סיפור בהמשכים אשליה - סיפור מתח.

בשעה טובה, מצאתי לי קצת זמן פנוי לקרוא תגובות (הצעה שלי לכל כותב -- לקרוא שוב ושוב את הביקורות, גם אלו הישנות שלדעתך כבר למדת מהן. כבני אדם, יש לנו טבע לחזור כל פעם לטעויות ישנות שעשינו), ומכיוון שיש לי חוב תגובה - אז הגיע הזמן לפרוע אותו (ובבקשה, אל תשלחו לי הודעות נזעמות בנוסח: ׳אם יש לך זמן תמשיך את הסיפור׳. לא תמיד יש לי את ההשראה המתאימה לשם כך, ובכנות - אם עכשיו אתם ממתינים להמשך, אין לכם מושג מה יגיע בעוד שלושה - ארבעה פרקים. המתח רק גדל עם הזמן, לא ההיפך).

נכתב ע"י אנטיפטרוסה:

בתור מישהי שהגיחה לכאן וקראה את הפרקים בזה אחר זה,
קודם כל - התרתקתי
שנית - רשמתי לעצמי לעולם לא להתחיל סיפור בהמשכים לפני שאני בודקת שהוא הגיע אל סופו הטוב ...
שלישית - כמה הערות:
אתחיל במחמאות...
העלילה נהדרת, האלמנטים הבלתי הגיוניים והמאיימים שזורים היטב ומעוררים סקרנות ומתח בלתי נשלטים... ניכר שהיה כאן תכנון מקדים מרשים ביותר.
סגנון הכתיבה בעל ניחוח ייחודי , זורם ונעים לקריאה (ואף ממכר...)

לחצ/י כדי להרחיב...

אז קודם כל, תודה רבה על המחמאות, אם כי - תכנון מקדים מעולם לא היה הצד החזק שלי. אני נותן לעלילה לזרום, ודמויות עלולות לחוות דברים שמעולם לא דמיינתי בעבר.

נכתב ע"י אנטיפטרוסה:

מכיוון וכותב העלילה כתב מפורשות שהוא מעוניין ושמח בביקורת, אני אכתוב אותה אף שהיא מעט חריפה:
כמות התיאורים השזורה לאורך כל הפרקים - מחשבות, רגשות וההיסטוריה של הדמויות - לטעמי, מוגזמת לגמרי.
הייתי מתארת את זה ככה* -
סיפור אקשן טוב בנוי מסצנות, שבירידה לרזולציות נמוכות יותר - בנויות מפעולות ותוצאות, כשכל סצנה ופעולה - אמורה לקדם את העלילה הכללית באופן כלשהו, בין אם דרך התרחשות חדשה שמסיטה הכל לכיוון חדש ומעניין, או סצנה מעט שקטה יותר שבסופו של דבר גורמת לשינוי התפיסה של הקורא ביחס למניעים של הדמות, וממילא ביחס לעלילה - ובאופן כללי, כל דבר שנכתב בסיפור צריך בדרך זו או אחרת, להניע את ההתרחשויות ואת מהלך העלילה, קדימה.
כל זה כשמדברים על סוגת האקשן, סוגת הדרמה היא תחום נפרד ובו יש מקום להרהורים, תהליכים נפשיים, ושינויים שעוברים על גיבור העלילה, וזה בסדר, הכל יכול להתרחש לאט יותר - בסוף תהליכים נפשיים הם מודרגים ואיטיים יותר. (כמובן שגם שם העלילה צריכה להתקדם בקצב מסויים אחרת הקוראים ישתעממו וינטשו אבל זה נושא בפני עצמו)
לתחושתי,
הסיפור המדובר - שהוא באופן ברור משוייך לסוגת האקשן,
גולש שוב ושוב לתיאורים של האנשים, המקומות, התרחשויות שהיו יכולות להכתב בקיצור רב הרבה יותר מבלי לפגוע בתוכן, וכן נוטה מבלי להתכוון - לסוגת הדרמה, בתיאורים פנימיים של אלישע החוקר, של מערכות היחסים בינו ובין מפקד המשטרה, הנחקר, התחושות שעוברות עליו וכו',
כשהבעייתיות בכל אלה היא, שהם לא מקדמים את האקשן שבעלילה

לחצ/י כדי להרחיב...

טוב, אז ככה:
באופן כללי, לדעתי - הסוגה של העלילה הזו היא לא אקשן. אקשן לדעתי, מתאפיין בהמון מוטיבים של פעולה. מרדפים, קפיצות, צניחות חופשיות, צלילות, ועוד הרבה דברים שיונה ספיר טובה בהם. בסיפור שלי, ההתרחשויות ברוב הזמן (לפחות עד כה) הן איטיות ונעדרות פירוטכניקה, והדברים מתרחשים לרוב בין קירות סגורים ומשמימים.
אם כבר, לדעתי העלילה יכולה להיות מוגדרת כמותחן. מותחן שיש בו קצת מוטיבים של פעולה, קצת דרמה, אבל בעיקר מתח ודי הרבה אימה (עדיין לא... עדיין לא).
בכל אופן, אני מודה שלא למדתי לעומק את הדברים, ואין לי ידע מקצועי בנושאי כתיבה. אני מתנחם בכך שאנשים אוהבים לקרוא את העלילות שלי, למרות חוסר המקצועיות.
לכן, אני מעדיף לדון לגופם של דברים, בלי להפוך את עצמי לטיפש באמצעות שימוש לא נכון במילים חכמות.
הבנתי את הביקורת שהופנתה כלפי תיאור התהליכים הנפשיים של הדמויות. באופן כללי, אני קצת מסכים וקצת לא. קצת מסכים, כי אכלתי לכם את הראש עם עמיקם, עד שאפילו כשהוא מת - לא ראיתי מי שהתאבל עליו מדי. קצת לא - כי לדעתי, אין דרך להביא דמויות אל הקצה בלי לתאר את פיתולי נפשיהם.
באופן כללי ניתן לומר, שאני לא אוהב תיאורים של תהליכים נפשיים ופנימיים, זה מייגע אותי ואני סובל מקריאה של עלילות כאלו. עם זאת, חשוב לי להיות מדויק. וכשאני מביא דמות אל הקצה, ומעמיד אותה מול מצב הזוי, חשוב לי לדייק בתחושות שלה, כדי שדברים יהיו ברורים.
לאורך העלילה ניתן לשים לב, שכמעט בכל פעם בה נמנעתי מלכתוב על המתחולל בנפשן של הדמויות כאשר הן פועלות פעולה שלכאורה מנוגדת לאופיים - הקוראים לא הצליחו להבין את השינוי הפתאומי, והותקפתי על ללא עוול בכפי. כך שגם אם לפעמים יש קצת אריכות שאינה נדרשת - אי אפשר לגמרי להתעלם מהתהליכים הפנימיים ולתת לדמויות לפעול במה שנראה כמו קפריזות לא הגיוניות.
מבחינת התקדמות העלילה, בכל פרק יש התקדמות. משעשע אותי להגן על התקדמות העלילה, כי לדעתי היא בלתי מידתית ביחס לכל עלילה שקראתי, והיא גדלה ומתפתחת ללא הפסקה. במידה מסויימת, אני מסופק מכך, כי בתפיסה שלי - הצלחתי להעביר את כל החומר שרציתי, בזמן שחשבתי שמזמן אנשים יתיאשו ויאמרו שזה יותר מדי עומס מידע.

נכתב ע"י אנטיפטרוסה:

לדעתי, עריכה וחיתוך אכזרי של החלקים האלה בסיפור, היו מקפיצים אותו בכמה רמות
או בקצרה: מה שלא חייב להיות בסיפור לצורכי קידום העלילה וההבנה - מוטב לו להתקצץ משמעותית...

לחצ/י כדי להרחיב...

אני מסכים, ומכיוון שאת הנעשה אין להשיב (לעת עתה) - אני יכול רק ללמוד להבא.

נכתב ע"י אנטיפטרוסה:

(הוא נהדר גם עכשיו, כן? כל אלה הם הערות לפי דעתי האישית, שאפשר כמובן לחלוק עליהם נחרצות...)

לחצ/י כדי להרחיב...

כפי שראית, אני יודע לקבל ביקורת, ואני יודע גם לחלוק על חלק ממנה נחרצות, ואני נהנה מזה ומזה.
לסיכום: תודה רבה מאוד על ביקורת ארוכה ומושקעת, לעולם אל תפסיקו, עד הסוף הטוב (סוף טוב?! נראה לכם?! ככה אתם מכירים אותי? סוף רע ומפחיד, כמובן!)

נכתב ע"י CN:

ב"ה

פרק מצויין.
אני חושבת שבתוך סףר, פרק כזה יחליק בקלות.
בקונספט של סיפור בהמשכים, ובמיוחד אינטרנטי,
זה פחות זורם בקלות,
אבל בגלל שהצלחת לבסס אצלינו, הקוראים, את האמינות שלך כסופר להוביל את העלילה בצורה מותחת ומרתקת - אנחנו יכולים לבלוע פרק כזה.
אבל לא כדאי לבדוק את יכולות הבליעה לעיתים קרובות מידי..

עוד משהו.
דווקא הפרק הזה ממש עושה איזשהו סדר בראש לגבי האירועים ומחזיר אותנו ללב העלילה.
אחרי שנפתחו כזה זירות שונות, בבית החולים עם הגברת חזן, עם מר מלכיאלי, עם אלישע החוקר, עם עמיקם, הפרק הזה מגבש את הסיפור ליחידה אחת ואנחנו בעצם חוזרים ומבינים מה לב הסיפור.
אני גם בטוחה שבקריאה רצופה של הסיפור, מתחילתו ועד עכשיו - כל הרצף יהיה הרבה יותר מובן וברור.

אבל כן הייתי מחפשת ליצור בפרק הזה איזושהי התרחשות, או לפחות - לסיים במתח אמיתי. גם בפרקים הכי מייגעים בשיח בין אלישע לעמיקם - כשהסתיים הפרק זה היה בנקודת מתח משמעותית.
אבל הפעם, כשהסתיים הפרק רק חזרתי לפרק הקודם ולמתח מה הסיפור עם עמיקם.

עד כאן דעתי..

לחצ/י כדי להרחיב...

תודה על הביקורת.
ניסיתי למצוא איזושהי נקודת מתח, לא הייתה לי כזו.
כמו שיתבהר בהמשך, הפרק הזה והפרק שבא אחריו הם פרקים שתוקעים מקלות בגלגלי הסיפור. עכשיו זה עדיין לא מובן, אבל בפרק הבא זה יהיה ברור הרבה יותר, זה הולך להיות אתגר מאוד לא פשוט בעבורי, ואני מקווה שתאהבו את ההתפתחויות.
מחשש ספוילרים, אני לא רומז כלום, אז נדבר אחרי הפרק הבא.
מקווה שבכל זאת יצרתי איזו ציפייה לפרק הבא. אם לא בפרק עצמו, אז בתגובה הזו.

וחוסר הצדק שבהחלטה היה כל-כך מעיק, עד שלרגעים ספורים שכח אפרים את הנושאים האחרים שנידונו בפגישה, נושאים הרי גורל שאישרו את שהבין כבר משעות הבוקר, כאשר קיבל את הסקירה הראשונית מעמיקם.
החקירה המתנהלת כעת, אינה דומה לשום חקירה שהתנהלה תחת פיקודו בשלושים שנות השירות שלו כקצין חקירות.
דברים נסתרים מתחבאים בפרשה העלומה הזו. דברים מסתוריים, מפחידים. דברים שהמערכת כולה חרדה מפניהם, מפני הרגע בו יתגלו, מפני הרגע בו יחשוף אותם אי מי.

נכתב ע"י mic003:

30

סכין מטבח.​

לאפרים לא היו הרבה ברירות.

״אני מתנצל על הביקורת שהשמעתי בפניכם,״ אמר בקול יבש. ״בוודאי תוכלו להבין כיצד הדברים נראו מן הצד שלי. אני מבין שהתמונה המלאה אינה עומדת מול עיניי, ועם זאת – לא אוכל שלא להתריע על כך שמנקודת המבט שלי, שחרורו של מלכיאלי הוא טעות חמורה. האיש הוא חשוד מרכזי בפשע, ושחרורו מהווה מכה קשה עבורנו, מכה שעלולה לפגום ביכולת שלנו להביא את תיק החקירה לכדי פתרון״.

״עם זאת,״ הוא המשיך במהירות, ״למותר לציין שההוראה תתבצע, בלי קשר לחוות הדעת שלי על אודותיה. מלכיאלי ישוחרר עוד הלילה ממעצר ומעורבותו באירוע לא תיחקר״.

אביגדור חייך חיוך מבשר רעות, חיוך שיש בו מן הניצחון והשמחה לאיד. ״יפה!״ הוא אמר קצרות. ״אבל לטעמי זה עדיין לא מספיק. כפי שנוכחתי לראות לאורך היממה האחרונה, ההתנהלות של משטרת ישראל היא רשלנית, ואינה מתאימה לחקירה חשובה כל-כך. לדעתי, נכון יהיה להעביר את האחריות לגוף בעל יכולות מקצועיות יותר״.

המפכ״ל הסב את פניו בתנועה חדה לעבר אביגדור, וההבעה שעל פניו הוכיחה שהוא הופתע מן הדרישה. ״היו לנו הסכמות!״ הוא אמר בהאשמה.

פניו של אביגדור נותרו קפואות, אפילו צל של התנצלות או חוסר נעימות לא הורגש בהן. ״אני מצטער,״ הוא אמר. ״אבל עניינים של ביטחון המדינה מונחים על הכף״.

המפכ״ל שילב את ידיו במחאה. ״משטרת ישראל היא גוף מקצועי ומוערך, בעל יכולות מובחרות ברמה בינלאומית,״ אמר בנימה ברורה של עלבון. ״כפי שכבר אמר סגן ניצב שוקן, חקירות פליליות הן באחריותה של משטרת ישראל בלבד״.

אביגדור לא התרשם. על פניו נותר אותו חיוך זחוח שאפרים הספיק להכיר ולשנוא. ״אין ספק בכך,״ הוא אמר. ״אבל לדעתי – חוסר היכולת של חוקרי המשטרה להבין את הרקע של התיק, גורם להם לטעויות לא אופייניות, שאני בטוח שאוכל להוכיח ולנמק אם יהיה בכך צורך״.

לרגעים ספורים שררה דממה בחדר. אפרים שאל את עצמו מדוע השיחה לא ממשיכה, עד שהבין באיחור ששלושת הגברים שממולו ממתינים למוצא פיה של היועצת המשפטית.

היועצת נראתה כמי שמתלבטת במשהו. היא חשבה במשך רגעים ארוכים, לאחריהם עלתה על פניה הבעה החלטית. ״הדיון לגיטימי״. פסקה בקצרה.

אביגדור נראה מרוצה, מה שכנראה היה למורת רוחה של היועצת המשפטית. ״הדיון לגיטימי,״ היא חזרה שוב, מבהירה את דבריה, ״אבל אני סבורה שקשה יהיה להתעלם מן הטיעון שהעלה המפכ״ל. אם יורשה לי לומר בכנות, אני מתקשה לראות איזו תועלת תצמח לך, מר אביגדור, מהעימות עם נציגי הגוף המוסמך על פי חוק לחקור את האירוע, בפרט לאחר ההסכמות שכבר גובשו ביניכם בשיחה המקדימה״.

כעת היה זה תורו של המפכ״ל להיות מרוצה. הוא חייך חיוך רחב, נשען אחורנית בנוחות. אביגדור, לעומתו, נראה כמי שמתקשה להבין את המשמעות של המילים הברורות שאמרה היועצת המשפטית. ״אני מודע לקושי המשפטי שקיים כאן,״ אמר, ״ובכל זאת – ישנן מספר שאלות שלדעתנו ראוי שישאלו, וחשוב לנו מאוד לקבל תגובה רשמית מנציגי המשטרה עליהן״.

המפכ״ל נאנח אנחה קלה. ״אתה יודע מה, עדיף כבר שתשים את הדברים על השולחן. מה בדיוק הטענות שלכם נגד התפקוד שלנו?״

בתגובה, הניע אביגדור את כסאו המתגלגל אחורנית, מתרחק מן השולחן. הוא התכופף, צץ לאחר כמה רגעים כשבידו תיק מסמכים מרובע. בתנועה מאומצת הוא הניח את תיק המסמכים על טבלת השולחן, פותח אותו כשעל פניו הבעה דרמטית.

״אמור לי, סגן ניצב שוקן,״ הוא פתח. ״האם לדעתך החקירה של מר מלכיאלי התנהלה באופן מקצועי וראוי?״

אפרים לא אהב את השאלה, והדבר ניכר היטב על פניו. ״בהחלט,״ הוא השיב בקול בטוח, אבל אדם חד עין יכול היה להבחין בצל מוטרד שחלף על פניו.

אביגדור חייך. ״יפה״. הגיב. ״אם כך, תוכל לאשר לנו שלאורך החקירה לא דלף שום פרט מידע משמעותי מתוך החקירה אל גורמים שאינם מוסמכים להיחשף אליה?״

הפעם היה קולו של אפרים יציב יותר. ״בהחלט,״ הוא השיב שוב, והפעם היה לו ביטחון מלא במה שאמר.

