הנושאים החמים
הרבה יש ללמוד ממרן רבנו זיע"א, המידות הטובות והאכפתיות מכל יהודי, השקידה האדירה שלו על התורה הקדושה, והצורה בה היה מנהיג את הדור. רבבות יהודים (וגם גויים) חייבים למרן את חייהם, אם אלו מאות אלפי ילדים שזכו להכיר את הקב"ה ולקרוא ק"ש, ואלפי עגונות שנשתחררו מכבלי הספקות וכאב הלב, או אלפי האברכים ובני הישיבות שזכו לשמוח מדבר השם זו הלכה! מפעלי חסד, מקוואות, בתי ספר לבנות, כוללים וישיבות וזו רק דוגמא קטנה. מרן רבנו זיע"א!
הרבה סיפורים ניתן לספר אך בע"ה במאמר קטן זה אני רוצה להתמקד בסיפור מיוחד שניתן ללמוד ממנו הרבה ליום יום בכל בית ובית. סיפור שסיפר בנו וממשיך דרכו מו"ר הראשל"צ רבי יצחק יוסף שליט"א בשיעור השבועי לפני מספר שנים.
סיפר כשהיה מרן נער צעיר לימים אולי בן 15 (איני זוכר במדויק), כתב חיבור הלכתי על אחת ממסכתות הש"ס שלמד באותה תקופה. באחד הימים לאחר פרסום הקונטרס, למדו מרן הצעיר וחבריו את אותה מסכת, יחד עם המלמד.
תוך כדי הלימוד נעצר המלמד והקשה קושייה על הנלמד, כשהיה שקט בכיתה הסתכל על הנער הצעיר שזה עתה פרסם קונטרס על אותה מסכת ושאל אותו האם הוא יכול לתרץ תירוץ הגון על הקושייה...?
והנער? נער סה"כ נער! לא ידע מרן לענות על הקושייה בפרט שיש כ"כ הרבה לחץ מסביב, עשרות זוגות עיניים מתבוננות ובוחנות, טון ביקורתי (ומתנשא) של אדם שלא באמת שואל אלא יותר מקנטר ורוצה לפגוע ולהעליב.
ובאמת כך היה, כשענה הנער שאינו יודע את התשובה זרק לו המלמד עקיצות בסגנון "העיקר כתבת קונטרס!" זלזל והמשיך בחצי צחוק. "חיבורים אתה יודע לכתוב, אבל על שאלה פשוטה אין לך תשובה?!" משפט זה גרם לצחוק בקרב ילדי הכיתה, עד שמרן הלך לביתו בלב שבור והחליט שלישיבה הוא לא יחזור. ומפה הסוף ידוע, הגאון הרב עזרא עטייה זצ"ל נלחם שיחזור לישיבה הקדושה, ובכך זכינו לרב ומנהיג הדומה למשה רבנו.
אך נשאל, אם ח"ו ולא היה חוזר הנער הצעיר לכותלי בית המדרש? מה היה מפסיד עם ישראל? ויותר חשוב מה היה מפסיד אותו מלמד עוקצני? מה היה מפסיד? את זה: מאות אלפי ילדים שזכו להכיר את הקב"ה ולקרוא ק"ש, אלפי עגונות שנשתחררו מכבלי הספקות וכאב הלב, אלפי האברכים ובני הישיבות שזכו לשמוח מדבר השם זו הלכה! מפעלי חסד, מקוואות, בתי ספר לבנות, כוללים וישיבות חור גדול בעם ישראל ואף אחד מאיתנו לא היה יודע מזה!
ומה היה זוכה אותו מלמד אם היה מחמיא לנער הצעיר שניסה את כוחו בתורה הקדושה, מה היה מרוויח אם היה מפרגן ככה ליד כל הילדים ומראה להם שגם הוא לומד מהקונטרס "הפשוט" של הנער הצעיר, מעיין מעט שגם מקשה משם כמה קושיות, כמה היה הנער מאושר מזה? כמה היה מאושר אותו מלמד לאחר מאה ועשרים שנות חיים בהם זכה להיות חלק ממאות אלפי ילדים שזכו להכיר את הקב"ה ולקרוא ק"ש, ואלפי עגונות שנשתחררו מכבלי הספקות וכאב הלב, ואלפי האברכים ובני הישיבות שזכו לשמוח מדבר השם זו הלכה! מפעלי חסד, מקוואות, בתי ספר לבנות, כוללים וישיבות. והכל בזכותו! בזכות אותו מלמד!
