הנושאים החמים
מוישי...
כן אימא?!
יש לך מושג איפה דודי נמצא? הרבה זמן לא ראיתי אותו.
כן, הוא במטבח..
במטבח?
כן, וגם בסלון.
מה??
וגם בחדר כביסה, ואצל השכנים, ולמטה משחק עם חברים, והוא גם אצל סבתא באמריקה.
מה זאת אומרת? הכול בסדר מוישי? איך הוא בכל המקומות האלה ביחד?
הוא גם עובר ביניהם כל הזמן, וגם נמצא רק באחד מהם, וגם לא באף אחד.
מוישי...
כן אימא?
הכל בסדר איתך? איך דודי יכול להיות בכמה מקומות, לא באף אחד מהם, רק באחד מהם, וגם במעבר ביניהם?
אה, פשוט, הוא בסופר פוזיציה.
שזה אומר?
שהוא נמצא ביותר ממצב אחד בו זמנית, כך שהוא יכול להיות בכמה מקומות, באף אחד מהם, במעבר ביניהם, ורק באחד מהם, בלי שזה מצב של או זה או זה. כל התשובות נכונות.
אה, תודה על ההסבר, מוישי. אז איך מוצאים אותו?
קלי קלות, ברגע שתבדקי איפה הוא, הוא יהיה רק באחד מהם. סופר פוזיציה קיים רק כשלא רואים אותו.
מה? אתם בטח חושבים... יצא ספר פנטזיה חדש שלא שמענו עליו? מה זה התיאור המוזר הזה?
אז זהו, שלא. כלומר כן, יצא ספר פנטזיה חדש שלא שמעתם עליו, והפרטים שמורים במערכת, אבל זה לא תיאור מתוכו, או מתוך כל ספר אחר, זהו תיאור מתוכנו. ומתוך כל מה שמקיף אותנו.
בתחילת המאה העשרים למניינם, גילו פיזיקאים את תיאוריית הקוונטים, שמתייחסת לחלקיקים הקטנים ביותר שביקום, הקיוביטים.
החלקיקים האלו, כל גורסת התיאוריה, נמצאים בכל רגע נתון, בכל עמדה אפשרית, בכל מקום, באף מקום, בכולם יחד, ורק באחד מהם, וכל זה בתנאי שלא בודקים איפה הוא.
ולא, לא מדובר בתאוריה שבנויה על זה שכל עוד לא בדקנו אז זה יכול להיות בכל מקום, ואם ככה, אז זה נקרא כאילו זה שם, הם באמת נמצאים בכמה מצבים, ובאמת נהיים במצב אחד בלבד כשבודקים אותם.
מה זה בכלל אומר? איך משהו יכול להיות ביותר ממצב אחד? ולמה רק זה שמסתכלים עליו גורם לו לשנות מצב? למה בכלל מישהו חושב שהתיאוריה הזו הגיונית, או נכונה?
אז ככה. קודם כל, זה לא תיאוריה כבר די הרבה זמן, זו עובדה.
הוכחות לנוכחות סופר פוזיציה מגיעות מתוצאות ניסויים, כמו ניסוי שני הסדקים (Double-Slit Experiment) , שבו אלקטרונים, כאשר אינם נמדדים, מתנהגים כגלים שעוברים דרך שני הסדקים בו-זמנית ויוצרים תבנית התאבכות, דבר שמראה שהם נמצאים במצבי סופר פוזיציה. אבל ברגע שמנסים למדוד דרך איזה סדק עברו, הם מופיעים רק בסדק אחד ומתנהגים כחלקיקים נפרדים.
ולא רק זה, זה כבר מזמן עבר משלב התיאוריה והניסויים, לשלב המעשים. חברות ואוניברסיטאות בכל העולם בונים מחשבים, שבתוכם, בתוך קופסאות שחורות, יש חלקיקים שנמצאים בסופר-פוזיציה.
מה זה בדיוק עושה, אין לי מושג, ואיך עובדים עם זה גם אין לי מושג. אני יודע על המחשב הזה רק שלושה עובדות.
1, קוראים לו מחשב קוונטי.
