שלום, קוראים לי אוריה, אני בן 9 וחצי
ואני לומד בחיידר 'זכרון מאיר' בבני ברק, בכיתה ד'2 .
בתמונה: אני.
אני אוהב ללמוד את התורה הקדושה.
ועכשיו תקופת הקורונה, אנחנו עושים מלא דברים עם אמא שלי.
עשינו ארון קודש מסלסלה ויש לי 2 ספרי תורה שאני מכניס בפנים.
אמא ציפתה את הארון בבדי קטיפה שנשארו לה מתחפושת שתפרה לי .
חוצמזה, אח שלי מוכשר מאד בבניה ויש לנו המון עצים שפרקנו מכל מיני רהיטים שמצאנו ברחוב, אז הוא בנה לנו שער כדורגל בחצר ואנחנו משחקים הרבה בכדור.
אחים שלי לומדים כל יום דרך המחשב עם סבא שלי, אבל אני משתעמם בבית למרות כל היצירות שאני עושה יש לי עוד הרבה זמן פנוי, אז אני משחק עם אחותי התאומה.
אנחנו משחקים רולר, כדורגל, אבל כל זה אינו שווה לי כשאני רואה שאבא שלי לוקח את אחים שלי למשרד ולא אותי. אנחנו נשארים בבית עם אמא ואופים עוגיות טעימות.
אלו למשל העוגיות שאני הכנתי ויצרתי:
בתחילת הקורונה אמא נתנה לי תפקיד להכין כל יום ארוחת ערב וגם קינוח טעים, אבל עכשיו הפסקתי עם זה, כי אמא שלי מכינה יותר טעים.
אמא שלי עשתה 15 קילו קמח: פיתות, חלות, חלות כוסמין, שתי קילו לחמניות עם שוקולד, הכל היה טעים מאוד..
אנחנו גם צובעים לפעמים בערב עם אמא על קנבסים.
עשינו טבלה לכל אחד - מה התפקידים שלו בבית מהגדול עד הקטן ומהם זמני הארוחות וגם זמני הלימודים.
היום, כשיצאתי עם אבא שלי, הוא שם כפפות ומסיכה וזה היה נראה מצחיק מאוד.
אני לא מפחד מהקורונה, יש לי אפילו הוכחה שיש ניסים גלויים, כי יש לנו הכי קצת מתים בארץ ישראל. יש לנו הרבה זכויות לעם ישראל ולכן לא צריך לפחד, אבל כן צריך לעשות השתדלות: לקחת מצוה ולהקפיד עליה במסירות נפש, אפילו כשקשה. זה מה שאני לקחתי על עצמי לריפוי כל החולים מהקורונה.
רוצים שאגלה לכם מה המצווה?
קבלתי על עצמי לעזור יותר לאבא ואמא.
בעזרת ה' הקורונה תיגמר ונהיה כולנו בריאים לקבל פני משיח.
אמן סלה.
ואני לומד בחיידר 'זכרון מאיר' בבני ברק, בכיתה ד'2 .
בתמונה: אני.
אני אוהב ללמוד את התורה הקדושה.
ועכשיו תקופת הקורונה, אנחנו עושים מלא דברים עם אמא שלי.
עשינו ארון קודש מסלסלה ויש לי 2 ספרי תורה שאני מכניס בפנים.
אמא ציפתה את הארון בבדי קטיפה שנשארו לה מתחפושת שתפרה לי .
חוצמזה, אח שלי מוכשר מאד בבניה ויש לנו המון עצים שפרקנו מכל מיני רהיטים שמצאנו ברחוב, אז הוא בנה לנו שער כדורגל בחצר ואנחנו משחקים הרבה בכדור.
אחים שלי לומדים כל יום דרך המחשב עם סבא שלי, אבל אני משתעמם בבית למרות כל היצירות שאני עושה יש לי עוד הרבה זמן פנוי, אז אני משחק עם אחותי התאומה.
אנחנו משחקים רולר, כדורגל, אבל כל זה אינו שווה לי כשאני רואה שאבא שלי לוקח את אחים שלי למשרד ולא אותי. אנחנו נשארים בבית עם אמא ואופים עוגיות טעימות.
אלו למשל העוגיות שאני הכנתי ויצרתי:
בתחילת הקורונה אמא נתנה לי תפקיד להכין כל יום ארוחת ערב וגם קינוח טעים, אבל עכשיו הפסקתי עם זה, כי אמא שלי מכינה יותר טעים.
אמא שלי עשתה 15 קילו קמח: פיתות, חלות, חלות כוסמין, שתי קילו לחמניות עם שוקולד, הכל היה טעים מאוד..
אנחנו גם צובעים לפעמים בערב עם אמא על קנבסים.
עשינו טבלה לכל אחד - מה התפקידים שלו בבית מהגדול עד הקטן ומהם זמני הארוחות וגם זמני הלימודים.
היום, כשיצאתי עם אבא שלי, הוא שם כפפות ומסיכה וזה היה נראה מצחיק מאוד.
אני לא מפחד מהקורונה, יש לי אפילו הוכחה שיש ניסים גלויים, כי יש לנו הכי קצת מתים בארץ ישראל. יש לנו הרבה זכויות לעם ישראל ולכן לא צריך לפחד, אבל כן צריך לעשות השתדלות: לקחת מצוה ולהקפיד עליה במסירות נפש, אפילו כשקשה. זה מה שאני לקחתי על עצמי לריפוי כל החולים מהקורונה.
רוצים שאגלה לכם מה המצווה?
קבלתי על עצמי לעזור יותר לאבא ואמא.
בעזרת ה' הקורונה תיגמר ונהיה כולנו בריאים לקבל פני משיח.
אמן סלה.