סימן א - דין השכמת הבוקר, ובו ט' סעיפים
א. יתגבר כארי לעמוד בבוקר
(א) לעבודת בוראו
[*] שיהא הוא מעורר
(ב) השחר .
הגה: ועל כל פנים לא יאחר זמן התפלה
(ג) שהצבור מתפללין (טור).
הגה: שויתי ה' לנגדי תמיד
[*] הוא כלל גדול בתורה ובמעלות
(ד) הצדיקים אשר הולכים לפני האלהים כי אין ישיבת האדם ותנועותיו ועסקיו והוא לבדו בביתו כישיבתו ותנועותיו ועסקיו והוא לפני מלך גדול ולא דבורו והרחבת פיו כרצונו והוא עם אנשי ביתו וקרוביו כדבורו במושב המלך כל שכן כשישים האדם אל לבו שהמלך הגדול הקב"ה אשר מלא כל הארץ כבודו עומד עליו ורואה במעשיו כמו שנאמר אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה' מיד יגיע אליו היראה וההכנעה בפחד השי"ת ובושתו ממנו תמיד (מורה נבוכים חלק ג' פרק נ"ב)
[*] ולא יתבייש
(ה) מפני בני אדם
(ו) המלעיגים עליו בעבודת השי"ת
(ז) גם בהצנע לכת ובשכבו על משכבו ידע לפני מי הוא שוכב ומיד שיעור משנתו יקום
(ח) בזריזות לעבודת בוראו יתברך ויתעלה (טור):
ב. המשכים להתחנן לפני בוראו יכוין לשעות שמשתנות המשמרות שהן בשליש הלילה ולסוף שני שלישי הלילה ולסוף הלילה שהתפלה שיתפלל באותן השעות על החורבן ועל הגלות רצויה:
ג. (ט) ראוי לכל ירא שמים
(י) שיהא מיצר ודואג על
(יא) חורבן בית המקדש :
ד. טוב מעט תחנונים בכוונה מהרבות
(יב) בלא כוונה :
ה. טוב לומר
(יג) פרשת העקדה ופרשת המן ועשרת הדברות
[*] ופרשת עולה ומנחה
(יד) ושלמים
(טו) וחטאת ואשם.
הגה: ודוקא ביחיד מותר לומר עשרת הדברות בכל יום אבל אסור לאומרם
(טז) בצבור (תשובת הרשב"א סימן מ"ד):
ו. פרשיות הקרבנות לא יאמר אלא
(יז) ביום (ועיין לקמן סימן מ"ז סעיף י"ג):
ז. כשיסיים פרשת העולה יאמר יהי רצון מלפניך שיהיה זה חשוב ומקובל כאילו הקרבתי עולה וכך יאמר אחר פרשיות המנחה והשלמים מפני שהם
(יח) באים נדבה :
ח. יאמר
(יט) עם הקרבנות פסוק
(כ) ושחט אותו על ירך המזבח צפונה לפני ה':
ט. יש נוהגין לומר פרשת הכיור ואחר כך פרשת תרומת הדשן ואחר כך פרשת התמיד ואחר כך פרשת מזבח מקטר קטורת ופרשת סממני הקטורת ועשייתו:
סימן ב - דין לבישת בגדים, ובו ו' סעיפים
א. לא ילבש חלוקו
(א) מיושב (טור) אלא יקח חלוקו ויכניס בו (ראשו) וזרועותיו בעודנו שוכב ונמצא
(ב) כשיקום שהוא מכוסה:
ב. אל יאמר הנני בחדרי חדרים מי רואני כי הקב"ה מלא כל הארץ כבודו:
ג. ידקדק
(ג) בחלוקו ללובשו כדרכו שלא יהפוך הפנימי
(ד) לחוץ :
ד. ינעול מנעל
(ה) ימין תחלה ולא יקשרנו ואחר כך ינעול של שמאל
(ו) ויקשרנו ויחזור ויקשור של ימין.