ואנחנו? מה אנחנו יכולים להרוויח אם נפרגן בבית לאישה, לבעל ולילדים ואפילו אם הם ממש מעצבנים וכל היום לא הקשיבו, מה נרוויח אם נזרוק איזה מילה טובה לילדה שכל יום הולכת ללימודים עם חצאית וחולצה ארוכה (גם בקיץ) "תדעי לך שאת צנועה וזה משמח אותנו ממש". (לא רק להעיר שמעט עלה לה החצאית...)
והילד ההוא שלפעמים מקלל, מתחצף, מבלגן, מרביץ, מציק וגם מברך, מתפלל, מחייך, עוזר, הולך עם כיפה. מה יהיה אם בתוך כל הבלאגן אבא יעצור ויאמר לו "מויישל'ה אתה יודע כמה ילדים הולכים בלי כיפה? אתה יודע שאתה מיוחד מאוד והקב"ה שמח בך, וגם אני ואמא שמחים בך! אני שמח שאתה הבן שלי".
בעל שיפרגן לאשתו יבנה לכל המשפחה ארמון מפואר שכיף לחיות בו (אפילו אם הם גרים בדירת שני חדרים). ואשה שתאמר לבעלה שהיא מעריכה אותו באמת (אפילו שהוא מתלונן בלי סוף) איך הוא קם מוקדם לתפילה, הולך לעבוד או ללמוד כל היום וכו', באמת לא חסר. אומנם בעין היא לא תראה כלום, אבל היא לא יודעת שהבעל הקשוח בתוך ליבו ירגיש שמחה והרגשה טובה, הרגשה שלא לחינם הוא עומל להעמיד בית.
הרב דסלר זצ"ל לימד אותנו שאדם שיתמיד באיזה דבר כמו הפירגון והעידוד, יתרגל לאותו סגנון דיבור עד שההרגל יהפך להיות לטבע חקוק אצלו, פתאום הוא מפרגן גם בחוץ בבית הכנסת, או היא מחמיאה לשכנה שלא כ"כ מחייכת ביום יום, וגם הילדים כשיחיו בבית כזה של פרגון יתחילו להראות את החינוך!
חבל על דאבדין! מרן רבנו! יש הרבה מה לספר אבל נראה שאותו סיפור קטן כשהיה מרן נער צעיר כן השפיע אליו, כי תמיד מרן היה מפרגן וזורק מילים טובות, כל בחור ישיבה ואברך כשהגיעו עם חיבור היו מתקבלים בחיוך ומקבלים גם הסכמה חמה לספרם.
יהי רצון שנזכה שהטבע הזה של העידוד והפירגון יטבע בנו ונוכל להוציא מאורו אל העולם כולו. עכשיו תורכם קוראים נכבדים תוכלו גם לפרגן באיזה תגובה טובה. זכות מרן רבנו תעמוד לעם ישראל כולו שנזכה לראות פני מלך המשיח במהרה בימינו אמן!
הרבה סיפורים ניתן לספר אך בע"ה במאמר קטן זה אני רוצה להתמקד בסיפור מיוחד שניתן ללמוד ממנו הרבה ליום יום בכל בית ובית. סיפור שסיפר בנו וממשיך דרכו מו"ר הראשל"צ רבי יצחק יוסף שליט"א בשיעור השבועי לפני מספר שנים.
סיפר כשהיה מרן נער צעיר לימים אולי בן 15 (איני זוכר במדויק), כתב חיבור הלכתי על אחת ממסכתות הש"ס שלמד באותה תקופה. באחד הימים לאחר פרסום הקונטרס, למדו מרן הצעיר וחבריו את אותה מסכת, יחד עם המלמד.
תוך כדי הלימוד נעצר המלמד והקשה קושייה על הנלמד, כשהיה שקט בכיתה הסתכל על הנער הצעיר שזה עתה פרסם קונטרס על אותה מסכת ושאל אותו האם הוא יכול לתרץ תירוץ הגון על הקושייה...?
והנער? נער סה"כ נער! לא ידע מרן לענות על הקושייה בפרט שיש כ"כ הרבה לחץ מסביב, עשרות זוגות עיניים מתבוננות ובוחנות, טון ביקורתי (ומתנשא) של אדם שלא באמת שואל אלא יותר מקנטר ורוצה לפגוע ולהעליב.
ובאמת כך היה, כשענה הנער שאינו יודע את התשובה זרק לו המלמד עקיצות בסגנון "העיקר כתבת קונטרס!" זלזל והמשיך בחצי צחוק. "חיבורים אתה יודע לכתוב, אבל על שאלה פשוטה אין לך תשובה?!" משפט זה גרם לצחוק בקרב ילדי הכיתה, עד שמרן הלך לביתו בלב שבור והחליט שלישיבה הוא לא יחזור. ומפה הסוף ידוע, הגאון הרב עזרא עטייה זצ"ל נלחם שיחזור לישיבה הקדושה, ובכך זכינו לרב ומנהיג הדומה למשה רבנו.
