הנושאים החמים
יום כיפור בפתח ועמו האתגר של עמידה בתפילות ארוכות. כהורים, ליבנו מתמלא דאגה - האם ילדינו יצליחו לעמוד במשימה החשובה הזו?
האתגר קיים עבור כל ילד, אך הוא מועצם שבעתיים עבור ילדים וילדות המתמודדים עם הפרעת קשב.
כיצד נוכל לסייע להם להתחבר מבלי להכביד עליהם יתר על יכולותיהם?
הנה כמה עצות מעשיות:
1. שמרו על רוגע: לחץ מקשה על ההתמודדות. גישה רגועה תסייע לכם ולילד.
2. הכירו ביכולות הייחודיות: "עוברים לפניו כבני מרון" - כל ילד נברא יחיד ומיוחד, אל תשוו לאחרים. (לפעמים הדבר מצריך "חוצפה פנימית" להתעלם מ"מה יאמרו").
3. זהו אתגרים ספציפיים: האם הקושי הוא בריכוז? בישיבה ממושכת? בהתמצאות בסידור? תחושת צפיפות/רעב/חום/קור? זיהוי יעזור במציאת פתרונות, כמו מציאת מקום מתאים בבית הכנסת.
4. התמקדו בחוזקות: שמחו במה שהילד כן מצליח. זה יעניק מוטיבציה להתקדם. זכרו, כל מאמץ, גם הקטן ביותר, הוא בעל ערך "לפום צערא אגרא".
5. הציבו יעדים ריאליים: בחרו יחד חלקים מהתפילה להתמקד בהם בהתאם ליכולות של הילד, והניחו לשאר.
6. היערכו מראש: דברו יחד על משמעות התפילה מנקודת מבטו של הילד, הבהירו ציפיות שלכם
7. תכננו הפסקות: קבעו מראש זמנים ליציאה קצרה ולהתרעננות.
8. אפשרו תנועה: עודדו תנועה עדינה בתפילה או הליכה קצרה כשצריך.
9. חזקו כל הישג: גם השתתפות חלקית היא הצלחה!
10. טפחו את הקשר: זכרו, הקשר החם ביניכם הוא הבסיס הפסיכולוגי לקשר עם הבורא.
זכרו: גם כשנראה שהילד מתנגד, יתכן שהוא לחוץ או לא מאמין ביכולותיו, ייתכן שאינו מצליח להבין את משמעות הדברים – דונו לכף זכות וצאו מהנחה שבפנים ככל הנראה יש רצון וכמיהה.
התמקדו באהבה ובקשר, ולא רק בביצוע המושלם.
בהצלחה ושנה טובה לכם ולילדיכם!
ד"ר חיים דיין וצוות מכון הקשב
להלן המאמר המלא
קשב וריכוז בתפילות הימים הנוראים
הפרעת קשב (ADHD) מלווה את מרבית המאובחנים בה לאורך כל חייהם והיא יכולה להשפיע על תחומי תפקוד רבים, ביניהם על התפילה. בימים הנוראים, שאנו עומדים לקראתם, האתגר מתעצם ומתחדד בשל האורך של התפילות והרצון העז להצליח ולעמוד בהן כראוי. זו עלולה להיות משימה לא פשוטה, והדאגה להצליח בה עלולה ליצור חרדה ותסכול. אך עם סבלנות, הבנה ומתן כלים מתאימים, אפשר להצליח. הנה כמה עצות למבוגרים ולילדים.
שימרו על רוגע - ההשפעה של הפרעת קשב על תפקוד האדם תלויה בגורמים רבים, והיא יכולה להתגבר או להיחלש. אדם שמצוי בלחץ, משאבי ההתמודדות האישיים שלו מופנים לעמידה מול הלחץ, וכך פוחת החוסן האישי שיכול לסייע לו להתמודד בהצלחה עם ההפרעה. לחץ הוא כמו אור, יכול להאיר, אך גם לסנוור ולסמא את העיניים.