2, יש אחד כזה בארץ, במכון וויצמן.
3, בנו אותו בשביל לפתור תרגילים שלמחשב רגיל ייקחו שנים לעבור על כל האפשרויות ולפתור, ומחשב קוונטי, אם הוא אכן נמצא בכל המצבים בו זמנית, יעשה אותם ברגע. וכן, זה עובד.
אז אחרי שהוכחנו שזה קיים, ועובד, ואפילו מביא שימוש למדע, הגענו לשאלה השנייה..
איך זה יכול להיות? איך זה מסתדר? איך משהו יכול להיות בכמה מצבים בו זמנית? ולמה כשמסתכלים עליו זה נעצר?
ובכן, בשאלה הזו התחבטו הפיזיקאים המובילים של המאה ה-20, כמו אלברט איינשטיין, נילס בוהר וארווין שרדינגר, וגם אלו של זמננו, כולל אלו שבונים בעזרתה מחשבים, והתשובה היא כדלהלן...
פיזיקאים יודעים לעבוד עם מכניקת הקוונטים בצורה מדויקת מאוד, בזכות כלים מתמטיים כמו משוואת שרדינגר ופונקציית הגל, שמאפשרים להם לחשב בדיוק איך מערכת קוונטית תתנהג. אך כאשר מנסים להסביר את המכניקה הזו במונחים פילוסופיים או אינטואיטיביים, הדברים נהיים מורכבים מאוד. המכניקה הקוונטית עובדת בצורה מדהימה מבחינת תחזיותיה המדויקות והניסויים המאשרים אותן, אבל להבין למה העולם הקוונטי מתנהג כפי שהוא מתנהג – זו שאלה הרבה יותר קשה.
או כפי שאמר אחד ממייסדי התיאוריה, ריצ'רד פיינמן, " אני חושב שאני יכול בביטחון לומר שאף אחד לא מבין את מכניקת הקוונטים", הוא התכוון לכך שהאינטואיציה האנושית שלנו, שמבוססת על חוויות יומיומיות, פשוט אינה מתאימה לתיאור המציאות בקנה המידה הזעיר של החלקיקים התת-אטומיים. חוקי הטבע בקנה מידה כזה שונים מהותית מאלה שאנחנו רגילים להם במציאות המאקרוסקופית.
בקיצור, המדע יודע שזה קיים, יודע אפילו להוכיח את זה, וגם לבנות עם זה מחשבים, אבל כששואלים את הפרופסור התורן מה בדיוק הוא מוציא מהפה שלו בכלל, ואיך המשפטים שלו מסתדרים אחד עם השני, הוא יענה, עזוב שטויות, זה עובד... אז אל תיגע.
אז בקיצור, מה שיש לנו פה, זה מחשב קופסאות שחורות, מדענים שיש להם תאוריה מוכחת, אבל לא באמת מבינים איך היא הגיונית בכלל, ואותי שכותב ערימת מילים שמנסות להסביר את כל זה בלי לדעת אפילו את התאוריה בצורה מדויקת.
אבל אז, אז מגיע השלב האחרון במאמר, שבו צריך איזה מוסר השכל, משהו שלומדים מזה.
אז חשבתי על הסופר פוזיציה, ריבוי המצבים.
כל אחד מאיתנו נמצא במין סופר פוזיציה שכזה, חציו חייב, וחציו זכאי, השאלה היא איפה הוא נופל כשבודקים, כשבוחנים.
חשבתי על איך דברים הם לא תמיד כמו שהם נראים, ולכל דבר יש כמה עמדות.
ואולי גם את השוני בין פוטנציאל למציאות, אנחנו רוצים לעשות הכל, אבל בסוף נאלץ ליפול על דבר אחד, או כלשון חז''ל, תפסת מרובה לא תפסת.
אבל אז, אז נתקלתי בבעיה אחת גדולה, כל המסרים הנפלאים האלה, כולם בנויים על איך שאני מבין מצב שאין שום דרך להבין אותו, אז מי אמר שהמשל דומה לנמשל? נכון שגם אי אפשר להוכיח שלא, אבל אני לא מגיד שמוסר דרשות, אני נצמד לעובדות.
וכך, אחרי חודשיים של מחשבה, ניסיונות להבין, להסביר, ולהגדיר, נותרתי שוב עם הנתון העובדתי האחד, שאין לי מושג מה הולך פה. אני לא מבין בזה כלום.
אני לא מגיד שמוסר דרשות, כבר אמרתי, לא? אני נצמד לעובדות.
אז אם אלא הם העובדות, שאני, וכולכם, לא הבנתם אף מילה עד כה, יהא זה המשל שלנו.
החפץ חיים אמר בזמנו, כך לפחות מספרים, שהטכנולוגיות החדשות שצצו, כמו מצלמות, ומכשירי הקלטה, נועדו לקרב אל שכלנו את המושגים עין רואה, אוזן שומעת, וכל מעשיך בספר נכתבים.
כי עד אותו דור, אנשים לא הבינו מה בספר נכתבים, כאילו, מה זאת אומרת, עשיתי, נגמר, זהו.
והיום, היום אנשים לא מבינים איך יכול להיות שאין תיעוד למה שהם עשו, למי שגנב להם את האופניים, לרב שדיבר בחתונה, הרי הכול נשמר.
הרבה שנים, היו הרבה דברים, שלא הסתדרו לנו בשכל.
איך בדיוק זה שאני מנשק מזוזה, או שוטף ידיים שש פעמים בבוקר, משנה משהו?
למה בישיבות לומדים חצי דף כל זמן חורף? אם אפשר ללמוד שמונה דפים ביום ולסיים כל שנה כמו ר' חיים? ומה זה משנה אם הייתי בשחרית, הרה צמוד יש את איצקוביץ' בית הלל?
ופתאום מגיעה טכנולוגיה, שאף אחד לא יודע איך היא עובדת, על סמך מה היא פועלת, מחשב קוונטי מוזר, ומכניסה את כל העולם ללחץ, למירוץ.
פתאום כולם רואים שיכול להיות משהו, שלא מסתדר בכלל, בכלל בכלל, וזה עובד, רואים את זה עובד, רואים את זה קורה.
בפעם הבעה שצעיר חילוני ייגש לזה החרדי, וישאל אותו, נו, באמת אחי, איך בדיוק לימוד התורה מגן? אני לא רואה את זה, אני רואה את החיילים בעזה, עם הטנקים והמטוסים, אני לא רואה את התורה שומרת, הוא יוכל לענות לו, גם במכון וויצמן יש מחשב, עם 64 קיוביטים, שאף אחד לא יודע איך הם עובדים, ואין שום דרך לראות אותם, והנה, כולם יודעים שזה עובד.
בפעם הבאה שבחור ישאל את המשגיח "אבל מה ההבדל בין הנעליים האלה לנעלים של יוני? אני לא רואה הבדל", המשגיח יניח יד על כתפו ויאמר, מערכת הישיבות היא כמו מחשב קוונטי, לא הכול מבינים, אבל ככה זה עובד, אל תיגע.
בפעם הבאה שהמגיד שיעור יישאל, אבל מה זאת אומרת אפשר לומר שניהם, זה שתי דברים סותרים, הוא יוכל לענות לו, אנחנו לא מבינים את זה אומנם, אבל הנה, תראה איך בסופר פוזיציה, אותו גוף יחיד מסוגל להיות בכמה עמדות סותרות לחלוטין בו זמנית.
ומעל כולם, בפעם הבאה שהיצר הרע יבוא אלינו ויסביר לנו ש"לא מות תמותון" ושהעץ הזה נראה כמו כל השאר, וכולם אוכלים ממנו, ואין שום היגיון, ומה שאנחנו עושים חסר משמעות, ושבקצב הזה לא נגיע לשום מקום, נאמר לו הנה, יש דברים שלא מבינים, לא הכול אני יודע, ולא הכול אני יכול להבין, אבל מי שמפעיל את המערכת אמר לי שככה זה, ואל תיגע, ש"שלך גדולה משלהם" אז אני לא נוגע. גם אם אני לא מבין את הדרך, ולא יכול לראות את התוצאה.
