הנושאים החמים
רוב חודש תשרי, אנחנו עסוקים במצוות מסוגים שונים המציפים את ליבנו בחום, בכל שנה מחדש.
חום הנותן השראה לאומנויות שונות.
חודש אלול, חודש הרחמים והסליחות מאופיין בלימוד רב בתורה. זכורה לי דמותו של אבי ז"ל, שהיתה לו הסמכה לרבנות מהמתיבתא של וורשא אך הוא ניצל כל רגע פנוי ללימוד תורה.
הוא היה מתעורר מוקדם בבוקר בשעות 3-4 ויושב ולומד תורה לאור 5 מנורות ליבון (לא היו אז 'לדים') אמנם ב"ה כבר היה חשמל ולא הצטרך לנר אבל משהו דמותו הזכירה לי תמונה דהויה של תלמיד חכם הלומד תורה מספר גדול (לא קלף). דמותו של אבי ז"ל והרב הניבט מהתמונה נתנו לי השראה למגזרת הרב הלומד תורה כשבידו נר. בבחינת 'שלושים יום קודם הרגל דורשים בהלכות החג'.
לראש השנה שלחנו כרטיסי ברכה מצוירים בפריטי יודאיקה, פירות, ציפורים ופרחים אשר סמלו את השפע בו אנחנו מברכים את מי שחפצנו ביקרו.
בחלק מרטיסי הברכה הללו ציירתי ורדים...
היום המשמעותי ביותר בין חגי תשרי הוא יום כיפור - יום כפרה וסליחה. המשמעות עבור כל יהודי נתנה השראה לצירים ואומנים עוד משחר ההיסטוריה ועד היום. אף אני הקטנה קבלתי השראה מהיום נורא ההוד הזה.
הכנתי מגזרת נייר בה נראה תלמיד חכם הלומד תורה לאור הנרות כאשר מה שהדהד לי בראש הם דברי אחד מבעלי המוסר שראה סנדלר הרוכן על תיקון נעלים באישון לילה ואומר כי "כל זמן שהנר דולק אפשר לתקן".
אבל הציור העצמתי ביותר שציירתי היה בעקבות צילום די מטושטש בעיתון של חיילים דתיים המתפללים ומניחים תפילין לפני יציאה לקרב. אני רק משערת מה עובר בראש שלהם. "מי יחיה ומי ימות"... אחד החיילים בצילום המקורי שבעיתון היה איטר ולכן הוא מניח תפילין על היד השניה. החיילים מתפללים בדבקות ומבקשים מה' שיחזרו לשלום מן הקרב.
ואז מגיע סוכות, החג בו אנחנו עובדים את ה' בשמחה בשירה ובנגינה. ומי הוא גדול המשוררים והמנגנים? הלא הוא דוד המלך נעים זמירות ישראל. דמותו ההרואית שחז"ל אמרו עליו שהוא "עדינו העצני", משלבת עדינות ורגישות שמימית המשתקפת בפרקי התהילים, עם עוצמות וכוח בהיותו מצביא מבריק וכמובן איש הלכה.
השראה נלקחה מציור של אומן לא יהודי. הוספתי לדמות נופך יהודית והתוצאה לפניכם.
השמחה של חג הסוכות בוקעת והולכת גם לכל השנה - היא המהות של החסידות.
בציור "החסידים רוקדים" שילבתי חסידים מחסידויות שונות ואולי יש שם גם איזה "מתנגד" אחד שהרי כל ישראל חברים הם.
צילום נערה מנגנת שראיתי ברשת, נתנה לי את ההשראה לצייר פסנתרנית, המנגנת שירי תודות ותשבחות לה'.
כמובן ש"גיירתי" את הנערה, הארכתי לה את השרוולים והוספתי פמוט על הפסנתר. פסנתרי כנף תמיד הציתו את הדמיון שלי.
אני מנגנת בפסנתר פשוט, אבל בכל אופן פסנתר. אישית, אני משתדלת לנגן קצת שירי קדש לפני הדלקת נרות, לקבלת שבת למען תשרה אווירה קדושה בבית ולקבל את השבת מתוך נגינה ושמחה. (בשבתות החורף זה לא כל כך הולך...)
ציור בית המקדש או שיחזור שלו תמיד רגשו אותי.
חתני שיחיה, המשמש ר"מ בישיבת הסדר, בקש לעצב הזמנה לחתונתו עם בתי, בה ציור של בית המקדש. נרתמתי למשימה וציירתי את בית המקדש על פי הדגם של הולילנד.
ציור זה שימש גם כפתיח לנוסח ברכת המזון שקבלו המוזמנים כמזכרת מהחתונה.
אציין כי הציורים צוירו ב'מנגה' ו'פוטושופ'.
המגזרות נעשו ידנית ונסרקו בסורק.
ונסיים באווירת ימי הסתיו שיבואו עלינו לטובה: העלים עוצבו כמברשות והצבעים נלקחו בהשראה מתמונות סתיו אירופאיות, שהרי בארצנו אין באמת סתיו אמיתי. אמנם הימים מתקצרים והלילות כבר אינם חמים כל-כך, אבל סתיו כמו באירופה או בצפון אמריקה עם הצבעים האדומים והחומים שלו אין ממש בארץ, אז בואו תטעמו לפחות מהציור
חום הנותן השראה לאומנויות שונות.
