הנושאים החמים
ראיתי שהרבה אנשים מדברים כאן על פסיכולוגיה יהודית אז אם אפשר אני אכתוב את המחשבות שלי לגבי זה
רב חיים פרידלנדר כותב דוגמא שעל פיה הוא מסביר מה היא פסיכולוגיה יהודית
משל לחרש שיושב במקהלה ורואה את כל הנגנים ואת כל הזמרים אבל הוא לא שומע כלום אמנם באמצעות מכשירים מסוימים הוא רואה את גלי הקול והעוצמות ואת סוגי הקול אז הוא יודע בדיוק מה ההרכב של המקהלה ומה משפיע כל כלי על ההרכב אבל את המנגינה הוא לא שומע
הוא אומר שכל הטיפולים בנפש הם חיצוניים ואף אם הם מדויקים הם כמו מדידה חיצונית לדבר בלי פנימיותו ומה שבאמת בא הוא לבטא ורק חז"ל ידעו את פנימיות הנפש וממה מורכב כל דבר
זה משל טוב ויפה אבל השאלה מה הוא בא לבטא בפועל האם לא ללכת למטפלים או את גדולת חז"ל בכל נושא וגם בנושא הנפש? דבר אחד ברור הוא לא בא לומר שכל אחד חרדי שייך לאותם חז"ל והוא יודע את הנפש משורשה
אולי הוא בא לומר שיש לנו לדעת על הנפש מהמקורות ומתלמידי חכמים ולא מחכמי הגויים? זה דבר שצריך לבחון אותו בראי ההיסטוריה של מחברי חכמות נפש יהודים קדמונים
רבנו סעדיה גאון לוקח את עניני הפילוסופיה בספר אמונות ודעות משילוב בן אריסטו לאפלטון
הספר שאחריו תורת חובת הלבבות לרבנו בחיי אבן פקודה קם לא על חלל ריק כיון שבזמנו קמו התורות המועתזליות שזה כת רציונלית דתית איסלמית המשלבת בין דת למוסר שהוציאה מחברות שנקראות אכואן אלצפא והרבה מרעיונותיו של החובת הלבבות לקוחות משם
רבנו נתנאל פיומי שהיה נשיא תימן ולבנו שלח הרמב"ם אגרת תימן בה הוא מעיד על מעלת אביו הוציא ספר כמו תורת הלבבות באותו סדר בו הוא חולק עליו בנושאים רבים ואף הוא בסיגנונו של החובת הלבבות העתיק רעיונות מהמחברות הנזכרות אבל היה קרוב יותר לפילוסופיה וקרה לספרו בסתאן אלעקול
רבי יוסף אבן צדיק חברו של הר"י מיגאש והאבן עזרא ורבי מימון אבי הרמב"ם ועוד גדולים שהוציא ספר עולם הקטן בו הוא משלב בין תורות של אפלטון ואריסטו לבין התורות המועתזיליות
אפילו רבי יהודה הלוי בספרו הכוזרי שהלך בדרך של הפילוסוף המוסלמי אל עזאלי הושפע מעט מאפלטון
ומי לנו גדול מהרמב"ם שמדבר הרבה על דרך האמצע של אריסטו
הרמב"ם הסביר דרך זאת בשמונה פרקים על פי משפט של אריסטו שאומר אהוב את אפלטון אך אהוב את האמת יותר ובלשון הרמב"ם קבל האמת ממי שאמרה
אם כן ראינו ממאמר חז"ל חכמה בגויים תאמין ומכל דרך רבותינו שהם לקחו תמיד מהפילוסופיה ודרך הפסיכולוגיה של הוגי דעות שאינם יהודים אז במה התבטאה עמדתם? בזה שהם היו ביקורתיים וידעו לסנן וידעו לדעת מה לקבל ומה להרחיק על ידי הבנתם הדקה מכוח התורה הקדושה
עמדה זאת התבטאה בעיקר בספר אור השם של רבי חיסדאי קרקש ובספרו של תלמידו רבי יוסף אלבו ספר העיקרים שהם לקחו על עצמם משימה רבה ואף חלקו על אמונות רווחות בזמנם מכח הכרתם הדתית אבל זה לא היה חידוש שלהם אלא גם זה היה לו בסיס בכת מוסלמית קדומה שנקראה כלאם