החיוך על פניו של אביגדור נעלם פתאום. ״אמור לי, סגן ניצב שוקן,״ הוא פתח שוב בשאלה, ״האם אתה מכיר שוטר בשם יקיר רוזנר?״

אפרים קפא על מקומו.

הצורה בה שאל האיש ממולו את שאלתו, הוכיחה שהוא נחשף לפרטים על אודות האירוע המביך שהתרחש בתחנת המשטרה בבוקר, האירוע בו התקוטט רוזנר עם אלישע בוסקוביץ׳. ברור היה לאפרים שהשאלה נשאלה במטרה להביך אותו ולהציג את חוקרי המשטרה שתחת פיקודו באור שלילי, ולרוע מזלו – לא הייתה לו שום דרך להתחמק מכך.

״אני מכיר,״ הוא נאלץ להודות.

אביגדור הנהן בראשו. ״יפה״. אמר. ״תוכל לספר למי שאינו מכיר את השוטר המדובר באיזה תפקיד הוא משרת ומה הסמכויות שלו?״

אפרים קימט את מצחו. ״השוטר המדובר אינו משרת במחלקה שתחת פיקודי,״ אמר בהתנצלות, ״לכן אני לא מכיר אותו היטב. אבל ממה שידוע לי - הוא מופקד על שמירת תאי המעצר שבתחנת המשטרה, תפקיד שולי למדי״.

אביגדור הרים את עיניו מן הדפים שלפניו, מביט אל תוך עיניו של אפרים. ״לפי הידוע לי,״ הוא אמר בנימה מבשרת רעות, ״השוטר המדובר היה אחראי על אירוע חמור מאוד שהתרחש היום, אירוע שיש בו כדי לזהם את החקירה כולה.

״מסתבר שהשוטר המדובר קיבל פרטים על אודות העצור מלכיאלי, ביניהם פרטים על דמות בשם ביל יוסטון שמר מלכיאלי חשש ממנה מאוד.

״השוטר רוזנר, בצעד חריג וחמור מאוד, התחזה לדמות המדוברת, והציג את עצמו מול העצור מלכיאלי באופן שגרם להטעיית החשוד, עד כדי כך שהחשוד לקה בהתקף חרדה במהלכו הוא תקף מספר שוטרים ונזקק לטיפול פסיכיאטרי. לפי הידוע לי, השוטר רוזנר קיבל מידע ספציפי מאוד על אודות המראה החיצוני של דמות הביעותים ממנה חשש מלכיאלי, והשתמש באביזרים שונים על מנת להידמות לדמות המדוברת״.

למשך רגעים ארוכים שררה דממה בחדר, דממה מאשימה.

אפרים הביט באיש שממולו בעיניים קרועות לרווחה, מנסה לעכל את המידע החדש, מידע שהוא לא הכיר עד כה, מידע ששפך לראשונה אור על אירועי הבוקר. תדהמתו הייתה כה גדולה, עד שהוא אפילו לא ניסה להסוות אותה, כך שברור היה שגם האנשים שממולו מבחינים בה.

היה זה דווקא המפכ״ל ששבר את הדממה. ״האירוע המדובר אכן התרחש?!״ שאל בקול מלא האשמה.

ההיגיון החל לחדור מבעד לתחושות ההלם שאפרים חש, ובאותו רגע – ברור היה לו שהוא חייב להגיב, כל תגובה שהיא, כדי שהאיש שממולו לא יוכל לגרום לנזקים חמורים יותר ממה שכבר גרם.

״אני מכיר את האירוע,״ הוא הודה חלושות, ״אבל אני מפקפק בכך שהוא התרחש כפי שמר אביגדור מציג אותו״.

״תבינו,״ קולו נעשה יציב וגבוה. ״אחרי האירוע המדובר אני עברתי על התיעוד שלו. לא רק אני, אלא גם החוקר הטוב ביותר שלי. שנינו עברנו על התצלומים, והמסקנה של שנינו הייתה שלא הייתה שום התגרות מצידו של רוזנר כלפי מלכיאלי. השוטר רוזנר נהג למופת, והעצור מלכיאלי היכה אותו בלי סיבה ניכרת לעין. הרמיזות של מר אביגדור על כך שהשוטר רוזנר השתמש בתחפושת מאיימת כלשהי כדי להפחיד את מלכיאלי, אינם אלא הזיה פרועה״.

פניו של אביגדור התקשחו. ״סגן ניצב שוקן,״ הוא התרה, ״אני מזהיר אותך, אל תזלזל בדברים שלי ובמקורות המידע שלי. מעולם לא טענתי שרוזנר התחפש לדמות ביעותים, והצורה בה אתה מציג את דבריי היא דמגוגיה זולה. אמרתי, ואני חוזר על כך שנית, שהשוטר רוזנר השתמש באביזרים שונים על מנת להציג דמות שברור לכל שהעצור מלכיאלי היה מאוים ממנה״.

בפעם הראשונה מאז החל אביגדור לשאול את שאלותיו, התערבה היועצת המשפטית בשיחה, וקולה שבקע דרך הרמקולים המותקנים במסך היה גבוה ומהדהד. ״אני לא רואה הבדל בין הניסוח שלך לניסוח של סגן ניצב שוקן. נמק את טענתך בבקשה״.

אביגדור חייך חיוך מאולץ. ״האביזרים עליהם דיברתי,״ אמר בנימה של יודע כל, ״הם לא ממש תחפושת. בסך הכול, השוטר רוזנר השתמש בעדשות מגע״.

״עדשות מגע?״ שאלו אפרים, המפכ״ל והיועצת בו זמנית.

״בדיוק,״ השיב אביגדור. ״לפי המידע שבידי, המאפיין המאיים ביותר באותה דמות ממנה חשש מלכיאלי, הוא העיניים התכולות שלה. השוטר רוזנר הצטייד בעדשות מגע תכולות אטומות, שלמרבה הפלא – גרמו לעיניו של רוזנר להיראות זהות באופן מוחלט לעיניים מהן פחד מלכיאלי.

״בהתחשב בכך שעיניו הטבעיות של רוזנר הן ירוקות, קשה היה לזהות את השינוי בתצלומי החקירה, ולכן – החוקרים שצפו בתיעודים לא ראו שום דבר חריג.

״מר מלכיאלי, לעומת זאת, כבר היה במצב של התמוטטות עצבים, ולכן מראה העיניים מהן חשש יחד עם משפט שלחש רוזנר באזנו, משפט שנאמר לו קודם לכן על ידי דמות הביעותים ממנה הוא חשש – גרמו לו לאבד את שיקול הדעת שלו ולחשוב בטעות שהאיש שלפניו הוא האיש שהופיע בסיוטים שלו״.

המפכ״ל תפס את ראשו בין ידיו, תנועה ששידרה את תחושותיו וגרמה לאפרים להזדהות עמו. ״אני לא מבין,״ הוא אמר בבלבול, ״מאיפה אתה יודע את כל זה?״

אביגדור חייך, מתעלם מהשאלה. ״לדעתי,״ הוא אמר, ״השאלה הנכונה כאן היא, מיהו אותו רוזנר ומי שלח אותו לעשות צעד כזה – שאמנם הסתיים בהצלחה יתירה, אבל יכול היה לנחול כישלון חרוץ״.

״ובכן,״ המשיך אביגדור. ״אתם לא צריכים לפתוח חקירה מייגעת בשביל זה. עשינו בעבורכם את העבודה. מסתבר, שהשוטר רוזנר מעולם לא היה נאמן למשטרת ישראל. מאז ומתמיד, נאמנותו הייתה שמורה לגורם עברייני מוכר, הלא הוא נמרוד גואטה החביב על משטרת ישראל.

״נמרוד גואטה הוא שדרש מרוזנר להתגייס למשטרה, הוא שכיוון אותו כל הדרך, עד לרגע בו הוצב רוזנר בעמדה המתאימה – זו שלמרבה הפלא היה גואטה צריך.

״כמובן, שנמרוד גואטה אינו נביא צופה עתיד, והוא לא תכנן מראש את השירות הספציפי הזה שיעשה עבורו רוזנר. ההשערה שלי היא, שגואטה חשש מהרגע בו הוא או אחד ממקורביו ייעצר במרתף הידוע לשמצה של תחנת באר שבע, דבר הגיוני מאוד בהתחשב בכך שמרבית הפעילות של גואטה היא באזור הנגב, ובמחשבה לעתיד – הכין לו גואטה איש משלו, איש שיוכל להבריח עבורו מכשירי טלפון, סיגריות, ממתקים או כל דבר אחר שיעלה על דעתו.

״מה שמדהים זה, שאף אחד מעולם לא קלט את הקשר בין רוזנר לבין המפעיל שלו. רוזנר התגייס בקלות רבה למשטרת ישראל, עבר את כל המבחנים והמבדקים, וקיבל את כל מה שרצה פחות או יותר – לרבות התפקיד הנחשק עבורו במתחם המעצרים.

״השאלה הגדולה ביותר שצריך לשאול, ואני מעריך שסגן ניצב שוקן הוא לא זה שיוכל להשיב את התשובה עליה, היא למה החליט גואטה – אחרי כל ההשקעה והתמיכה הנסתרת ברוזנר, לשרוף באופן בוטה כל כך את אחד ממשרתיו החשובים, כאשר התמורה לכך היא הפחדה מפוקפקת של עציר באמצעים פרימיטיביים ובאופן שעשוי היה להיכשל בדיוק כמו שהוא היה עשוי להצליח...״

אביגדור לא המשיך. רגעים ארוכים חלפו, לאחריהם התעניינה היועצת המשפטית: ״יש לך השערה?״

אביגדור חייך. ״עדיין לא,״ אמר. ״כפי שאת בוודאי יודעת, סמכויות החקירה נתונות כרגע בידי חוקרי משטרת ישראל״.

אם ציפה אביגדור שהיועצת המשפטית תבין את הרמז, הרי שהוא התבדה. ״וטוב שכך!״ היא אמרה נחרצות. ״משטרת ישראל היא עדיין הכתובת לחקירות פליליות, על אף השגיאות החמורות שאתה מציין. אני תוהה אם אתה מבין את הקיצוניות שבבקשה שלך להעביר חקירה פלילית אל גוף שאינו עוסק בחקירות מעין אלו״.

אביגדור נאנח. ״גבירתי היועצת המשפטית,״ הוא אמר בנימה בלתי מוסתרת של חנופה. ״האמיני לי, אני מבין היטב את ההשלכות, ובוודאי שלא הייתי דורש את העברת החקירה בגלל התנהגות רשלנית שולית כל-כך. הבעיה שלי היא, שכמו שאת בוודאי יודעת – החקירה שלנו נוגעת בפרטים רבים שקשורים במידה כזו או אחרת לחקירה המתנהלת כרגע במשטרה.

״תארי לך, גבירתי היועצת המשפטית, שחלילה – כאשר תעמיק המשטרה את חקירתה וזו תפגוש את הנקודות הרגישות שעומדות במרכז החקירה שלנו, ייגשו חוקרי המשטרה אל הנתונים הרגישים והעדינים הללו באופן הרשלני וחסר העידון שמעט ממנו הצגתי לפנייך כרגע. הלא ברור לכולנו שהתוצאה תהיה אסון מוחלט, אסון לנו – אסון לחקירה שהושקעו בה שלוש שנים וסכומי עתק, ויותר מכל – אסון עבור ביטחון מדינת ישראל״.

מילותיו של אביגדור הצליחו כנראה להזיז משהו בעמדתה הנחרצת של היועצת המשפטית, שכן היא התלבטה במשך רגעים ארוכים עד שהכריעה. ״אני מבינה את החשש שלך,״ אמרה. ״בנסיבות המיוחדות הקיימות כאן הוא אכן מוצדק, אולם כפי שאתה בוודאי יודע – מארג האיזונים המרכיבים את שלטון החוק הוא עדין מדי בכדי לטלטל אותו באופן קיצוני כל – כך.

״הגוף שאותו אתה מייצג, לצערי אינו בשל לנהל חקירה פלילית על פי ההליכים המקובלים. נושא זכויות האדם, שמהווה אבן יסוד במשפט הפלילי, לצערי אינו נלקח על ידיכם ברצינות הראויה, והכלים שהחוק מאפשר לכם – הם דרסטיים וקיצוניים עבור חקירה פלילית שמעורבים בה אזרחים פשוטים.

״בהתחשב במכלול השיקולים הקיימים כאן, אני נאלצת לדחות את בקשתך. עם זאת, כדי למנוע התנגשות בין החקירות, אני מאשרת להקים צוות מיוחד שתפקידו יהיה לסווג את המידע הרגיש בו אתם עוסקים, באופן שלחוקרי משטרת ישראל לא תהיה גישה אליו. הצוות יהיה מקצועי ומהימן, והדרגים השותפים בו יהיו הבכירים ביותר, על פי פירוט שישלח לראש הגוף אותו אתה מייצג. בנוסף, הבקשה השנייה שאמורה הייתה להיות נידונה כאן – תאושר מיידית״.

על פניו של אביגדור נח חיוך נקמני, שגרם לאפרים לשאול מיד: ״הבקשה השנייה?״

המפכ״ל נאנח. ״אכן,״ אמר בנימה של השלמה. ״אנחנו מדברים על החוקר שלך, פקד בוסקוביץ׳.״

אפרים הריח סערה מתקרבת. ״כן, מה אתו?״ שאל בנימה מגוננת.

הפעם, היה זה הגבר השני שהשיב. ״אני יודע שאתם חברים,״ הוא אמר בנימה שכנראה אמורה הייתה להביע אמפתיה. ״אבל הוא עושה הרבה צרות״.

אפרים רכן קדימה. ״איזה צרות?״ הוא שאל בקול לוחמני. ״הוא החוקר הכי טוב שלי!״

אביגדור שילב את ידיו. ״הוא מתנהל כמו פיל בחנות חרסינה,״ אמר. ״הוא מסרב לגשת לחקירה מתוך כבוד, מתוך עדינות. הוא מתנפל על מה שהוא לא מבין, והוא בינתיים עשה הרבה נזקים שעדיף שלא תדע״.

אפרים חש תסיסה פנימית. ״הוא עושה את העבודה שלו!״ אמר בכעס. ״הוא מטלטל את המערכת, כי הוא הכי טוב בזה. אתם מפחדים ממנו, כי את מה שעשיתם בשנתיים – הוא יעשה בשבוע!״

אביגדור עטה על פניו ארשת זעופה. ״אתה מערב אמוציות, סגן ניצב שוקן. אתה חושב שאנחנו מתחרים איתך, אבל אף אחד מאתנו לא. תפסיק עם הגישה הזו, תקבל את זה שיש לנו יותר רקע. החוקר שלך לא מביא תועלת. הוא חביב, אבל הוא משתולל. אנחנו מוכרחים לעצור אותו״.

אפרים סובב את כסאו, מפנה את ערפו לשלושת הגברים, מביט ישירות אל המסך – אל הדמות שברור היה לו שהיא מקבלת ההחלטות. ״גבירתי היועצת,״ הוא אמר, ״את לא מכירה את האיש, הוא אחד החוקרים הטובים במשטרה, הוא האיש שעושה את ההבדל״.

היועצת נראתה זעופה, כאילו הפנייה הישירה לא הייתה לרוחה. ״אני אנמק, למרות שאין עליי חובה כזו,״ אמרה בנימה יבשה. ״לצערי, פקד בוסקוביץ׳ נמצא בסיכון. הוא העמיק אל מחוזות מסוכנים, מבלי שתהיה לו מעטפת הגנה ראויה״.

אפרים התרומם ממקומו בכעס. ״אז תספקו לו את המערכת!״ דרש. ״במקום לנסות להזיז אותו מהדרך, תתנו לו לפתור את זה!״

היועצת הנידה את ראשה לשלילה. ״מסוכן מדי״. אמרה. ״האחריות כבדה, והעניינים העומדים על הפרק חשובים מדי. המפכ״ל כבר קיבל החלטה, פקד בוסקוביץ׳ ישוחרר מיידית משירות״.

פיו של אפרים נפער בתדהמה. ״סליחה?!״ הוא קרקר.

״חופשה בתשלום מלא״. הבהירה היועצת המשפטית. ״עד להודעה חדשה. למען ביטחונו האישי ולמען ביטחון המדינה״.

אפרים הסתובב אל שלושת הגברים. ״שניכם, אתם אפסים!״ הטיח בלובשי החליפות, מצביע על שניהם ונזהר שלא להפנות אצבע אל המפכ״ל. ״אתם כלומניקים מהלכים. בוסקוביץ׳ שווה אלף כמוכם״.

פניו של המפכ״ל האדימו, גם האיש שמשמאלו נראה כסובל מאי נוחות. רק אביגדור נותר עם אותו מבט קפוא. ״חבל שאתה מתעקש,״ הוא אמר. ״אלו החיים של חבר שלך. הוא לא יצליח, המשטרה לא יכולה להתמודד עם זה. מול צי של טנקים, אי אפשר להתמודד עם סכין מטבח״.