הכירו ביכולות - לאנשים עם הפרעת קשב יש קושי אובייקטיבי בתפילה. זו עובדה. הכרה בכך אינה שוללת את היכולת של אדם להתפלל כהלכה, אך היא מכוונת אותו לגשת לתפילה בצורה שמתאימה לסגנון וליכולות האישיות שלו. אל תשוו את עצמיכם, או את ילדיכם, לאנשים אחרים. אדם נברא יחידי והוא נדרש להתאמץ ולהצליח בהתאם ליכולות ולסגנון האישי שלו. הכירו את מקומכם ומשם נסו להעלות בהדרגה את נקודת הבחירה שלכם.
הכירו את נקודות האתגר הספציפיות - בתפילה יש היבטים שונים - יש בה חלק "קבע" (מרובע) שכולל עמידה בזמנים, תפילה בציבור ואמירת המילים – זוהי המסגרת של התפילה. יש בה חלק "עראי" (עגול) שמבוסס על כוונה וחיבור רגשי (עפ"י חובת הלבבות, ח,ג). אני מכנה אותו עראי, משום שרגש וכוונה, מעצם טבעם, הם פחות יציבים ונתונים לשליטה של האדם כמו עשיית מעשים. חלק שלישי שיש בתפילה הוא "תחנונים". זהו מצב שבו אדם מצליח לשלב בין הקבע לעראי, בין חובות האברים לחובות הלבבות, בין הפנימיות לחיצוניות, בין הרגש למעשה. אנשים עם ההפרעה מתקשים לאזן בין "קבע" ל"עראי" כדי להגיע ל"תחנונים". הדבר יכול להתבטא בצורות שונות. ישנם אתגרים רגשיים - למשל, צורך במשמעות חזקה ונטייה לשעמום ואיבוד עניין מהיר, בצורך בחופש שיכול להיות מאוים כאשר נדרשים לעמוד במשימה רצינית כמו להתפלל לאורך זמן, קושי ליצור שקט פנימי ופניות רגשית הנצרכת לתפילה, קושי בהנעה עצמית לעבודת התפילה, קושי של אדם לחוש שהוא מצליח לבטא את עצמו בתוך נוסח קבוע שאינו במילים שלו, או בתפילה יחד עם הציבור. ישנם אתגרים ניהוליים – למשל, התארגנות לא יעילה וקושי בעמידה בזמנים, קושי להתרכז בתפילה לאורך זמן או ריכוז שמוסח בקלות, צורך בתנועה וקושי בישיבה ממושכת, קושי להתמצא בקצב של הציבור, רגישות יתר לחוסר נוחות כמו חום, שינוי במקום התפילה, צפיפות וכדומה. בנות שמתפללות בבית ואין להן את המסגרת החיצונית שיוצרת התפילה בציבור, נדרשות ליותר מאמץ בהתמודדות עם ההפרעה. המודעות לכך שיש לאדם קושי בנושא, מורידה את הלחץ. האדם אינו מופתע, הוא יודע לקראת מה הוא הולך. דבר זה כשלעצמו עוזר לגשת לעצמו/לילד בחמלה והבנה, לא בצורה לוחצת וזועפת שמגבירה את הקושי. מעבר לכך, כשאדם יודע את שורש הקושי שלו, הוא יכול לחשוב על דרכים שבהן נעזר בעבר כדי להתמודד בהצלחה.
הכיר בנקודות החוזק – לצד האתגרים, ישנם חלקים שבהם אדם מצליח יותר. למשל, יש חלקים בתפילה שבהם הוא מצליח להתפלל בהתעוררות גדולה. תשמחו במה שאתם או הילד "כן" מצליחים לעשות. התמקדות במה שהאדם "לא" מצליח, עלולה להרפות את ידיו. לעומת זאת כאשר אדם 'שמח בחלקו' (גם בתחומים רוחניים) יש לו יותר מרץ להתקדם עוד. בספר פרי הארץ (מכתב כב) כתב: "כלל גדול בתורה להיות 'שמח בחלקו' גם בעסק התורה והעבודה אם מעט ואם הרבה, ויהנה ממנו! מה שאין כן אם אינו נהנה ושמח והנפש רוצה להיות מתאווה תאוה, וכן המחשבות זרות מפני שאינו שמח בעבודתו ורוצה בגדולות ונפלאות ממנו"[1].
