# הכתבה פורסמה במגזין תצפית של עיתון הפלס. / א' נפתלי

ט' ווקסלר
ממשרד אדריכלות הנוף "נחלת הכלל", משתפת בדרכי התכנון של נופים מנקודת מבטו של אדריכל הנוף, הן ברמה מקומית והן ברמה עירונית.

"ישנן תכניות שחולשות על עיר שלמה, כמו בת ים או מבשרת ציון, המטופלות אצלנו, ותכניות שכונתיות כמו למשל שכונת 'אכזיב' בנהריה. קנה המידה משתנה – ממרכז מסחרי דרך שיקום של חוף, ועד לקנה מידה קטן יותר של תכניות התחדשות עירונית, תמ"א 38 ועוד. את התכניות הקטנות יותר, כמו למשל עיצוב הנוף של פני שכונה, אנחנו מלווים מקרוב ממש, עד רמת הביצוע שלהן בשטח. בשונה מהפרויקטים הגדולים מאד, שם אנחנו עובדים רק ברמה המתארית. תכנון כזה אינו כולל ירידה לרמה הביצועית בשטח. אנחנו מתכננים את המרחב הציבורי והעירוני, את מסלולי רוכבי האופניים והולכי הרגל. אנחנו מתכננים גם את הנטיעות, ואת ההשקיה באמצעות מי נגר - שפרושה לאסוף את המים הזורמים בטבעיות ולנהל אותם בצורה הטובה ביותר להשקיית צמחים או לנוי".

ביקשנו לדעת מה כוללת בתוכה תכנית מתארית. וקסלר מביאה כדוגמא את פיתוח העיר מבשרת ציון.

"בפרויקט הזה אנחנו לא יורדים בסופו של דבר לעבוד בשטח, אלא מערבים מתכנני תנועה, הנדסאים ויועצים של העיר. משרד הפנים הקים צוות שתפקידו לתכנן את העיר, ואנחנו חלק מהצוות הזה. תכלית הפרויקט היא לראות את התפתחות העיר בטווח זמן של עשרים שנה מהיום. הצוות צריך לתכנן בהתאם, כיצד תתחבר מבשרת ציון לשטחים הפתוחים שסביבה בעוד שני עשורים, לחשוב על מקומם של הולכי הרגל ורוכבי האופניים וכיצד להסדיר את הגעתם של הולכי הרגל למערכת התחבורה והתנועה מבלי להסתבך; כיצד להנגיש את התחבורה הציבורית למקומות מבוקשים כמו בתי ספר ומרכז העיר, ליצור הצללה, נטיעות, מיקרו-אקלים ושימוש מקסימאלי בשטחים הפתוחים במשך כל השנה. צריך להביא בחשבון גם אזורי בינוי עצמי שעדיין לא נבנו, ואיך לקשור אותם עם העיר הקיימת באופן המוצלח ביותר, כך שכולם ייהנו זה מזה".

מהם העקרונות המנחים בתכנון מרחב של עיר?

"התפקיד שלנו, אדריכלי הנוף, הוא לדאוג שהסביבה תיראה אסתטית, שתהיה פונקציונלית ושתעבוד יחד עם המערכות הטבעיות ולא נגדן", אומרת וקסלר. "להפוך את המרחב הציבורי לכמה שיותר מזמין ונגיש לשהייה, שיהיה נעים לצאת אליו, ושישרת בצורה הטובה ביותר את תושבי העיר ואת המבקרים. אנחנו בודקים, למשל, היכן מעדיפים התושבים לטייל רגלית, היכן נוח יותר להתכנס, ומתכננים בהתאם".

פרויקט נהריה הוא אחד הפרויקטים שנמצאים כעת בשלבי תכנון מתקדמים במשרדה של וקסלר. הפרויקט מתפרס על עשרות דונמים, והוא כולל בתוכו בעיקר את תכנון מערכת השטחים הפרטיים הפתוחים, כמערכת אחת - ולא כשכל בניין עומד בפני עצמו.

"כאשר כל השטחים מחוברים ביניהם, הבניינים נמצאים בתוך גינה ציבורית גדולה, שבתוכה מתקני משחקים, פינות ישיבה ומנוחה", מסבירה וקסלר. "כך אין צורך ללכת עד הגן העירוני הקרוב-רחוק, אלא די לרדת לשטח הבניין וליהנות מ'גני כיס' קטנים הפזורים מסביב לבית".