אפרים גיחך גיחוך זועם. ״טיפש שכמוך,״ אמר. ״אתה לא מכיר את בוסקוביץ׳. הוא יילחם מול צי טנקים גם כשיש לו ביד עיפרון...״

בעיניו של אביגדור היה משהו חומל. ״בדיוק בגלל זה, שוקן, בדיוק בגלל זה הוא לא יכול להמשיך...״

למשך רגעים ארוכים הביטו השניים זה בעיניו של זה, ואז נשמע קולה של היועצת המשפטית:

״הפגישה תמה,״ היא אמרה לקונית. ״תודה על זמנכם״.

ומרגע שכבה המסך ידע אפרים שההחלטה לא תשתנה.

והיא כאבה לו, כמעט כמו שהיא עתידה לכאוב לאלישע.

ועל אף שבבוקר אותו היום היה זה אפרים עצמו שכמעט ושיגר את אלישע לחופשה, מבחינתו של אפרים היה ההבדל ברור.

בניגוד אליו, ובניגוד להצהרות שהצהירו, הנוכחים בפגישה, לא דרשו את טובתו של אלישע.

הם פחדו ממנו. פחדו מההצלחות שלו. פחדו שהוא יחשוף את האמת, יגלה אותה לעין כל.​

וחוסר הצדק שבהחלטה היה כל-כך מעיק, עד שלרגעים ספורים שכח אפרים את הנושאים האחרים שנידונו בפגישה, נושאים הרי גורל שאישרו את שהבין כבר משעות הבוקר, כאשר קיבל את הסקירה הראשונית מעמיקם.
החקירה המתנהלת כעת, אינה דומה לשום חקירה שהתנהלה תחת פיקודו בשלושים שנות השירות שלו כקצין חקירות.
דברים נסתרים מתחבאים בפרשה העלומה הזו. דברים מסתוריים, מפחידים. דברים שהמערכת כולה חרדה מפניהם, מפני הרגע בו יתגלו, מפני הרגע בו יחשוף אותם אי מי.

לחצ/י כדי להרחיב...

ב"ה

או! הפעם זה לגמרי שונה. פרק מעולה.
קודם כל, פעם ראשונה שאנחנו רואים את ההערכה של אפרים לאלישע, הערכה שמגיעה לו בצדק, והוא לא קיבל אותה בכל הפרקים הקודמים.
מתחילת הסיפור היחסים בין המפקד לחוקר נשמעים עכורים ומדוכדכים כאלו,
והפעם אלישע מקבל את המקום האמיתי שלו, וזה מאוד חשוב לאמינות הסיפור. זה גורם לנו להבין שכל מה שהיה זה סה"כ משחקי כבוד כאלו ואחרים, אבל באמת יש כאן לגמרי אמון של המפקד בחוקר.
אנחנו מאמינים באלישע,
וזה עושה טוב לקוראים לשמוע שגם המפקד מעריך אותו כמונו.

בנוסף, מערכת הכוחות בין המשטרה לגופים הבטחוניים האחרים - נשמעת מרתקת,
ומשאירה אותנו בסקרנות אמיתית איך יתמודד אלישע מול הגזירה החדשה. לשתוק הוא לא ישתוק, וחופשה הוא לא יקח, הוא פשוט יילך להילחם עם העיפרון.. אבל מכיוון שאלישע הוא לא אייל גלבוע והסיפור הוא לא בכיוון הזה, זה לגמרי מסקרן לאילו כיוונים הסיפור יילך.

[ בדרך אגב, אני אישית מאוד אוהבת את הגיבור הזה. הוא אנושי, הוא לחלוטין לא אייל גלבוע, והוא הרבה יותר מחובר אלינו כקוראים.
אני חושבת שדווקא הפרק שבו הוא קורא את הערך של ביל יוסטון בויקיפדיה - הוא זה שהפך אותו לדמות מאוד קרובה אלינו, לגיבור שהוא כמונו.]

מתי הפרק הבא?

נכתב ע"י CN:

בנוסף, מערכת הכוחות בין המשטרה לגופים הבטחוניים האחרים - נשמעת מרתקת,

לחצ/י כדי להרחיב...

זה היה אתגר גדול, כי לא רציתי ליפול במקום הקלישאתי ביותר של הספרות החרדית, הלא הוא העימות הקבוע בין סוכני השב״כ לסוכני המוסד (משעשע, ולא מציאותי בשום דרך שהיא). בכוונה לא נקבתי בשמו של הגוף הביטחוני הספציפי, וצפויה לכם הפתעה בעניין.

נכתב ע"י CN:

ומשאירה אותנו בסקרנות אמיתית איך יתמודד אלישע מול הגזירה החדשה. לשתוק הוא לא ישתוק, וחופשה הוא לא יקח, הוא פשוט יילך להילחם עם העיפרון.. אבל מכיוון שאלישע הוא לא אייל גלבוע והסיפור הוא לא בכיוון הזה, זה לגמרי מסקרן לאילו כיוונים הסיפור יילך.

לחצ/י כדי להרחיב...

בפעם הקודמת שבה אלישע סולק בעל כרחו מחקירה, הוא ציית אם כי לא ברצון.
אמנם עכשיו זה שונה, כי אלישע מעורב יותר, אבל אלישע לא עתיד ככל הנראה להפוך לסוג של אייל גלבוע, ולו בגלל הסיבה הפשוטה - הוא אינו כשיר גופנית לצניחה אל תוך הרי געש וכדומה (על אף שבהמשך הוא ייאלץ קצת לקום מהכיסא וגם לעשות דברים מורכבים יותר).
כפי שכבר כתבתי, ההתפתחות הנוכחית מאתגרת בעיקר אותי, ואני די מתעלל בעצמי, כי אני אצטרך לתקן את התקלות שאני מסדר לעצמי. מקווה שזה יהיה שווה את זה.

נכתב ע"י CN:

מתי הפרק הבא?

לחצ/י כדי להרחיב...

האמת, מצידי - אפילו מחר.
אבל בלי ציפיות, הוא הולך להיות די מנומנם. הרבה דיבורים על רגשות וכאלה.

ואוו!
איזה פרק!!
דחוף עוד פרק!!!

נכתב ע"י אביגלוש:

ואוו!
איזה פרק!!
דחוף עוד פרק!!!

לחצ/י כדי להרחיב...

יודעים מה?! - קיבלתם.
הלילה בשעת חצות בדיוק יועלה בלי נדר פרק נוסף.
(סתם, לא בחצות. סביבות תשע עשר, אחרי שאבדוק שהפרק כשיר לבוא בקהל)

32

חוק וצדק:

לפני אחת עשרה שנים, כאשר אלישע בוסקוביץ' היה חוקר מתחיל בקורס קצינים, הוא השתתף בהרצאת חובה שכותרתה הייתה: "קצין משטרה-מהעבודות הקשות ביותר".

המרצה, פסיכולוג משטרתי ידוע, פירט באזני השוטרים את הקשיים הכבדים עמם מתמודדים חוקרי משטרה מדי יום. "חוקר משטרה מונע מעצמו שינה ואוכל, נחשף למראות מזוויעים, מתמודד מול תחושות אשם בלתי פוסקות".

"חוקר משטרה ניצב מול לחצים בלתי אפשריים. מוכרח לחשוב כל העת בהיגיון, גם כאשר הוא מתעורר משינה עמוקה או מובהל בעיצומה של חתונה משפחתית כשהוא שתוי ומסוחרר. הוא חייב להיות תמיד המבוגר האחראי, מכיוון שבפעמים רבות חייהם של אנשים תלויים בו".

"זה לא קל, זה לא מתאים לכל אחד, וזה ממש לא שווה את המשכורת. זו עבודה שמתאימה רק ליחידי סגולה, כאלו שרואים בתפקיד הזה את השליחות שלהם בחיים. כאלו שמוצאים בה משמעות וסיפוק".

אלישע לא הבין אז למה מתכוון המרצה. הוא היה כל-כך מורעל, כל-כך חשק בתפקיד, שהעבודה כחוקר נצבעה בעיניו בצבעים ורודים, כאילו הייתה המשרה המושלמת עלי אדמות. הוא היה מוכן לכל קושי בעולם, ובלבד שיזכה לשרת בתפקיד.

אבל היום הוא הבין. בדרך הקשה ביותר.

אם לפני שלוש וחצי שעות, כשחזר הביתה מבית החולים, המשאלה היחידה שלו הייתה לישון, כרגע נראה היה שגם לו יבלע חפיסה של כמוסות שינה הוא לא יצליח להירדם.

לא מאז ששמע את הבשורה על פטירתו של עמיקם.

מהרגע בו העיר אותו צלצול הטלפון, הוא הפסיק לתפקד כמו אלישע המוכר. כוחותיו לא עמדו לו עוד, והיציבות שאפיינה אותו מתחילת החקירה, יציבות שכמעט ולא התערערה למרות כל התהפוכות שעברו עליו, התרסקה ברגעים אלו, מוכיחה לו בפעם המי יודע כמה שבסופו של דבר הוא אנושי. פגיע. שביר.

לא סלע. לא צוק. לא פלדה.

בן אנוש, יצוק מבשר ודם.

ברגעים אלו, הוא ישב על ספת העור הכבדה שבסלון ביתו, על השולחן שלפניו בקבוק קוניאק זול שסרט מתנה ורוד עם הכיתוב ׳שנה טובה׳ היה כרוך סביבו. הטבעת שהקיפה את פקק הבקבוק הייתה מוטלת על השולחן, דבר שהעיד על כך שהבקבוק נפתח לפני שעה קלה, ולמרות זאת – תכולת הבקבוק הייתה חסרה לפחות שליש. לצידו של הבקבוק לא ניצבה כוס.

סלון ביתו של אלישע היה שקוע באפילה. הנורות המעוצבות התלויות על התקרה היו כבויות, כך שמקור האור היחיד היה המטבח הפתוח לסלון, והתאורה שבו לא הספיקה עבור החלל הגדול. המראה הכללי שידר קדרות אפלולית, דבר שתאם באופן מדויק את מצב רוחו של אלישע.

ברגעים קשים אלו, לא יכול היה אלישע להתעלם מתחושת הבדידות.

לאורך השנתיים האחרונות, התרגל אלישע אל השקט השורר תמיד בביתו, למד לאהוב אותו עד כדי התמכרות.

הוא אהב את הדממה השוררת בחלל הפרטי שלו כאשר הוא שב אל ביתו בסוף היום. הדממה המבשרת כי הוא חופשי ורשאי לנהוג כרצונו בביתו, בלי בני משפחה שצריך להתחשב ברצונותיהם, בלי עול וטרדות, בלי התחייבויות מעיקות שגוזלות את זמנו ואת כוחותיו רק בכדי שהסובבים אותו יחיו את חייהם ביתר נוחות.

הוא אהב לשבת בבית הטבול בשקט העמוק, להרהר בשלווה בחקירות שתחת טיפולו, לסמן לעצמו את הנקודות שלא תמיד אפשר להבחין בהן בתוך העבודה הסוערת. הוא אהב את העובדה שיש לו זמן להקדיש עבור התחביבים שלו – על אף שאלו היו מעטים וכללו בעיקר אימוני ספורט מתקדמים ובישול ארוחות מורכבות.

מעלות רבות היו לשקט, אבל המעלה הגדולה מכולם – הייתה חופש התנועה.

האפשרות לצאת לקריאה תוך זמן מינימלי מהרגע בו הוא נדרש לצאת, העובדה שהוא אינו צריך לתת דין וחשבון לאף אחד, העובדה שאין אף אחד מזעיף לו פנים או שואל אותו שאלות מיותרות, הייתה בעבור אלישע יתרון שאין דומה לו.

אולם עכשיו, ברגעים אלו, שנא אלישע את השקט.

הוא היה נותן הרבה כדי להיות עכשיו בין אנשים שאוהבים אותו, שדואגים לו. אנשים שמסוגלים להסיח את דעתו, אולי אפילו לנחם אותו מעט.

וככל שניסה אלישע לחשוב מי יוכל להיות לצדו ברגעים אלו, ונוכחותו של מי תהיה לו לעזר – הלכה וגברה אצלו ההבנה שכנראה אין שום אדם בעולם ממנו הוא יכול לשאוב עידוד ונחמה.

המשפחה הקטנה שלו התפרקה כבר לפני שנתיים, את בתו היחידה עדן הוא אינו עתיד לראות עד לשבוע הבא, אחיו ואחיותיו מתגוררים במרחק ועסוקים תמיד, אביו כבר עשרים שנה אינו בעולם הזה, ואימו החולנית – עלולה להיכנס לחרדה עצומה אם ישתף אותה ולו במעט ממה שעובר עליו.

גם החברים לעבודה, אינם במעמד של חברים לעת צרה. הם אמנם חולקים עם אלישע את אותו מרחב משותף, משוחחים אתו, מכבדים אותו, אבל עדיין – אף אחד מהם אינו קרוב לאלישע עד כדי שאלישע יפתח את ליבו בפניו.

ההבנה הזו מילאה את אלישע במועקה. מועקה של בדידות אמיתית, של אדם שמבין פתאום שאף אחד ממכריו אינו באמת דואג לו, או רוצה בטובתו. המועקה הייתה קשה, והשקט שמסביב הגביר את האפקט שלה, גורם לה להיות בלתי נסבלת.

בכוחות שלא היו לו, התרומם אלישע ממקומו, מסרך את רגליו אל ספריית העץ שממולו, ספרייה שהכילה עמודה אחת של מדפים, שעל אחד מהם הייתה מונחת מערכת סטריאו מתקדמת. לצד המערכת היה מונח שלט רחק, ואלישע נטל אותו וחזר למקומו, לוחץ על אחד מארבעת הלחצנים הבודדים שהיו קבועים בשלט.

ברגע שהופעלה המערכת, התפרצו ממנה באחת קרני אור מסנוורות, מסתובבות, בצבעים מתחלפים. אלישע החליק על מסך המגע של הפלאפון שלו, מתחבר מרחוק אל המערכת. רגעים ספורים לאחר מכן החלו לבקוע מתוכה צלילים של מוזיקת פופ רועשת, הלמות תופים שהרעידו קלות את הקירות ואת הרצפה, וצווחות מוזיקה אלקטרונית שהשתלבו עם קול זמר מעובד בשפה זרה.

העצימות הגבוהה של המוזיקה, יחד עם תחושת הסחרור והריחוף שמקורה בכמות האלכוהול המופרזת ששתה, אפשרו לאלישע את הבריחה אליה ציפה - הבריחה מעולם המציאות האכזר אל עולם אחר, עולם של תוהו שאין בו חובה לחשוב בהיגיון, להרהר במאורעות היום, או אפילו לזכור משהו. כך, ישב אלישע במשך שעה ארוכה, בוהה באורות המרצדים כמהופנט, מחשבותיו מבולבלות וחסרות היגיון, כאילו ההכרה שלו קוראת אותן מאחורי מסך עבה של ערפל.

השירים התחלפו בזה אחר זה ללא מגע יד אדם, כך שאלישע איבד לשעה קלה את תחושת הזמן, מפליג בהרהוריו אל מחוזות רחוקים ודמיוניים. הרמקולים פעלו במלוא העוצמה, כך שכאשר החלו דפיקות קצובות להתלוות אל המוזיקה – ארכו לאלישע שניות ארוכות עד שקלט שמקור הדפיקות אינו מן הרמקולים אלא הן בוקעות מכיוון דלת הבית.

הדפיקות התגברו מדי רגע, ואלישע – שבתחילה התלבט אם אזניו מטעות אותו, כבר לא יכול היה להתעלם מהן. הוא התרומם ממקומו, הבעה זועפת על פניו, שואל את עצמו מיהו הדופק ומה רצונו.

ההשערה שלו הייתה, שמדובר באחד מן השכנים שצלילי המוזיקה מפריעים את מנוחתו. לרגע הוא השתעשע כשחשב מה תהיה תגובתו של אותו שכן עלום אם יפתח את דלת הבית כשלראשו חבוש כובע המשטרה שלו, ויציע לשכן להזמין עבורו ניידת. המחשבה הילדותית פינתה את מקומה מיד לזו הרציונלית, על פיה – דווקא משום שהוא משרת במשטרה עליו לתת דוגמא אישית, בפרט כאשר אנשים אחרים סובלים מההתנהגות שלו.

כשהיה אלישע קרוב אל דלת הבית, היו הדפיקות חזקות מאוד, עד שהתחושה של אלישע הייתה שהאדם הממתין לו מעבר לדלת הוא בעל עזות פנים גדולה למדי. למרות זאת, הוא לא בזבז את זמנו בניסיון להציץ מבעד לעינית כדי להיות מוכן. במקום זה, הוא פתח מעט את הדלת, משרבב את ראשו החוצה. ״מה?!״ שאל במורת רוח.

להפתעתו, בפתח עמדה דמות מוכרת. האיש שהמתין לו היה לו אחר מאפרים, המפקד הישיר שלו.

הימצאותו של אפרים מחוץ לדלת ביתו, הייתה בלתי שגרתית בעליל.

אפרים נחשב תמיד למפקד מרוחק, כזה שמקפיד לשמור על דיסטנס מפקודיו. הוא מעולם לא ניהל קשרים עם פקודיו שלא במסגרת התחנה, אף פעם לא הגיע לאירועים משפחתיים שלהם או ביקר בביתם. עד היום אלישע לא חשב שהמפקד יודע בכלל באיזו כתובת הוא מתגורר.