הציבו ציפיות ריאליות - הגדירו מראש מה אתם מצפים מעצמכם להשיג בחלק ה"מרובע" של התפילה ובחלק ה"עגול". הגדירו יעד שאמנם ידרוש מאמץ מסויים, אך יהיה בר ביצוע - מבלי שלאחריו תחושו נסיגה או קריסה. אפשר לבחור מראש חלקים מתוך התפילה בהם להתמקד ולהתאמץ יותר, כך ניתן להגביר תחושת יכולת וחיבור לתפילה.
חיזוק חיובי - חזקו את עצמכם או את הילד על כל הישג קטן. נזכור שגם תפילה ללא כוונה שלמה יש בה ערך רב[2].
היערכו מראש - היערכות יכולה להתייחס למספר מעגלים: רוחנית – לימוד על עניין התפילה, מחשבה על מילים אישיות בתפילה (להפוך את ה"צריך" ל"רוצה"). רגשית – הרגעה עצמית, קביעת מטרות ריאליות, זיהוי אותות מצוקה אצל עצמיכם והתמודדות באמצעות דיבור פנימי או פעולה חיצונית כמו תרגילי נשימה (להקשיב ללב ולא להביא את עצמכם לקצה). סביבתית - יצירת תנאים מתאימים לצרכים הייחודיים הללו, למשל נטילת ריטלין (על פי המלצת רופא), בחירת מקום תפילה מתאים לצרכים מבחינת משך התפילות, שיתוף הקהל, אווירה, רמת הצפיפות ומקום ישיבה שמאפשר יציאה נוחה במקרה שזו נחוצה לכם (להכיר ולתת מענה לצרכים הייחודיים שלכם או של הילד).
צרו הפסקות יזומות - הפסקה כלשהי או יציאה בזמנים מוגדרים להתאווררות, יכולות ליישב את הדעת והכוונה. חשוב לזכור שהפרעת קשב קשורה לתפיסת זמן בצורה יותר חווייתית ופחות ריאלית. אדם עם ההפרעה, במיוחד ילד, עלול לחוות את התפילה כנמשכת עד אין קץ. הוא עלול לאבד מוטיבציה מלכתחילה, או לחוש לחץ או חוסר שקט כבר בתחילת התפילה. שוחחו עם הילד מבעוד מועד. הביעו בפניו את הציפיות ממנו, את ההבנה לקושי ואת הרצון שלכם לסייע לו להצליח. תכננו איתו מראש באילו חלקים מהתפילה ישתתף ומתי יצא להפסקות שייקבעו בהתאם ליכולותיו.
אפשרו תנועה - ככל שאדם עם הפרעת קשב הוא צעיר יותר, כך ניכר יותר צורך בתנועה פיזית, והיעדר תנועה מתיש. אך גם אנשים מבוגרים יכולים לחוש אי נוחות פיזית ורגשית משהייה ממושכת בתנועה מעטה. שימו לב לצורך זה ונו לו מענה בעזרת התנועעות בתפילה, תפילה תוך כדי הליכה ואם יש צורך, יציאה להפסקות כאמור לעיל.
הבינו את השליחות המיוחדת שלכם – ההורים ומחנכים שמחזיקים בתפקיד לגדל ילדים וילדות עם הפרעת קשב, נמצאים בפני אתגר מורכב בבואם להציב עבורם גבולות: מחד גבולותיהם הפנימיים רכים והם זקוקים לחיזוק מבחוץ, מאידך החיכוך המתמיד שלהם עם גבולות העולם הופך אותם לרגישים כלפי סמכות וגבולות והם לפעמים מתנגדים או נלחצים מידי. משימה מורכבת זו יכולה להתיש, נסו למצוא משמעות אישית שתקל עליכם. אם לא הצלחתם לסייע לילד להתפלל כפי שרציתם, אל תתעצבו ותרגזו. התמקדו בחיזוק הקשר שלכם עימם, בכך שבעצם טיפוח הקשר אתם מניחים את התשתית הנפשית עליה יבססו את הקשר עם הבורא לאורך חייהם. ילד שיש לו קשר טוב עם הוריו ומוריו, הדבר יכול לעזור לו לפתח חיים רוחניים עמוקים יותר (וראו גם ספר החינוך, לג). בנוסף, גם כאשר אינם משתפים פעולה ואף מגיבים במרי, אין המשמעות בהכרח שאין להם עניין בתפילה. פעמים רבות, כפי שרמזה חנה לעלי הכהן, מה שנראה לנו "שִׁכֹּרָה" הוא בעצם "כְּשֵׁרָה" (ראו הגר"א, קול אליהו, קנג, על שמואל א,א,יג).