אכן בספר האמונות של רבי שם טוב אבן שם טוב הראשון ביקר שיטה זאת אך המהר"ם אלשקר כתב תשובות על כל השגותיו ובבסיס תשובותיו להשגות עומדת ההנחה שהגשנו לדעת לקבל האמת ממי שאמרה ולהיות ביקורתי
אם כן הסיכום העולה הוא שתורת ישראל יש בה הכל וגדולי הדורות ידעו איך להגיע מהתורה להכול אבל את האמת יש לקבל ממי שאמרה וצריך לבחון אותה במאזני שכל התורה ולהעמיד אותה כבסיס ולא לקבל דעות מנוגדות לה ועל כן כדי ללמוד נושא הם היו לומדים את תורת חכמי האומות ודנים מה דעת התורה על דבריהם ואם נמצאו דבריהם מכוונים הם מקיימים את דבריהם
כעת אחרי כל זאת אם נדון פרקטי זה ברור שאת העבודה הכי גדולה בנושא הפסיכולוגיה עשו חכמי אומות במשך דורות רבים ואין תורה פסיכולוגית יהודית שמישהו הוציא מהתורה אלא כמו בכל הדורות למדו את זה מחכמי האומות ולא קבלו דעות מנוגדות לתורה וכל הנידון הוא על פי הצלחות מוכחות בשטח ודברים שעברו ביקורת אז מי יבוא ויגיד שבגלל שחיברו את זה חכמי אומות אז היהדות נגד זה הרי בכל הדורות ראינו שכך היה ואם אז זה היה תיאוריות מופשטות שקשורות לאמונה ומסר יחד כדי להגיע לפסיכולוגיה כיום זה נושא בפני עצמו אז למה הוא צריך נידון דתי או משהו דומה זה לא מגרע כלל בערך התורה
אז נכון שאפשר לומר שבפנימיות זה יותר עמוק ויש בזה רבדים שרק חכמי ישראל בעדינות נפשם על פי שכל התורה יכולים להגיע אבל האם זה אומר למנוע את הטיפול הזה על ידי לומדי התורה עד שיקום חכם כדוגמת הרמב"ם ויגייר את המדע המודרני על פי התורה? למה זה קשור? בוודאי שזה מה שיש כעת ויש לטפל על פי זה
אז נכון שיש כאלה הרוצים להראות את עליונות הדת ולהמציא על פיה כל מיני שיטות אבל הדת עליונה גם ללא זה ואינה נצרכת לחיזוק זה ורק מי שיודע כל הדעות האחרות מוסמך לדון על פי הדת אם הוא כל כך ראוי ולא לחשוב שמספיק כאן תיאוריות כי הדבר הזה זקוק למדע מדויק שעבר בחינות ולא לאחד בעל ביטחון עצמי שמצליח לשכנע שהוא צודק אבל בפועל זה לא עובד
ולא רק זה אלא תלמיד חכם זקוק שיהיה לו עין בוחנת לזהות בעיות ולהיות בעל הבנה בסיסית בתורת הפסיכולוגיה הגויית ולא להיות שטחי בנושא הזה וכמו שמסופר על הרב וולבה שמשגיח אחד הביא לו תלמיד כדי שידבר איתו ויטפל בו והוא זיהה שיש לו בעיה נפשית אז הוא הוכיח את המשגיח ואמר לו שאצל יהושוע שחשב שקול העם במעשה העגל זה קול מלחמה אמר לו משה תדע לך אתה אמור להיות מנהיג ומנהיג אמור לזהות כל קול מה המקור שלו ועל כן תדע זה לא קול גיבורים היורדים לקרב ולא קול חלשים הנסים מהקרב אלא קול אחר לגמרי כי דווקא תלמיד חכם צריך שיהיה לו עין בוחנת לזהות בעיות נפשיות ואם הוא מטבעו בר הכי מה טוב אבל אם לא הוא צריך קצת ללמוד על זה
אכן ראינו את גדולי ישראל בעלי הבנה דקה בנפש האדם וברור שהתורה מחכימה גם בזה אבל לומר שהטיפול הוא על פי כל מיני רעיונות שיש כאלה החושבים שיש להם מקור בתורה ולא על פי הדעות המוכרחות שעברו בחינות בשטח ושכל אחד גם לא תלמיד חכם יכול לטפל על פי התורה ועל פי זה לחנך אנשים ולתת להם תורה פסיכולוגית זה אבסורד וכל גדולי הדורות מעולם לא נהגו כך ואל שדי יצילנו משגיאות אמן