במשך רגעים ארוכים בהה אלישע באפרים כאילו היה בובת תצוגה בחלון ראווה. אפרים כנראה הבין את ההפתעה שלו, אולם כשארכו הרגעים – התחלפה ההבעה הסתומה שעל פניו בהבעה קצרת רוח. ״נו, תיתן לי להיכנס, או שאני אמשיך לעמוד בפתח כמו מקבץ נדבות?״ הוא שאל בחוסר סבלנות.

אלישע פתח את הדלת לרווחה, נע הצידה, מאפשר לאפרים להיכנס אל הבית. האווירה הייתה מביכה, ואלישע ניסה לחפות על כך באמצעות דיבורים שגרתיים, כאילו הייתה הימצאותו של המפקד בביתו עניין רגיל ויומיומי. ״שלום, המפקד,״ הוא אמר בקול צרוד, ״ברוך הבא, טוב לראות אותך כאן״.

אפרים נכנס אל הבית בצעדים בטוחים, עיניו מביטות סביב, סוקרות את חלל הסלון באופן שגרם לאלישע לחוש אי נעימות. כשהבחינו עיניו הבולשות של אפרים בפסולת המושלכת על הספה, באורות המרצדים ובשארית הבקבוק שעל השולחן, הפכה ההבעה שעל פניו להיות ביקורתית, והוא החל לרחרח את האוויר, כאילו חשש שהמקום מדיף סירחון.

״ככה אתה חי תמיד?!״ הוא ספק שאל ספק קבע. ״או שזה רק לכבודי?״

אלישע חייך חיוך עגום. ״לכבודך הייתי מכין תצוגה מרשימה הרבה יותר,״ אמר בעוקצנות. ״יכולתי לעשות זאת אילו רק היית מודיע לי שאתה עומד לבקר כאן״.

למרות הביקורת המרומזת, לא נראה אפרים כמי שמתכוון לנמק את הביקור המפתיע. הוא המשיך לסקור במבטיו את החדר, כאילו היה תייר שנקלע למדינה זרה, כזו שיש בה תרבות שונה שהוא אינו מכיר. ״בית יפה יש לך,״ אמר לבסוף, נימת דיבורו מעידה שמילותיו נאמרו רק כדי לצאת ידי חובה. ״חסר כאן קצת טיפוח, אבל אני לא שופט. יש גבול למה שאפשר לדרוש מגבר״.

אלישע עיקם את פיו. ״פעם זה היה בית נורמלי,״ נזכר במעין התקף של נוסטלגיה. ״היו כאן עציצים, תמונות, קשקושים על הקירות. מאז שהתגרשתי אין מי שידאג לזה, אבל מצד שני – עכשיו אני יכול לשתות אלכוהול בסלון בלי הערות, אז בהנחה שיש סתירה בין בית מטופח לאלכוהול – אני בוחר באלכוהול״.

אפרים סובב את ראשו בפתאומיות, סוקר את אלישע במבט מחודש, כאילו מנסה לקבוע אם דבריו של אלישע נאמרו בכנות. ההבעה על פניו הייתה מפקפקת, אבל הייתה לו די רגישות כדי לא לומר דבר.

עוד שניות ארוכות של מבוכה חלפו, ואלישע שאל את עצמו מדוע אפרים לא ניגש כבר לעניין בעבורו הוא בא. הוא לא מצא מילים מתאימות עבור הסיטואציה, והשתיקה הציקה לו מרגע לרגע. ״אה,״ הוא נזכר פתאום, ״לא הצעתי לך משהו. תרצה לשתות אולי?!״

אפרים הפנה אליו את מבטו. ״קוניאק?״ שאל בציניות, ״לא, אני מוותר לעת עתה. תרצה לצאת קצת החוצה? הייתי מעדיף שנדבר באוויר הפתוח״.

אלישע נשם לרווחה. הפלישה של אפרים למרחב הפרטי שלו מילאה אותו במתח, והוא שמח בהזדמנות לסלק אותו מן הבית. ״יש בחוץ גינה יפה ושקטה,״ אמר בקול מאושש. ״אפשר לשבת שם״.

אפרים חייך חיוך מנומס. ״אחריך,״ אמר.

חמש דקות לאחר מכן מצא אלישע את עצמו יושב על ספסל מתכת רטוב בפינה שוממת ואפלה במיוחד של הגינה הציבורית השכונתית, בפיו סיגריה דולקת, ולצידו אפרים – שנראה שקוע בהרהורים. ״היה יום לא קל,״ הוא שיתף את אפרים ברגשותיו, שיתוף נדיר שבדרך כלל אינו תואם את אופיו. ״הרבה שנים לא חוויתי חוויות כאלו״.

אפרים היה עסוק בגירוד לכלוך ממדי המשטרה שלו. ״כן, נכון,״ הוא אמר בהיסח הדעת.

אלישע נאנח. ״זאת חקירה מטורפת. היא רק מסתבכת יותר מרגע לרגע. ועכשיו, עם ההתפתחויות האחרונות, זה נראה בלתי פתיר. המצב תקוע לגמרי, ואין לי מושג באיזו דרך עדיף להמשיך״.

אפרים בהה באוויר, וברור היה שהוא אינו מקשיב. ״כן, זה מסובך,״ הוא פלט חלושות.

״בכל אופן,״ המשיך אלישע למרות ההיענות המאכזבת, ״עזוב רגע את העניינים שלי. איך היה לך? איך היה עם המפכ״ל?״

החדות חזרה באחת אל מבטו של אפרים, והוא סובב את ראשו במהירות כה גבוהה לעבר אלישע, עד שלרגע נבהל אלישע ונרתע אחורנית. ״הפגישה עם המפכ״ל הייתה זוועת עולמים,״ הודה אפרים בקול שפל. ״עשו עליי אמבוש. המפכ״ל, היועצת, ועוד חבר׳ה מתנשאים מהזן הנחות ביותר, שעדיין אין לי מושג מאיפה הם נפלו עליי, כי אפילו את זה הם לא הסכימו לומר, כאילו אם אדע מאיזו מחילה הם זחלו – יתהפך העולם או משהו״.

אלישע התבלבל משטף המידע שבתוך הטרוניות של אפרים. ״רגע, רגע,״ הוא ניסה לעשות סדר בדברים. ״הפגישה לא הייתה בארבע עיניים?״

בתגובה, פלט אפרים צליל מזלזל, כאילו הוא עצמו לא היה בטוח שכך יהיה עד לרגע הפגישה. ״הם לא רצו ממני שום דבר,״ הוא אמר בנימה ברורה של עלבון. ״אני הייתי שם על תקן השטיח שלהם, זה שדורכים עליו ורומסים אותו. הם הנחיתו עליי פקודות הזויות, בלי שום הסבר ובלי שום אפשרות להתווכח״.

על פניו של אלישע ניכרה היטב הסקרנות. ״מה למשל?״ שאל.

אפרים פתח את פיו כדי לענות, אבל אז חלפה על פניו הבעה של אימה, כאילו הבין שכמעט פלט מידע רגיש. ״עזוב את זה,״ הוא אמר, מטלטל את ראשו. ״זה לא הזמן. אני באתי לכאן בשביל לתת לך משהו״.

ההצהרה הפתיע את אלישע, ועל פניו ניכרה ציפייה דרוכה. ״לתת לי משהו?״ הוא חזר בנימת שאלה. ״במה מדובר בדיוק?״

אפרים הושיט את ידו אל הכיס הפנימי של מעילו, שולף משם מעטפה מוארכת וצבעונית. ״יש לי כאן מתנה בשבילך,״ הוא אמר. ״חבילת נופש חלומי באיים הקאריביים, מתנה מאת משטרת ישראל. יש כאן כרטיסי טיסה עבור שני אנשים, והחבילה כוללת גם אירוח במשך שלושה שבועות במלון חמישה כוכבים במתכונת הכול כלול. יש גם עוד הטבות, כמו כניסה חינם למופעים ולאטרקציות, אבל לא ממש בדקתי אז אני לא יכול לומר לך פרטים. בסיכום, אני מעריך שהחבילה שווה איזה שלושים – ארבעים אלף, ולא הגזמתי״.

אלישע בהה בפניו של אפרים בהלם מוחלט. ״האיים הקאריביים?״ הוא חזר כהד.

אפרים חייך. ״כן, הקאריביים,״ אישר, טופח על שכמו של אלישע בידידות. ״ראית מה זה?! השקענו בך! לא כל שוטר מקבל כאלו הטבות, הפעם השקיעו במיוחד במצטיינים, וכדאי שתדע – כשביקשו ממני לבחור את המצטיין של המחלקה, מיד חשבתי עליך. בקיצור, הגיע הזמן שתיהנה, תעשה חיים, תיקח איתך עוד מישהו – ותחזור לכאן בעוד שלושה שבועות חדש לגמרי. אני רק מקווה שיש לך דרכון בתוקף...״

אלישע עדיין לא הצליח להחליט אם אפרים מותח אותו או מדבר ברצינות. ״אין לי דרכון בתוקף״. הוא הגיב, רק כדי למחוק את החיוך מפניו של אפרים. ״בפעם האחרונה שנסעתי לחו״ל, הייתי רווק בטיול אחרי צבא״.

נראה שהייתה זו מכה עבור אפרים, שכן הוא נראה מאוכזב למדי, אבל לאחר כמה רגעי מחשבה חזר האור לפניו. ״לא נורא,״ הוא אמר בעליצות. ״הכרטיסים הם למחר בארבע בצהרים, תוכל לפני כן לקפוץ למשרד הפנים לחדש דרכון. לבן אדם רגיל לוקח כמה חודשים להשיג תור, אבל יש לי קשרים שם ואני אוכל להכניס אותך - מהדלת האחורית כמו שאומרים. אתה יכול להיות רגוע, חשוב לי שתצא ואני אעשה הכול בשביל זה״.

אלישע עדיין היה מבולבל, ספק משועשע ספק כועס. ״מעניין,״ הוא אמר, כאילו שוקל את הדברים. ״מה בדיוק אתה חושב שאני אעשה שם, באיים הקאריביים?״

אפרים לא קלט את העוקצנות, או שקלט והעדיף להתעלם. ״תקשיב, אלישע,״ הוא אמר בהתלהבות. ״זה המקום הכי יפה בעולם, פחות או יותר. הנופים שם הם שומר מסך, לא פחות. ומה שלדעתי אתה הכי תאהב – בתקופה הזו של השנה הם מארחים טורניר טניס בינלאומי, ואני יודע כמה אתה מחבב טניס. אתה הולך ליהנות שם ברמה מטורפת, ואני רק מקווה שתזכור אותנו כשתהיה שם״.

ההצגה נמאסה על אלישע והוא החליט להפסיק אותה בכל מחיר. ״תגיד לי,״ הוא פתח בנימה עניינית. ״אתה יודע שעמיקם מת?״

החיוך המתלהב של אפרים קפא באחת, מפנה את מקומו להבעה שנראה שאפרים למד לסגל לעצמו בעבור ביקורי ניחומי אבלים. ״כן, סיפור קשה,״ הוא אמר, ״היה אדם טוב, עמיקם, חיבבתי אותו מאוד״.

אלישע אפילו לא ניסה להתנהג ברגישות. ״אתה יודע שאני הייתי אתו בדקות האחרונות שלו? אתה יודע שליוויתי אותו לבית חולים? אתה יודע שקיבלתי איום על חיי דקה וחצי לפני שהוא קרס, איום שהוזכר בו בפירוש שעמיקם עומד לשלם מחיר?״

האדישות בה קיבל אפרים את הדברים הוכיחה שהמידע אינו חדש בעבורו, דבר שהגביר אצל אלישע את התמיהה על קלות הראש בה נהג אפרים עד כה. ״תראה, אלישע,״ הוא אמר, והייתה זו אחת הפעמים היחידות בה שמע אותו אלישע מגמגם. ״אני יודע שיש לך שאלות, ואני בטוח שהן מוצדקות. אבל תקשיב לי, כדאי לך לעזוב את זה עכשיו, להשתחרר, לזרום.

״החקירה לא הולכת לשום מקום, אנחנו נוכל להמשיך בה בלעדיך. לכל אדם יש תחליף. החופשה הזו היא משהו שאתה צריך, גם אם אתה לא מודה בזה. תראה איך אתה נראה, גמור, תשוש. שנים עברו מהחופשה האחרונה שלך. תאמין לי, הדבר הכי טוב שתוכל לעשות בשבילך ובשביל כולם, זה להשתחרר״.

״נכון,״ המשיך אפרים בנימה מפייסת. ״העיתוי גרוע, אבל חבל שתפסיד את מה שעשוי לעשות לך טוב בנפש. אני יודע שמצב הרוח שלך לא משהו, אבל תוך כמה ימים אתה תשתחרר, תתחיל ליהנות. ובנוגע לעמיקם – האחריות לא עליך. אני סידרתי שהכרטיסים יהיו לשעת אחר הצהרים מחר כדי שתוכל להשתתף בהלוויה. יותר מזה – אתה לא חייב לאף אחד. הבריאות שלך חשובה יותר מהכול, אלישע״.

מילותיו של אפרים, לא רק שלא שכנעו את אלישע, אלא גרמו לו לתסיסה פנימית שהלכה והתגברה. ״תגיד לי,״ הוא ירה בזעם מיד לאחר שסיים אפרים את נאום השכנוע שלו. ״אתה אידיוט אמיתי, או שאתה פשוט שחקן מעולה?״

על פניו של אפרים התפשטה הבעה מיואשת. ״חבל שאתה מתעקש, אלישע,״ אמר קצרות.

אלישע לא יכול היה להמשיך ולכלוא את הכעס בתוכו. ״מתעקש?״ הוא חזר, מטעים את המילה כאילו הייתה מילה גסה. ״אתה רציני איתי? אתה בא אליי באמצע החקירה המסובכת ביותר שניהלתי בשנים האחרונות, שעות ספורות אחרי שאיבדתי חבר שהייתי לצדו כל היום, אתה מציע לי הצעה ביזארית – שאין שום סיכוי שחשבת שאסכים לה, אלא אם כן אתה הרבה יותר טיפש ממה שחשבתי, ועכשיו – אתה קורא לסירוב שלי עקשנות?״

אפרים נאנח שוב. ״אני מצטער, אלישע, רציתי לעשות את זה נקי ויפה, אבל אתה לא מותיר לי ברירה. צר לי לומר לך את זה, אבל אין לך ממש אפשרות בחירה במקרה הזה״.

אלישע קימט את מצחו. ״מה זאת אומרת?״ שאל. ההבעה הרצינית על פניו של אפרים הטרידה אותו, והוא ניסה להקליל את האווירה. ״כשאתה אומר שאין לי ברירה, אתה מתכוון שתדחוף אותי בכוח למטוס שעושה את דרכו לקאריביים?״

אפרים הניד את ראשו, אפילו צל של חיוך לא נראה על פניו. ״הטיסה עדיין תלויה בבחירה שלך. אף אחד לא יכול להכריח אותך לצאת אליה. אבל החופשה, לצערי, היא עניין גמור ומוחלט. הסמכות שלי מאפשרת לי להוציא אותך לחופשה בתשלום, וכך אעשה״.

שום דבר לא הכין את אלישע לכך, והמילים של אפרים הלמו בו כאילו היו מכת אגרוף. ״אני לא מבין,״ הוא אמר, והפגיעה העמוקה ניכרה בקולו. ״למה? למה עכשיו? למה בחקירה הזו?!״

אפרים הרכין את ראשו, ספק בעצב ספק בבושה. ״זוהי לא החלטה שלי,״ הודה. ״זוהי הוראה מגבוה. הכי גבוה שיש. אי אפשר לסרב לה, אי אפשר לשנות אותה. הסיפור גמור, אלישע״.

פניו של אלישע היו חיוורות כסיד, הוא קם ממקומו בסערה. ״הבנתי,״ לחש, והיה משהו מפחיד במבט שבעיניו. ״מישהו שם לא רוצה שאגלה את האמת. מישהו שם לא רוצה שנדע מי רצח את עמיקם, מי איים עליי. זוהי שחיתות! זה טיוח!״

אפרים נענע בראשו. ״חשבתי כמוך,״ הודה. ״אבל דרגים משפטיים מעורבים. זה נקי, הוראה חוקית, מחייבת. לא טיוח ולא כלום״.

אלישע הביט בפניו של עמיקם בבוז. ״אתה חושב שבגלל שאמרת ׳דרגים משפטיים׳ אני אקפל את הזנב ואחזור הביתה? אתה חושב שיש בעיניי הבדל בין סתם מושחת לדרג משפטי מושחת? את המציאות אני רואה בעיניים ואי אפשר לבלבל אותי. מנסים לסלק אותי מהדרך, מתנהגים איתי בחוסר צדק מובהק! אתה שמעת פעם תקדים כזה?! קצין שהודח רק כי הצליח מדי?!״

אפרים נענע את ראשו במחאה. ״זו אינה הדחה״. מיהר לתקן. ״רק חופשה. בסך הכול חופשה. הזכויות שלך יישמרו, היועצת המשפטית עומדת על כך. היא זו שאישרה לממן לך טיסה לקאריביים, אתה יכול לראות בעצמך – יש לי כאן דף הנחיות שקיבלתי ממנה במייל. אני מבטיח לך – היא לא עושה את זה בגלל שחיתות״.

