היי מניסיון אישי
משקפיים מגיל 6, פלוס רטיה על עין אחת.
הייתי היחידה בגן, אבל ההורים שלי שדרו בטחון עצמי וזה לא הפריע לי לרגע. להפך, אנשים היו נועצים בי מבטים והייתי עוצרת, נועצת בהם מבט בחזרה ומסבירה להם... אבל זה היה בגלל הרטיה. המשקפיים היו ממש כיף, מתנה ליומולדת. בת דודה שעשו לה בדיקה באותו זמן ואמרו לה שלא צריכה משקפיים ממש קנאה...
לעניין הרואה טוב - הייתי ילדה שמחה ומשתפ"ית מעולה, מהאלו שלא שותקות לרגע בריכוז, והגננת לא הבינה מה פתאום אני לא משתפת פעולה בבדיקה - אבל בעין אחת פשוט לא ראיתי! ואם לא היו מטפלים בזה בזמן זה היה בלתי הפיך והייתי עלולה לאבד את הראיה בעין הזו!
אין שום סיבה לא לטפל. חשוב ללכת לרופא עיניים מומחה לילדים (לא אופטומטריסט באופטיקה, אלא רופא עיניים) והוא יגיד לך מה הטיפול הכי נכון לילד. לא לפעול סתם על פי תחושות בטן וגם לא עצות לא מוסמכות מפרוג...
אגב, גם אמא שלי בכתה שלילדה שלה יהיו משקפיים, אבל אני חושבת שעדיין הייתי חמודה, וגם כדי לעודד- משקפיים של ילדים צעירים לעיתים לא צריכים אותם בהמשך. לי למשל הורידו את המשקפיים בערך בגיל 12 (אחכ חזר לסוג אחר- כמו לרוב העולם...)
אל תחששי, תקבעי מחר תור לרופא ותתני לילד שלך את הטיפול הכי טוב שהוא יודה לך עליו כל החיים.
הרבה נחת ובריאות!!!
הנושאים החמים
הנושאים החמים
