שיתוף - לביקורת לא לבעלי לב חלש

מתעניינת:) · 27/5/24

בעקבות השיר הזה https://www.prog.co.il/articles/שישה-מיליון-2024.5137/
והרבה פידבק שהגיע אלי בזכות הבמה כאן, חשבתי להעלות כאן הגיגים של חטוף. בכל פעם מספר מילים שיבטאו את מה שקורה שם כשאנחנו כאן,
השבוי יכתוב מקירות ליבו על קירות החדר,

והכתובת תהיה על הקיר.

מתעניינת:) · 27/5/24

כותב על קיר
שיר
מנפש מתוחה
רק אל תראו
לאמא
גם ככה היא בוכה.

מתעניינת:) · 27/5/24

אולי אצא
מכאן
יום אחד פתאום
אבל זה לא
יצא ממני
בהקיץ או בחלום

מתעניינת:) · 27/5/24

פינת
חאן יונס
זה מקום לילדים
שבלי רצון
באונס
הפכו להיות זקנים.

מתעניינת:) · 27/5/24

אני אשמח לקבל מכם, חברי קהילת כתיבה, ביקורת, הארות והערות, חידודים ושינויים

ספרי מוסר · 28/5/24

מדמיע,
מעציב
ומחבר לרגשות אמיתיים כל כך.
כמה רגישות!
מדהים.

אש קודש! · 28/5/24

נטפרי איקססו את השלישי

אחת כזאתי;) · 31/5/24

קצר,
ומעביר בדיוק את המסר...
אוי כמה שזה עצוב וכואב.

אגב, כשסיימתי לקרוא, עלה לי הגיג אחד.
רלוונטי מבחינתך שאעלה?..

Ayala10 · 2/6/24

נכתב ע"י אש קודש!:
נטפרי איקססו את השלישי

מתעניינת:) · 4/6/24

נכתב ע"י אחת כזאתי;):
קצר,
ומעביר בדיוק את המסר...
אוי כמה שזה עצוב וכואב.

אגב, כשסיימתי לקרוא, עלה לי הגיג אחד.
רלוונטי מבחינתך שאעלה?..

בוודאי

מתעניינת:) · 4/6/24

כותב לכם שטוב לי
כדי
שלפחות
אחרי שלא אהיה כאן
תוכלו אתם
לחיות

ספרי מוסר · 4/6/24

נכתב ע"י מתעניינת:):
כותב לכם שטוב לי
כדי
שלפחות
אחרי שלא אהיה כאן
תוכלו אתם
לחיות

מצמרר.

רבקהנ · 4/6/24

הכתיבה יפה מאוד.
בתור אחת שאוהבת להיות אופטימית הייתי מציעה לתת בשירים גם תקווה. נכון שזאת מציאות מזעזעת שלא ניתן להעלות על הדעת, אבל לאנשים האלו ניתנו כוחות שאנחנו לא מדמיינים.
דברים ששמעתי מאנשים ששבו:
אישה זקנה בת 80/90: לא היה לי ספק בכלל שאחזור, הייתי ב-טו-חה. ידעתי שיום אחד זה יקרה. וחיכיתי לזה בסבלנות.
בחור צעיר ששוחרר: כל שבוע היינו שמים בכוס קצת יין/מיץ ענבים שהיה לנו, עושים קידוש, מבטיחים אחד לשני ששבוע הבא נעשה קידוש עם המשפחה בבית, מתחבקים ומחזירים את היין לבקבוק. אחד שוחרר והשני עוד לא.

מתעניינת:) · 4/6/24

נכתב ע"י רבקהנ:
הכתיבה יפה מאוד.
בתור אחת שאוהבת להיות אופטימית הייתי מציעה לתת בשירים גם תקווה. נכון שזאת מציאות מזעזעת שלא ניתן להעלות על הדעת, אבל לאנשים האלו ניתנו כוחות שאנחנו לא מדמיינים.
דברים ששמעתי מאנשים ששבו:
אישה זקנה בת 80/90: לא היה לי ספק בכלל שאחזור, הייתי ב-טו-חה. ידעתי שיום אחד זה יקרה. וחיכיתי לזה בסבלנות.
בחור צעיר ששוחרר: כל שבוע היינו שמים בכוס קצת יין/מיץ ענבים שהיה לנו, עושים קידוש, מבטיחים אחד לשני ששבוע הבא נעשה קידוש עם המשפחה בבית, מתחבקים ומחזירים את היין לבקבוק. אחד שוחרר והשני עוד לא.