[1] הפסיכולוג הרב בן ציון סורוצקין במאמרו "הרדיפה אחר השלמות: מידה מגונה או מידה טובה ביהדות?", מביא בהערה 22: "רבי שמואל אויערבאך (ספר אהל רחל, מהד' ג' עמ' קנד – בשם הגר"א ש"איזהו עשיר השמח בחלקו" הוא גם ברוחניות [וכן בספר "עטרה למלך", מרבי אברהם פאם בשם השפת אמת, עמ' קסז]. בספר "אבות משולחן רבותינו", עמ' 426 : מרן רבי חיים מוואלז'ין זצ"ל ביאר דהמידה של שמח בחלקו שייכת רק בגשמיות.... אולם הגאון רבי ברוך בער זצ"ל פירש להיפך, דמה שייך להיות שמח בגשמיות... שאינם אלא דמיון כוזב... אלא איזהו עשיר השמח בחלקו קאי ארוחניות. ובאור יחזקאל (רבי יחזקאל לווינשטיין, ח"ז עמ' שפא-ו): עלינו להיות שמחים ומרוצים ממצבנו הרוחני, אכן אדם חייב לתבוע ולדרוש מעצמו רבות ולא להסתפק במה שהשיג, אבל אין זה סותר לכך שחייב להיות מרוצה ושבע רצון מעצמו. המרוצה ושמח בחלקו יכול להגיע לשלימות ".
[2] הגר"א (מעשה רב, הלכות תפילה וק"ש, תוספת מעשה רב, יב) מביא את דברי השל"ה (מסכת תמיד, פרק נר מצווה תפילה, י) ש"תפילה בלא כוונה כגוף בלי נשמה" ומוסיף על כך "שאם אינה נחשבת כ'קרבן' שיש לה נפש, נחשבת ל'מנחה' שגם כן אין לה נפש".
האתגר קיים עבור כל ילד, אך הוא מועצם שבעתיים עבור ילדים וילדות המתמודדים עם הפרעת קשב.
כיצד נוכל לסייע להם להתחבר מבלי להכביד עליהם יתר על יכולותיהם?
הנה כמה עצות מעשיות:
1. שמרו על רוגע: לחץ מקשה על ההתמודדות. גישה רגועה תסייע לכם ולילד.
2. הכירו ביכולות הייחודיות: "עוברים לפניו כבני מרון" - כל ילד נברא יחיד ומיוחד, אל תשוו לאחרים. (לפעמים הדבר מצריך "חוצפה פנימית" להתעלם מ"מה יאמרו").
3. זהו אתגרים ספציפיים: האם הקושי הוא בריכוז? בישיבה ממושכת? בהתמצאות בסידור? תחושת צפיפות/רעב/חום/קור? זיהוי יעזור במציאת פתרונות, כמו מציאת מקום מתאים בבית הכנסת.
4. התמקדו בחוזקות: שמחו במה שהילד כן מצליח. זה יעניק מוטיבציה להתקדם. זכרו, כל מאמץ, גם הקטן ביותר, הוא בעל ערך "לפום צערא אגרא".
5. הציבו יעדים ריאליים: בחרו יחד חלקים מהתפילה להתמקד בהם בהתאם ליכולות של הילד, והניחו לשאר.
6. היערכו מראש: דברו יחד על משמעות התפילה מנקודת מבטו של הילד, הבהירו ציפיות שלכם
7. תכננו הפסקות: קבעו מראש זמנים ליציאה קצרה ולהתרעננות.
8. אפשרו תנועה: עודדו תנועה עדינה בתפילה או הליכה קצרה כשצריך.
9. חזקו כל הישג: גם השתתפות חלקית היא הצלחה!
10. טפחו את הקשר: זכרו, הקשר החם ביניכם הוא הבסיס הפסיכולוגי לקשר עם הבורא.