אלישע גיחך. ״אתה חושב שאתם קונים אותי עם הטיסה הזו?״ אמר בבוז. ״אתה חושב שזה הוכחה לטוהר הכוונות שלכם? מבחינתי – האישור לטיסה מוכיח שהיא לא סתם מושחתת, אלא מושחתת שמנסה לשחד אותי. אתה זוכר מה העונש של עבירת שוחד שנעשתה על ידי נבחר ציבור? לדעתי מדובר במאסר. לא רק עבור נבחר הציבור, אלא עבור כל המעורבים״.

אפרים גלגל את עיניו. ״אתה שומע את עצמך?״ אמר בנימה רוטנת. ״אתה רוצה לחקור את היועמ״שית? אתה חולם להכניס אותה לכלא? אתה עד כדי כך מנותק?

״אתה לא מבין שלעולם לא תוכל לפגוע בה? אתה לא מבין שהיועמ״שית היא החוק? אתה לא מבין שמה שהיא מאשרת הוא חוקי ומה שלא - הוא בלתי חוקי?

״היועמ״שית היא החוק. היא הסדר. היא חסינה מתביעות, ואף שופט בית משפט לא ירשיע אותה לעולם. אתה לעומת זאת, כפוף להוראות שלה. ואם אתה רוצה לדעת מה החוק אומר עליך, אז כדאי שתדע שבדף ההנחיות שגיבשה היועמ״שית היא הדגישה שחור על גבי לבן, שבמקרה בו תימנע מציות להנחיות – אתה עלול להיות מואשם בפגיעה בביטחון המדינה. את העונש על זה אתה מכיר? כי בספר החוקים של מדינת ישראל זו העבירה החמורה ביותר, עבירה חמורה כל כך עד שלפי החוק התיאורטי - לא תמיד העונש עליה הוא מאסר, אם אתה יורד לסוף כוונתי״.

על פניו של אלישע חלפה הבעה עייפה, מיואשת. זו הייתה מכה קשה בעבורו, הדבר ניכר בכל אבר מאברי גופו. רגעים ארוכים חלפו עליו כך, עד שההבעה על פניו הפכה נחושה.

״אף אחד לא ישתיק אותי,״ הוא אמר.

אפרים נשם נשימה ארוכה. ״עקשן שכמוך,״ אמר בכעס. ״מה תעשה? איך תילחם?״

אלישע הנהן בראשו. ״היועמ״שית סנדלה אותי מכל הכיוונים,״ אמר. ״אבל זה לא יעבור לה בשתיקה. אני אהפוך את העולם, אני אצא לתקשורת. אני אגרום להם להתחרט על זה שניסו לטייח את הכול״.

אפרים פיהק פיהוק ארוך. ״לא יעזור״. אמר. ״יוציאו צו איסור פרסום, ואז גם יעצרו אותך על הפרת הצו. תוכל לארגן מסיבת עכברושים בתא המעצר, תוכל לספר להם על השחיתות ועל השוחד. הם ישמחו להפגין אתך, ואם הם ישרקו – זה גם יעשה הרבה רעש, כמו שאתה רוצה״.

אלישע איבד את מעט קור הרוח שנותר בו. ״אני מבין שהחלטת להיכנע,״ אמר בבוז. ״אבל תעשה לי טובה – אל תנסה להדביק אותי ברפיסות שלך. אתה פחדן, אתה חושש ללכת עד הסוף עם מה שאתה מאמין בו, והגרוע מכל – אתה מנסה להצדיק את הדרך שלך ולשכנע אותי לדבוק בה״.

על פניו של אפרים היה מבע חומל. ״אתה לא יציב, אלישע,״ הוא אמר, עיניו מביטות אל תוך עיניו של אלישע. ״אתה לא יציב, הגבולות שלך מיטשטשים, אתה עומד לעשות צעדים מסוכנים מאוד, ולא תהיה לך דרך חזרה מהם. אתה תשלם על האווילות שלך כל החיים״.

״אתה אולי לא קולט את זה, אתה אולי שבוי בתחושות העוול וזה גורם לשיקול הדעת שלך להיות מוטה, אבל שים לב – אתה קרוב להגיע למצב בו אתה עובר על החוק. החוק שכל אזרח כפוף לו, החוק על אכיפתו אתה מופקד.

״כעת, עוד יש לך דרך חזרה. אבל ברגע שתחצה את הקווים – אתה תהפוך להיות פורע חוק, ובמילים אחרות – פושע. אתה תהפוך למה שנלחמת בו כל חייך, אתה תאבד את זכות הקיום המוסרית. אסור לך לעשות את זה, אלישע!״

דבריו של אפרים נאמרו בכנות, ולאלישע קשה היה לראות את הכאב שלו. הוא נאלץ להסב את פניו, המילים שהוציא מפיו נאמרו בקושי, בחרישיות.

״אתה טועה, אפרים,״ הוא אמר, חש בתחושת שליחות אופפת אותו. ״אתה טועה, כי אתה חושב שכל חיי נלחמתי בעבור החוק. זו טעות! נלחמתי בעבור צדק״.

אפרים חייך חיוך עגום. ״יש הבדל?!״ שאל.

אלישע נשם נשימה ארוכה. ״בדרך כלל לא. בדרך כלל החוק הוא המייצג של הצדק. אבל במקרה הזה, ברור לי שהחוק והצדק אינם צועדים שלובי ידיים. במקרה הזה, החוק הוא הכלי בו משתמשים הדרגים העליונים כדי להצדיק ולהבטיח את העיוות, את עינוי הדין. המערכת שתמיד האמנתי בה, שתמיד ראיתי בה מייצגת של הוגנות, בחרה בדרך האפלה, המערכת מכרה את נשמתה לשטן. אני מבין שאתה פחדן מכדי לפעול נגד זה, אבל לפחות אל תכחיש את מה שעיניך רואות. לפחות אל תנסה לעצור אותי, היחיד כאן שעוד מנסה לעשות משהו ולא משתפן כדי להבטיח את שלום הקריירה והמשכורת שלו״.

אפרים עטה על פניו הבעה מהורהרת, כאילו עלה במחשבתו משהו שאלישע לא ידע. ״אתה חושב שמה שמניע אותי זה פחדנות? אתה חושב באמת שמה שאכפת לי זה המשכורת והקריירה שלי?״

על פניו של אלישע ניכר הכאב כשאמר: ״לצערי כן. אתה אולי חושב שמה שמניע אותך זה ערכים, ערכים של שמירה על החוק גם כשאתה רואה את העיוות מול העיניים. אבל אני מכיר אותך. לעולם לא היית מסכים לכאלו הוראות אילולי ידעת שאתה עומד לשלם מחיר״.

אפרים התרומם ממקומו. ״אתה טועה, אלישע״. אמר בנימה מסתורית. ״אתה לא מבין את הדרך בה אני חושב. בשונה ממך, אני פועל בחכמה. אני לא מנסה ללכת ראש בראש מול המערכת. מבחינתי, הדרך היחידה בה ראוי לפעול, הן מבחינה ערכית והן מבחינה פרקטית, היא בתוך גבולות המערכת. זה אמנם פחות מפתה, זה אולי מאתגר יותר ואין בזה את הריגוש, אבל התוצאות טובות הרבה יותר״.

לראשונה ניכרה על פניו של אלישע הבעה של התעניינות. ״אתה יודע מה,״ הוא אמר בנימה מתגרה. ״בוא נשמע אותך. איך היית פועל אם היית במקומי עכשיו? באיזו דרך היית מצליח לעקוף את ההוראה המפורשת, מבלי להפר את החוק?״

על פניו של אפרים עלתה הבעה מוזרה, כזו שאלישע התקשה לפענח. ״במקרה הזה,״ אמר בלחש, עיניו בולשות לצדדים. ״לצערי, זה כמעט בלתי אפשרי. היועמ״שית הגבילה אותי כמעט לחלוטין, מרחב התמרון כאן הוא אפסי.

״כמו שכבר אמרתי לך, אני מוכרח להוציא אותך לחופשה בתשלום. היועמ״שית דרשה שההוראה הזו תבוצע בלי עיכובים מיותרים. לצערי, אין לי דרך לחמוק מההוראה המפורשת. מחר בשעה שמונה בבוקר אתה תזומן באופן רשמי למשרד שלי, תחתום על כמה טפסים, תפקיד אצלי את אקדח השירות שלך, ותצא לחופשה. לא ניתן יהיה לעכב את ההוראה יותר מזה״.

אלישע הביט באפרים במבט מלא יהירות. ״אתה רואה,״ אמר בנימה מנצחת. ״בסוף לא יצא לך כלום מהדיבורים שלך. אתה מדבר הרבה, כאילו יש לך איזו דרך סודית לכופף את החוק, להגמיש אותו כך שיתאים למטרות שלך, אבל בסוף – אתה נכנע. היועמ״שית סגרה לך את כל הפרצות, הדרך שלך התבררה ככושלת...״

אפרים סירב להגיב להקנטה הברורה. ״אני חושב שלא הקשבת למילה ממה שאמרתי לך,״ הוא אמר, והטון בו דיבר היה שקט במיוחד, כאילו חשש שמישהו מאזין לו. ״כבר אמרתי, ואני חוזר על כך שנית. אין לי כאן הרבה מרחב תמרון. מחר בשעה שמונה בבוקר, אני מתכוון לזמן אותך לפגישה רשמית, מתועדת. אני מתכוון להודיע לך על ההחלטה להוציא אותך לחופשה. לא תהיה לך יכולת לערער על כך״.

״החל ממחר בשעה שמונה בבוקר,״ המשיך אפרים, מדגיש היטב את המילים האחרונות. ״לא תהיה לך גישה לאגפים ממודרים בתחנת המשטרה, וכמו כן תישלל ממך הגישה למאגרים וירטואליים של משטרת ישראל. החל משעה שמונה בבוקר מחר, לא תהיה לך זכות להניע חקירה, לא תהיה לך זכות לתשאל חשודים, לא תהיה לך זכות לשאת נשק ותג זיהוי של משטרת ישראל.

״אם אתה חושב שתוכל להמשיך ולפעול בחשאיות אחרי השחרור הצפוי שלך, אתה טועה טעות חמורה. ברגע בו תיכנס החופשה שלך לתוקף, כל טעות שלך וכל סטייה מההוראות המפורשות שניתנו לך – תשלח אותך מהר מאוד למעצר ממושך. שיהיה ברור, המערכת לא תגונן עליך כמו שהיא מגוננת כעת.

״אתה רגיל למציאות בה סטייה מהוראות החוק מתקבלת בסלחנות, כאשר המערכת מגבה את הטעויות שלך. נדירים הם המקרים בהם שוטר ננזף, ונדרשת פעולה חריגה במיוחד – כזו שיש בה עבירה חמורה ובלתי נסלחת, על מנת שייפתח הליך פלילי נגד שוטר. גם הליכים פליליים שבכל זאת נפתחים, נסגרים בדרך כלל לאחר תקופה קצרה בלא השלכות על השוטר החשוד בעבירה.

״המציאות הזו, שאתה רגיל אליה כבר שנים רבות, עתידה להשתנות מחר בשמונה בבוקר. מרגע היציאה שלך לחופשה, כל סטייה – ולו קלה, מההוראות המחמירות במיוחד הנוגעות אליך, תסתיים בהליך של מעצר אזרחי רגיל, בלי שום הקלות ושום התחשבות. במקרה הטוב, זה יסתיים בהדחה לצמיתות מהמשטרה. במקרה הרע, אתה תרצה עונש מאסר ממושך״.

הדברים שאמר אפרים היו אמנם חמורים, אבל לאלישע נדמה היה שהוא מתחיל להבין, באיחור אמנם, את הרמז המוסווה שמאחוריהן. ״רק רגע,״ הוא אמר, וההבעה שעל פניו של אפרים עודדה אותו להמשיך. ״לפי מה שאתה אומר, החופשה שלי תתחיל רק מחר בבוקר. מה שאומר שהלילה...״

אפרים קטע אותו, כאילו חשש מכך שהמילים ייאמרו בפירוש. ״אני רואה שאתה מתחיל להבין,״ הוא אמר בנימה מרוצה. ״אז כדי שזה יהיה ברור, אני אסביר את זה שוב.

״היועצת המשפטית הבהירה לי, שהשחרור שלך לחופשה צריך להיעשות בהקדם האפשרי. עם זאת, אני מעריך שגם היא מבינה את הנסיבות המיוחדות שנוצרו עקב מותו של עמיקם, כך שלדעתי – היא אינה מצפה שאיישם את ההוראה עוד הלילה, כאשר הבלבול שולט עדיין בתחנה והשוטרים מתקשים לעכל את הבשורה. אני מוכן להסתכן ולהעריך שהיא תקבל את העמדה שלי, לפיה אין זה ראוי להפריע לך בשעה קשה זו, כך שיישום ההוראה יוכל להידחות עד למחר בשמונה בבוקר, אז תיפתח באופן רשמי המשמרת שלך״.

על פניו של אלישע הייתה הבעה מתוחה. ״יפה אמרת,״ פלט בנימה מהורהרת, כאילו רצה להיות בטוח שהוא מבין נכון את הרמז המוסווה בין המילים. ״ובכל זאת,״ המשיך בנימה מוטרדת, ״למרות שאין זה ראוי להפריע לי כרגע, אתה נמצא כאן, עכשיו, בגינה שליד הבית שלי...״

אפרים חייך חיוך שובב. ״אני נמצא כאן?!״ שאל בהתחכמות.

על פניו של אלישע התפשטה הבעה שלווה, כאילו הרגיעה שאלתו של אפרים את חששותיו. ״אני לא יודע,״ הוא השיב למרות זאת בקצרה. ״תאמר לי אתה״.

אפרים הרהר בדברים למשך מספר רגעים, נראה היה שהוא מבין למה רומז אלישע וממה הוא חושש. ״אני לא נמצא כאן,״ הוא אמר לבסוף בנימה החלטית. ״אין תיעוד, אין פרוטוקול, אין איכון״.

אלישע הניד בראשו. ״אתה מבין שלמרות הכול, אתה לוקח כאן סיכון גדול״. הביע את דעתו.

אפרים משך בכתפיו. ״אני יודע,״ אמר. ״אבל אני לא חושש. מבחינתי, זה סיכון כדאי״.

אלישע נראה עדיין מוטרד. ״מה המניע שלך?״ שאל בחשדנות. ״למה שתסכן הכול בשביל סיכוי כל – כך רחוק? הרי שנינו יודעים שאתה לא כמוני, אתה טיפוס שמאמין במערכת ללא עוררין. מה גרם לך לנטוש את הצייתנות המפורסמת שלך?״

על פניו של אפרים עלתה הבעה מהורהרת, ולמרות שבתחילה היה אלישע בטוח שהוא יסרב להגיב – נראה שהוא טעה.

״זה המפכ״ל,״ השיב אפרים קצרות.

על פניו של אלישע עלתה הבעה מתעבת. ״פוליטיקה?!״ הוא אמר בבוז. ״בשביל זה?!״

אפרים נענע נחרצות בראשו. ״לא פוליטיקה,״ אמר בנימה נחושה. ״לא הפעם״.

אלישע לא נראה כמי שהשתכנע, ואפרים ראה צורך להסביר. ״אתה מכיר את ההיסטוריה,״ מיהר לומר. ״אתה בוודאי יודע שהמפכ״ל שלנו לא גדל בערוגות המשטרה. הוא הוצנח מבחוץ, מהשב״כ, שם הוא היה בכיר עם הצלחות מוכחות״.

״כשמינו את המפכ״ל, המשיך אפרים. ״אני בטוח שזה היה מתוך כוונות טהורות. אני מעריך ששר הבט״פ וראש הממשלה הסתנוורו מהזוהר של איש השב״כ, שבוודאי היה נראה להם מקצועי יותר מהניצבים הגמלוניים של המשטרה.

״אבל לפי איך שאני רואה את זה, זו הייתה טעות איומה.

״המפכ״ל לא מכיר את המשטרה, לא מבין איך מתפקדת המשטרה, ויותר מהכול – הוא לא אוהב את המשטרה. מבחינתו הוא עדיין מפקד על מערכת שנחבאת בצללים, מערכת שלא מכירה מהי עיתונאות, מהי שקיפות, מה הן זכויות צדק לכל אזרח.

״המפכ״ל היה הבטחה גדולה, אבל הוא ריסק את המשטרה. הוא גרם לפרישתם של ארבעה ניצבים, שאולי אינם מבריקים כמוהו – אבל הם חיו את העבודה. הוא גרם לשיתוק כללי בכל היחידות הרגילות, כיון שלתפיסת עולמו – אין שום ערך ביחידות שאנשיהם רואים את עצמם כמשרתי ציבור, ככאלו שחייבים לציבור הסברים.

״היחידות האהובות עליו, הן אלו שמאפשרות לו לתפקד באופן שהוא מכיר. יחידות שפועלות מתחת לרדאר הציבורי, בדרכים שנלקחו היישר ממקום עבודתו הקודם. המפכ״ל שלנו לבוש אמנם במדים שעבורם הקדשנו את מיטב שנינו, אבל נאמנותו נתונה לגופים אחרים, אלו שגידלו אותו״.