כן אימא?!
יש לך מושג איפה דודי נמצא? הרבה זמן לא ראיתי אותו.
כן, הוא במטבח..
במטבח?
כן, וגם בסלון.
מה??
וגם בחדר כביסה, ואצל השכנים, ולמטה משחק עם חברים, והוא גם אצל סבתא באמריקה.
מה זאת אומרת? הכול בסדר מוישי? איך הוא בכל המקומות האלה ביחד?
הוא גם עובר ביניהם כל הזמן, וגם נמצא רק באחד מהם, וגם לא באף אחד.
מוישי...
כן אימא?
הכל בסדר איתך? איך דודי יכול להיות בכמה מקומות, לא באף אחד מהם, רק באחד מהם, וגם במעבר ביניהם?
אה, פשוט, הוא בסופר פוזיציה.
שזה אומר?
שהוא נמצא ביותר ממצב אחד בו זמנית, כך שהוא יכול להיות בכמה מקומות, באף אחד מהם, במעבר ביניהם, ורק באחד מהם, בלי שזה מצב של או זה או זה. כל התשובות נכונות.
אה, תודה על ההסבר, מוישי. אז איך מוצאים אותו?
קלי קלות, ברגע שתבדקי איפה הוא, הוא יהיה רק באחד מהם. סופר פוזיציה קיים רק כשלא רואים אותו.
● ● ●
מה? אתם בטח חושבים... יצא ספר פנטזיה חדש שלא שמענו עליו? מה זה התיאור המוזר הזה?
אז זהו, שלא. כלומר כן, יצא ספר פנטזיה חדש שלא שמעתם עליו, והפרטים שמורים במערכת, אבל זה לא תיאור מתוכו, או מתוך כל ספר אחר, זהו תיאור מתוכנו. ומתוך כל מה שמקיף אותנו.
בתחילת המאה העשרים למניינם, גילו פיזיקאים את תיאוריית הקוונטים, שמתייחסת לחלקיקים הקטנים ביותר שביקום, הקיוביטים.
החלקיקים האלו, כל גורסת התיאוריה, נמצאים בכל רגע נתון, בכל עמדה אפשרית, בכל מקום, באף מקום, בכולם יחד, ורק באחד מהם, וכל זה בתנאי שלא בודקים איפה הוא.
ולא, לא מדובר בתאוריה שבנויה על זה שכל עוד לא בדקנו אז זה יכול להיות בכל מקום, ואם ככה, אז זה נקרא כאילו זה שם, הם באמת נמצאים בכמה מצבים, ובאמת נהיים במצב אחד בלבד כשבודקים אותם.
מה זה בכלל אומר? איך משהו יכול להיות ביותר ממצב אחד? ולמה רק זה שמסתכלים עליו גורם לו לשנות מצב? למה בכלל מישהו חושב שהתיאוריה הזו הגיונית, או נכונה?
אז ככה. קודם כל, זה לא תיאוריה כבר די הרבה זמן, זו עובדה.
הוכחות לנוכחות סופר פוזיציה מגיעות מתוצאות ניסויים, כמו ניסוי שני הסדקים (Double-Slit Experiment) , שבו אלקטרונים, כאשר אינם נמדדים, מתנהגים כגלים שעוברים דרך שני הסדקים בו-זמנית ויוצרים תבנית התאבכות, דבר שמראה שהם נמצאים במצבי סופר פוזיציה. אבל ברגע שמנסים למדוד דרך איזה סדק עברו, הם מופיעים רק בסדק אחד ומתנהגים כחלקיקים נפרדים.
ולא רק זה, זה כבר מזמן עבר משלב התיאוריה והניסויים, לשלב המעשים. חברות ואוניברסיטאות בכל העולם בונים מחשבים, שבתוכם, בתוך קופסאות שחורות, יש חלקיקים שנמצאים בסופר-פוזיציה.
מה זה בדיוק עושה, אין לי מושג, ואיך עובדים עם זה גם אין לי מושג. אני יודע על המחשב הזה רק שלושה עובדות.
1, קוראים לו מחשב קוונטי.
2, יש אחד כזה בארץ, במכון וויצמן.
