אני גרגר קפה בודד על שיש. כנראה שאין לי תקומה. בבוקר בא לפה איש קצר רוח וחצי רדום, תחב את כפיתו אל הקופסה שבה שהיתי, ובכף יד רפויה הרים אותי עם קבוצת חברים מבוהלים, בשיטת 'מי שמחזיק חזק מגיע'.
חברי הצליחו להתחבק, להחזיק ידיים, להידחף לקרקעית הכפית ולשרוד את אקט ההנפה החפוז והמרושל, ואני הנה אני כאן על השיש, צנחתי ונידונתי להתמוסס בתוך טיפת מים או אנטי קאלק.
יש לי כל כך הרבה מה לתת. אני בן לזן נבחר, משולשלת פולי קפה מכובדת בברזיל. אני אוצר בתוכי קפאין איכותי וממריץ, שבפרודוקטיביות שלו זכו אברכי כולל לסיים ש"ס, מדענים לשנות את העולם ופועלים לעמול על פת לחמם.
הארומה שלי, בכוחה לרגש חך ענוג, לחולל סערה באף רדום ולשכר את חושיה של לשון מנוסה.
אבל את מי זה מעניין בכלל. תכף יבוא לכאן מישהו ויזהה אותי כלכלוך מעיק - גושון חום מכוער וחסר תועלת שדורש פינוי מיידי לכיור, ומשם לחור שחור אימתני שממנו אף אחד לא חוזר.
הוא לא יחשוב לאסוף אותי חזרה אל הקופסה ממנה באתי; להשיבי אל ביתי החם, אל חברי ילדותי. הוא לא יעניק לי הזדמנות שנייה.
פתאום מכה בי תובנה חזקה, וכנראה גם אחרונה; הכוח שלי היה ה'ביחד'! כשהייתי לצד חברי הגרגרים אנשים לטשו אלי עיניים, נמנעו מלאכול בשר כדי לא להפסיד אותי בשש השעות הבאות, והרחיקו לסופרמרקטים מרוחקים כדי להשיג אותי. היום כאשר אני לבד, הפכתי לנטל חסר תכלית. יעד לניגוב אגבי קר ומהיר.
ואתה איש שוחר ניקיון שתכף יחרוץ את גורלי, אני לא מצפה ממך שתחזיר אותי לקופסה, אבל לפחות קח ממני את התובנה הזו, שאם באתי עד לכאן מברזיל, רק כדי למסור לך אותה, דיינו: הכוח שלנו הוא רק כאשר אנחנו ביחד, רק ככה נתפתח, ננצח ונביא את הגואל. לעולם לא נעזוב ידיים מאחים. גם כשקשה.
חברי הצליחו להתחבק, להחזיק ידיים, להידחף לקרקעית הכפית ולשרוד את אקט ההנפה החפוז והמרושל, ואני הנה אני כאן על השיש, צנחתי ונידונתי להתמוסס בתוך טיפת מים או אנטי קאלק.
יש לי כל כך הרבה מה לתת. אני בן לזן נבחר, משולשלת פולי קפה מכובדת בברזיל. אני אוצר בתוכי קפאין איכותי וממריץ, שבפרודוקטיביות שלו זכו אברכי כולל לסיים ש"ס, מדענים לשנות את העולם ופועלים לעמול על פת לחמם.
הארומה שלי, בכוחה לרגש חך ענוג, לחולל סערה באף רדום ולשכר את חושיה של לשון מנוסה.
אבל את מי זה מעניין בכלל. תכף יבוא לכאן מישהו ויזהה אותי כלכלוך מעיק - גושון חום מכוער וחסר תועלת שדורש פינוי מיידי לכיור, ומשם לחור שחור אימתני שממנו אף אחד לא חוזר.
הוא לא יחשוב לאסוף אותי חזרה אל הקופסה ממנה באתי; להשיבי אל ביתי החם, אל חברי ילדותי. הוא לא יעניק לי הזדמנות שנייה.
פתאום מכה בי תובנה חזקה, וכנראה גם אחרונה; הכוח שלי היה ה'ביחד'! כשהייתי לצד חברי הגרגרים אנשים לטשו אלי עיניים, נמנעו מלאכול בשר כדי לא להפסיד אותי בשש השעות הבאות, והרחיקו לסופרמרקטים מרוחקים כדי להשיג אותי. היום כאשר אני לבד, הפכתי לנטל חסר תכלית. יעד לניגוב אגבי קר ומהיר.
ואתה איש שוחר ניקיון שתכף יחרוץ את גורלי, אני לא מצפה ממך שתחזיר אותי לקופסה, אבל לפחות קח ממני את התובנה הזו, שאם באתי עד לכאן מברזיל, רק כדי למסור לך אותה, דיינו: הכוח שלנו הוא רק כאשר אנחנו ביחד, רק ככה נתפתח, ננצח ונביא את הגואל. לעולם לא נעזוב ידיים מאחים. גם כשקשה.
נערך לאחרונה ב: