#6
הזקן נעצר לרגע בסיפורו, נהנה לראות איך זוג החברים שלפניו מביטים בו בציפייה.
הזקן התנער לפתע, כאילו נזכר במשהו, ואנחה קלה יצאה מפיו, "סליחה, פשוט נשאבתי לזיכרונות העבר, כשאני הייתי עוד בחור צעיר וחסר ישע כמותכם... בזמני היו קוראים לזה "נוסטלגיה"..., אז איפה היינו?".
"בקטע של מגילת ההוראות, או משהו כזה", הזכיר לו אחד החברים.
"טוב, אז כמובן שהצהובים עבדו ביתר שאת וביתר עוז כדי להועיל לאנושות, אבל אז קרה משהו נורא ואיום. הם הלכו והתמעטו מהעולם באופן מסתורי עד ש...", הזקן החל ללחוש לפתע, "התקרבו אלי", ציווה הזקן בקול חלוש ואפוף מסתורין.
החברים התקרבו אל פיו של הזקן.
"הם נעלמו".
"כולם?", שאל אחד החברים, שנראה מבוהל לפתע.
"כולם, בלי להשאיר שריד או זכר, עד היום לא ברור מה קרה שם, אבל... לא משנה, אני ממשיך את הסיפור".
~.^.~
הירוקים והאפורים היו הבאים בתור.
אמנם הם היו יותר צעירים כאשר גילו זאת, אבל זה לא מנע מהם ללמוד איך משתמשים בכוחות המיוחדים שניתנו להם.
הירוקים והאפורים חיו בנפרד, בלי לדעת אחד מקיומו של השני.
עד שקרה משהו ששינה את סדרי העולם הזה, לתמיד.
2111, ארה"ב, וושינגטון
באותה העת עמד ידגאריי, מפקד ה"גרין קולורס", בפתחה של מערה.
הוא בעצמו לא יודע למה הגיע לכאן
טוב, אולי הוא בעצם כן יודע, מישהו אתת לו בשבב שיבוא למערת החטבים בשעה שמונה בערב.
אולי זה "ירוק" חדש, שרק עכשיו גילה את יכולותיו.
לך תדע.
ידגאריי נכנס בשקט למערה, פסיעה אחר פסיעה. חושך סמיך עוטף אותו מכל הכיוונים.
מישהו חיכה לו שם.
פנס קטן נדלק והאיר במעט את המערה הקודרת.
אדם עם חולצה אפורה נגלה לענייו, מביט בו במבט ערמומי.
"הווו... טוב שבאת, חיכיתי לך הרבה זמן...", לחש בעל הבגד האפור בקול מסתורי, "בוא, תתקרב, קיבלתי הוראה מגבוה לתת לך משהו..."
"ממי?" שאל ידגאריי במתח.
"ממי שממנו קיבלת את הכוחות. בוא, התקרב אלי".
אם הוא יודע על הכוחות, כנראה שאפשר לסמוך עליו.
ידגאריי התקרב בלאט אל האיש המוזר, פסיעה אחר פסיעה, עד שנעמד במרחק הושטת יד ממנו.
לפתע, בלא שידגאריי התכונן לכך, שלף האיש מכיסו אקדח, וירה מטווח אפס בידגאריי.
לא היה לו סיכוי.
ידגאריי נפל שדוד על מקומו, חסר רוח חיים.
מת.
האיש בעל החולצה האפורה לקח מכשיר מוזר מכיסו של ידגאריי, והחל לדבר לתוכו.
"לכל הירוקים שלום, אני יודע שאתם שומעים אותי כעת. הרגתי בשנייה זו את מנהיגכם, ידגאריי, אני חייל בצבא האפורים, דרישתנו, שתביאו אלינו את מסמך D, אם לא, נפתח במלחמה כוללת עליכם, בעלת כוחות מוגדלים. תבינו מה הכוח שלנו, אם חייל פשוט הצליח להרוג את המפקד... פשוט אין לכם סיכוי מול צבא שלם של חמושים שטובים פי כמה וכמה ממני, אז כדאי שתשלחו לי את זה הרגע למכשיר שבידי. אני ממתין...".
זה היה הרגע, בו הירוקים גילו את האפורים.
והם החליטו.
הם יוצאים למלחמה.
לא מלחמה על קרקע, שבוים או טרור.
מלחמה על ערכים.
מלחמה אמתית.