הרעיון שעליו מתבסס התכנון נשאב, לדבריה של וקסלר, מן הים. "השכונה סמוכה לחוף הים, ובינה לבינו מפריד גן שמשתרע לאורך החוף. שאבנו את כל ההשראה, גם העיצובית וגם החומרית, מהחוף. יצרנו כעין חוף, כאשר בתוך המים ישנן טבלאות בצורת אבני כורכר, שהמים נאספים לתוכן – בדומה למה שנראה בחוף האמיתי. זו צורה אופיינית שחזרנו עליה בתכנון כל השפה העיצובית של השכונה, בהשראת אותה צורה קיימת בים".

הרעיון העיצובי השפיע גם על בחירת החומרים והצמחייה, כשהחומרים שבהם נעשה שימוש הם בגווני כורכר, ובגוונים הדומים לחוף הים ולאלו של הצמחים הצומחים בו. חלק מן המים שישמשו להשקיית השטחים הירוקים, הם מי נגר. "עדיין יצטרכו לשלב ממטרות ואמצעי השקיה אחרים כדי להפריח את הצמחייה, אבל מי הנגר לא ישפכו לריק וייעשה בהם שימוש הגון".

מצילים את מצוק הכורכר

כבר שנים רבות משמשת וקסלר כחברת הנהלה באיגוד הישראלי של אדריכלי הנוף, ומנסה לקדם את המודעות לתחום. אחד הנושאים החשובים בעיניה, הוא היעדרם של משטחים מוצלים בתוך הערים – בעיה שכל תושב הנאלץ לכתת רגליו במרכז העיר בשעת צהריים מודע לה. נושא אחר, הכרוך גם בבטיחות ולא רק בנוחות, הוא נושא התמוטטות מצוק הכורכר לאורך חוף הים של נתניה.

"חלק גדול מהחופים בארץ הם כורכריים - עשויים מסלע כורכר, אבן שנוצרת מתרכובת של חולות החוף עם מלח מי הים. אך אדמת הכורכר אינה נמצאת רק בחוף - ישנם מקומות מסוימים בהם הכורכר נכנס לתוך הערים ממש, על אף שהן אינן ערי חוף, כמו שקורה למשל ברמת גן ובהרצליה.

התופעה המיוחדת כשלעצמה, הופכת לבעיה כשהמצוק נפגש עם העיר הבנויה, כמו שקורה סמוך לחופי הים בהרצליה, נתניה או אשקלון. הכרכור הוא חומר מתפורר, כשקצב ההתפוררות משתנה – מתקופה קצרה ועד לשנים רבות. ההסתמכות על הכורכר כחומר יציב המיועד לבניה, כקרקע לדרוך עליה או כקיר חוצץ, עלולה להביא לנפגעים בנפש - כמו שקרה כבר בעבר. סלעי כורכר שהתמוטטו גררו איתם נפילת חול או מפולת סלעים, שהביאה למקרי מוות ל"ע. הפחד הוא שרצועת כורכר שעליה בנויים בתים לאורך החוף, תתמוטט חלילה ותגרור את הבתים עימה.

"בעזרת אנשי מקצוע, ניסינו לחשוב על הדרך הנכונה ביותר להציל את החופים, והגענו למסקנה שהדבר הנכון ביותר יהיה לעזור למצוק להמשיך ולחיות. לשם כך יהיה צורך לפרק מבנים ותשתיות שבנויים קרוב לקצה המצוק, וכך מקומות שצריכים להתמוטט יוכלו לעשות זאת ללא נפגעים, ואנחנו נעקוב אחרי 'אורך חייו' של המצוק ונדע לאן מותר להתקרב והיכן צריך להיזהר. הנושא הזה, אגב, אינו בעיה מקומית", מציינת וקסלר, "זהו אתגר שמתמודדים איתו במקומות שונים בעולם. אצלנו זה מצוק הכורכר בנתניה, ובמקומות אחרים, שינויי אקלים וסביבה יוצרים סכנות אחרות לכורכר. גם הפתרונות מגוונים: אפשר לבנות קירות ושוברי גלים, שממתנים את השיפוע של המצוק, אפשר להרחיב את החוף על ידי הוספת חול, ועוד פתרונות נופיים, שהבאתם היא חלק מתפקידנו כאדריכלי נוף".

כמו לווקסלר, גם לכהנוביץ תכניות לעתיד, והן כוללות לא רק שינויים מפליגים במרחב הקיים, אלא מהפכים של ממש. או בלשונו, "יום אחד, גם בירושלים יהיה ים".