ראשית, אני לא במערכת החינוך כבר כמה שנים. אני רחוק ממנה. אפילו עברו כמה שנים מאז עברתי מלהיות אברך ללהיות חייל, משם ללעבוד במשרה מלאה. כמו כן, אין לי ילדים במערכת החינוך כרגע. לכן, קחו נא את כל ההמלצות שלי עם כפית מלח (או סוכר. מה שבא לכם).
ומכאן, למאמר.


ירושלים-1-840x440c.jpg
כיתה עם מקרן בפרוג, ירושלים | צילום: יח"צ

עולם החינוך נשאר (בערך) אותו דבר כבר כמה עשרות שנים, אם לא יותר. בבתי הספר נכנסו קצת מקרנים ומחשבים, וגם שיטות מהאקדמיה (אם כי חלק מהשיטות היו לפניה, ורק מוסדו בידי האקדמיה). תקציב החינוך בישראל הוא התקציב הכי גדול מבין משרדי הממשלה היום, עוד יותר מתקציב הבטחון ושני רק להחזר החובות של מדינת ישראל (רק השנה המדינה תקח כנראה עוד 80 מילארד שקלים חובות כדי להתמודד עם הקורונה) אבל דווקא בשל כך, קשה לחדשנות מערכתית להיכנס למערכת החינוך – שהרי היא מנוהלת בצורה ריכוזית.

מה שעושה הקורונה זה פשוט לייבש את המערכת הממשלתית וה"ישנה" לחלוטין – התלמידים לא יכולים, גם לו ירצו, להגיע לבית הספר. בתי הספר עברו לזום – טכנולוגיה בשלה שקיימת כבר כמה שנים – או לטלפון במוסדות שבהם אינטרנט מסונן הוא מחוץ לתחום - על מנת ללמד את הדברים.

יותר מהכל, הלימוד ב'זום' הזכיר לי את הבדיחה על המשגיח שראה שכל התלמידים השאירו Mp3 להקלטת השיעור לשמיעה אחר כך. הביא את ה-mp3 שלו, חיבר לרמקול והשמיע לנגנים של התלמידים את השיעור, והלך בעצמו להמשיך ללמוד בבית המדרש..

נחלק את בית הספר הקיים לכמה חלקים
1. מסגרת
המסגרת נותנת לאדם יציבות ומקום לחיים. לא סתם השו"ע פותח בהלכות הקימה בבוקר, וחז"ל קבעו שעות מסוימות לשלושת התפילות, המתחמות את היום.

2. לימודית
בית הספר מלמד את הילדים כל מיני מקצועות, כל קהילה בהתאם לערכיה שלה והדברים שהיא
רואה חשיבות ללמד את התלמידים בעולם.

3. חברים
בבית הספר הילד פוגש חברים בני/ות גילו (בעבר: בני/ות הרמה הלימודית שלו, לפני החלוקה לכיתות לפי גילאים), וזה עוזר לו להתפתח ולהשוות את עצמו לאחרים. הרבה פעמים נחליף לילדנו מוסד לימודי בגלל החברה שיש בו, ללא קשר רק לצוות ההוראה

מה שעושה הקורונה היא מפרקת את המסגרת. במקום תפילה בתחילת היום במוסד הלימודי, חלק מהתלמידים מתפללים אחרי השיעור הראשון, או לא מתפללים בכלל אם להורים אין תשומת לב לכך, בוודאי לא באותו היקף.

צפה בקובץ המצורף 745972
PDF אינטראקטיבי לנבחנים לרבנות - ערכת לימוד מרחוק של חננאל תורג'מן ואפרים שרם. קישור להורדה (בהמשך למטה דוגמא ל-PDF כזה לגן ילדים)

גם ההתחברות לזום (או, עדיף: לשיעור מוקלט מראש בידי טובי המרצים) היא פעולה שלא נעשית אחד מול השני. המורה לא יכול לדעת אם התלמיד צופה בו או במסך נוסף... אין לתלמיד מי ש"ירדה" בו על המסגרת. גם חוסר הנסיעה / הליכה לבית הספר - המותנה בתחבורה ציבורית הסעות או הסעת ההורים – כבר לא מותנה. הילד שוטר ללו"ז של עצמו.