הגה: ובמנעלים שלנו שאין להם קשירה ינעול של
(ז) ימין תחלה (תוספות פרק במה אשה דף ס"א):
ה. כשחולץ מנעליו
(ח) חולץ של שמאל תחלה:
ו. אסור לילך
(ט) בקומה זקופה
(י) ולא ילך
(יא) ד' אמות
(יב) בגילוי הראש (מפני כבוד השכינה)
(יג) ויבדוק נקביו .
הגה: ויכסה כל גופו ולא ילך
(יד) יחף (אור זרוע). וירגיל עצמו לפנות בוקר וערב שהוא זריזות ונקיות (הגהות מיימוני פרק ה' מהלכות דעות):
סימן ג - הנהגת בית הכסא, ובו י''ז סעיפים
א. כשיכנס לבית הכסא יאמר התכבדו מכובדים וכו'
(א) ועכשיו לא נהגו לאומרו:
ב. [*] יהא צנוע בבית הכסא ולא יגלה עצמו
(ב) עד שישב .
הגה: (ג) ולא ילכו שני אנשים ביחד גם
(ד) לא ידבר שם ויסגור הדלת בעדו משום צניעות (אור זרוע):
ג. אם רוצה
(ה) למשמש בפי טבעת בצרור או בקיסם לפתוח נקביו ימשמש קודם שישב ולא ימשמש אחר שישב מפני שקשה לכשפים:
ד. לא יגלה עצמו כי אם לאחריו
(ו) טפח ומלפניו טפחיים ואשה מאחריה טפח ומלפניה ולא כלום:
ה. אם נפנה במקום
(ז) מגולה
(ח) שאין בו מחיצות יכוין שיהיו פניו לדרום ואחוריו לצפון
(ט) או איפכא אבל
(י) (יא) בין מזרח למערב אסור (
[*] ולהטיל מים בכל ענין שרי) (בית יוסף בשם הרמב"ם):
ו. וכן אסור לישן בין מזרח למערב אם אשתו עמו ונכון להזהר
(יב) אפילו כשאין אשתו עמו:
ז. המטיל מים מן הצופים ולפנים (פירוש, מקום שיכולים לראות משם הר הבית ומשם והלאה אין יכולים לראות, רש"י)
(יג) לא ישב ופניו כלפי הקודש (
(יד) אלא לצפון או לדרום) או יסלק הקודש לצדדין:
ח. כשנפנה בשדה אם הוא אחורי הגדר
(טו) יפנה מיד ובבקעה יתרחק עד מקום שלא יוכל חבירו לראות
(טז) פירועו :
ט. לא ישב במהרה ובחוזק ולא יאנוס לדחוק עצמו יותר מדאי שלא ינתק שיני הכרכשתא:
י. [*] לא יקנח
(יז) ביד ימין :
יא. לא יקנח
(יח) בחרס משום כשפים ולא בעשבים יבשים שהמקנח בדבר שהאור שולט בו שיניו התחתונות נושרות ולא בצרור שקנח בו
(יט) חבירו מפני שמביא את האדם לידי תחתוניות.