עיניו של אפרים הבריקו, ניכר היה שהוא כועס. ״המפכ״ל הקודם, על כל מגרעותיו, לעולם לא היה עושה את מה שעשה המפכ״ל הנוכחי היום. הוא לעולם לא היה נותן דריסת רגל לגופים זרים, הוא לא היה נותן להם עדיפות על פני קציני משטרה, ובוודאי שלא היה מאפשר להם להתערב בעבודה שלנו.

״ההסכמים המוקדמים שסוכמו בין המפכ״ל לבכירים הזרים קודם שבאתי, הם חרפה. אילולי הם, לא היה סיכוי שמישהו יעלה על דעתו לדרוש את מה שדרשו החצופים. הוא נתן להם כל מה שרצו, על מגש של כסף, ובסוף – הם ניצלו אותו. הם זיהו חולשה ותקפו, הציגו אותנו כגוף שלומיאלי״.

עיניו של אפרים חדרו אל עיניו של אלישע. ״אני עושה את זה,״ אמר, ״רק כי אני מבין מה עשויות להיות ההשלכות אם ניכנע להם בלא קרב. אני עושה את זה, כי מדובר במדרון חלקלק. מדרון שבו, לצערי, אי אפשר לצפות לסעד מהדרג המשפטי.

״היועצת המשפטית מעלה כאן בשוגג בתפקידה. היא האזינה לעמדת המפכ״ל, שנתפס בעיניה כדמות מקצועית, ועל סמך זה בלבד אישרה את החרפה הזו. המציאות הזו, עתידה לחזור על עצמה אינספור פעמים, אם לא נעשה עכשיו משהו. משהו שיוכיח שמשטרת ישראל היא הסמכות לחקור אירועים פליליים, לא אף גוף אחר״.

אלישע נאנח. ״אתה תולה בזה ציפיות רבות מדי,״ אמר. ״לילה אחד זה כלום. זו חקירה מסועפת, כזו שמוערכת בחודשים של עבודה. המחלקה שלנו קטנה מדי, זה חסר סיכוי״.

אפרים נענע את ראשו. ״המחלקה לא תשתתף בחקירה,״ תיקן. ״זה מסוכן מדי. צריך לשמור חוקרים למקרה שתיכשל, חוקרים שלא יהיו מסומנים מיד על ידי הדרגים הגבוהים. הפעם זה אתה בלבד, רק אתה. הכול עליך״.

אלישע חייך חיוך מריר. ״חבל לסכן כל-כך הרבה בשביל כל-כך מעט״. אמר ביבושת.

על פניו של אפרים הייתה הבעה החלטית, עיקשת. ״זה תלוי רק בך,״ אמר. ״אם אתה חושב שאין סיכוי, אז קדימה – חזור לישון. המיטה ממתינה לך בבית שלך, תוך כמה דקות תוכל להיות מכורבל בשמיכה, וזה בוודאי נעים יותר מלשרוף את הלילה בניסיונות נואשים למצוא קצה חוט בתוך הטרפת הזאת.

״אבל אם תבחר באפשרות הזו, שנינו יודעים, תהיה זו הפעם האחרונה בה תירדם בקלות בחודש הזה. הספק ינקר בך, והמחשבה אולי יכולת לעשות משהו לא תיתן לך מנוח. אני מכיר אותך, אלישע, ואתה מכיר את עצמך, ובהתחשב בכך – אני חושב שהשיחה הופכת למיותרת. הלא שנינו יודעים שאין סיכוי שתוותר על ההזדמנות הזו, שנינו יודעים שאתה תיקח את ההצעה. ומכיוון שכך, חבל לבזבז את הזמן. לך יש עוד הרבה מה לעשות הלילה, ואני אמור להיות עכשיו בבית החולים. אז קדימה, תקבל את ההחלטה ונמשיך מכאן״.

אלישע הרהר בדברים במשך מספר רגעים. לאחריהם, עלה על פניו מבע מוזר, לרגע מיואש ולרגע נחוש. ״אני צריך משהו להתחיל אתו,״ הוא אמר.

אפרים הגביה את סנטרו. ״אין לי משהו לשעה הקרובה,״ הודה, ״אבל בהמשך הלילה – אמור שמשון מלכיאלי להשתחרר ממעצר. היועצת חייבה אותי לשחרר אותו עד תום ארבעים ושמונה השעות הקרובות, אבל בחרתי להקדים את השחרור קצת. הוריתי לשחרר אותו בשלוש לפנות בוקר״.

״שלוש?!״ שאל אלישע, ומראה פניו העיד שהוא תוהה האם יש תועלת במעשה המרד הקטן הזה של אפרים.

״שלוש״. אישר אפרים. ״שעה שקטה, אין אנשים ברחובות. אם יהיה מישהו שירצה לפגוע במלכיאלי, או לחילופין – ליצור אתו קשר, יהיה לו קשה לעשות את זה בשעה כזו מבלי לעורר תשומת לב״.

אלישע הנהן בראשו. ״הבנתי״. אמר. ״אני אהיה שם, בתקווה שעד אז יתבהר משהו״.

אפרים חייך. ״תקווה אופטימית מאוד, אם אתה שואל אותי,״ אמר. ״אבל כמו שזה נראה, אופטימיות היא שם המשחק. תשמור על עצמך, אלישע״.

שני הגברים התרחקו זה מזה.

וכשהיה אלישע לבדו מתחת לבניין המגורים שלו, עלתה במוחו מחשבה מבהילה.

פתאום הוא קלט, שמאז עזב את אפרים – הוא לא חשב אפילו פעם אחת על מותו של עמיקם.

נכתב ע"י mic003:

יודעים מה?! - קיבלתם.
הלילה בשעת חצות בדיוק יועלה בלי נדר פרק נוסף.
(סתם, לא בחצות. סביבות תשע עשר, אחרי שאבדוק שהפרק כשיר לבוא בקהל)

לחצ/י כדי להרחיב...

ו...
הנה הוא בא.
פרק בונוס לכבוד סוף בין הזמנים.
אנא, הביעו דעתכם!

וואו וואו וואו!
איזה יופי!
בין הסיפורים היחידים שאני עוקבת אחריהם בנאמנות פה בפורום
כה לחי!
הפרק הקודם ענקק, אחד הטובים
אני הבנתי שההתכתשות היא בין המשטרה לשב"כ, טעיתי?!
הפרק הנוכחי מעולה!!!
מסביר לנו שלברוך ותהילה עתיד להיות חלק מכובד בהמשך הסיפור.
אבלל
ביקורת קטנה...
ברוך מחליט לעשות שינוי, לפני שיש לפחות כמה פרקים שיסבירו לנו למה צריך שינוי
לדעתי היה כדאי להוסיף עוד פרק / שתיים שיעמיקו עוד את הדמות של ברוך
תודה על הסיפור המענג!

נכתב ע"י brachy 100:

וואו וואו וואו!
איזה יופי!
בין הסיפורים היחידים שאני עוקבת אחריהם בנאמנות פה בפורום
כה לחי!
הפרק הקודם ענקק, אחד הטובים
אני הבנתי שההתכתשות היא בין המשטרה לשב"כ, טעיתי?!

לחצ/י כדי להרחיב...

כך מתבקש לחשוב, אבל כמו שאמרתי - יש כאן מורכבות מסוימת.
באופן כללי, חשוב היה לי מאוד לדייק בהתכתשות הספציפית הזו, כדי שזה לא ילך למקומות הקלישאתיים והלא נכונים בדרך כלל המקובלים בספרות, בה שב״כ ומוסד הם הגופים הפופולריים ביותר, וכל אחד מהם פועל איך שבא לו.
חשוב היה לי לתת את הרושם שהדרג הבכיר ביותר, מקבל ההחלטות, הוא הדרג המשפטי. אף גוף אינו מעליו, אף סוכן לא יכול להתנהג איך שבא לו, ואף אחד לא יכול להמרות את פיה של היועמ״שית.

נכתב ע"י brachy 100:

הפרק הנוכחי מעולה!!!
מסביר לנו שלברוך ותהילה עתיד להיות חלק מכובד בהמשך הסיפור.
אבלל
ביקורת קטנה...
ברוך מחליט לעשות שינוי, לפני שיש לפחות כמה פרקים שיסבירו לנו למה צריך שינוי
לדעתי היה כדאי להוסיף עוד פרק / שתיים שיעמיקו עוד את הדמות של ברוך
תודה על הסיפור המענג!

לחצ/י כדי להרחיב...

יש סיכון בכתיבת פרקים על ברוך, משום שהקוראים עלולים להגיב כלפי פרקים כאלו באלימות, ובשונה מספר - שהסיכון המקסימלי הוא שהם יקרעו אותו בזעם, בכתיבה דיגיטלית - הם עלולים לשבור את המחשב, דבר שמהווה סיכון כלכלי וסכנת התחשמלות.
לדעתי, המידע שהתקבל עד כה על ברוך מספיק בעבור הפרק הזה. דברים עוד יתבהרו, בפרט אודות המשפחה של הרב חזן.
למעשה, למשפחת חזן יש אכן הרבה מקום בעלילה, וברוך ותהילה הם המייצגים של המשפחה. במובן מסויים, ברוך הוא דמות ראשית, והוא חולק ברוטציה את תפקיד גיבור הסיפור עם אלישע.
חלקו של ברוך יבוא לידי ביטוי מאוחר יותר. הוא לא בא עד כה לידי ביטוי, כיוון שהסיפור בנוי בסדר כרונולוגי, והמאורעות בתחנת המשטרה היו עשירים בהרבה מאלו של בית החולים. רק כשאלישע נרדם, קפצנו לשם לביקור.
בכל אופן, אני מחבב את הדמויות של ברוך ותהילה. תמיד מייעצים לסופרים לכתוב על מה שקרוב אליהם, ועולמות המשטרה, החקירות והפשע זרים לי לגמרי. ברוך ותהילה עם זאת, הם אזור הנוחות שלי. אנשים שקל לי להתחבר אליהם בלי הרבה מאמץ (בשונה מאלישע שהוא שוטר, ואני לא מחבב שוטרים). מכיוון שקהל היעד של הסיפור הוא שתו״מ הערכתי שגם הם יתחברו בקלות לדמויות, אם כי חשוב לי להדגיש - בשום שלב לא תכננתי את הדמויות הללו רק כדי שהסיפור יכיל דמויות ומוטיבים שקרובים להשקפת עולמנו, כמו שראיתי בכמה ספרים. ברוך ותהילה שם כי יש להם תרומה עצומה לעלילה, והם לא יכולים היו לתרום את תרומתם אם הם היו ג׳וני וברברה מאוקלהומה. בכל אופן, באמת חשוב לי לשמוע מה דעתכם על הדמויות הללו, ובכלל - על הפרקים שקצת מורידים את מפלס המתח, אבל יש בהם סערות לא פשוטות, כאלו שכל אחד מבין ומזדהה איתן.
האתגר שלי בפרקים הללו, שכאמור - בהמשך יהיה להם הרבה יותר מקום, הוא לנסות לתעד את התככים בתוך משפחת חזן בלי לגרום לאף קורא רתיעה או תחושה שזה לא מתאים. במשפחת חזן, יש אנשים עם שלל השקפות מנוגדות, דבר שמצד אחד יוצר קונפליקטים מעניינים, ומצד שני - עלול להרגיש מדי צו״לי או מדי מודרני עבור הקורא. חשוב לי כל העת, להיות במקום של המתעד שאינו מביע דעה, ולא במקום של מי שמחליט מי מהדמויות מתנהגת כשורה ומי פורצת גדר, כי לא אלו הערכים שאני מכוון אליהם.
אשמח כתמיד לשמוע את דעתכם גם בעניינים אלו. האם לדעתכם זה עובד בצורה טובה, או שהיו רגעים שאמרתם לעצמכם - ״ברוך הוא אברך שיוצא לעבוד, והוא מתואר כדמות חיובית?! מה זה? ממש סיפור פורץ גדר!״

פרק טוב בפני עצמו, אבל תמיד איכשהו הפרקים של חזן תקועים לי בתוך ההתרחשות. בעריכה הייתי עושה דבר כזה:
רצף של פרקי מלכיאלי ואלישע, נניח עד לפרק הנוכחי של אפריים (שנאמר שהוא סוגר את החלק הראשון)
ואחריו רצף של פרקי משפחת חזן, מתחילת האירוע ועד מתי שהחלק הראשון שלהם ייגמר.
לא מפריע שאלישע בא לבקר אותם, כי אז הם מוצגים פשוט כמשפחת חזן בלתי ידועה.

ב"ה

קראתי בשבוע שעבר בעיון את כל הסיפור מתחילתו ועד עכשיו.
ויש לי 2 נקודות לתשומת לב:

אחת, מה הלו"ז המדויק של אלישע בכל היום הזה.
משהו לא מסתדר עם הזמנים,
וספציפית על הזמן שהוא מנסה להשיג את אפרים ולא מצליח כי הוא כבר יצא לירושלים.
במיוחד שמודגש השעה בה אפרים מגיע, ולפי גוגל מפות הנסיעה לוקחת בערך שעתיים.
הייתי מציעה לשבת עם דף ועט, וממש לעבור שעה שעה על האירועים שקורים, ולראות אם זה מסתדר הגיונית. כי לי זה לא הסתדר.
פשלות עם הזמנים ראיתי עוד כמה,למשל כשאלישע נוסע עם האמבולנס לסורוקה.
ממטה המשטרה עד סורוקה זה 9 דקות (ברכב רגיל, לא אמבולנס), ואתם כתבתם שרבע שעה אח"כ הוא ניצב בשערי בית החולים.
אז כדאי ממש לדייק בכל הפרטים האלו. הם קטנים, אבל חשובים מאוד מאוד לאמינות.
דרך אגב, הדרך מסורוקה לאופקים, אמורה לקחת 36 דקות, זאת אומרת שכשאלישע יגיע הביתה - הוא כבר אמור לדעת שעמיקם נפטר.
ושוב חוזרת, לבדוק את הלו"ז של אלישע ביום הזה, כי יש שם חלל ריק של שלוש שעות לפחות שלא מובן מה היה בהם.


נקודה שניה, כל הסיפור של משפחת חזן צריך שיכתוב מהבסיס. הוא לא אמין ולא מחבר לדמויות ומלא מלא אקספוזיציה.
לדוגמה בפרק האחרון:
קודם כל, התיאור של ירוחם בכניסה לרכב לא אמין. גם בחור חסר טקט הוא לא טמבל, ולתאר אותו עם תחפושת של פורים זה מזלזל באינטליגנציה של הקוראים. אם כבר, לתאר אותו לבוש מהודר כאילו הוא יוצא לפגישה - נשמע הרבה יותר אמין.
דבר שני, כל מה שקורה בראש של ברוך לא אמין.
היו לו שעות ארוכות של ישיבה משמימה בבית החולים. הזמן לעיבוד כל המחשבות הוא שם, זה הרבה יותר הגיוני מאשר בשעתיים הנסיעה.
הסיפור של פורים, למשל, יכל לבוא בצורה הרבה יותר זורמת אם הוא היה מופיע תוך כדי שהוא פוגש שיכור מתגולל בחניית בית החולים או על המדרכה ליד, נניח הוא יוצא לנשום אוויר ופוגש אותו, ואז נזכר.
כשהכל במחשבה שלו, בדיוק ברגעים האלו במכונית, והכל מתפרץ מול אשתו כשירוחם בשטח - זה לא מספיק אמין לדעתי.
גם הפרק על ההתנגדות ליציאה לעבודה, וגם הפרק על הטכנולוגיה - הם פרקים שמלאים אקספוזיציה ומועטים בהתרחשויות,
כשכל המידע הרלוונטי יכל לעבור דרך סצנה אחת או שתיים שמלמדות אותנו הכל - בלי לכתוב על זה.
למשל כשירוחם חוזר הביתה מהכולל ופוגש את השכן שעזב לפני שבועיים כי נזרק מהקהילה בגלל שלאשתו יש מכשיר. ההרגשה של ירוחם כשהוא פוגש אותו. החשש שעולה לו מה יהיה אם השווער יידע מה אני מתכנן. הטלפון לרב. כל זה - יכול להיכנס לפרק אחד שהרבה יותר ייגע לנו בלב ויחבר אותנו לדמות, מאשר האקספוזיציה שמופיעה בסיפור כרגע.
תן לנו להרגיש את ההתלבטות, את הקושי, את השבר, את הלחץ הכלכלי, את הדחק הנפשי, את ההרגשה שכולם נגדי..
ולא להתחיל מההתפרצות, ואחריה את כל מה שהוביל אותו למסקנה הזו. במיוחד שתהליכים נפשיים ורגשיים הם הרבה יותר עדינים, ולהגיע לכזו מצוקה ולהתפרץ ככה על אשתו - אנחנו הקוראים אמורים להיות מוכנים לרגע שזה יקרה, שהדמות מובלת לשם, ואנחנו מזדהים איתה.
אני אתן לדוגמא שוב את הפרק שאלישע קורא על ג'סטין - זה פרק מצויין, כי אנחנו מזדהים עם הדמות ועם הדרך שבה היא מתנהלת.
עם ברוך קשה להזדהות.
עוד דבר.
חמותו נמצאת במצב קשה מאוד.
זה סיפור טרגדי, פתאומי ומבהיל, ומצידו יש אפס יחס. זה נותן תחושה שהוא אנטיפת ואטום...
גם הוא אמור לדאוג ולהתפלל, או לפחות לדאוג לאשתו, לקנות לה שתיה, לחשוב עליה.
כשבפרק יש אפס יחס לאירוע, ורק התפרצות של 'המשפחה שלך נוראה ודפוקה' - לאשה שאמא שלה על ערש דווי - זה, עפעס, לא נשמע טוב.