לימודית – המורה שבכיתה אינו המורה הכי מוכשר שישנו בהכרח. הוא זה שיכול, בסכום שבית הספר יכול לשלם לו ואילוצים אחרים -להגיע ללמד את התלמידים. באינטרנט הדבר הזה נעלם. לא רק שניתן לגייס לעצם הלימוד את המורה הכי מוכשר שישנו, אלא שהוא יכול ללמד כמות תלמידים בהיקף גדול מאוד.

זה גם אומר שלמורה הקיים יש תחרות גדולה מאוד מול מורים טובים ממנו, וגם מול תוכן אחר מעניין.

חברים – החברים ללימודים לא חייבים להיות חברים הגרים גיאוגרפית לילד. זה גם מאפשר לילד למצוא חברים יותר מותאמים מאלה שכבר יש לו מצד אחד, ומצד שני מוסיף חברים בטווח גילאים ותחומי עניין גדולים, ומצד שלישי – מוסיף סיכונים. יש קהילות שבהם לא מקובל שיש לך חברים מחוץ לקהילה גם בגילאים מבוגרים, אבל ברוב הקהילות דומה שהמצב הוא שמותר חברים שונים מגילאי העשרה הצעירים ועד אמצע שנות העשרים.

לאחר שהפרדנו את מרכיבי בית הספר, נדבר על המערכת שתוכל לספק אותם:

45f75908-df27-4829-8e61-4c25b1e83642.jpg
שיעור אונליין בבית פרוג | צילום: פרוג

צורת המערכת

לכן, אני חושב שהמודל של בתי הספר בקורונה (ואולי בכלל?) צריכה להיות כמו שפועלת רשת גדולה כמו רמי לוי או שופרסל. לדוגמא:

יש מנכ"ל ומנהל רכש. הם אנשים מוכשרים שמקבלים שכר גבוה, אבל אחראים לרשת גדולה מאוד. מתחתיהם, יש את אנשי התפעול, שאחד החשובים שבהם הוא איש הטכנולוגיה, שכן על מנת לקשר בין הרבה אנשים להרבה מקומות – צריך טכנולוגיה ברמה גבוהה וידע להתעסק איתה.

ב"ה, ככל שעובר הזמן השימוש בטכנולוגיה יותר קרוב גם למשתמשים מהממוצע ומטה, אבל תמיד נידרש לאיש שיודע יותר מאיתנו לתפעל את הדברים... אלא אם אנחנו האיש הזה.

מתחת לשדרת הניהול – יש את הספקים. הספקים, שמוכרים את המוצרים בחנות – הם הספקים הטובים ביותר. בהשוואה שלנו, המורים הטובים ביותר. את המוצרים (שיעורים) שלהם נפיץ, באמצעות הטכנולוגיה, למנהלי הסניפים. מורה טוב אחד ילמד כמה כיתות, כי יהיה לו מערך שיעורים בנוי לתלפיות עם התאמה לרמת התלמידים.

מנהלי הסניפים, הם מנהלי בתי הספר דהיום. הם אחראים על הטמעת המערכת ועבודה מולה שהכל תקין. כלומר, שהסניף נפתח בזמן; שהקופות רצות, ושהכל קורה. ככה גם ברשת החינוך הדיגטלי – לכל כיתה לא צריך בהכרח מורים, אלא בוחנים, מפקחים – מי שיוודא שאכן התלמיד ידע ונבחן.

העובדים - הם במקום המורים. העובדים יכולים להיות גם עובדים פשוטים יחסית, ובלבד שהם יעקבו אחרי ה-CRM של בית הספר (מערכת ניהול תלמידים/לקוחות) ויוודאו מה קורה עם התלמידים שלא התקדמו מספיק. הללו לא חייבים להיות מוכשרים וברמה גבוהה, אלא רק לוודא שתלמידים מתקשים יעברו למורים פרטיים שיחזקו את החומר הנלמד ויראו מה לא ברור, בדיוק כמו שאם קרס המזגן בסופרמרקט מתקשרים לטכנאי מזגנים שיתקן ולא מתקנים בעצמך.

