, יש לך מקום עבורי? אשלם יפה כמובן".
"אני יכולה לקחת אותך לבית של אמי, שם יש מקום", אגנס הכניסה לסל דלורית, והופתעה שקיטי שילמה עבורה. היא אפילו לא התווכחה. חשה מוטרדת בלי לדעת מדוע.
"אקח אותך כעת לביתה של אימי", החליטה להפסיק את הקניות ולסייע לאשה הנחמדה שמציעה את עזרתה.
"תודה לך אגנס", האישה דיברה באמהרית מתובלת באנגלית.
"בואי נצא מהשוק", אמרה אגנס בקול, שוכחת ברגעים אלו את בקשתו של בעלה הילו מקונן.
*