עד כאן לביקורת, מקווה שתתקבל בצורה נכונה.
בהצלחה רבה רבה רבה!

מחכים להמשך הסיפור בקוצר רוח.

נכתב ע"י CN:

ב"ה

קראתי בשבוע שעבר בעיון את כל הסיפור מתחילתו ועד עכשיו.
ויש לי 2 נקודות לתשומת לב:

אחת, מה הלו"ז המדויק של אלישע בכל היום הזה.
משהו לא מסתדר עם הזמנים,
וספציפית על הזמן שהוא מנסה להשיג את אפרים ולא מצליח כי הוא כבר יצא לירושלים.
במיוחד שמודגש השעה בה אפרים מגיע, ולפי גוגל מפות הנסיעה לוקחת בערך שעתיים.
הייתי מציעה לשבת עם דף ועט, וממש לעבור שעה שעה על האירועים שקורים, ולראות אם זה מסתדר הגיונית. כי לי זה לא הסתדר.
פשלות עם הזמנים ראיתי עוד כמה,למשל כשאלישע נוסע עם האמבולנס לסורוקה.
ממטה המשטרה עד סורוקה זה 9 דקות (ברכב רגיל, לא אמבולנס), ואתם כתבתם שרבע שעה אח"כ הוא ניצב בשערי בית החולים.
אז כדאי ממש לדייק בכל הפרטים האלו. הם קטנים, אבל חשובים מאוד מאוד לאמינות.
דרך אגב, הדרך מסורוקה לאופקים, אמורה לקחת 36 דקות, זאת אומרת שכשאלישע יגיע הביתה - הוא כבר אמור לדעת שעמיקם נפטר.
ושוב חוזרת, לבדוק את הלו"ז של אלישע ביום הזה, כי יש שם חלל ריק של שלוש שעות לפחות שלא מובן מה היה בהם.

לחצ/י כדי להרחיב...

נתחיל לעת עתה עם נקודה ראשונה.
כיוון שהסיפור בנוי על פי סדר כרונולוגי, אכן יש חשיבות רבה לשעות ולזמנים.
אז נעשה קצת סדר:
קודם כל, לגבי תחילת היום, כבר כתבתי בעבר תיקון לחוקה, והלא הוא לפניכם:

נכתב ע"י mic003:

אם כבר אני מעורר את האשכול לחיים, אז עוד נקודה חשובה אחת:
הוערתי על כך שהלו״ז בסיפור אינו הגיוני. המעיר סבר שהסיטואציה המתוארת בפרק האחרון בבית החולים התרחשה בשעה מוקדמת יחסית בבוקר, ואם כך אין זה הגיוני שבשעה הזו הגיע לשם אלישע, כאשר לאורך היום הוא היה עסוק בחקירתו של שמשון.
אמנם יכולתי ליישב בדוחק את הדברים, כי בסיפור לא כתוב בכל פרק באיזו שעה הוא התרחש, אבל לדעתי חבל לעשות את זה. הנר עוד דולק ואפשר לתקן, אבל יכולת העריכה של פרקים קדומים אבדה ממני, ולכן אכתוב כאן את מסקנותיי:
בסיפור כמו שהוא כתוב עכשיו, ברוך מקבל את ההודעה על פציעתה של חמותו בשעה שמונה וחצי בבוקר (עיינו פרק 3) הוא יוצא מירושלים לבאר שבע עם עיכוב של חצי שעה בדרך (עיינו בפרק האחרון), מספיק לשהות בבית החולים זמן קצר, ואז יורד למטה ופוגש את אלישע. אם נעשה את זה על פי שעות, נניח שברוך יצא מירושלים בתשע (הוא הספיק להגיע הביתה, להתארגן ולצאת), ונניח שהנסיעה מירושלים לבאר שבע אורכת בתשע בבוקר שעה וחצי, עם עוד עיכוב של חצי שעה - נמצא לסיכום שהוא הגיע לביה״ח בשעה 11. עם עוד רבע שעה עיכוב, נמצא שהוא פוגש את אלישע ב11 ורבע.
אלישע התחיל את משמרתו בחמישה ל10 (עיינו פרק 4) ועל כן בלתי אפשרי שבמשך שעה ועשרים הוא הספיק לחקור את שמשון, להמתין לעורך הדין, לחזור ולחקור את שמשון, להתעמת עם השוטר, לבדוק חמישים דקות את מצלמות האבטחה, לחטוף שיחת נזיפה ולנסוע לביה״ח.
יכולתי אמנם ליישב בדוחק שהנסיעה ארכה יותר זמן (אני צריך עוד שעה), וגם אז זה היה לחוץ. במקום זאת, אני מעדיף לשנות את שעת הכניסה של אלישע לתחנה. מעתה, לא ייאמר עוד שאלישע נכנס בחמישה לעשר, אלא בחמישה לשמונה (זה גם מסתדר עם שעות עבודה נורמליות. בדר״כ משמרת מתחילה בשבע או בשמונה, לא בתשע). כך יש לאלישע עוד שעתיים, והכול בא על מקומו בשלום.
מצטער על חוסר התכנון המקורי, אילו הייתי יכול הייתי עורך את זה במהירות בלי שתשימו לב.

לחצ/י כדי להרחיב...

לפי האמור, אלישע פגש את ברוך (אי שם, בפרק 14) בשעה אחת עשרה ורבע. מכאן ואילך אין שעות מדויקות, אבל ננסה לעשות את זה על פי סדר כרונולוגי הגיוני.
אז כמובן, שהסיפור מתרחש בתקופת החורף, אז הימים קצרים והלילות ארוכים. למעשה, בסיפור מוזכר כמה פעמים ׳הלילה הארוך ביותר׳ כמאורע עתידי, מה שאומר שעדיין לא הגענו ללילה הארוך ביותר, אבל הסיפור מתרחש כמה ימים לפניו. על כן, מאחר שידוע ש21 בדצמבר הוא היום הקצר בשנה (כאן באופן חריג אין חשיבות לתאריך העברי אלא רק לזה הלועזי, כי כידוע - תקופות השנה נקבעות על פי השמש ולא על פי הירח גם למנייננו, אלא שאצלנו לא מחלקים את השנה לשנים עשר חודשים אלא לתקופות). בדרך כלל, 21 בדצמבר הוא בסביבות תחילת חודש טבת, ומאחר שהוא היום הקצר ביותר - פשוט שהלילה שאחריו הוא הלילה הארוך ביותר. כך שבאופן כללי, התאריך שבסיפור הוא בסביבות כסלו - טבת, סמוך לחנוכה.
בזמנים אלו, שקיעת החמה היא בסביבות השעה 16:30. בפרק 27, בו אלישע מלווה את עמיקם אל בית החולים, כתוב בזו הלשון:

נכתב ע"י mic003:

עד אז הוא המתין במרפסת הקומה השלישית, מביט אל השמש השוקעת ממולו ומאפשר לאוויר הקר לפרוע את בלוריתו.

לחצ/י כדי להרחיב...

נמצאנו למדים, שהשעה אז היא בין 16:30 ל16:43, אז כידוע הוא זמן בין השמשות בו נראה גלגל החמה שוקע ומתכסה מן העין. אמנם אפשר היה לפרש את המושג ׳השמש השוקעת מולו׳ כמתייחס לזמן קדום יותר, לדוגמא: שעת נעילה בה השמש נראית בגובה האילנות, שהיא כחצי שעה קודם השקיעה, אבל אין צורך בדבר.
על כן נניח, שהזמן המתואר בסיפור הוא בסביבות 16:30
נמצא, שמן השעה 11:15 ועד השעה 16:30, חלפו חמש וחצי שעות. כעת, נראה מה הספיק אלישע בזמן הזה:
1. לשוחח עם בני המשפחה של הרב חזן, לתחקר את הרב, להיכנע, לחזור לתחנה.
2. לדבר עם עמיקם, לרבות אכילות הראש שמסביב.
3. התחקיר על קלפטון, על כל פרטיו ודקדוקיו, כולל צפייה בסרט וברירת הקטעים החשובים ממנו -.
4. כאן הוא מתקשר לאפרים.
5. אחר כך, הוא מתקשר לראובן חזן, מפיל את עצמו במלכודת, חוטף איום על החיים, מגלה את עמיקם במצב קשה.
6. נוסע לבית החולים.
באופן כללי, השאלה האם זה הגיוני שעברו חמש וחצי שעות, תלויה בשאלה כמה זמן ארכה השיחה עם עמיקם.
וכאן נכנס עניין מסובך, של השערה כמה זמן ארך דו שיח בין השניים, שאני מכנה עניין מסובך - כי קראתי הרבה ספרים שהסתבכו בזה.
העניין מורכב, כי בחוויה של הקורא - הדו שיח הוא ארוך הרבה יותר מאשר היה האורך שלו לו הייתי מדקלם את המלל בלבד. וכאן השאלה היא, האם למתוח את הדו-שיח יותר ממה שהוא, ולפרוש אותו על כמה שעות, או להעריך אותו בכמה דקות ולהסתכן בזה שהדבר ייראה מוזר.
בפועל, בהרבה ספרים ראיתי שמישהו מספר סיפור בארוחת ערב, ואז פתאום מישהו אומר שכבר מאוחר והשעה שתיים בלילה, בזמן שהדו שיח הוא קצר מאוד ובסך הכול לדקלם אותו יארך כמה דקות.
ובתכל׳ס יש בזה איזה היגיון, כי הדו שיח שבסיפור הוא מאוד ממוקד, ושיחה בפועל היא לא כך. לכן, באמת במדד העברת המידע, היה אורך שלוש שעות לפחות להעביר את כולו. בפרט שיש רגעי המתנה, הבטה בתמונות וכדומה.
השאלה אם כבר, היא למה אפרים נסע במשך כמעט ארבע שעות לירושלים.
אבל בזה אין בעיה, כי הסיפור לא עוסק בקורותיו של אפרים, ולכן - אין חובה לצאת מנקודת הנחה על פיה הוא נסע נסיעה ישירה אל העיר.
לשם הדוגמא, ייתכן שהוא עצר כדי לאכול ארוחת צהרים, וחישב שלוש שעות לנסיעה (הגיוני, הוא לא רוצה לאחר) ועוד שעה לסעודה.
==
לגבי המשך הביקורת הארוכה והמושקעת, אגיב בהמשך, בגלל שאני עסוק בזה:

נכתב ע"י CN:

מחכים להמשך הסיפור בקוצר רוח.

לחצ/י כדי להרחיב...

הפרק יעלה ממש עוד מעט אי״ה.

ב"ה

נכתב ע"י mic003:

השאלה אם כבר, היא למה אפרים נסע במשך כמעט ארבע שעות לירושלים.
אבל בזה אין בעיה, כי הסיפור לא עוסק בקורותיו של אפרים, ולכן - אין חובה לצאת מנקודת הנחה על פיה הוא נסע נסיעה ישירה אל העיר.
לשם הדוגמא, ייתכן שהוא עצר כדי לאכול ארוחת צהרים, וחישב שלוש שעות לנסיעה (הגיוני, הוא לא רוצה לאחר) ועוד שעה לסעודה.

לחצ/י כדי להרחיב...

זו נקודת התורפה שהופכת את הסיפור ללא מובן והרבה פחות אמין, במימד הזמן של הסיפור.
באמת שאר הדברים לא כ"כ מפריעים. הסיפור עם משפחת חזן - נניח שבשעה 12:00 הוא חוזר לתחנה, ואז יושב עם עמיקם, ואז קורא על קלפטון. זה יוצא הכי הרבה 15:00-15:30, אפילו אם נגלוש עד 16:00, ואז - [הטלפון של הבן של חזן לוקח 11 דקות, ככה כתבת במהלך הפרק שתיאר את השיחה, אחרי דקה וחצי עמיקם מתמוטט, כוחות ההצלה יגיעו בדר"כ תוך 2-3 מקסימום 4 דקות לאירוע חירום, במיוחד שהמרחק הקבוע לסורוקה הוא 9 דקות, ואז נסיעה לבי"ח - אז הכי מאוחר הוא יהיה שם ב16:30]. עד כאן זה יכול לעבור, אבל מה שלא הגיוני לחלוטין - זה שאפריים יצא מהבית כ"כ מוקדם לנסיעה הזו, כשיש לו בתחנה חקירה מטורפת שהוא יודע שהחומר בה מוזר, מסתורי, מפחיד ומטלטל את כל המערכת. הוא יודע שהסיפור לא הגיוני עם הרכב שהיה בזירה וכל זה, הוא היחיד שיודע על זה חוץ מעמיקם ואלישע, אז גם אם הוא נוסע לפגוש את המפכל, לא הגיוני בעיניי שהוא יזעיק את אלישע חזרה לחקירה (אחרי המפגש עם משפחת חזן) בכזו היסטריה, אפילו שבבוקר הוא רצה להעיף אותו - ואז ייסע בנינוחות לפגישה בירושלים כולל חישוב של זמן למסעדה. ולא יהיה זמין! זה הכי מוזר. שעתיים של נסיעה הם נצח מבחינת החקירה שהתחנה נכנסה אליה. אבל מילא לא זמין שעתיים, אבל שהדרך תיקח ארבע שעות? ולמה שהיא תיקח שלוש, אם הממוצע הוא שעתיים, ואם יש בעיות בדרך הוא יוציא את הצ'קלקה?
זה מוזר ולא הגיוני.

מה שאפשר לעשות זה, שהפגישה בירושלים תהיה הרבה יותר מוקדם, ואז גם המפגש עם אלישע שבפרק הנוכחי - יהיה בשעה הרבה יותר מוקדמת, מה שיתן לאלישע מרחב פעולה לעבוד במהלך הלילה. (כרגע, הפגישה עם אלישע היא באזור 23:30, לפי ההגיון. (נניח 20 דק' מאז שירד מהרכב עד שהפגישה התחילה, שעה פגישה (לא היה בה יותר תוכן מאשר שעה, הכל היה תפור מראש), ושעתיים נסיעה חזור. זה יוצא 23:00, כתבתי 23:30)
הסיפור עם אפרים כן צריך להיות מובן.
איך נקבעה הפגישה עם המפכ"ל בכזו מהירות, ומה הוא עשה בשעות האלו מאז שהגיעו החומרים מהמז"פ עד שיצא לפגישה. הוא מפקד התחנה, עליו המשקל והאחריות, הייתי מצפה לשמוע התעניינות שלו במה שקורה, לחץ, אימה, שהוא נותן פקודות, שהוא מכוון, שהוא שולח צוותים, לא יודעת מה מפקד תחנה אמור לעשות - אבל בטח שהוא אמור לעשות משהו בכל השעות האלו.
עד כאן חפירותיי בנושא זה...

בפרק הנוכחי:
לשוני - כתבת "לסרך", המילה היא "לשרך" רגליים.
תוכני - רק לגבי הקוניאק. זה מקובל לשתות קוניאק זול? כבכיר במשטרה אין לו אלכוהול איכותי בבית? למה שיפתח דווקא קוניאק? הייתי משקיעה עוד 2-3 דקות לתחקיר קטנטן על הרגלי השתיה על שוטרים, כי אפילו אצל לא שתיינים - קוניאק הוא לא אופציה ואפילו לא מונח בארון. ויסקי נשמע הרבה יותר לגיטימי, וגם אם לא היוקרתיים, (נניח הוא לקח את הראשון שהיה בארון) - עדיין הוא מן הסתם ישלוף ויסקי. אולי אני טועה, אבל שווה בדיקה.

כתוב טוב כמו תמיד.
הנאומים אולי קצת ארוכים ודרמטיים יותר מהמצופה, אבל בסדר. כנראה הם רגילים לנאום או משהו כזה.

רק שיש לי אובססיה לדברים כאלו כשאני שמה לב אליהם-

נכתב ע"י mic003:

שנינו

לחצ/י כדי להרחיב...

התכוונת לשנותינו, מן הסתם. סליחה אבל זה פשוט הפריע לי.