תודה על ההערה
אני חושבת, וכבר מזמן חשבתי להעלות את הנושא הזה לדיון בקהילה, ששירים קצת איבדו את טעם הביטוי שלהם והפכו להיות כלי להעברת מסרים, אמנם זה דבר מדהים, אבל אני חושבת שקודם כל שיר הוא ביטוי, רגש, אמירה כזה שלא מוביל לשום מסקנה או פתרון, גם אם בחיי היומיום אני בוחרת לחזק את עצמי באמירות של אמונה ותקווה ואוהבת לראות את הצד הטוב יש משהו ביכולת הזו להביא את הרגשות העמוקים ולחרוט אותם בלי חתירה למקום מסויים או מתבקש, גם אם הוא נעים יותר.
וזה תובנה שהגעתי אליה גם לגבי החיים בעצמם, ארועים מסעירים שולחים אותנו לדפוסים שיעזרו לנו לשרוד בהם, גם אמירות של תקווה, לפעמים, הם הצורך הזה בהישרדות, חוסר היכולת לחיות בהוויה שהיא לא אנושית ומאיימת, אבל המסוגלות בכל זאת להיות, להסתכל לפחד בעניים, לחוש אותו כי הוא בכל מקרה קיים, לתת לו מקום כי הוא ממילא שם, חי ובועט. עד כמה שזה כואב, זה יכולת מנחמת ומרפאת.
ותאמת, לפעמים זה אפילו מעצבן אותי שכל ספר (בעיקר בציבור שלנו, שאמון על מוסר וערכים), חייב להביא מסר בומבסטי, כל שיר צריך לתת כלים, אמונה או חיזוק.
בכל אופן, תודה על השיתוף.

רבקהנ · 4/6/24

נכתב ע"י מתעניינת:):
תודה על ההערה
אני חושבת, וכבר מזמן חשבתי להעלות את הנושא הזה לדיון בקהילה, ששירים קצת איבדו את טעם הביטוי שלהם והפכו להיות כלי להעברת מסרים, אמנם זה דבר מדהים, אבל אני חושבת שקודם כל שיר הוא ביטוי, רגש, אמירה כזה שלא מוביל לשום מסקנה או פתרון, גם אם בחיי היומיום אני בוחרת לחזק את עצמי באמירות של אמונה ותקווה ואוהבת לראות את הצד הטוב יש משהו ביכולת הזו להביא את הרגשות העמוקים ולחרוט אותם בלי חתירה למקום מסויים או מתבקש, גם אם הוא נעים יותר.
וזה תובנה שהגעתי אליה גם לגבי החיים בעצמם, ארועים מסעירים שולחים אותנו לדפוסים שיעזרו לנו לשרוד בהם, גם אמירות של תקווה, לפעמים, הם הצורך הזה בהישרדות, חוסר היכולת לחיות בהוויה שהיא לא אנושית ומאיימת, אבל המסוגלות בכל זאת להיות, להסתכל לפחד בעניים, לחוש אותו כי הוא בכל מקרה קיים, לתת לו מקום כי הוא ממילא שם, חי ובועט. עד כמה שזה כואב, זה יכולת מנחמת ומרפאת.
ותאמת, לפעמים זה אפילו מעצבן אותי שכל ספר (בעיקר בציבור שלנו, שאמון על מוסר וערכים), חייב להביא מסר בומבסטי, כל שיר צריך לתת כלים, אמונה או חיזוק.
בכל אופן, תודה על השיתוף.

מסכימה איתך. זה לגמרי דפוס התנהגות.
אני חושבת שהשירים יפהפיים גם כך
וזה לגמרי טעם אישי.
רק לדעתי לצד הקושי אפשר גם להאיר, וזה לא סותר זה את זה. במיוחד כפי שכתבת, עצם הנוכחות והשהיה בתוך הקושי, הם סוג של נחמה.
אולי דווקא בגלל שהשירים האלו מכניסים כל כך יפה את הקורא למקום הזה, מסתבר שאחרי הכאב יגיע גם אור.
אבל כמובן שזה טעמי האישי בלבד...