רב חיים פרידלנדר כותב דוגמא שעל פיה הוא מסביר מה היא פסיכולוגיה יהודית
משל לחרש שיושב במקהלה ורואה את כל הנגנים ואת כל הזמרים אבל הוא לא שומע כלום אמנם באמצעות מכשירים מסוימים הוא רואה את גלי הקול והעוצמות ואת סוגי הקול אז הוא יודע בדיוק מה ההרכב של המקהלה ומה משפיע כל כלי על ההרכב אבל את המנגינה הוא לא שומע
הוא אומר שכל הטיפולים בנפש הם חיצוניים ואף אם הם מדויקים הם כמו מדידה חיצונית לדבר בלי פנימיותו ומה שבאמת בא הוא לבטא ורק חז"ל ידעו את פנימיות הנפש וממה מורכב כל דבר
זה משל טוב ויפה אבל השאלה מה הוא בא לבטא בפועל האם לא ללכת למטפלים או את גדולת חז"ל בכל נושא וגם בנושא הנפש? דבר אחד ברור הוא לא בא לומר שכל אחד חרדי שייך לאותם חז"ל והוא יודע את הנפש משורשה
אולי הוא בא לומר שיש לנו לדעת על הנפש מהמקורות ומתלמידי חכמים ולא מחכמי הגויים? זה דבר שצריך לבחון אותו בראי ההיסטוריה של מחברי חכמות נפש יהודים קדמונים
רבנו סעדיה גאון לוקח את עניני הפילוסופיה בספר אמונות ודעות משילוב בן אריסטו לאפלטון
הספר שאחריו תורת חובת הלבבות לרבנו בחיי אבן פקודה קם לא על חלל ריק כיון שבזמנו קמו התורות המועתזליות שזה כת רציונלית דתית איסלמית המשלבת בין דת למוסר שהוציאה מחברות שנקראות אכואן אלצפא והרבה מרעיונותיו של החובת הלבבות לקוחות משם
רבנו נתנאל פיומי שהיה נשיא תימן ולבנו שלח הרמב"ם אגרת תימן בה הוא מעיד על מעלת אביו הוציא ספר כמו תורת הלבבות באותו סדר בו הוא חולק עליו בנושאים רבים ואף הוא בסיגנונו של החובת הלבבות העתיק רעיונות מהמחברות הנזכרות אבל היה קרוב יותר לפילוסופיה וקרה לספרו בסתאן אלעקול
רבי יוסף אבן צדיק חברו של הר"י מיגאש והאבן עזרא ורבי מימון אבי הרמב"ם ועוד גדולים שהוציא ספר עולם הקטן בו הוא משלב בין תורות של אפלטון ואריסטו לבין התורות המועתזיליות
אפילו רבי יהודה הלוי בספרו הכוזרי שהלך בדרך של הפילוסוף המוסלמי אל עזאלי הושפע מעט מאפלטון
ומי לנו גדול מהרמב"ם שמדבר הרבה על דרך האמצע של אריסטו
הרמב"ם הסביר דרך זאת בשמונה פרקים על פי משפט של אריסטו שאומר אהוב את אפלטון אך אהוב את האמת יותר ובלשון הרמב"ם קבל האמת ממי שאמרה
אם כן ראינו ממאמר חז"ל חכמה בגויים תאמין ומכל דרך רבותינו שהם לקחו תמיד מהפילוסופיה ודרך הפסיכולוגיה של הוגי דעות שאינם יהודים אז במה התבטאה עמדתם? בזה שהם היו ביקורתיים וידעו לסנן וידעו לדעת מה לקבל ומה להרחיק על ידי הבנתם הדקה מכוח התורה הקדושה
עמדה זאת התבטאה בעיקר בספר אור השם של רבי חיסדאי קרקש ובספרו של תלמידו רבי יוסף אלבו ספר העיקרים שהם לקחו על עצמם משימה רבה ואף חלקו על אמונות רווחות בזמנם מכח הכרתם הדתית אבל זה לא היה חידוש שלהם אלא גם זה היה לו בסיס בכת מוסלמית קדומה שנקראה כלאם
אכן בספר האמונות של רבי שם טוב אבן שם טוב הראשון ביקר שיטה זאת אך המהר"ם אלשקר כתב תשובות על כל השגותיו ובבסיס תשובותיו להשגות עומדת ההנחה שהגשנו לדעת לקבל האמת ממי שאמרה ולהיות ביקורתי