3, בנו אותו בשביל לפתור תרגילים שלמחשב רגיל ייקחו שנים לעבור על כל האפשרויות ולפתור, ומחשב קוונטי, אם הוא אכן נמצא בכל המצבים בו זמנית, יעשה אותם ברגע. וכן, זה עובד.
אז אחרי שהוכחנו שזה קיים, ועובד, ואפילו מביא שימוש למדע, הגענו לשאלה השנייה..
איך זה יכול להיות? איך זה מסתדר? איך משהו יכול להיות בכמה מצבים בו זמנית? ולמה כשמסתכלים עליו זה נעצר?
ובכן, בשאלה הזו התחבטו הפיזיקאים המובילים של המאה ה-20, כמו אלברט איינשטיין, נילס בוהר וארווין שרדינגר, וגם אלו של זמננו, כולל אלו שבונים בעזרתה מחשבים, והתשובה היא כדלהלן...
פיזיקאים יודעים לעבוד עם מכניקת הקוונטים בצורה מדויקת מאוד, בזכות כלים מתמטיים כמו משוואת שרדינגר ופונקציית הגל, שמאפשרים להם לחשב בדיוק איך מערכת קוונטית תתנהג. אך כאשר מנסים להסביר את המכניקה הזו במונחים פילוסופיים או אינטואיטיביים, הדברים נהיים מורכבים מאוד. המכניקה הקוונטית עובדת בצורה מדהימה מבחינת תחזיותיה המדויקות והניסויים המאשרים אותן, אבל להבין למה העולם הקוונטי מתנהג כפי שהוא מתנהג – זו שאלה הרבה יותר קשה.
או כפי שאמר אחד ממייסדי התיאוריה, ריצ'רד פיינמן, " אני חושב שאני יכול בביטחון לומר שאף אחד לא מבין את מכניקת הקוונטים", הוא התכוון לכך שהאינטואיציה האנושית שלנו, שמבוססת על חוויות יומיומיות, פשוט אינה מתאימה לתיאור המציאות בקנה המידה הזעיר של החלקיקים התת-אטומיים. חוקי הטבע בקנה מידה כזה שונים מהותית מאלה שאנחנו רגילים להם במציאות המאקרוסקופית.
בקיצור, המדע יודע שזה קיים, יודע אפילו להוכיח את זה, וגם לבנות עם זה מחשבים, אבל כששואלים את הפרופסור התורן מה בדיוק הוא מוציא מהפה שלו בכלל, ואיך המשפטים שלו מסתדרים אחד עם השני, הוא יענה, עזוב שטויות, זה עובד... אז אל תיגע.
● ● ●
אז בקיצור, מה שיש לנו פה, זה מחשב קופסאות שחורות, מדענים שיש להם תאוריה מוכחת, אבל לא באמת מבינים איך היא הגיונית בכלל, ואותי שכותב ערימת מילים שמנסות להסביר את כל זה בלי לדעת אפילו את התאוריה בצורה מדויקת.
אבל אז, אז מגיע השלב האחרון במאמר, שבו צריך איזה מוסר השכל, משהו שלומדים מזה.
אז חשבתי על הסופר פוזיציה, ריבוי המצבים.
כל אחד מאיתנו נמצא במין סופר פוזיציה שכזה, חציו חייב, וחציו זכאי, השאלה היא איפה הוא נופל כשבודקים, כשבוחנים.
חשבתי על איך דברים הם לא תמיד כמו שהם נראים, ולכל דבר יש כמה עמדות.
ואולי גם את השוני בין פוטנציאל למציאות, אנחנו רוצים לעשות הכל, אבל בסוף נאלץ ליפול על דבר אחד, או כלשון חז''ל, תפסת מרובה לא תפסת.
אבל אז, אז נתקלתי בבעיה אחת גדולה, כל המסרים הנפלאים האלה, כולם בנויים על איך שאני מבין מצב שאין שום דרך להבין אותו, אז מי אמר שהמשל דומה לנמשל? נכון שגם אי אפשר להוכיח שלא, אבל אני לא מגיד שמוסר דרשות, אני נצמד לעובדות.