מתעניינת:) · 4/6/24

נכתב ע"י רבקהנ:
מסכימה איתך. זה לגמרי דפוס התנהגות.
אני חושבת שהשירים יפהפיים גם כך
וזה לגמרי טעם אישי.
רק לדעתי לצד הקושי אפשר גם להאיר, וזה לא סותר זה את זה. במיוחד כפי שכתבת, עצם הנוכחות והשהיה בתוך הקושי, הם סוג של נחמה.
אולי דווקא בגלל שהשירים האלו מכניסים כל כך יפה את הקורא למקום הזה, מסתבר שאחרי הכאב יגיע גם אור.
אבל כמובן שזה טעמי האישי בלבד...

אין ספק שאפשר להאיר, וזה אפילו כדאי ונצרך. יש כל מיני סוגים של התמודדות, והיופי הוא לתת ביטוי לכל אחד מהם, גם לאלה שהם עצובים, לא נעימים, מייאשים או מאכזבים, גם כאלה שאין בהם הפי אנד. וזה בסדר שהם קיימים, זה בסדר שכואב, זה בסדר גם כשאין נקודת אור לשאת אליה עניים, זה בסדר להיות שם, זה בסדר לבכות.. ובאותה מידה זה לגמרי חשוב ונצרך לקום, להתעודד, לחיות, לקוות ולהאמין.
לצד כל סיפורי הגבורה והתקווה של הניצולים יש את הרגעים של החושך, של הלבד, של חוסר האונים, כאלה שהיו בהם תחושות קשות והרגעים האלה גם הם רוצים להישמע ולהיזכר. כמות שהם, בלי לצנזר או לייפות

סבתא חביבה · 4/6/24

נכתב ע"י מתעניינת:):
כותב לכם שטוב לי
כדי
שלפחות
אחרי שלא אהיה כאן
תוכלו אתם
לחיות

כואב ועצוב
מאד
מאד

מכל השירים הקצרים, זה הכי נגע בי. מודעות מצמררת וכואבת מאד. ויחד עם זה, משפט שרק נשמה יהודית מסוגלת לכתוב במצב כזה.
מדהים אותי איך שאת "נכנסת לנעליים" שלהם.

סבתא חביבה · 4/6/24

נכתב ע"י מתעניינת:):
אין ספק שאפשר להאיר, וזה אפילו כדאי ונצרך. יש כל מיני סוגים של התמודדות, והיופי הוא לתת ביטוי לכל אחד מהם, גם לאלה שהם עצובים, לא נעימים, מייאשים או מאכזבים, גם כאלה שאין בהם הפי אנד. וזה בסדר שהם קיימים, זה בסדר שכואב, זה בסדר גם כשאין נקודת אור לשאת אליה עניים, זה בסדר להיות שם, זה בסדר לבכות.. ובאותה מידה זה לגמרי חשוב ונצרך לקום, להתעודד, לחיות, לקוות ולהאמין.
לצד כל סיפורי הגבורה והתקווה של הניצולים יש את הרגעים של החושך, של הלבד, של חוסר האונים, כאלה שהיו בהם תחושות קשות והרגעים האלה רוצים להישמע ולהיזכר.

מסכימה לגמרי. תודה!

סבתא חביבה · 9/6/24

@מתעניינת:) אשמח לקרוא שיר שלך על הגאולה המהירה של ארבעה חטופים השבת.
ויריצוהו מן הבור. ההלם. השמחה על השחרור. הצער על המידע הקשה שהם נאלצים להתעדכן עליו. הכל כל כך מורכב! רגשות מעורבים.

מתעניינת:) · 13/6/24

נכתב ע"י סבתא חביבה:
@מתעניינת:) אשמח לקרוא שיר שלך על הגאולה המהירה של ארבעה חטופים השבת.
ויריצוהו מן הבור. ההלם. השמחה על השחרור. הצער על המידע הקשה שהם נאלצים להתעדכן עליו. הכל כל כך מורכב! רגשות מעורב

אני לא בוכה
זה אושר נכנס לי לעין
זה קול של שברים מתחברים
אני לא בוכה
זה רוח של יש מאין
זה גשם של קיץ אקסטרים

אני לא בוכה
זה מסוקים של בשורה בשמים
זה גאולה בגוונים של לבן
אני לא בוכה
זה אור ושחקים וכנפיים
זה בית מוכן לשובם

אני לא בוכה
זה אינספור כוכבים ברקיע
וערב חג ותורה ומתן
אני לא בוכה
זה דומע בי בלי להתריע
רגעים של ובאו כולם.