זכרו: גם כשנראה שהילד מתנגד, יתכן שהוא לחוץ או לא מאמין ביכולותיו, ייתכן שאינו מצליח להבין את משמעות הדברים – דונו לכף זכות וצאו מהנחה שבפנים ככל הנראה יש רצון וכמיהה.
התמקדו באהבה ובקשר, ולא רק בביצוע המושלם.
בהצלחה ושנה טובה לכם ולילדיכם!
ד"ר חיים דיין וצוות מכון הקשב
להלן המאמר המלא
קשב וריכוז בתפילות הימים הנוראים
הפרעת קשב (ADHD) מלווה את מרבית המאובחנים בה לאורך כל חייהם והיא יכולה להשפיע על תחומי תפקוד רבים, ביניהם על התפילה. בימים הנוראים, שאנו עומדים לקראתם, האתגר מתעצם ומתחדד בשל האורך של התפילות והרצון העז להצליח ולעמוד בהן כראוי. זו עלולה להיות משימה לא פשוטה, והדאגה להצליח בה עלולה ליצור חרדה ותסכול. אך עם סבלנות, הבנה ומתן כלים מתאימים, אפשר להצליח. הנה כמה עצות למבוגרים ולילדים.
מאת ד"ר חיים דיין עו"ס קליני ויו"ר מכון הקשב
שימרו על רוגע - ההשפעה של הפרעת קשב על תפקוד האדם תלויה בגורמים רבים, והיא יכולה להתגבר או להיחלש. אדם שמצוי בלחץ, משאבי ההתמודדות האישיים שלו מופנים לעמידה מול הלחץ, וכך פוחת החוסן האישי שיכול לסייע לו להתמודד בהצלחה עם ההפרעה. לחץ הוא כמו אור, יכול להאיר, אך גם לסנוור ולסמא את העיניים.
הכירו ביכולות - לאנשים עם הפרעת קשב יש קושי אובייקטיבי בתפילה. זו עובדה. הכרה בכך אינה שוללת את היכולת של אדם להתפלל כהלכה, אך היא מכוונת אותו לגשת לתפילה בצורה שמתאימה לסגנון וליכולות האישיות שלו. אל תשוו את עצמיכם, או את ילדיכם, לאנשים אחרים. אדם נברא יחידי והוא נדרש להתאמץ ולהצליח בהתאם ליכולות ולסגנון האישי שלו. הכירו את מקומכם ומשם נסו להעלות בהדרגה את נקודת הבחירה שלכם.
הכירו את נקודות האתגר הספציפיות - בתפילה יש היבטים שונים - יש בה חלק "קבע" (מרובע) שכולל עמידה בזמנים, תפילה בציבור ואמירת המילים – זוהי המסגרת של התפילה. יש בה חלק "עראי" (עגול) שמבוסס על כוונה וחיבור רגשי (עפ"י חובת הלבבות, ח,ג). אני מכנה אותו עראי, משום שרגש וכוונה, מעצם טבעם, הם פחות יציבים ונתונים לשליטה של האדם כמו עשיית מעשים. חלק שלישי שיש בתפילה הוא "תחנונים". זהו מצב שבו אדם מצליח לשלב בין הקבע לעראי, בין חובות האברים לחובות הלבבות, בין הפנימיות לחיצוניות, בין הרגש למעשה. אנשים עם ההפרעה מתקשים לאזן בין "קבע" ל"עראי" כדי להגיע ל"תחנונים". הדבר יכול להתבטא בצורות שונות. ישנם אתגרים רגשיים - למשל, צורך במשמעות חזקה ונטייה לשעמום ואיבוד עניין מהיר, בצורך בחופש שיכול להיות מאוים כאשר נדרשים לעמוד במשימה רצינית כמו להתפלל לאורך זמן, קושי ליצור שקט פנימי ופניות רגשית הנצרכת לתפילה, קושי בהנעה עצמית לעבודת התפילה, קושי של אדם לחוש שהוא מצליח לבטא את עצמו בתוך נוסח קבוע שאינו במילים שלו, או בתפילה יחד עם הציבור. ישנם אתגרים ניהוליים – למשל, התארגנות לא יעילה וקושי בעמידה בזמנים, קושי להתרכז בתפילה לאורך זמן או ריכוז שמוסח בקלות, צורך בתנועה וקושי בישיבה ממושכת, קושי להתמצא בקצב של הציבור, רגישות יתר לחוסר נוחות כמו חום, שינוי במקום התפילה, צפיפות וכדומה. בנות שמתפללות בבית ואין להן את המסגרת החיצונית שיוצרת התפילה בציבור, נדרשות ליותר מאמץ בהתמודדות עם ההפרעה. המודעות לכך שיש לאדם קושי בנושא, מורידה את הלחץ. האדם אינו מופתע, הוא יודע לקראת מה הוא הולך. דבר זה כשלעצמו עוזר לגשת לעצמו/לילד בחמלה והבנה, לא בצורה לוחצת וזועפת שמגבירה את הקושי. מעבר לכך, כשאדם יודע את שורש הקושי שלו, הוא יכול לחשוב על דרכים שבהן נעזר בעבר כדי להתמודד בהצלחה.
