הנושאים החמים
מחר זה יקרה.
חוק הגיוס יפקע,
ומדינת ישראל תפסיק לתקצב את לומדי תורת ישראל שמחזיקים את עם ישראל.
אפשר להתעצבן על היועמ"שית, אפשר לדפוק את הראש בקיר מרוב תסכול, אפשר לתכנן תוכניות נקמה,
ואפשר להיזכר בסיפור קטן על הרב מפוניבז', הגאון ר' יוסף שלמה כהנמן זצוק"ל.
הפוניבז'ער רב היה מסתובב בכל העולם לאסןף כסף לישיבה.
מטבע הדברים הוא היה נפגש לא רק עם עשירים אלא גם עם עשירוֹת, ולאו דווקא מורות בבית יעקב..
כשהן היו מושיטות לו את ידן ללחיצה, היה לו טריק קבוע.
הוא היה מרים את שתי ידיו אל על, ואומר "הו, אין צורך ללחוץ ידיים. אנחנו לא נפרדים. בלב אנחנו תמיד נשארים יחד".
פעם אחת הוא היה אצל גבירה אחת, היא רשמה צ'ק מכובד ובסיום הפגישה הושיטה את ידה ללחיצת יד.
הרב נקט את הטריק הקבוע, אבל הפעם זה לא הצליח
"אם אתה לא מוכן לגעת ביד שלי, אז אל תיגע גם בכסף שלי", התרעמה העשירה. "תלחץ לי עכשיו את היד או שתחזיר את הכסף".
בצר לו, החזיר הרב את הצ'ק לאישה, ולמול עיניו הנדהמות היא קרעה את הצ'ק והראתה לו את הדלת החוצה.
הרב יורד במדרגות, וכשהוא מגיע לסוף גרם המדרגות ופונה לרחוב, הוא שומע קול שקורא לו.
"רבאיי!" קוראת האישה. "עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה. אני רואה שאתה אדם שמוכן לעמוד על העקרונות שלו עד הסוף. בוא ואכתוב לך צ'ק גבוה פי שלוש ממה שתכננתי לתת מקודם".
הרב הפנה את מבטו, נעץ בה מבט חודר ונופף באצבעו לשלילה. "אֶת ההזדמנות שלך לתמוך בתורה כבר הפסדת", אמר, ונעלם אל הקור הניו-יורקי - - -
ולגברת בהרב מיארה נאמר רק את זאת:
את עולם הישיבות ואת לומדי התורה לא תצליחי להזיז ממקומם אפילו כמלוא נימה.
עם תקציבים או בלעדיהם, עם כסף או בלי, עם התמיכה של המדינה או בלעדיה,
אנחנו לא צריכים את האישור של הוד יועציותך כדי שעולם התורה ימשיך לפרוח.
כמו בכל הדורות, גם הפעם נותן התורה יעמוד לימינם של לומדי התורה.
גם אם אנחנו עוד לא יודעים בדיוק מה ואיך.
אבל את הזכות שלך, הפסדת.
או בלשונו של מרדכי היהודי, כפי שקראנו רק בשבוע שעבר
"רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר,
ואת ובית אביך תאבדו".
חוק הגיוס יפקע,
ומדינת ישראל תפסיק לתקצב את לומדי תורת ישראל שמחזיקים את עם ישראל.
אפשר להתעצבן על היועמ"שית, אפשר לדפוק את הראש בקיר מרוב תסכול, אפשר לתכנן תוכניות נקמה,
ואפשר להיזכר בסיפור קטן על הרב מפוניבז', הגאון ר' יוסף שלמה כהנמן זצוק"ל.
הפוניבז'ער רב היה מסתובב בכל העולם לאסןף כסף לישיבה.
מטבע הדברים הוא היה נפגש לא רק עם עשירים אלא גם עם עשירוֹת, ולאו דווקא מורות בבית יעקב..
כשהן היו מושיטות לו את ידן ללחיצה, היה לו טריק קבוע.
הוא היה מרים את שתי ידיו אל על, ואומר "הו, אין צורך ללחוץ ידיים. אנחנו לא נפרדים. בלב אנחנו תמיד נשארים יחד".
פעם אחת הוא היה אצל גבירה אחת, היא רשמה צ'ק מכובד ובסיום הפגישה הושיטה את ידה ללחיצת יד.
הרב נקט את הטריק הקבוע, אבל הפעם זה לא הצליח
"אם אתה לא מוכן לגעת ביד שלי, אז אל תיגע גם בכסף שלי", התרעמה העשירה. "תלחץ לי עכשיו את היד או שתחזיר את הכסף".
בצר לו, החזיר הרב את הצ'ק לאישה, ולמול עיניו הנדהמות היא קרעה את הצ'ק והראתה לו את הדלת החוצה.
הרב יורד במדרגות, וכשהוא מגיע לסוף גרם המדרגות ופונה לרחוב, הוא שומע קול שקורא לו.
"רבאיי!" קוראת האישה. "עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה. אני רואה שאתה אדם שמוכן לעמוד על העקרונות שלו עד הסוף. בוא ואכתוב לך צ'ק גבוה פי שלוש ממה שתכננתי לתת מקודם".
הרב הפנה את מבטו, נעץ בה מבט חודר ונופף באצבעו לשלילה. "אֶת ההזדמנות שלך לתמוך בתורה כבר הפסדת", אמר, ונעלם אל הקור הניו-יורקי - - -
ולגברת בהרב מיארה נאמר רק את זאת:
את עולם הישיבות ואת לומדי התורה לא תצליחי להזיז ממקומם אפילו כמלוא נימה.
עם תקציבים או בלעדיהם, עם כסף או בלי, עם התמיכה של המדינה או בלעדיה,
אנחנו לא צריכים את האישור של הוד יועציותך כדי שעולם התורה ימשיך לפרוח.
כמו בכל הדורות, גם הפעם נותן התורה יעמוד לימינם של לומדי התורה.
גם אם אנחנו עוד לא יודעים בדיוק מה ואיך.
אבל את הזכות שלך, הפסדת.
או בלשונו של מרדכי היהודי, כפי שקראנו רק בשבוע שעבר
"רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר,
ואת ובית אביך תאבדו".