נכתב ע"י CN:

ב"ה



זו נקודת התורפה שהופכת את הסיפור ללא מובן והרבה פחות אמין, במימד הזמן של הסיפור.
באמת שאר הדברים לא כ"כ מפריעים. הסיפור עם משפחת חזן - נניח שבשעה 12:00 הוא חוזר לתחנה, ואז יושב עם עמיקם, ואז קורא על קלפטון. זה יוצא הכי הרבה 15:00-15:30, אפילו אם נגלוש עד 16:00, ואז - [הטלפון של הבן של חזן לוקח 11 דקות, ככה כתבת במהלך הפרק שתיאר את השיחה, אחרי דקה וחצי עמיקם מתמוטט, כוחות ההצלה יגיעו בדר"כ תוך 2-3 מקסימום 4 דקות לאירוע חירום, במיוחד שהמרחק הקבוע לסורוקה הוא 9 דקות, ואז נסיעה לבי"ח - אז הכי מאוחר הוא יהיה שם ב16:30]. עד כאן זה יכול לעבור, אבל מה שלא הגיוני לחלוטין - זה שאפריים יצא מהבית כ"כ מוקדם לנסיעה הזו, כשיש לו בתחנה חקירה מטורפת שהוא יודע שהחומר בה מוזר, מסתורי, מפחיד ומטלטל את כל המערכת. הוא יודע שהסיפור לא הגיוני עם הרכב שהיה בזירה וכל זה, הוא היחיד שיודע על זה חוץ מעמיקם ואלישע, אז גם אם הוא נוסע לפגוש את המפכל, לא הגיוני בעיניי שהוא יזעיק את אלישע חזרה לחקירה (אחרי המפגש עם משפחת חזן) בכזו היסטריה, אפילו שבבוקר הוא רצה להעיף אותו - ואז ייסע בנינוחות לפגישה בירושלים כולל חישוב של זמן למסעדה. ולא יהיה זמין! זה הכי מוזר. שעתיים של נסיעה הם נצח מבחינת החקירה שהתחנה נכנסה אליה. אבל מילא לא זמין שעתיים, אבל שהדרך תיקח ארבע שעות? ולמה שהיא תיקח שלוש, אם הממוצע הוא שעתיים, ואם יש בעיות בדרך הוא יוציא את הצ'קלקה?
זה מוזר ולא הגיוני.

לחצ/י כדי להרחיב...

אני יכול להסביר את הדברים בפלפולים נדירים ביופיים, אבל במקום זאת - אעדיף לקבל את הביקורת ולתקן.

נכתב ע"י CN:

מה שאפשר לעשות זה, שהפגישה בירושלים תהיה הרבה יותר מוקדם, ואז גם המפגש עם אלישע שבפרק הנוכחי - יהיה בשעה הרבה יותר מוקדמת, מה שיתן לאלישע מרחב פעולה לעבוד במהלך הלילה. (כרגע, הפגישה עם אלישע היא באזור 23:30, לפי ההגיון. (נניח 20 דק' מאז שירד מהרכב עד שהפגישה התחילה, שעה פגישה (לא היה בה יותר תוכן מאשר שעה, הכל היה תפור מראש), ושעתיים נסיעה חזור. זה יוצא 23:00, כתבתי 23:30)
הסיפור עם אפרים כן צריך להיות מובן.
איך נקבעה הפגישה עם המפכ"ל בכזו מהירות, ומה הוא עשה בשעות האלו מאז שהגיעו החומרים מהמז"פ עד שיצא לפגישה. הוא מפקד התחנה, עליו המשקל והאחריות, הייתי מצפה לשמוע התעניינות שלו במה שקורה, לחץ, אימה, שהוא נותן פקודות, שהוא מכוון, שהוא שולח צוותים, לא יודעת מה מפקד תחנה אמור לעשות - אבל בטח שהוא אמור לעשות משהו בכל השעות האלו.
עד כאן חפירותיי בנושא זה...

לחצ/י כדי להרחיב...

אני חושב שהאפשרות הטובה יותר היא, שכאשר אלישע מתקשר לאפרים - במקום להיענות שאפרים יצא לירושלים, תשיב לו אשתו של אפרים שהוא אינו זמין משום שהוא מתכונן לפגישה, ומכיוון שהוא זקוק לשקט - הוא ניתק את הטלפון והסתלק אל מיקום בלתי ידוע.
לדעתי אין טעם לפגם בכך שאפרים נטש את הספינה הבוערת, משום שאפרים התייחס לפגישה עם המפכ״ל ברצינות יתירה, וניתן להניח שהוא סומך על אלישע ועל עמיקם שיידעו מה לעשות בזמן שהוא עצמו עוסק במה שנראה לו חשוב יותר - פגישה אישית עם המפכ״ל.
זה תיקון קל, מפני שהוא מחייב מחיקה של חצי משפט והכנסת משפט וחצי במקומם. אם הייתה לי עדיין יכולת עריכה - הייתי עורך.

נכתב ע"י CN:

בפרק הנוכחי:
לשוני - כתבת "לסרך", המילה היא "לשרך" רגליים.

לחצ/י כדי להרחיב...

אמת. כנ״ל לגבי יכולת העריכה שאינה ברשותי.

נכתב ע"י CN:

תוכני - רק לגבי הקוניאק. זה מקובל לשתות קוניאק זול? כבכיר במשטרה אין לו אלכוהול איכותי בבית? למה שיפתח דווקא קוניאק? הייתי משקיעה עוד 2-3 דקות לתחקיר קטנטן על הרגלי השתיה על שוטרים, כי אפילו אצל לא שתיינים - קוניאק הוא לא אופציה ואפילו לא מונח בארון. ויסקי נשמע הרבה יותר לגיטימי, וגם אם לא היוקרתיים, (נניח הוא לקח את הראשון שהיה בארון) - עדיין הוא מן הסתם ישלוף ויסקי. אולי אני טועה, אבל שווה בדיקה.

לחצ/י כדי להרחיב...

לדעתי, אין הרגלי שתייה מקובלים אצל שוטרים, כמו שאין אצל פקידי שומה או אברכים. יש שאוהבים לשתות, יש שלא, ובדרך כלל - זה תלוי בבן אדם.
לגבי קוניאק באופן כללי, אי אפשר להכליל. יש בקבוקי קוניאק ששווים אלפי דולרים.
במקרה שלנו, הרושם שרציתי להעביר הוא, שאלישע אינו שתיין בדרך כלל. הוא מצא במקרה בקבוק אחד מגעיל שקיבל במתנה, ושתה ממנו כדי להטביע את יגונו ביין. הסיטואציה נועדה לעורר אצל הקורא תחושה, על פיה אלישע הגיע לקצה וכמעט שהתרסק לגמרי.

נכתב ע"י CN:

נקודה שניה, כל הסיפור של משפחת חזן צריך שיכתוב מהבסיס. הוא לא אמין ולא מחבר לדמויות ומלא מלא אקספוזיציה.

לחצ/י כדי להרחיב...

למען האמת, לאט - לאט, ובמיוחד אחרי שקראתי לעומק את הפרקים העוסקים בצד הזה של הסיפור, אני נוטה לחשוב שפרקים אלו אכן צריכים שכתוב.
אלו פרקים שנכתבו מזמן, ובגלל שלא היה לי כוח אליהם - העתקתי אותם ככתבם וכלשונם בלי לבדוק אותם היטב ולתקן כמו שאני עושה בשאר חלקי העלילה.
לכן אכתוב רק את ההערות על מה שאני לא מסכים איתו במאה אחוז.

נכתב ע"י CN:

לדוגמה בפרק האחרון:
קודם כל, התיאור של ירוחם בכניסה לרכב לא אמין. גם בחור חסר טקט הוא לא טמבל, ולתאר אותו עם תחפושת של פורים זה מזלזל באינטליגנציה של הקוראים. אם כבר, לתאר אותו לבוש מהודר כאילו הוא יוצא לפגישה - נשמע הרבה יותר אמין.

לחצ/י כדי להרחיב...

זו לא ממש תחפושת פורים. רק הופעה רשלנית. הדרך בה כתבתי את זה גורמת לזה להיראות כאילו הוא בא עם שטריימל לראשו וחולצת טריקו לגופו.

נכתב ע"י CN:

דבר שני, כל מה שקורה בראש של ברוך לא אמין.
היו לו שעות ארוכות של ישיבה משמימה בבית החולים. הזמן לעיבוד כל המחשבות הוא שם, זה הרבה יותר הגיוני מאשר בשעתיים הנסיעה.
הסיפור של פורים, למשל, יכל לבוא בצורה הרבה יותר זורמת אם הוא היה מופיע תוך כדי שהוא פוגש שיכור מתגולל בחניית בית החולים או על המדרכה ליד, נניח הוא יוצא לנשום אוויר ופוגש אותו, ואז נזכר.

לחצ/י כדי להרחיב...

זה טריגר. משהו שנבנה אצלו במשך הרבה זמן והתפרץ ברגע מאוד לא נכון.

נכתב ע"י CN:

כשהכל במחשבה שלו, בדיוק ברגעים האלו במכונית, והכל מתפרץ מול אשתו כשירוחם בשטח - זה לא מספיק אמין לדעתי.

לחצ/י כדי להרחיב...

למה לא אמין? אולי אגואיסטי, אולי לא ראוי, אבל למה לא אמין?

נכתב ע"י CN:

גם הפרק על ההתנגדות ליציאה לעבודה, וגם הפרק על הטכנולוגיה - הם פרקים שמלאים אקספוזיציה ומועטים בהתרחשויות,
כשכל המידע הרלוונטי יכל לעבור דרך סצנה אחת או שתיים שמלמדות אותנו הכל - בלי לכתוב על זה.
למשל כשירוחם חוזר הביתה מהכולל ופוגש את השכן שעזב לפני שבועיים כי נזרק מהקהילה בגלל שלאשתו יש מכשיר. ההרגשה של ירוחם כשהוא פוגש אותו. החשש שעולה לו מה יהיה אם השווער יידע מה אני מתכנן. הטלפון לרב. כל זה - יכול להיכנס לפרק אחד שהרבה יותר ייגע לנו בלב ויחבר אותנו לדמות, מאשר האקספוזיציה שמופיעה בסיפור כרגע.
תן לנו להרגיש את ההתלבטות, את הקושי, את השבר, את הלחץ הכלכלי, את הדחק הנפשי, את ההרגשה שכולם נגדי..
ולא להתחיל מההתפרצות, ואחריה את כל מה שהוביל אותו למסקנה הזו. במיוחד שתהליכים נפשיים ורגשיים הם הרבה יותר עדינים, ולהגיע לכזו מצוקה ולהתפרץ ככה על אשתו - אנחנו הקוראים אמורים להיות מוכנים לרגע שזה יקרה, שהדמות מובלת לשם, ואנחנו מזדהים איתה.

לחצ/י כדי להרחיב...

אני מסכים. זה חלק מהנטייה שלי, להתחיל עם התפרצות של אירועים ולאט לעשות בהם סדר. עם החקירה זה עבד מעולה, עם משפחת חזן לא. כבר הבעתי את דעתי, כנראה אצטרך לשכתב את הפרקים הללו, לשבץ אותם היטב בעלילה, ולהשוות את הרמה שלהם לרמה של הפרקים האחרים.

נכתב ע"י CN:

אני אתן לדוגמא שוב את הפרק שאלישע קורא על ג'סטין - זה פרק מצויין, כי אנחנו מזדהים עם הדמות ועם הדרך שבה היא מתנהלת.
עם ברוך קשה להזדהות.
עוד דבר.
חמותו נמצאת במצב קשה מאוד.
זה סיפור טרגדי, פתאומי ומבהיל, ומצידו יש אפס יחס. זה נותן תחושה שהוא אנטיפת ואטום...
גם הוא אמור לדאוג ולהתפלל, או לפחות לדאוג לאשתו, לקנות לה שתיה, לחשוב עליה.
כשבפרק יש אפס יחס לאירוע, ורק התפרצות של 'המשפחה שלך נוראה ודפוקה' - לאשה שאמא שלה על ערש דווי - זה, עפעס, לא נשמע טוב.

לחצ/י כדי להרחיב...

לא רק שלא נשמע טוב, הוא גם הולך לחטוף על זה באבי אביו. את הפרק הבא שעוסק בברוך אכתוב מאפס, והפעם - בזכותכם, אדע ממה להימנע.

נכתב ע"י שירת הכוכבים:

כתוב טוב כמו תמיד.

לחצ/י כדי להרחיב...

תודה!

נכתב ע"י שירת הכוכבים:

הנאומים אולי קצת ארוכים ודרמטיים יותר מהמצופה, אבל בסדר. כנראה הם רגילים לנאום או משהו כזה.

לחצ/י כדי להרחיב...

או שאני רגיל לנאום...

נכתב ע"י שירת הכוכבים:

התכוונת לשנותינו, מן הסתם. סליחה אבל זה פשוט הפריע לי.

לחצ/י כדי להרחיב...

אמת. כאמור, ניטלה ממני רשות העריכה, אבל אני מודה בטעות.
זוהי שגיאת התחביר השנייה בפרק הזה, מה שאומר שהחיפזון הוא בעוכריי.
לכבוד החופש הנדיר שלי הסתערתי על הסיפור בקצב חסר תקדים, אני חושב ששתי טעויות תחביר הן מחיר שכדאי לשלם.

ההודעה הזו קצת חשובה, אז תקראו אותה.
כתבתי באותיות גדולות, כדי שההודעה לא תיבלע בין ההודעות האחרות. אין כאן הודעה דרמטית מדי, אז אל תפתחו ציפיות.
וכעת, לעניין.
הפרקים האחרונים התייחדו בכך שהם התפרסמו במהירות, לרגל בין הזמנים הבא עלינו לטובה.
לתחושתי, הפרקים האחרונים קצת האטו את העלילה, והגיע הזמן לחזור לקצב מהיר.
הפרק הבא יתפרסם בקרוב, והוא יהיה אחרון הפרקים המתפרסמים במתכונת בין הזמנים המואצת. בפרק הבא, הסיפור יכנס לקצב מהיר ממה שהיה עד כה.
מאחר שכידוע - הביקורת חשובה לי מאוד, ויש בה תועלת עצומה עבורי (רק לפני שני פוסטים שיניתי קו מחשבה בגלל ביקורות מוצדקות על קו עלילה שהתברר כפחות תקין), ומאחר שעם הזמן - אני רואה שיש יותר ויותר עוקבים אחרי הסיפור, עוקבים שדעתם חשובה לי מאוד - אך חלקם הגדול אינו יכול להביע את דעתו כאן מחמת חסרון הרשאה, דבר שמרגיז מאוד כמה מהם שכתבו לי בפרטי, חשבתי שיהיה כדאי לפרסם יחד עם כל פרק - מעין סקר קבוע שגם חסרי ההרשאה יוכלו להגיב עליו באופן פרימיטיבי באמצעות הסמלילים המוכרים, שאמנם מעודדים אותי מדי כל פרק - אך אין בהם יכולת למקד את החיוביות או השליליות לפרטים מתוך הפרק.
הנושא ייבחר על ידי מדי פרק, ויהיה בדרך כלל - זה שהתלבטתי לגביו הכי הרבה, מה שבדרך כלל אני ממילא עושה באופן בלתי ממוסד.
אדגיש, שחברי קהילת הכתיבה אינם פטורים מחמת זה מלהגיב תגובה בכתב, וגם אין הדבר פוטר אותם מלכתוב על נושאים אחרים שלא העליתי בעצמי, דבר שיש לו חשיבות עצומה - משום שבלעדיו, אני אטעה בלי לדעת שטעיתי.
צורת ההשבה על הסקר תהיה פשוטה בתכלית:
׳וואוו׳ פירושו - התפנית שהעלית היא לשביעות רצוננו, והיא מרתקת אותנו. הסיפור התקדם מבחינתנו דרגה אחת.
׳תודה׳ פירושה - הסיפור נשאר במקום. התפנית הייתה משעממת / צפויה / כזו שכרגע לא תגרום לנו להמתין יותר לפרק הבא.
׳עצוב׳ פירושו - התפנית הרסה קו יפה / מותח / נעים. היינו מעדיפים שלא תבוא, הסיפור ירד ברמה אחת.
׳צחוק׳ פירושו - התפנית מבלבלת, קצת הורסת מה שחשבתי וקצת מסקרנת, נמתין כדי לראות את ההתפתחויות.
׳שכוייח׳ פירושו - תפנית מסמרת שיער. טירוף חושים.
׳כועס׳ פירושו - תפנית מזעזעת, הרסה את החוויה לגמרי.
הפרשנות המוזכרת לסמלילים, תהיה תקפה בכל הודעה הנושאת את הכותרת ׳סקר׳.
==
את ההודעה הזו, ראו כאילו היא הסקר הראשון המתפרסם במתכונת זו. הביעו דעתכם בחופשיות, בלא כפייה, בעד או נגד הרעיון. אני מבטיח לקבל בברכה גם כישלון מוחלט של המיזם.
==
עתידות:
הפרק הבא יעלה באחד הימים הקרובים, ייתכן אפילו היום או מחר, כחלק ממתכונת הפרקים המואצים.
אולי יהיה עוד פרק שייכנס במתכונת זו, אבל בשבוע הבא - יתחיל לשמחתי זמן קיץ, ואז תחזור הזחילה המוכרת לכם בקצב הפרקים.
על אף העובדה הזו, אני מצפה לראותכם ממשיכים עם הדמויות שיצרתי לאורך כל הדרך, עד הסוף (שאינו קרוב עדיין). המשיכו להגיב, לשלוח תודות, ובקשה מיוחדת לי אליכם - שתפו את חובבי הקריאה שסביבכם, ודחפו אותם - באלימות פיזית מתונה, לקרוא ולדון בסיפור ובמה שמאחוריו.
כמו כן, אשמח לכל רעיון של התייעלות.