חודש אלול, חודש הרחמים והסליחות מאופיין בלימוד רב בתורה. זכורה לי דמותו של אבי ז"ל, שהיתה לו הסמכה לרבנות מהמתיבתא של וורשא אך הוא ניצל כל רגע פנוי ללימוד תורה.
הוא היה מתעורר מוקדם בבוקר בשעות 3-4 ויושב ולומד תורה לאור 5 מנורות ליבון (לא היו אז 'לדים') אמנם ב"ה כבר היה חשמל ולא הצטרך לנר אבל משהו דמותו הזכירה לי תמונה דהויה של תלמיד חכם הלומד תורה מספר גדול (לא קלף). דמותו של אבי ז"ל והרב הניבט מהתמונה נתנו לי השראה למגזרת הרב הלומד תורה כשבידו נר. בבחינת 'שלושים יום קודם הרגל דורשים בהלכות החג'.
לראש השנה שלחנו כרטיסי ברכה מצוירים בפריטי יודאיקה, פירות, ציפורים ופרחים אשר סמלו את השפע בו אנחנו מברכים את מי שחפצנו ביקרו.
בחלק מרטיסי הברכה הללו ציירתי ורדים...
היום המשמעותי ביותר בין חגי תשרי הוא יום כיפור - יום כפרה וסליחה. המשמעות עבור כל יהודי נתנה השראה לצירים ואומנים עוד משחר ההיסטוריה ועד היום. אף אני הקטנה קבלתי השראה מהיום נורא ההוד הזה.
הכנתי מגזרת נייר בה נראה תלמיד חכם הלומד תורה לאור הנרות כאשר מה שהדהד לי בראש הם דברי אחד מבעלי המוסר שראה סנדלר הרוכן על תיקון נעלים באישון לילה ואומר כי "כל זמן שהנר דולק אפשר לתקן".
אבל הציור העצמתי ביותר שציירתי היה בעקבות צילום די מטושטש בעיתון של חיילים דתיים המתפללים ומניחים תפילין לפני יציאה לקרב. אני רק משערת מה עובר בראש שלהם. "מי יחיה ומי ימות"... אחד החיילים בצילום המקורי שבעיתון היה איטר ולכן הוא מניח תפילין על היד השניה. החיילים מתפללים בדבקות ומבקשים מה' שיחזרו לשלום מן הקרב.
ואז מגיע סוכות, החג בו אנחנו עובדים את ה' בשמחה בשירה ובנגינה. ומי הוא גדול המשוררים והמנגנים? הלא הוא דוד המלך נעים זמירות ישראל. דמותו ההרואית שחז"ל אמרו עליו שהוא "עדינו העצני", משלבת עדינות ורגישות שמימית המשתקפת בפרקי התהילים, עם עוצמות וכוח בהיותו מצביא מבריק וכמובן איש הלכה.
השראה נלקחה מציור של אומן לא יהודי. הוספתי לדמות נופך יהודית והתוצאה לפניכם.
השמחה של חג הסוכות בוקעת והולכת גם לכל השנה - היא המהות של החסידות.
בציור "החסידים רוקדים" שילבתי חסידים מחסידויות שונות ואולי יש שם גם איזה "מתנגד" אחד שהרי כל ישראל חברים הם.
צילום נערה מנגנת שראיתי ברשת, נתנה לי את ההשראה לצייר פסנתרנית, המנגנת שירי תודות ותשבחות לה'.
כמובן ש"גיירתי" את הנערה, הארכתי לה את השרוולים והוספתי פמוט על הפסנתר. פסנתרי כנף תמיד הציתו את הדמיון שלי.
אני מנגנת בפסנתר פשוט, אבל בכל אופן פסנתר. אישית, אני משתדלת לנגן קצת שירי קדש לפני הדלקת נרות, לקבלת שבת למען תשרה אווירה קדושה בבית ולקבל את השבת מתוך נגינה ושמחה. (בשבתות החורף זה לא כל כך הולך...)
ציור בית המקדש או שיחזור שלו תמיד רגשו אותי.
חתני שיחיה, המשמש ר"מ בישיבת הסדר, בקש לעצב הזמנה לחתונתו עם בתי, בה ציור של בית המקדש. נרתמתי למשימה וציירתי את בית המקדש על פי הדגם של הולילנד.
ציור זה שימש גם כפתיח לנוסח ברכת המזון שקבלו המוזמנים כמזכרת מהחתונה.
אציין כי הציורים צוירו ב'מנגה' ו'פוטושופ'.
המגזרות נעשו ידנית ונסרקו בסורק.
ונסיים באווירת ימי הסתיו שיבואו עלינו לטובה: העלים עוצבו כמברשות והצבעים נלקחו בהשראה מתמונות סתיו אירופאיות, שהרי בארצנו אין באמת סתיו אמיתי. אמנם הימים מתקצרים והלילות כבר אינם חמים כל-כך, אבל סתיו כמו באירופה או בצפון אמריקה עם הצבעים האדומים והחומים שלו אין ממש בארץ, אז בואו תטעמו לפחות מהציור