אם כן הסיכום העולה הוא שתורת ישראל יש בה הכל וגדולי הדורות ידעו איך להגיע מהתורה להכול אבל את האמת יש לקבל ממי שאמרה וצריך לבחון אותה במאזני שכל התורה ולהעמיד אותה כבסיס ולא לקבל דעות מנוגדות לה ועל כן כדי ללמוד נושא הם היו לומדים את תורת חכמי האומות ודנים מה דעת התורה על דבריהם ואם נמצאו דבריהם מכוונים הם מקיימים את דבריהם
כעת אחרי כל זאת אם נדון פרקטי זה ברור שאת העבודה הכי גדולה בנושא הפסיכולוגיה עשו חכמי אומות במשך דורות רבים ואין תורה פסיכולוגית יהודית שמישהו הוציא מהתורה אלא כמו בכל הדורות למדו את זה מחכמי האומות ולא קבלו דעות מנוגדות לתורה וכל הנידון הוא על פי הצלחות מוכחות בשטח ודברים שעברו ביקורת אז מי יבוא ויגיד שבגלל שחיברו את זה חכמי אומות אז היהדות נגד זה הרי בכל הדורות ראינו שכך היה ואם אז זה היה תיאוריות מופשטות שקשורות לאמונה ומסר יחד כדי להגיע לפסיכולוגיה כיום זה נושא בפני עצמו אז למה הוא צריך נידון דתי או משהו דומה זה לא מגרע כלל בערך התורה
אז נכון שאפשר לומר שבפנימיות זה יותר עמוק ויש בזה רבדים שרק חכמי ישראל בעדינות נפשם על פי שכל התורה יכולים להגיע אבל האם זה אומר למנוע את הטיפול הזה על ידי לומדי התורה עד שיקום חכם כדוגמת הרמב"ם ויגייר את המדע המודרני על פי התורה? למה זה קשור? בוודאי שזה מה שיש כעת ויש לטפל על פי זה
אז נכון שיש כאלה הרוצים להראות את עליונות הדת ולהמציא על פיה כל מיני שיטות אבל הדת עליונה גם ללא זה ואינה נצרכת לחיזוק זה ורק מי שיודע כל הדעות האחרות מוסמך לדון על פי הדת אם הוא כל כך ראוי ולא לחשוב שמספיק כאן תיאוריות כי הדבר הזה זקוק למדע מדויק שעבר בחינות ולא לאחד בעל ביטחון עצמי שמצליח לשכנע שהוא צודק אבל בפועל זה לא עובד
ולא רק זה אלא תלמיד חכם זקוק שיהיה לו עין בוחנת לזהות בעיות ולהיות בעל הבנה בסיסית בתורת הפסיכולוגיה הגויית ולא להיות שטחי בנושא הזה וכמו שמסופר על הרב וולבה שמשגיח אחד הביא לו תלמיד כדי שידבר איתו ויטפל בו והוא זיהה שיש לו בעיה נפשית אז הוא הוכיח את המשגיח ואמר לו שאצל יהושוע שחשב שקול העם במעשה העגל זה קול מלחמה אמר לו משה תדע לך אתה אמור להיות מנהיג ומנהיג אמור לזהות כל קול מה המקור שלו ועל כן תדע זה לא קול גיבורים היורדים לקרב ולא קול חלשים הנסים מהקרב אלא קול אחר לגמרי כי דווקא תלמיד חכם צריך שיהיה לו עין בוחנת לזהות בעיות נפשיות ואם הוא מטבעו בר הכי מה טוב אבל אם לא הוא צריך קצת ללמוד על זה
אכן ראינו את גדולי ישראל בעלי הבנה דקה בנפש האדם וברור שהתורה מחכימה גם בזה אבל לומר שהטיפול הוא על פי כל מיני רעיונות שיש כאלה החושבים שיש להם מקור בתורה ולא על פי הדעות המוכרחות שעברו בחינות בשטח ושכל אחד גם לא תלמיד חכם יכול לטפל על פי התורה ועל פי זה לחנך אנשים ולתת להם תורה פסיכולוגית זה אבסורד וכל גדולי הדורות מעולם לא נהגו כך ואל שדי יצילנו משגיאות אמן