בעקרון, אם המערכת עובדת טוב אז רוב התלמידים יבינו את מה שהם צריכים מעזרי הלימוד והשיעורים וההרחבה ברשת.

שיעור-סקצ'אפ.jpg
שיעור סקצ' אפ בזום בפרוג. שימו לב שמסך גדול או שני מסכים מועילים מאוד לתהליך הלמידה | צילום: פרוג

המערכת צריכה לעבור פוקוס מללמד כיתה פרונטלית, ללוודא שהכיתה הבינה את החומר שזמין במרשתת. השיעורים צריכים להיות מסודרים באתר אינטרנט לפי נושאים, ולתלמידים צריכות להיות שעות לימוד שהם מתחייבים אליהם, לפי הקצב שלהם פחות או יותר. פחות משנה אם התלמיד יבצע את השיעור בעשר בבוקר או בתשע בלילה, אלא שילמד אותו. אפשר גם לעבור למתכונת אקדמית שבה צריך לצבור "נקודות זכות" כל שנה, ואפשר לחלק אותן בין כמה נושאים.

חיבור, חברים – במקביל לכיתות, צריך לפתח חברים. הן חברותות וירטואלית והן חברות נושאיות. אחת הדוגמאות לכך שעל מנת להתפתח בעיצוב אני חבר בכמה וכמה פורמים וקבוצות שמדברות על זה ומלבנות את זה. ככה גם בתחומים נוספים - החברים של התלמיד ללימודים הם לפי נושא השיעור, כשחלקם שותפים בכמה סוגי שיעורים בהתאם למגמת התלמיד. אגב, יש גם מספר יוזמות לחבורות כאלה בעבודת ה'.

אחריות אישית - על המורים לפתח מגיל צעיר את הידיעה שהאדם הוא המנהל של עצמו. הוא אחראי להישגיו וכשלונתיו, ולא הוריו וסביבתו – והוא גם אחראי על פיתוח לימדיו.


1603122210123.png

דוגמא לקובץ ששלח גן ילדים להורים בווטסאפ. מקור: לא ידוע (אשמח לתת זכויות)- החומר הלימודי נשלח בנפרד מהשיעור וזמין תמיד בענן.

צורת הלימוד וההתלמדות

קודם כל, שני מסכים הם מוצר צריכה בסיסי. במסך אחד התלמיד יכול לעקוב אחרי המורה + ה"לוח", ובמסך השני לסכם בעצמו את החומר הנלמד, ממש כמו בכיתה (כשהמחשב מחליף מחברת). בביתנו, לטובת הלמידה מרחוק קנינו מסך גדול לצורך הלימודים בו יוקרן ה-Zoom, ושולחן להנחת המחשב הנייד שבו אפשר לסכם את השיעור – ממש כמו בכיתה.

עזרי הוראה
עזרי ההוראה ומשחקים לימודיים, כמו גם ספרים מזמינים הם הדרך הטובה ביותר ללמד בעולם כזה, שהרי מספר השיעורים והקשב שאפשר להקשיב לשיעורים מצולמים הוא מוגבל. כאן נכנסים המשחקים, הסקרנות של התלמיד עצמו וקבוצות מתעניינים נושאיות שבהן התלמיד יוכל להעמיק. המשחקים לא צריכים להיות משחקים רדודים (כאשר רדוד זה ביחס לגיל התלמידים) של תפזורות עם המילים הנלמדות או לגרור את סולם יעקב לבית אל - אלא דברים ברמה גבוהה יותר - מהסוג שכבר היום זמין במרשתת בחלק מהנושאים (כמו נושאים מדעיים במכון דוידסון וכד')

עזרי ההוראה הללו צריכים לעודד מעורבות של התלמידים. (פירוט- בהמשך)

כיוון שעזרי ההוראה יכולים לשמש כיתות רבות ומחזורים רבים של תלמידים (אתר מחזיק בלי להתיישן טכנולוגית כ-5 עד 7 שנים), הרי שניתן להשקיע בהם הרבה יותר הון ממה שהיה ניתן להשקיע עד עכשיו. כמו כן, עזרי ההוראה לא תלויים בנייר אלא במסך – מה שמבטיח עלות עדכון קטנה יחסית לדברים היושבים על פלטפורמה קיימת או פלטפורמה ייעודית.

