הנושאים החמים
בס"ד
היא יכלה לדבר כבר אלפי שנים לפני שדיברה, פיה נברא בבין השמשות של ערב שבת בראשית, למה היא לא דיברה? היא ראתה עולם מלא בפשעים, מלא שחיתות, מלא אנשים רעים, קין והבל, דור המבול, דור הפלגה, ישמעאל, עשיו, לבן, מצרים ועוד המון המון דברים שאי אפשר לשתוק מולם. אז למה? למה לא דיברת גברת אתון?
הרי היה לך מה לומר, כשדיברת בסופו של דבר נתת לו נוק – אאוט, אין מי שלא זוכר את הדיבורים שלך בעל פה.
הורדת על הרצפה את גדול הדברנים בעולם, את מי שבא להילחם באימפריה הכי חזקה בכוח הדיבור.
את לא פראיירית.. אז למה לא דיברת? למה חיכית? איפה היית כשעמלק הגיע? איפה היית בזמן נמרוד? למה לא טיפלת בעשיו?
כנראה שלפעמים השתיקה יותר חזקה מכל דיבור, השתיקה יכולה למצב אותך בצד הנכון תמיד, נדירות הפעמים שתתחרט על השתיקה, אבל על דיבור? וואי וואי, אין ספור דיבורים ופליטות פה נאמרו ואחרי זה גרמו לחרטה עמוקה ע"י אומרם. אני לא צריך להביא דוגמאות, לכולנו יש דוגמא לשלוף על דיבור שלנו שהיה לא במקום ואם היינו יכולים להחזיר את הגלגל היינו מחזירים אותו אחורה על 200 קמ"ש...
עם השתיקה אנחנו לא נגיע למקומות האלה. השתיקה היא הכלי הכי חזק שיש והכי נבון.
כמה חז"ל מפליגים במעלת השותק והשתיקה. וחז"ל לא מדברים על מי שאין לו מה לומר, זה פשוט שישתוק וכמו שכתוב על שתיקת האוויל שמחשיבתו לחכם. חז"ל מדברים על אנשים שהיה להם מה לומר, על תנאים, על חכמים, על אנשים הכי גדולים והכי מחושבים, ועדיין, לא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה.
אבל מה? זה קשה, אין ספק. אם זה לא היה קשה לא היינו מוצאים כל כך הרבה מאמרי חז"ל בשבח השתיקה. זה קשה ולפעמים עד בלתי אפשרי. אתה עומד בחבורה וכולם מדברים, אתה לא יכול להישאר מאחור. אתה חייב להגיב גם, להיות רלוונטי, להיות שווה, אז אתה מדבר, ואם זה נגד מישהו אז זה בכלל פיקנטי וצבעוני. נוצר מצב שחייבים להביע דעה על כל דבר שזז, גם אם באמת מבינים בו וגם אם לא מבינים בו כלום, גורניש'ט, העיקר לדבר, להביע את דעתנו, להגיד "אני חושב" "אני מבין" ההההלללווו, מי אתה? למה המחשבה שלך צריכה להיות שיקול? מי ביקש מאיתנו לתת עצה? אם היו רוצים לשמוע אותנו היו כבר מוצאים את הדרך להתקשר אלינו ולשמוע את כל מה שיש לנו לומר.
בואו נעשה ניסיון, פעמיים ביום נשתוק, פעמיים שיש נושא בוער (אל תדאג, מחר הוא יבער שוב באותה מידה, איך אומרים? "והנושא איננו אוכל") לא נגיב, נבלום את הפה, פשוט נשתוק. אוי כמה שזה כיף. אני בטוח שאחרי כמה ימים הפעמים יתרבו ונתאהב בשתיקה.
לפעמים צריך לדבר, גם האתון בסוף דיברה (ומתה על זה..), אבל לכל דבר יש זמן.
"מומנטום" שמעת על זה?
אתונו של בלעם
היא יכלה לדבר כבר אלפי שנים לפני שדיברה, פיה נברא בבין השמשות של ערב שבת בראשית, למה היא לא דיברה? היא ראתה עולם מלא בפשעים, מלא שחיתות, מלא אנשים רעים, קין והבל, דור המבול, דור הפלגה, ישמעאל, עשיו, לבן, מצרים ועוד המון המון דברים שאי אפשר לשתוק מולם. אז למה? למה לא דיברת גברת אתון?
הרי היה לך מה לומר, כשדיברת בסופו של דבר נתת לו נוק – אאוט, אין מי שלא זוכר את הדיבורים שלך בעל פה.
הורדת על הרצפה את גדול הדברנים בעולם, את מי שבא להילחם באימפריה הכי חזקה בכוח הדיבור.
את לא פראיירית.. אז למה לא דיברת? למה חיכית? איפה היית כשעמלק הגיע? איפה היית בזמן נמרוד? למה לא טיפלת בעשיו?
כנראה שלפעמים השתיקה יותר חזקה מכל דיבור, השתיקה יכולה למצב אותך בצד הנכון תמיד, נדירות הפעמים שתתחרט על השתיקה, אבל על דיבור? וואי וואי, אין ספור דיבורים ופליטות פה נאמרו ואחרי זה גרמו לחרטה עמוקה ע"י אומרם. אני לא צריך להביא דוגמאות, לכולנו יש דוגמא לשלוף על דיבור שלנו שהיה לא במקום ואם היינו יכולים להחזיר את הגלגל היינו מחזירים אותו אחורה על 200 קמ"ש...
עם השתיקה אנחנו לא נגיע למקומות האלה. השתיקה היא הכלי הכי חזק שיש והכי נבון.
כמה חז"ל מפליגים במעלת השותק והשתיקה. וחז"ל לא מדברים על מי שאין לו מה לומר, זה פשוט שישתוק וכמו שכתוב על שתיקת האוויל שמחשיבתו לחכם. חז"ל מדברים על אנשים שהיה להם מה לומר, על תנאים, על חכמים, על אנשים הכי גדולים והכי מחושבים, ועדיין, לא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה.
אבל מה? זה קשה, אין ספק. אם זה לא היה קשה לא היינו מוצאים כל כך הרבה מאמרי חז"ל בשבח השתיקה. זה קשה ולפעמים עד בלתי אפשרי. אתה עומד בחבורה וכולם מדברים, אתה לא יכול להישאר מאחור. אתה חייב להגיב גם, להיות רלוונטי, להיות שווה, אז אתה מדבר, ואם זה נגד מישהו אז זה בכלל פיקנטי וצבעוני. נוצר מצב שחייבים להביע דעה על כל דבר שזז, גם אם באמת מבינים בו וגם אם לא מבינים בו כלום, גורניש'ט, העיקר לדבר, להביע את דעתנו, להגיד "אני חושב" "אני מבין" ההההלללווו, מי אתה? למה המחשבה שלך צריכה להיות שיקול? מי ביקש מאיתנו לתת עצה? אם היו רוצים לשמוע אותנו היו כבר מוצאים את הדרך להתקשר אלינו ולשמוע את כל מה שיש לנו לומר.
בואו נעשה ניסיון, פעמיים ביום נשתוק, פעמיים שיש נושא בוער (אל תדאג, מחר הוא יבער שוב באותה מידה, איך אומרים? "והנושא איננו אוכל") לא נגיב, נבלום את הפה, פשוט נשתוק. אוי כמה שזה כיף. אני בטוח שאחרי כמה ימים הפעמים יתרבו ונתאהב בשתיקה.
לפעמים צריך לדבר, גם האתון בסוף דיברה (ומתה על זה..), אבל לכל דבר יש זמן.
"מומנטום" שמעת על זה?