הגה: ועכשיו שבתי כסאות שלנו
(כ) אינן בשדה נהגו לקנח (בחרס וכן נהגו לקנח)
(כא) בדבר שהאור שולט בו ואינו מזיק ופוק חזי מאי עמא דבר (חידושי אגודה פרק המוציא):
יב. יפנה
(כב) בצניעות בלילה כמו ביום:
יג. לא ישתין מעומד מפני ניצוצות הניתזין
(כג) על רגליו
(כד) אם לא שיעמוד במקום גבוה או שישתין לתוך עפר תחוח (פירוש, קרקע שאינה בתולה אלא כגון של ארץ חרושה):
יד. [*] יזהר שלא יאחוז באמה וישתין אם לא מעטרה
(כה) ולמטה
(כו) מפני שמוציא שכבת זרע לבטלה אלא אם כן
(כז) הוא נשוי ומדת חסידות ליזהר אפילו
(כח) הנשוי :
טו. אפילו מי שאינו נשוי מותר לסייע
(כט) בביצים :
טז. [*] לא הותר לנשוי לאחוז באמה אלא להשתין אבל
(ל) להתחכך לא :
יז. המשהה נקביו עובר משום
(לא) בל תשקצו :
סימן ד - דיני נטילת ידים, ובו כ''ג סעיפים
א. (א) ירחץ ידיו
(ב) ויברך על נטילת ידים. (הגה: ויש אומרים
(ג) גם אשר יצר
(ד) [*] ואפילו לא עשה צרכיו וכן נהגו) (אבודרהם) מים הפסולים לנטילת ידים לסעודה (לקמן
(ה) [*] סימן ק"ס ) כשרים לנטילת ידים לתפלה מיהו יש מי שאומר
(ו) דלא מברך
(ז) [*] עלייהו :
ב. (ח) [*] ידקדק
(ט) לערות עליהן מים
(י) ג' פעמים להעביר רוח רעה ששורה עליהן:
ג. לא יגע בידו
(יא) קודם נטילה לפה ולא לחוטם ולא לאזנים
(יב) ולא לעינים :
ד. (יג) אפילו מי שנטל ידיו לא ימשמש בפי הטבעת תמיד מפני שמביאתו לידי תחתוניות לא יגע במקום הקזה שמשמוש היד מזיק לחבורה:
ה. [*] לא יגע בגיגית שכר שמשמוש היד
(יד) מפסיד השכר :
ו. (טו) [*] אין צריך רביעית לנטילת ידים לתפלה:
ז. [*] טוב להקפיד בנטילת ידים שחרית בכל הדברים המעכבים בנטילת ידים לסעודה.
הגה: מיהו
(טז) אינו מעכב
(יז) לא כלי ולא כח גברא
[*] ושאר הדברים הפוסלים בנטילת הסעודה (מרדכי ריש פרק אלו דברים תשובת רשב"א סימן קצ"ה):
ח. נטילת ידים שחרית אין נוטלין על גבי
(יח) קרקע אלא לתוך
(יט) כלי :
ט. מים של נטילת ידים שחרית אסור ליהנות
(כ) מהם ולא ישפכם בבית ולא במקום שעוברים שם
(כא) בני אדם :
י. נוטל כלי של מים ביד ימינו
(כב) ונותנו ליד שמאלו כדי שיריק מים על ימינו תחלה:
יא. (כג) לא יטול
(כד) ממי שלא נטל ידיו שחרית:
יב. אם שכשך ידיו לתוך כלי של מים עלתה לו נטילה
(כה) לקריאת שמע ולתפלה
(כו) אבל לא לרוח רעה שעליהן אם שכשך ידיו בג' מימות מחולפים יש להסתפק אם עלתה לו להעביר רוח רעה שעליהן:
יג. [*] אם היה נעור
(כז) [*] כל הלילה יש להסתפק אם צריך ליטול ידיו שחרית
(כח) להתפלל ולהעביר רוח רעה מידיו.
הגה: (כט) ויטלם
(ל) בלא ברכה (הרא"ש כלל ב' ורשב"א סימן קכ"ג):
יד. השכים קודם עמוד השחר ונטל ידיו יש להסתפק אם צריך ליטול ידיו פעם אחרת
(לא) כשיאור היום
(לב) להעביר רוח רעה השורה על הידים. (הגה: ויטלם
(לג) בלא ברכה ):
טו. ישן ביום
(לד) יש להסתפק אם צריך לערות מים עליהם ג' פעמים (
[*] [*] ויטלם בלא ברכה):
טז. [*] דוד היה נזהר שלא לישן
(לה) שיתין נשמין (פירוש, ששים נשימות) כדי שלא יטעום טעם מיתה. (הגה:
ובגמרא פרק הישן משמע
(לו) דדוקא ביום היה נזהר) (דברי עצמו ועיין בבית יוסף):
יז. יש נוהגין לרחוץ פיהם שחרית
(לז) מפני הרירים שבתוך הפה:
יח. אלו דברים
(לח) צריכים נטילה
(לט) במים . הקם מהמטה.