וכך, אחרי חודשיים של מחשבה, ניסיונות להבין, להסביר, ולהגדיר, נותרתי שוב עם הנתון העובדתי האחד, שאין לי מושג מה הולך פה. אני לא מבין בזה כלום.
אני לא מגיד שמוסר דרשות, כבר אמרתי, לא? אני נצמד לעובדות.
אז אם אלא הם העובדות, שאני, וכולכם, לא הבנתם אף מילה עד כה, יהא זה המשל שלנו.
● ● ●
החפץ חיים אמר בזמנו, כך לפחות מספרים, שהטכנולוגיות החדשות שצצו, כמו מצלמות, ומכשירי הקלטה, נועדו לקרב אל שכלנו את המושגים עין רואה, אוזן שומעת, וכל מעשיך בספר נכתבים.
כי עד אותו דור, אנשים לא הבינו מה בספר נכתבים, כאילו, מה זאת אומרת, עשיתי, נגמר, זהו.
והיום, היום אנשים לא מבינים איך יכול להיות שאין תיעוד למה שהם עשו, למי שגנב להם את האופניים, לרב שדיבר בחתונה, הרי הכול נשמר.
הרבה שנים, היו הרבה דברים, שלא הסתדרו לנו בשכל.
איך בדיוק זה שאני מנשק מזוזה, או שוטף ידיים שש פעמים בבוקר, משנה משהו?
למה בישיבות לומדים חצי דף כל זמן חורף? אם אפשר ללמוד שמונה דפים ביום ולסיים כל שנה כמו ר' חיים? ומה זה משנה אם הייתי בשחרית, הרה צמוד יש את איצקוביץ' בית הלל?
ופתאום מגיעה טכנולוגיה, שאף אחד לא יודע איך היא עובדת, על סמך מה היא פועלת, מחשב קוונטי מוזר, ומכניסה את כל העולם ללחץ, למירוץ.
פתאום כולם רואים שיכול להיות משהו, שלא מסתדר בכלל, בכלל בכלל, וזה עובד, רואים את זה עובד, רואים את זה קורה.
בפעם הבעה שצעיר חילוני ייגש לזה החרדי, וישאל אותו, נו, באמת אחי, איך בדיוק לימוד התורה מגן? אני לא רואה את זה, אני רואה את החיילים בעזה, עם הטנקים והמטוסים, אני לא רואה את התורה שומרת, הוא יוכל לענות לו, גם במכון וויצמן יש מחשב, עם 64 קיוביטים, שאף אחד לא יודע איך הם עובדים, ואין שום דרך לראות אותם, והנה, כולם יודעים שזה עובד.
בפעם הבאה שבחור ישאל את המשגיח "אבל מה ההבדל בין הנעליים האלה לנעלים של יוני? אני לא רואה הבדל", המשגיח יניח יד על כתפו ויאמר, מערכת הישיבות היא כמו מחשב קוונטי, לא הכול מבינים, אבל ככה זה עובד, אל תיגע.
בפעם הבאה שהמגיד שיעור יישאל, אבל מה זאת אומרת אפשר לומר שניהם, זה שתי דברים סותרים, הוא יוכל לענות לו, אנחנו לא מבינים את זה אומנם, אבל הנה, תראה איך בסופר פוזיציה, אותו גוף יחיד מסוגל להיות בכמה עמדות סותרות לחלוטין בו זמנית.
ומעל כולם, בפעם הבאה שהיצר הרע יבוא אלינו ויסביר לנו ש"לא מות תמותון" ושהעץ הזה נראה כמו כל השאר, וכולם אוכלים ממנו, ואין שום היגיון, ומה שאנחנו עושים חסר משמעות, ושבקצב הזה לא נגיע לשום מקום, נאמר לו הנה, יש דברים שלא מבינים, לא הכול אני יודע, ולא הכול אני יכול להבין, אבל מי שמפעיל את המערכת אמר לי שככה זה, ואל תיגע, ש"שלך גדולה משלהם" אז אני לא נוגע. גם אם אני לא מבין את הדרך, ולא יכול לראות את התוצאה.
