הנושאים החמים
תמונת המאמר - שדה במושב דקל. מאת ארז ל. - נוצר על־ידי מעלה היצירה, CC BY-SA 4.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=91967160,
חבל שלום.
מקום יפהפה, מושבים פורחים טובלים בירוק.
אנשים נעימים, חקלאים שמעבדים את אדמתם. שקט. מרחבים.
שדה במושב דקל. מאת ארז ל. - נוצר על־ידי מעלה היצירה, CC BY-SA 4.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=91967160
ומצד שני -
סבבים (שאת חלקם לא הרגישו במרכז הארץ). "טפטופים". רקטות. כיפת ברזל צמודה לגדר של הישוב.
לשכב על החול עם ידיים על הראש כי לא נגיע לממ"ד תוך 15 שניות.
מטח לבאר שבע בשמי חבל שלום. צילום: אשר ורד
ככה אני זוכר את חבל שלום.
האיזור המדהים הזה, הפורח הזה.
אבל - בלילות, פיצוצים עמומים מסיני ומעזה.
לעבוד בחממות, לשתול אננסים ולחזור עם ידיים מלאות בשריטות קטנות.
להתעורר באחת בלילה, לקפוץ ממיטת קומתיים, לקבל מכה, ולהגיע לממ"ד. תוך 15 שניות.
זה חבל שלום.
ולמה נקרא שמו חבל "שלום"?
חבל שלום מורכב מ3 חלקים.
הקיבוצים כרם שלום, חולית וסופה - מעבר לכביש. (מוקפים באדום).
מושבי החבל (מוקפים בכחול).
החלוציות - הישובים שבחולות חלוצה (מוקף בצהוב).
מתוך גוגל מפות
חבל שלום נקרא כך על שם הסכם השלום עם מצריים.
כל ישובי החבל, מלבד החלוציות, כרם שלום, ויתד - הם מושבים של מגורשי חבל ימית, מפתחת רפיח שבסיני.
(מושב יבול הוקם על ידי קבוצה שהובטח לה להקים מושב בחבל ימית אבל לא הספיקו).
פינוי ימית. מאת מיקי צרפתי / דובר צה"ל, CC BY-SA 3.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=95060491
המגורשים ברובם התפנו ברצון - וכמו שמופיע באתר מוזאון "הגדת חבל ימית" (ששוכן במושב דקל):
"תושבי חבל ימית אשר הלכו בעקבות חזונם להפריח את המדבר, נאלצו לזנוח את החלום כדי להגשים את חזון השלום עבור כל עם ישראל"
אך האם חזון השלום הוגשם? אכן, מלחמה עם מצריים לא הייתה מאז הסכם השלום.
אבל במקום חבל הארץ הפורח שננטש, המושבים, הקיבוצים, העיר - הפך האיזור לקן טירור.
העיר רפיח, שעל שמה נקרא איזור ימית "פתחת רפיח" הפכה לסמל של טרור, להברחת נשק ממצריים - בתקופות מסויימות בעידוד השלטונות המצריים - לידי המחבלים שברצועת עזה.
יש עוד מילים שמהדהדות בתקופה האחרונה "ציר פילדפי". דרך המנהרות שמתחתיו, אולי יברחו אנשי חמאס או יצטרפו בדואים לחמאס. יבריחו נשק וציוד.
ומה הוא אותו ציר פילדלפי? זהו ציר המפריד בין הצד הישראלי (לשעבר...) לצד המצרי של מעבר הגבול ברפיח.
אותו ציר ננטש והועבר לרשות הפלסטינית בגירוש גוש קטיף. משם, לחמאס...
הרופא של גוש קטיף, סודי נמיר, בגירוש
ו-בינגו. שוב חבל שלום.
זוכרים את החלוציות?
כמה ימים אחרי הגירוש, התייצבו במשרדו של אריאל שרון כמה מתושבי עצמונה.
עם כל הכאב והכעס, צריך להמשיך ליישב את ארץ ישראל!
ככה הוקמו החלוציות, ישובים בחולות חלוצה - שעד אז היו שוממים. שניים מהם - נווה ובני נצרים - ישובים של מגורשי גוש קטיף (נווה של מגורשי עצמונה, בני נצרים, של, ובכן, מגורשי נצרים). היו אמורים לקום עוד שני ישובים בחולות חלוצה, בסוף לא קמו, אבל זה כבר סיפור לחבל אחר.
חבל שלום מורכב מישובים, מעדויות אילמות לחלומות שהוקרבו, שנופצו, שנגדעו באכזריות למען שלום מדומה.
ועד שמחת תורה, הכל היה על אש קטנה.
בשמחת תורה הכל התפוצץ.
אנחנו הילדים של אביב שנת '82, של קיץ שנת 2005.
חלמתם עלינו לראשונה עם שחר, בהפוגה בין הקרבות
הייתם גברים עייפים ממלחמות, מקרבות.
הייתן נשים צעירות מודאגות, מפוחדות.
הבטתם בנו, חיבקתם אותנו, ניסיתם למצוא נחמה.
וכשאותנו הוצאתם מהבתים - הבטחתם שלום.
הבטחתם כך לוודא שNever again.