כמו כן, הם דורשות אנשי טכנולוגיה וחינוך גם יחד שיכתבו אותם. כרגע זה אתגר שכן חלק מהמורים במערכת החינוך מתקשים עם הטכנולוגיה בכללה, בפרט במקומות בהם האנשים המוכשרים בנושא אינם מופנים לחינוך.

לימודים דיגטליים לא מתאימים לכל קהילה, לכל גיל ולכל מקצוע (כרגע). כבר היום אחת הבעיות של בתי ספר היא להכניס חומרי לימוד של נכתבו בין כותלי המוסד. זה גורם לכך שחלק מחומרי הלימוד לא ברמה הגבוהה האפשרית (שכן לא כל המורים בכל בית ספר הם המוכשרים ביותר בתחומים, ובטח לא בתחום של כתיבת חומרי לימוד). הקהילה הדיגטילית הרבה יותר פתוחה מכל דבר אחר, ותמיד צריך לשלוח קישורים לדברים שלא יוצרו באותו מוסד לימודי. אני מניח שבעיה זו תיפטר בהמשך על ידי מוצרים מותאמים.

כמה מהמוצרים בתחום הם מוצרים שאני שותף בפיתוחם או מכיר אותם.
הדמיית-פלאפונים_01.png
אני אתחיל בשנן לי, אפליקציה לשינון המשנה של הרב אליהו דורדק ממעלה אדומים. האפילקציה חינמית וניתנת להורדה בחנות האפלקיציות.
היא אחת הטובות כעזר לימודי -שכן היא בוחנת את המשתמש באמצעות מערכת שמזהה את הקול של הדובר (המחשב שומע את המשתמש ורושם מה הוא אמר), וגם יודעת לתקן אותו. לדוגמא, זה המסך שמופיע *לאחר* שינון המשנה - באדום - הסימון של הטעות שנאמרה, בירוק- מה שהיה צריך לומר. יש גם ציון וגם חיווי על כמות השגיאות.

באפליקציה יש היום ארבע מסכתות (ברכות, שבת, ראש השנה, אבות), שממש ניתן לשנן ולהיבחן עליהם באמצעות המחשב.
(גילוי נאות: הייתי מעורב בחלק מעיצוב האפליקציה).

סרטונים חינוכיים
יש המון טוב בסרטים (אבל גם המון רע...). האתר https://www.edu-movie.com - מחולל השיעורים - מאפשר למצוא קטעים חינוכיים מתוך סרטים קיימים, ולעשות על בסיסם שיעור. יש סינון המותאם גם למשפחות תורניות. האפליקציה בבטא.

1603121936206.png

משחק השבת שנוצר במחולל המשחקים של Close App - עמי חניא

מחולל המשחקים של Close App

מחולל המשחקים של Close App מוכר לנו מ"משחק השבת" - משחקים לפרשת השבוע. עמי חניא מחברת Close App בנה מחולל משחקים שהוא עזר לימודי. יש להם גם אפליקציה להגרלת שמות (שימושי לעורר עניין בתלמידים), משחק טירוויה וירטואלי בזום ועוד. בקיצור, מורה שישתמש בקלוז אפפ ימצא הרבה דברים.

חדרי בריחה וטריוויה וירטואלית
אלו פעילות חברתיות יותר, המתאימות לימי שיא כלשהם (אפילו פעם בשבוע) או כסיכום ללמידה. בכל מקרה הם צריכים להיות מיוחדים לשיעור (לא שטחיים מדיי) על מנת לעודד את התלמידים לדתעת באמת.