אך נשאל, אם ח"ו ולא היה חוזר הנער הצעיר לכותלי בית המדרש? מה היה מפסיד עם ישראל? ויותר חשוב מה היה מפסיד אותו מלמד עוקצני? מה היה מפסיד? את זה: מאות אלפי ילדים שזכו להכיר את הקב"ה ולקרוא ק"ש, אלפי עגונות שנשתחררו מכבלי הספקות וכאב הלב, אלפי האברכים ובני הישיבות שזכו לשמוח מדבר השם זו הלכה! מפעלי חסד, מקוואות, בתי ספר לבנות, כוללים וישיבות חור גדול בעם ישראל ואף אחד מאיתנו לא היה יודע מזה!
ומה היה זוכה אותו מלמד אם היה מחמיא לנער הצעיר שניסה את כוחו בתורה הקדושה, מה היה מרוויח אם היה מפרגן ככה ליד כל הילדים ומראה להם שגם הוא לומד מהקונטרס "הפשוט" של הנער הצעיר, מעיין מעט שגם מקשה משם כמה קושיות, כמה היה הנער מאושר מזה? כמה היה מאושר אותו מלמד לאחר מאה ועשרים שנות חיים בהם זכה להיות חלק ממאות אלפי ילדים שזכו להכיר את הקב"ה ולקרוא ק"ש, ואלפי עגונות שנשתחררו מכבלי הספקות וכאב הלב, ואלפי האברכים ובני הישיבות שזכו לשמוח מדבר השם זו הלכה! מפעלי חסד, מקוואות, בתי ספר לבנות, כוללים וישיבות. והכל בזכותו! בזכות אותו מלמד!
ואנחנו? מה אנחנו יכולים להרוויח אם נפרגן בבית לאישה, לבעל ולילדים ואפילו אם הם ממש מעצבנים וכל היום לא הקשיבו, מה נרוויח אם נזרוק איזה מילה טובה לילדה שכל יום הולכת ללימודים עם חצאית וחולצה ארוכה (גם בקיץ) "תדעי לך שאת צנועה וזה משמח אותנו ממש". (לא רק להעיר שמעט עלה לה החצאית...)
והילד ההוא שלפעמים מקלל, מתחצף, מבלגן, מרביץ, מציק וגם מברך, מתפלל, מחייך, עוזר, הולך עם כיפה. מה יהיה אם בתוך כל הבלאגן אבא יעצור ויאמר לו "מויישל'ה אתה יודע כמה ילדים הולכים בלי כיפה? אתה יודע שאתה מיוחד מאוד והקב"ה שמח בך, וגם אני ואמא שמחים בך! אני שמח שאתה הבן שלי".
בעל שיפרגן לאשתו יבנה לכל המשפחה ארמון מפואר שכיף לחיות בו (אפילו אם הם גרים בדירת שני חדרים). ואשה שתאמר לבעלה שהיא מעריכה אותו באמת (אפילו שהוא מתלונן בלי סוף) איך הוא קם מוקדם לתפילה, הולך לעבוד או ללמוד כל היום וכו', באמת לא חסר. אומנם בעין היא לא תראה כלום, אבל היא לא יודעת שהבעל הקשוח בתוך ליבו ירגיש שמחה והרגשה טובה, הרגשה שלא לחינם הוא עומל להעמיד בית.
הרב דסלר זצ"ל לימד אותנו שאדם שיתמיד באיזה דבר כמו הפירגון והעידוד, יתרגל לאותו סגנון דיבור עד שההרגל יהפך להיות לטבע חקוק אצלו, פתאום הוא מפרגן גם בחוץ בבית הכנסת, או היא מחמיאה לשכנה שלא כ"כ מחייכת ביום יום, וגם הילדים כשיחיו בבית כזה של פרגון יתחילו להראות את החינוך!
חבל על דאבדין! מרן רבנו! יש הרבה מה לספר אבל נראה שאותו סיפור קטן כשהיה מרן נער צעיר כן השפיע אליו, כי תמיד מרן היה מפרגן וזורק מילים טובות, כל בחור ישיבה ואברך כשהגיעו עם חיבור היו מתקבלים בחיוך ומקבלים גם הסכמה חמה לספרם.
יהי רצון שנזכה שהטבע הזה של העידוד והפירגון יטבע בנו ונוכל להוציא מאורו אל העולם כולו. עכשיו תורכם קוראים נכבדים תוכלו גם לפרגן באיזה תגובה טובה. זכות מרן רבנו תעמוד לעם ישראל כולו שנזכה לראות פני מלך המשיח במהרה בימינו אמן!