הכיר בנקודות החוזק – לצד האתגרים, ישנם חלקים שבהם אדם מצליח יותר. למשל, יש חלקים בתפילה שבהם הוא מצליח להתפלל בהתעוררות גדולה. תשמחו במה שאתם או הילד "כן" מצליחים לעשות. התמקדות במה שהאדם "לא" מצליח, עלולה להרפות את ידיו. לעומת זאת כאשר אדם 'שמח בחלקו' (גם בתחומים רוחניים) יש לו יותר מרץ להתקדם עוד. בספר פרי הארץ (מכתב כב) כתב: "כלל גדול בתורה להיות 'שמח בחלקו' גם בעסק התורה והעבודה אם מעט ואם הרבה, ויהנה ממנו! מה שאין כן אם אינו נהנה ושמח והנפש רוצה להיות מתאווה תאוה, וכן המחשבות זרות מפני שאינו שמח בעבודתו ורוצה בגדולות ונפלאות ממנו"[1].
הציבו ציפיות ריאליות - הגדירו מראש מה אתם מצפים מעצמכם להשיג בחלק ה"מרובע" של התפילה ובחלק ה"עגול". הגדירו יעד שאמנם ידרוש מאמץ מסויים, אך יהיה בר ביצוע - מבלי שלאחריו תחושו נסיגה או קריסה. אפשר לבחור מראש חלקים מתוך התפילה בהם להתמקד ולהתאמץ יותר, כך ניתן להגביר תחושת יכולת וחיבור לתפילה.
חיזוק חיובי - חזקו את עצמכם או את הילד על כל הישג קטן. נזכור שגם תפילה ללא כוונה שלמה יש בה ערך רב[2].
היערכו מראש - היערכות יכולה להתייחס למספר מעגלים: רוחנית – לימוד על עניין התפילה, מחשבה על מילים אישיות בתפילה (להפוך את ה"צריך" ל"רוצה"). רגשית – הרגעה עצמית, קביעת מטרות ריאליות, זיהוי אותות מצוקה אצל עצמיכם והתמודדות באמצעות דיבור פנימי או פעולה חיצונית כמו תרגילי נשימה (להקשיב ללב ולא להביא את עצמכם לקצה). סביבתית - יצירת תנאים מתאימים לצרכים הייחודיים הללו, למשל נטילת ריטלין (על פי המלצת רופא), בחירת מקום תפילה מתאים לצרכים מבחינת משך התפילות, שיתוף הקהל, אווירה, רמת הצפיפות ומקום ישיבה שמאפשר יציאה נוחה במקרה שזו נחוצה לכם (להכיר ולתת מענה לצרכים הייחודיים שלכם או של הילד).
צרו הפסקות יזומות - הפסקה כלשהי או יציאה בזמנים מוגדרים להתאווררות, יכולות ליישב את הדעת והכוונה. חשוב לזכור שהפרעת קשב קשורה לתפיסת זמן בצורה יותר חווייתית ופחות ריאלית. אדם עם ההפרעה, במיוחד ילד, עלול לחוות את התפילה כנמשכת עד אין קץ. הוא עלול לאבד מוטיבציה מלכתחילה, או לחוש לחץ או חוסר שקט כבר בתחילת התפילה. שוחחו עם הילד מבעוד מועד. הביעו בפניו את הציפיות ממנו, את ההבנה לקושי ואת הרצון שלכם לסייע לו להצליח. תכננו איתו מראש באילו חלקים מהתפילה ישתתף ומתי יצא להפסקות שייקבעו בהתאם ליכולותיו.
