## המשך אפשרי אחר:
דמותו של האיש עטוף השחור, ג'ון סמית', רגלה בנעל בלויה על רצפת החדר הקטן. הוא ידע שהרעש היה חזק מדי, לא היה מנוס. ג'ון ידע שהוא חייב לפעול מהר.
"מי אתה?" שאל ג'ון בקול קשוח, אקדחו מכוון אל הדמות האפלה.
"אל תדאג, סוכן סמית'," אמרה הדמות בקול נמוך ורועד. "אני פה כדי לעזור."
ג'ון כיווץ את עיניו. הוא זיהה את הקול. "חיים?" לחש.
חיים, סוכן מוסד ותיקה וחברו הקרובה של ג'ון, הופיעה מהצללים. פניה היו חיוורות מפחד, אך עיניו בערו בנחישות.
"ג'ון, אנחנו חייבים ללכת," אמר חיים. "הם יודעים שאנחנו פה."
ג'ון הנהן. הוא ידע שחיים צודק. הם היו צריכים להסתלק משם לפני שהאויב יגיע.
"מה קרה עם אריאל?" שאל ג'ון בדאגה.
"נלקח," גמגם חיים, פניו חיוורות כשלג, עיניו בורקות מדמעות. "כתבו פה פתק," הוא המשיך, קולו רועד, "שהוא כבר לא יפריע להם."
ג'ון הביט בחיים במבט חד, חשד קל מתגנב אל ליבו. "חיים," אמר בקול רך, "ספר לי את האמת. מה קרה שם?"
חיים הרים את מבטו, עיניו בורקות בכעס. "מה אתה חושב שקרה?" הוא שאל, קולו חותך כמו סכין. "הם איימו עליי, איימו לפגוע בי ובמשפחה שלי. לא הייתה לי ברירה."
ג'ון ידע שיש משהו לא בסדר. תחושת אי נוחות התפשטה בבטנו. חיים תמיד היה איש קשוח, לא אחד שמתכופף בקלות בפני איומים.
"חיים," אמר ג'ון, "אני מכיר אותך מספיק זמן כדי לדעת שאתה לא כזה חלש. מה אתה מסתיר ממני?"
חיים צחק צחוק מר. "מה אתה רוצה לדעת, ג'ון?" הוא שאל, עיניו מצטמצמות. "שמא אתה חושד בי? חושב שאני בגדתי בך, בכולנו?"
ג'ון חש זעם קורץ בעורקיו. "אני לא יודע מה לחשוב, חיים," אמר בכנות. "אבל משהו פה לא מסתדר לי."
חיים קם על רגליו, צללית גבוהה ואפלה בחדר החשוך. הוא התקרב אל ג'ון, עיניו בורקות בזעם. "תשמע אותי טוב, ג'ון," הוא אמר בקול נמוך ומאיים. "אני לא בגדתי באף אחד. עשיתי מה שעשיתי כדי להגן על עצמי ועל משפחתי. ואם תמשיך לחשוד בי, תצטער על זה."
"בסדר, חיים," אמר ג'ון, מנסה לשמור על קור רוח. "אני מאמין לך. אבל אנחנו צריכים להמשיך הלאה. אריאל עדיין בסכנה, והיומן בידיים הלא נכונות."
.
הנושאים החמים
הנושאים החמים