(מ) והיוצא מבית הכסא . ומבית המרחץ. והנוטל צפרניו. והחולץ
(מא) מנעליו . והנוגע ברגליו. והחופף ראשו. ויש אומרים אף ההולך
(מב) בין המתים . ומי שנגע
(מג) במת . ומי שמפליא
(מד) כליו . והמשמש מטתו. והנוגע
(מה) בכנה . והנוגע בגופו
(מו) בידו . ומי שעשה אחת מכל אלו ולא נטל אם תלמיד חכם הוא תלמודו משתכח ואם אינו תלמיד חכם
(מז) יוצא מדעתו :
יט. המקיז
(מח) דם מהכתפים ולא נטל ידיו מפחד ז' ימים. המגלח ולא נטל ידיו מפחד ג' ימים. הנוטל צפרניו ולא נטל ידיו מפחד יום אחד ואינו יודע ממה מפחד:
כ. הרוחץ פניו ולא נגבם יפה פניו מתבקעות או עולה בהן שחין ורפואתו לרחוץ הרבה במי סילקא:
כא. [*] צריך ליזהר
(מט) בתפלה או באכילה (ועיין לקמן
(נ) סימן צ"ב סעיף ו'
(נא) וסימן קס"ד ) שלא ליגע בשוק וירך ובמקומות המכוסים באדם לפי שיש שם
(נב) מלמולי זיעה (מלמולי זיעה פירוש זוהמא כעין שעורים קטנים). וכן שלא לחכך בראשו אבל מקומות המגולים בראשו
(נג) ובפניו ובמקום המגולה
(נד) שבזרועותיו אין להקפיד:
כב. (נה) אם אין לו מים
(נו) יקנח ידיו בצרור או
(נז) בעפר או בכל מידי דמנקי ויברך על
(נח) נקיות ידים ויועיל לתפלה אבל לא להעביר רוח רעה שעליהן:
כג. לא תקנו נטילת ידים אלא לקריאת שמע ולתפלה אבל ברכות דשחרית יכול לברך
(נט) קודם נטילה אלא אם כן הוא ישן על מטתו
(ס) ערום שאז אסור להזכיר את השם עד
(סא) שינקה אותם :
סימן ה - כוונת הברכות, ובו סעיף אחד
א. יכוין בברכתו
(א) פירוש המלות כשיזכיר השם יכוין פירוש
(ב) קריאתו באדנות שהוא אדון הכל ויכוין בכתיבתו ביו"ד ה"א
(ג) שהיה והוה ויהיה ובהזכירו אלהים יכוין שהוא תקיף בעל היכולת ובעל הכוחות כלם:
סימן ו - דין ברכת אשר יצר ואלהי נשמה ופירושיו, ובו ד' סעיפים
א. כשיצא מבית הכסא יברך אשר יצר את האדם בחכמה שבריאת האדם היא בחכמה נפלאה ויש מפרשים על שם שהגוף דומה לנוד מלא רוח והוא מלא נקבים כדלקמן בסמוך ויש מפרשים בחכמה שהתקין מזונותיו של אדם הראשון ואחר כך בראו וברא בו נקבים נקבים
(א) חלולים חלולים פירוש נקבים רבים כגון פה וחוטם ופי טבעת וגם ברא בו אברים רבים חלולים כמו לב וכרס ומעיים
(ב) שאם יסתם אחד מהם
(ג) כלומר שבנקבים יש נקב אחד שהוא הפה שכשהוא במעי אמו הוא סתום וכשיוצא לאויר העולם הוא נפתח ואם כשיוצא לאויר העולם היה נשאר סתום לא היה אפשר להתקיים אפילו שעה אחת והאברים החלולים אם היה נפתח אחד מהם לא היה אפשר להתקיים אפילו שעה אחת ועוד יש לפרש שגבול יש לאדם שיכולין נקביו ליסתם ולא ימות וכיון שעבר אותו הגבול
(ד) אי אפשר להתקיים אפילו שעה אחת וכיון שבכלל הנקבים הם פי הטבעת ופי האמה ובכלל האברים החלולים שאם יפתח אחד מהם אי אפשר להתקיים הם כרס ומעיים שפיר הוי שבח זה מענין עשיית צרכיו. ואפשר עוד שמאחר שאם יוצא לנקביו ביותר עד שאם עבר הגבול ימות בכלל שאם יפתח אחד מהם הוא והוי שאם יפתח אחד מהם נמי מענין עשיית צרכיו ממש.