אפשרו תנועה - ככל שאדם עם הפרעת קשב הוא צעיר יותר, כך ניכר יותר צורך בתנועה פיזית, והיעדר תנועה מתיש. אך גם אנשים מבוגרים יכולים לחוש אי נוחות פיזית ורגשית משהייה ממושכת בתנועה מעטה. שימו לב לצורך זה ונו לו מענה בעזרת התנועעות בתפילה, תפילה תוך כדי הליכה ואם יש צורך, יציאה להפסקות כאמור לעיל.
הבינו את השליחות המיוחדת שלכם – ההורים ומחנכים שמחזיקים בתפקיד לגדל ילדים וילדות עם הפרעת קשב, נמצאים בפני אתגר מורכב בבואם להציב עבורם גבולות: מחד גבולותיהם הפנימיים רכים והם זקוקים לחיזוק מבחוץ, מאידך החיכוך המתמיד שלהם עם גבולות העולם הופך אותם לרגישים כלפי סמכות וגבולות והם לפעמים מתנגדים או נלחצים מידי. משימה מורכבת זו יכולה להתיש, נסו למצוא משמעות אישית שתקל עליכם. אם לא הצלחתם לסייע לילד להתפלל כפי שרציתם, אל תתעצבו ותרגזו. התמקדו בחיזוק הקשר שלכם עימם, בכך שבעצם טיפוח הקשר אתם מניחים את התשתית הנפשית עליה יבססו את הקשר עם הבורא לאורך חייהם. ילד שיש לו קשר טוב עם הוריו ומוריו, הדבר יכול לעזור לו לפתח חיים רוחניים עמוקים יותר (וראו גם ספר החינוך, לג). בנוסף, גם כאשר אינם משתפים פעולה ואף מגיבים במרי, אין המשמעות בהכרח שאין להם עניין בתפילה. פעמים רבות, כפי שרמזה חנה לעלי הכהן, מה שנראה לנו "שִׁכֹּרָה" הוא בעצם "כְּשֵׁרָה" (ראו הגר"א, קול אליהו, קנג, על שמואל א,א,יג).
[1] הפסיכולוג הרב בן ציון סורוצקין במאמרו "הרדיפה אחר השלמות: מידה מגונה או מידה טובה ביהדות?", מביא בהערה 22: "רבי שמואל אויערבאך (ספר אהל רחל, מהד' ג' עמ' קנד – בשם הגר"א ש"איזהו עשיר השמח בחלקו" הוא גם ברוחניות [וכן בספר "עטרה למלך", מרבי אברהם פאם בשם השפת אמת, עמ' קסז]. בספר "אבות משולחן רבותינו", עמ' 426 : מרן רבי חיים מוואלז'ין זצ"ל ביאר דהמידה של שמח בחלקו שייכת רק בגשמיות.... אולם הגאון רבי ברוך בער זצ"ל פירש להיפך, דמה שייך להיות שמח בגשמיות... שאינם אלא דמיון כוזב... אלא איזהו עשיר השמח בחלקו קאי ארוחניות. ובאור יחזקאל (רבי יחזקאל לווינשטיין, ח"ז עמ' שפא-ו): עלינו להיות שמחים ומרוצים ממצבנו הרוחני, אכן אדם חייב לתבוע ולדרוש מעצמו רבות ולא להסתפק במה שהשיג, אבל אין זה סותר לכך שחייב להיות מרוצה ושבע רצון מעצמו. המרוצה ושמח בחלקו יכול להגיע לשלימות ".
[2] הגר"א (מעשה רב, הלכות תפילה וק"ש, תוספת מעשה רב, יב) מביא את דברי השל"ה (מסכת תמיד, פרק נר מצווה תפילה, י) ש"תפילה בלא כוונה כגוף בלי נשמה" ומוסיף על כך "שאם אינה נחשבת כ'קרבן' שיש לה נפש, נחשבת ל'מנחה' שגם כן אין לה נפש".