ובכך הבאתם עלינו את האסון.
אנחנו הילדים של חורף שנת '23...
חבל שלום.
מקום יפהפה, מושבים פורחים טובלים בירוק.
אנשים נעימים, חקלאים שמעבדים את אדמתם. שקט. מרחבים.
שדה במושב דקל. מאת ארז ל. - נוצר על־ידי מעלה היצירה, CC BY-SA 4.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=91967160
ומצד שני -
סבבים (שאת חלקם לא הרגישו במרכז הארץ). "טפטופים". רקטות. כיפת ברזל צמודה לגדר של הישוב.
לשכב על החול עם ידיים על הראש כי לא נגיע לממ"ד תוך 15 שניות.
מטח לבאר שבע בשמי חבל שלום. צילום: אשר ורד
ככה אני זוכר את חבל שלום.
האיזור המדהים הזה, הפורח הזה.
אבל - בלילות, פיצוצים עמומים מסיני ומעזה.
לעבוד בחממות, לשתול אננסים ולחזור עם ידיים מלאות בשריטות קטנות.
להתעורר באחת בלילה, לקפוץ ממיטת קומתיים, לקבל מכה, ולהגיע לממ"ד. תוך 15 שניות.
זה חבל שלום.
ולמה נקרא שמו חבל "שלום"?
חבל שלום מורכב מ3 חלקים.
הקיבוצים כרם שלום, חולית וסופה - מעבר לכביש. (מוקפים באדום).
מושבי החבל (מוקפים בכחול).
החלוציות - הישובים שבחולות חלוצה (מוקף בצהוב).
מתוך גוגל מפות
חבל שלום נקרא כך על שם הסכם השלום עם מצריים.
כל ישובי החבל, מלבד החלוציות, כרם שלום, ויתד - הם מושבים של מגורשי חבל ימית, מפתחת רפיח שבסיני.
(מושב יבול הוקם על ידי קבוצה שהובטח לה להקים מושב בחבל ימית אבל לא הספיקו).
פינוי ימית. מאת מיקי צרפתי / דובר צה"ל, CC BY-SA 3.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=95060491
המגורשים ברובם התפנו ברצון - וכמו שמופיע באתר מוזאון "הגדת חבל ימית" (ששוכן במושב דקל):
"תושבי חבל ימית אשר הלכו בעקבות חזונם להפריח את המדבר, נאלצו לזנוח את החלום כדי להגשים את חזון השלום עבור כל עם ישראל"
אך האם חזון השלום הוגשם? אכן, מלחמה עם מצריים לא הייתה מאז הסכם השלום.
אבל במקום חבל הארץ הפורח שננטש, המושבים, הקיבוצים, העיר - הפך האיזור לקן טירור.
העיר רפיח, שעל שמה נקרא איזור ימית "פתחת רפיח" הפכה לסמל של טרור, להברחת נשק ממצריים - בתקופות מסויימות בעידוד השלטונות המצריים - לידי המחבלים שברצועת עזה.
יש עוד מילים שמהדהדות בתקופה האחרונה "ציר פילדפי". דרך המנהרות שמתחתיו, אולי יברחו אנשי חמאס או יצטרפו בדואים לחמאס. יבריחו נשק וציוד.
ומה הוא אותו ציר פילדלפי? זהו ציר המפריד בין הצד הישראלי (לשעבר...) לצד המצרי של מעבר הגבול ברפיח.
אותו ציר ננטש והועבר לרשות הפלסטינית בגירוש גוש קטיף. משם, לחמאס...
הרופא של גוש קטיף, סודי נמיר, בגירוש
ו-בינגו. שוב חבל שלום.
זוכרים את החלוציות?
כמה ימים אחרי הגירוש, התייצבו במשרדו של אריאל שרון כמה מתושבי עצמונה.
עם כל הכאב והכעס, צריך להמשיך ליישב את ארץ ישראל!
ככה הוקמו החלוציות, ישובים בחולות חלוצה - שעד אז היו שוממים. שניים מהם - נווה ובני נצרים - ישובים של מגורשי גוש קטיף (נווה של מגורשי עצמונה, בני נצרים, של, ובכן, מגורשי נצרים). היו אמורים לקום עוד שני ישובים בחולות חלוצה, בסוף לא קמו, אבל זה כבר סיפור לחבל אחר.
חבל שלום מורכב מישובים, מעדויות אילמות לחלומות שהוקרבו, שנופצו, שנגדעו באכזריות למען שלום מדומה.
ועד שמחת תורה, הכל היה על אש קטנה.
בשמחת תורה הכל התפוצץ.
אנחנו הילדים של אביב שנת '82, של קיץ שנת 2005.
חלמתם עלינו לראשונה עם שחר, בהפוגה בין הקרבות
הייתם גברים עייפים ממלחמות, מקרבות.
הייתן נשים צעירות מודאגות, מפוחדות.
הבטתם בנו, חיבקתם אותנו, ניסיתם למצוא נחמה.
וכשאותנו הוצאתם מהבתים - הבטחתם שלום.
הבטחתם כך לוודא שNever again.
ובכך הבאתם עלינו את האסון.
אנחנו הילדים של חורף שנת '23...