מבחנים מקוונים
מבחנים מקוונים - כמו באתר "ישיבה" - על מנת לאפשר סיפוק בלימוד. יש מבחנים על תנ"ך, משנה, גמרא, הלכה (פניני הלכה, בעיקר) ועוד ועוד מהשיעורים באתר. מאפשר ללומד הפרטי לדעת יותר

1603121817478.png

אפליקציית "הראני" שעיצבתי לאתר ישיבה. תעלה בשבועות הקרובים, המאפשרת לסכם סוגיות בקלות. הסברים במאמר נפרד בעז"ה. כאן במסך עריכת תרשימים על פי עירובין נ'.

תרשימים ושיתוף תרשימים בין תלמידים - מסך מגע / עט שמאפשר לכתוב עליו באחד המסכים ולשתף ממש כמו פנים אל פנים. קיימים כלים
כאלו גם אצל גוגל ומיקרוסופט.

יתרונות, חסרונות
עקב הצורך להעסיק את הילדים ולשמור עליהם -בפרט הקטנים -לא תאפשר להעביר את כל בתי הספר לצורה הזו. גם הסכנה של בטלה ושעמום היא סכנה לא מבוטלת, וייתכן שרק לחלק מהתלמידים מתאים באופן קבוע ללמוד מרחוק. אבל גם להעברת חלק מהימים בלימוד מרוחק יכולה לחסוך משאבים רבים למערכת - כיתות, ספרי לימוד, הסעות, ניקיון, פקקים וזיהום אוויר ועוד.

ככל שעזרי הלימוד יהיו יותר טובים, האתגר יהיה בעיקר זמן המסכים וההשפעות השליליות שלו (ככל שקיימות ולא ניתנות לצמצום אחרים) וכמובן החברות עם בני הגיל שלך (שהרי רוב השיעורים יוכלו לא להיות תלויי קבוצת גיל אלא קבוצת קורס/עניין). גם תעודות בגרות ותעודות אחרות יעשו לפחות רלוונטיות.

בקיצור, אני מציע כאן פרוק ובניה מחדש של מערכת החינוך/לימוד והעברתה, חלקית או מלאה- לעולם הטכנולוגי של תשפ"א.

Untitled-1.jpg
סביבת לימוד מרחוק: 2 מסכים, מקלדת ומסך לשרטוט (כמו לוח) | צילום: חננאל תרוגמן
הערה

אחריות אישית - על המורים/הורים לפתח מגיל צעיר את הידיעה שהאדם הוא המנהל של עצמו. הוא אחראי להישגיו וכשלונתיו, ולא הוריו וסביבתו – והוא גם אחראי על פיתוח לימדיו.

יש שיגידו שהמעבר למשימות ולכיתות לא פרונטליות יזיק לחלק מהתלמידים. ובכן, זה נכון. כמעט ואין שיטה חינוכית/לימודית שתועיל לכל התלמידים - לכל תלמיד עוזרים דברים אחרים ללמוד. בוודאי בגילאים הנמוכים בהם לילד קשה לקחת אחריות על עצמו. עם זאת, אני חושב שאם בעבר ילדים בגיל 10 (כיתה ה'..) יצאו לעבוד, ואולי עוד לפני - ולקחו אחריות - גם הילדים שלנו יכולים ללמוד לו ירצו ויבינו שהם תלויים בכך. במקביל, על המערכת להתאים את עצמה להבנה שהיא צריכה להקל על הילד ולהיות שקופה בפניו, כמו עם מבוגר: מה התכנון של החומר שצריך להספיק, כמה זמן צריך להשקיע ואיך התלמיד ידע שהוא יודע את החומר - כלומר - טבלאות מרוכזות של החומרים ושיעורי הבית והעבודות, כמה זמן בערך זה אמור לקחת, קישור בסוף כל מערך שיעור להיבחנות על החומר.

אשמח להערות בתגובות.

אני בא לכאן הרבה, ואם אהבתם את המאמר הזה לי עוד שאולי יעניינו אתכם. לכל המאמרים שלי בפרוג