(ה) רופא (חולי) כל בשר על שם שהנקבים שברא בו להוציא פסולת מאכלו כי אם יתעפש בבטן ימות והוצאתו היא רפואה. ומפליא לעשות מפני שאדם דומה לנוד מלא רוח ואם יעשה אדם בנוד נקב כחודה של מחט הרוח יוצא והאדם מלא נקבים ורוחו משתמרת בתוכו הרי זה פלא ועוד יש לפרש על שם שבורר טוב המאכל ודוחה הפסולת.
הגה: ועוד יש לפרש שמפליא לעשות במה ששומר רוח האדם בקרבו וקושר
(ו) דבר רוחני בדבר גשמי והכל הוא על ידי שהוא רופא כל בשר כי אז האדם בקו הבריאות ונשמתו משתמרת בקרבו (דברי עצמו):
ב. יש נוהגין
(ז) להמתין
(ח) לברך על נטילת ידים עד בואם לבית הכנסת ומסדרים אותו עם שאר הברכות ובני ספרד
(ט) לא נהגו כן . ועל כל פנים לא יברך ב' פעמים ומי
(י) שמברכם בביתו לא יברך בבית הכנסת וכן מי שמברכם בבית הכנסת לא יברך בביתו (כל בו סימן ב'). ומי שלומד קודם שיכנס לבית הכנסת או מתפלל קודם יברכם בביתו ולא יברך בבית הכנסת ואפילו
(יא) בכהאי גוונא יש נוהגין לסדרם עם שאר ברכות בבית הכנסת ואין מברכין בביתם (מהרי"ל הלכות תפלה):
ג. ברכת אלהי נשמה אינה פותחת בברוך מפני שהוא
(יב) ברכת ההודאה וברכת ההודאות אין פותחות בברוך כמו שמצינו בברכת הגשמים:
ד. (יג) יש נוהגין שאחר שבירך אחד ברכת השחר וענו אחריו אמן חוזר אחד מהעונים אמן ומברך ועונין אחריו אמן וכסדר הזה עושין כל אותם שענו אמן תחלה ואין לערער עליהם ולומר
(יד) שכבר יצאו באמן שענו תחלה מפני שהמברך אינו מכוין להוציא אחרים ואפילו אם היה המברך מכוין להוציא אחרים הם מכונים שלא לצאת בברכתו:
סימן ז - דין לברך ברכת אשר יצר כל היום אחר הטלת מים, ובו ד' סעיפים
א. כל היום כשעושה צרכיו בין קטנים בין גדולים
(א) מברך
(ב) אשר יצר ולא על נטילת ידים אף אם רוצה ללמוד או
(ג) [*] להתפלל מיד .
הגה: היו ידיו מלוכלכות
(ד) ששפשף בהן אפילו הכי אינו מברך על נטילת ידים (סמ"ג סימן כ"ז מצות עשה):
ב. [*] הטיל מים ולא שפשף אף על פי שצריך לברך אשר יצר אין צריך ליטול ידיו
(ה) אלא משום נקיות
[*] או משום הכון:
ג. הטיל מים והסיח דעתו מלהטיל מים ואחר כך נמלך והטיל מים פעם אחרת צריך לברך
(ו) ב' פעמים אשר יצר:
ד. אין שיעור להשתין מים כי אפילו לטפה אחת חייב לברך שאם יסתם הנקב מלהוציא הטפה ההיא היה קשה לו וחייב להודות: