כולם נוסעים לאדמו"ר אבל אני לא!

זה לא שהוא לא רוצה לנסוע למישהו שיכול להשפיע עליו
זה לא שהוא לא מרגיש די חלול וריק מבפנים
זה לא שהוא היה שמח במילה טובה ועיניים חמות שיביטו לתוך העיניים שלו
זה לגמרי לא זה.
הוא פשוט, לא מסוגל בשום אופן שבעולם
לארוז מזוודה, להכניס את בגדי החג, להשיג אכסניית אברכים מאובקת
ולמרוח חיוך גדול של אושר על הפנים.
הוא לא יודע מתי בדיוק זה התחיל
אבל היום, כשישה ילדים מרקדים סביבו עם בובת תורה
הוא רק מביט עליהם בעיניים אוהבות
ולוחש להם בלי קול:
תרקדו ילדים שלי עם התורה
כל עוד שאתם יכולים
ולא חייבים לעשות את אותו הדבר
רק עם תורה אמיתית
ואלף אלפי ניגונים של נקיפות מצפון דוקרות:
אתה אברך ירא שמים, אז איך זה שאתה לא רוצה להסתופף בצל צדיק? (האשה)
מה שלומך נחום, אז השנה נלמד ביחד בחג? (אבא)
תבוא לאכול את ה"הוליפצ'עס" שלי? (אמא)
נו ר' נחום, לשמור לך מקום ברכב? (החברותא)

בהתרגשות גדולה, נערכים לקראת מעמד נתינת הקוויטל.....
די!
לא יכול יותר לשמוע את כל קווי הנייעס, הקהילה, החבורות, הקבוצות
ולהיות חלק.
כמה מובן מאליו שאני שם ביחד עם כל אלפי החסידים
למה הלב שלי מסרב להסכים לדבר שנראה כל כך פשוט לכולם?

לר' נחום אין עדיין החלטה אם לנסוע או לא
הוא רק שיתף אותי בהתלבטות שלו
ואני הקשבתי.

"נולדתי לתוך זה
וגם סבא שלי
וגם אלתר סבא שלי!
ולכן אני חייב להמשיך את הנסיעות האלה בחגים בלי לחשוב???
או להשאר עם מליון נקיפות מצפון?
למה זה נגזר עלי"???

הכאב במילים שלו היה חד
והוא לגמרי לא הראשון.

ממה נוצר הסבל?
האם מהנסיעה עצמה או מלא לנסוע?
ברור לשנינו שלא.
הסבל נוצר בעיקר מהמחשבה הקשה העוברת בראש:
כופים עלי דבר שאני לא מספיק בחרתי בו
ולכן אני מרגיש חסר אונים ודי מבוטל

הלזה יקרא חג???

ר' נחום, עדיין לא יודע מהי נקודת הבחירה שלו בתוך הסיפור הזה
אבל סוף סוף
הוא נותן מקום לכאב שלו
וזה עצמו
נותן פתח חדש
לבחירה.
על המחבר
מרדכי שטראוס
סופר, הוגה, עורך העלון השבועי: "רווח להתבונן"
ומאמן אישי בדגש לאנשים שלחץ קהילתי או משפחתי גרמו להם לא להיות.
מסייע לך למצוא את עצמך בסביבתך מתוך השלמה.

תגובות

כמה נכון.
כמה עצוב.
כמה כתוב מיוחד!

נקוה בשביל ר' נחום שיחליט כמו שה' דורש ממנו, ולא כמו שהחברה דורשת.

לא התאפקתי מלכתוב שלש הערות לשוניות קלות:
א) זה לא שהוא היה שמח במילה טובה ועיניים חמות שיביטו לתוך העיניים שלו.
נראה שחסר 'לא': זה לא שהוא 'לא' היה שמח..

ב) ממה נוצר הסבל? האם מהנסיעה עצמה או מלא לנסוע? ברור לשנינו שלא.
יש כאן שתי אפשרויות. לכן יותר מתאים: ברור לשנינו 'שלא זה ולא זה'.

ג) למה זה נגזר עלי"???
הגרשיים צריכות להיות אחרי סימני השאלה (כי הם כמו חלק מהציטוט שנאמר בזעקה).
 
לתת מקום לכאב זה נכון
אבל צריך גם להתמודד איתה בצורה נכונה בלי לקחת מסקנות
לדעתי השאלה היא לא למה זה נגזר עלי?
אלא מה ההסבר שצריך לעשות כ"כ הרבה מאמצים ויגיעה לנסוע וכו'

לאכול הוא כן אוהב?
לצאת עם הילדים לחופשה או לגינה הוא כן מחבב?
כשהוא צריך ישועה למי הוא יברח?
לא כפו את זה עליו?
אלא הוא מבין ש...

אולי מה שנוח לו להגיד שאין לו כח וזה סבל, הוא אומר לא
ומה שכן נוח ומסתדר לו אין לו שאלות אפי'.
 
באמת כשהסביבה מחליטה שאתה צריך להאמין במישהו או במשהו שאין לך כח אליו
או שאין לך שום הרגשה חיובית לזה/אליו
אז זה כמו בית כלא ויותר גרוע!

אני עצמי נוסע ומצטופף
והיה לי שנים קשות מנשוא

דעתי הצנועה
באם יש לך אפשרות אחרת - שזה אומר
מניין מספיק חסידי וחם, וסביבה שמורה וטובה, ובלי לוגיסטיקה מסובכת,
מעולה.

אבל במקרה שלי לא ראיתי שיש לי את התחליף הזה.
וכל אופציה אחרת הייתה יותר גרועה, מבחינתי, מבחינת הבית, ומבחינת הילדים.

וב"ה שזכיתי לעבור תהליך רציני בעניין, ולחוות את החגים בצורה שאני שואף לחוות, יחד עם הילדים וכו'.
אבל תהליך של כמה שנים...

ונתוני הפתיחה הלוגיסטיים - לא מידי כבדים [אפשרות להתארח אצל משפחה, ביכ"נ לא מפוצץ, מקום משחק וישיבה לילדים וכו']

אגמר חתימה טובה
 
הבעיה העיקרית, שכיום אנחנו נוהגים לקיים מנהגי אבות כמעשה קוף ובגלל לחצים חברתיים, בלי ללמוד את הפנימיות, בלי להבין את התוכן, בלי להתחבר, וחבל, כי כשלומדים ומבינים אפשר להתחבר, אפשר להרגיש, ויותר מכך, גם מקבלים את הכוח הפנימי לבחור נכון (אולי זו הסיבה שלא רוצים שנלמד..).

אני אישית, היה לי פעם קשה עם הרבה הנהגות חסידיות מהבית, הלכתי וביקשתי מרב אחד שאני מכיר, תלמיד חכם ומשפיע, ידען ואיש עומק, וגם ראש פתוח, שילמדני כל דבר מה למה וכיצד, וב"ה הוא האיר לי את העיניים, למד איתי ספרי חסידות, והכל היום מסתדר ומתחבר יפה ב"ה, ואני יודע מה עיקר ומה טפל, מהו מנהג אמיתי ונכון ומהו סתם שיבוש שנוצר מאילוצי הדורות ולחצים חברתיים.
אמרתי לו לאחרונה שאולי כדאי ונחוץ שהוא יתחיל למסור שיעורים כאלה להמוני צעירים שמרגישים כבולים באזיקי האי-חיבור הזה, וחבל כל יום שהם סובלים.
 
כמה נכון.
כמה עצוב.
כמה כתוב מיוחד!

נקוה בשביל ר' נחום שיחליט כמו שה' דורש ממנו, ולא כמו שהחברה דורשת.

לא התאפקתי מלכתוב שלש הערות לשוניות קלות:
א) זה לא שהוא היה שמח במילה טובה ועיניים חמות שיביטו לתוך העיניים שלו.
נראה שחסר 'לא': זה לא שהוא 'לא' היה שמח..

ב) ממה נוצר הסבל? האם מהנסיעה עצמה או מלא לנסוע? ברור לשנינו שלא.
יש כאן שתי אפשרויות. לכן יותר מתאים: ברור לשנינו 'שלא זה ולא זה'.

ג) למה זה נגזר עלי"???
הגרשיים צריכות להיות אחרי סימני השאלה (כי הם כמו חלק מהציטוט שנאמר בזעקה).
כמה נכון.
כמה עצוב.
כמה כתוב מיוחד!

נקוה בשביל ר' נחום שיחליט כמו שה' דורש ממנו, ולא כמו שהחברה דורשת.

לא התאפקתי מלכתוב שלש הערות לשוניות קלות:
א) זה לא שהוא היה שמח במילה טובה ועיניים חמות שיביטו לתוך העיניים שלו.
נראה שחסר 'לא': זה לא שהוא 'לא' היה שמח..

ב) ממה נוצר הסבל? האם מהנסיעה עצמה או מלא לנסוע? ברור לשנינו שלא.
יש כאן שתי אפשרויות. לכן יותר מתאים: ברור לשנינו 'שלא זה ולא זה'.

ג) למה זה נגזר עלי"???
הגרשיים צריכות להיות אחרי סימני השאלה (כי הם כמו חלק מהציטוט שנאמר בזעקה).
 
נחום היקר מרגיש רע עם עצמו באופן כללי ולכן כשהוא רואה אחרים ששמחים וחוגגים באהבה את החגים והמצוות הוא מתמלא בקנאה ומרירות על חייו שהם חסרי תוחלת בעיני עצמו.
בגלל שהוא חסיד הוא מוציא את קשייו בהקשר של אדמו"ר וחסידות הצטופפות ושאר ירקות, אם הוא היה ליטאי הוא היה מדגיש את הקושי שבהתנהלות העדר, ההתמרכזות בלימוד גמרא וחוסר חיבור למצוות ולשמחה בעבודת השם. אם הוא היה ספרדי היה מוצא גם כן על מה להתלונן, אולי שלא קיבלו את בנו לתלמוד תורה דוברי יידש וכן על זה הדרך.
אני חושב שהוא צריך לעשות עבודה פנימית - להרגיש טוב עם עצמו ועם מה שיש לו ואז כל העסק עם הנסיעה אל הרב'ה יתגמד ויעלם, וגם אם לא הוא ילמד לחיות עם זה ולשמוח כי לאף אחד בשום מגזר ועדה וחברה ומדינה אין סביבה מושלמת.
 
נחום היקר מרגיש רע עם עצמו באופן כללי ולכן כשהוא רואה אחרים ששמחים וחוגגים באהבה את החגים והמצוות הוא מתמלא בקנאה ומרירות על חייו שהם חסרי תוחלת בעיני עצמו.
בגלל שהוא חסיד הוא מוציא את קשייו בהקשר של אדמו"ר וחסידות הצטופפות ושאר ירקות, אם הוא היה ליטאי הוא היה מדגיש את הקושי שבהתנהלות העדר, ההתמרכזות בלימוד גמרא וחוסר חיבור למצוות ולשמחה בעבודת השם. אם הוא היה ספרדי היה מוצא גם כן על מה להתלונן, אולי שלא קיבלו את בנו לתלמוד תורה דוברי יידש וכן על זה הדרך.
אני חושב שהוא צריך לעשות עבודה פנימית - להרגיש טוב עם עצמו ועם מה שיש לו ואז כל העסק עם הנסיעה אל הרב'ה יתגמד ויעלם, וגם אם לא הוא ילמד לחיות עם זה ולשמוח כי לאף אחד בשום מגזר ועדה וחברה ומדינה אין סביבה מושלמת.
 
נחום היקר מרגיש רע עם עצמו באופן כללי ולכן כשהוא רואה אחרים ששמחים וחוגגים באהבה את החגים והמצוות הוא מתמלא בקנאה ומרירות על חייו שהם חסרי תוחלת בעיני עצמו.
בגלל שהוא חסיד הוא מוציא את קשייו בהקשר של אדמו"ר וחסידות הצטופפות ושאר ירקות, אם הוא היה ליטאי הוא היה מדגיש את הקושי שבהתנהלות העדר, ההתמרכזות בלימוד גמרא וחוסר חיבור למצוות ולשמחה בעבודת השם. אם הוא היה ספרדי היה מוצא גם כן על מה להתלונן, אולי שלא קיבלו את בנו לתלמוד תורה דוברי יידש וכן על זה הדרך.
אני חושב שהוא צריך לעשות עבודה פנימית - להרגיש טוב עם עצמו ועם מה שיש לו ואז כל העסק עם הנסיעה אל הרב'ה יתגמד ויעלם, וגם אם לא הוא ילמד לחיות עם זה ולשמוח כי לאף אחד בשום מגזר ועדה וחברה ומדינה אין סביבה מושלמת.
סליחה אבל אי אפשר להפיל כל דבר על חוסר השלמה של האדם עם עצמו. זה בסדר גמור לגמרי לא להיות שלם עם הסביבה שלך ומה שהיא דורשת ממך לא שתמיד יש מה לעשות מול זה אבל אפשר ורצוי להכיר בזה!!!
 
בתחושה שלי - אני מתמלאת רחמים כל פעם שאני שומעת על אנשים שמשתייכים לקהילה אבל שונאים את המציאות שלהם,
אם אתה כל כך מסכן ואומלל שם בפנים - למה אתה לא נשאר בבית פשוט? אז כמה חברים (אולי) יצקצקו בלשונם?
יסלקו את הילדים שלך מהחיידר כי אבא שלהם לא נסע לשמחת תורה?

לדעתי האישית זה אנשים שכל הערך שלהם מונח על החברה אז הם תלותיים בה. לא יכולים איתה - ולא יכולים בלעדיה.
 
מסיפורי רביה"ק מוהר"ן מברסלב זי"ע:
[אגב זה הגירסה הכי קדומה לפני פשיסחא וכו']
מעשה שסיפר מהאוצר תחת הגשר: פעם אחת חלם איש אחד מאיזה עיר, שבוינה תחת הגשר יש שם אוצר, על כן נסע לשם ועמד אצל הגשר וחיפש עצות איך לעשות, כי ביום אינו יכול מחמת האנשים. עבר שם איש חיל ואמר לו: "מה אתה עומד וחושב". חשב בדעתו שטוב שיאמר לו, כדי שהוא יסייעו ויתחלקו, סיפר לו כל הענין. ענה ואמר לו: "איי יהודי שוטה, מסתכל על חלום, אלא מה, גם אני חלמתי שכאן וכאן אצל זה וזה (והזכיר העיר של האיש ושמו של האיש הזה) במחסן יש אוצר האם אסע לפלוני?!". ונסע האיש לביתו וחיפש במחסן שלו, ומצא האוצר. ואמר אחר כך: "כעת אני כבר יודע האוצר נמצא אצלי אך לדעת על זה האוצר מוכרחים לנסוע לווינה". כך בענין עבודת השם. האוצר הוא אצל כל אחד בעצמו. רק לידע מן האוצר מוכרח ליסע אל הצדיק.
 
לא רציתי לכתוב את התגובות יחד וכבר תבינו למה

הכותב מגיע מחצר חסידית מאוד מסוימת
ומצטט בכוונה/שלא בכוונה
הרבה מן הניואנסים הנלחשים באומר ובמחשבה
בכל עת בו מתקבצים החסידים לשהות בצל רבם
אשר חלקם הגדול מגיעים מכוח האינרציה
ולא יודעים גודל מעלת הנסיעות לצדיקים
ואינם מתחברים כלל לקדושת הזמנים


וכבר אמר רביה"ק מברסלב זי"ע [חיי מוהר"ן של"ה]
....הַאִם לא הָיִיתִי יָכוֹל לִהְיוֹת מְפֻרְסָם וּמַנְהִיג שֶׁקּוֹרִין [גוטער יוד/אדמו"ר] כְּמוֹ כָּל הַמַּנְהִיגִים שֶׁנּוֹסְעִים הַחֲסִידִים אֲלֵיהֶם וְאֵינָם יוֹדְעִים עַל מָה נוֹסְעִים וְחוֹזְרִים וְשָׁבִים וּבָאִים וְאֵינָם יוֹדְעִים מַה בָּאִים. אֲבָל אֲנִי לא רָצִיתִי בְּכָל זֶה רַק לָקַחְתִּי עַצְמִי לַעֲסֹק בָּזֶה לְהַחֲזִיר אֶתְכֶם לְמוּטָב....
 
[אגב זה הגירסה הכי קדומה לפני פשיסחא וכו']
לפני פשיסחא?
חלק גדול משנותיהם היו חופפים לא מוכרח כלל מי קדם את מי בסיפור זה.
מלבד זאת שהסיפור בצורתו המודברת מופיע הרבה לפני שניהם בספרות לא יהודית, ורעיון הבסיס של הסיפור מופיע כבר בחז"ל.
לא רציתי לכתוב את התגובות יחד וכבר תבינו למה

הכותב מגיע מחצר חסידית מאוד מסוימת
ומצטט בכוונה/שלא בכוונה
הרבה מן הניואנסים הנלחשים באומר ובמחשבה
בכל עת בו מתקבצים החסידים לשהות בצל רבם
אשר חלקם הגדול מגיעים מכוח האינרציה
ולא יודעים גודל מעלת הנסיעות לצדיקים
ואינם מתחברים כלל לקדושת הזמנים


וכבר אמר רביה"ק מברסלב זי"ע [חיי מוהר"ן של"ה]
....הַאִם לא הָיִיתִי יָכוֹל לִהְיוֹת מְפֻרְסָם וּמַנְהִיג שֶׁקּוֹרִין [גוטער יוד/אדמו"ר] כְּמוֹ כָּל הַמַּנְהִיגִים שֶׁנּוֹסְעִים הַחֲסִידִים אֲלֵיהֶם וְאֵינָם יוֹדְעִים עַל מָה נוֹסְעִים וְחוֹזְרִים וְשָׁבִים וּבָאִים וְאֵינָם יוֹדְעִים מַה בָּאִים. אֲבָל אֲנִי לא רָצִיתִי בְּכָל זֶה רַק לָקַחְתִּי עַצְמִי לַעֲסֹק בָּזֶה לְהַחֲזִיר אֶתְכֶם לְמוּטָב....
אתה מפספס את הנקודה של המאמר.
מדבור על מישהו שלא מתחבר בכלל למקום בו הוא חי, ומעולם לא בחר ברבו כ'צדיק'.
 
לגבי פשיסחא
נכון שהם חיו באותם שנים אבל ככל הידוע לי גירסת ברסלב היא המוקדמת
מלבד זאת שהסיפור בצורתו המודברת מופיע הרבה לפני שניהם בספרות לא יהודית,
את זה אני לא מכיר וזה גם לא מעניין לי
ורעיון הבסיס של הסיפור מופיע כבר בחז"ל.
אבל זה מאיפה ?? אפשר לקבל בסיס כלשהו ???
אתה מפספס את הנקודה של המאמר.
לא פספסתי !!!
התייחסתי לאלו הנוסעים ל'חצרות' מכוח האינרציה
מדבור על מישהו שלא מתחבר בכלל למקום בו הוא חי, ומעולם לא בחר ברבו כ'צדיק'.
לא הבנתי מה הפירוש 'לבחור ברבו כ'צדיק''
אם הוא יכול לעזור לו שימשיך לבוא אליו
ואם לא שיתרחק משם כמטחווי קשת
חבל על גופו נפשו רוחו נשמתו וכו'
 
לגבי פשיסחא
נכון שהם חיו באותם שנים אבל ככל הידוע לי גירסת ברסלב היא המוקדמת

את זה אני לא מכיר וזה גם לא מעניין לי
אבל זה מאיפה ?? אפשר לקבל בסיס כלשהו ???
חיפש גוגל ימצא לך.
לא פספסתי !!!
התייחסתי לאלו הנוסעים ל'חצרות' מכוח האינרציה
לא הבנתי מה הפירוש 'לבחור ברבו כ'צדיק''
אם הוא יכול לעזור לו שימשיך לבוא אליו
ואם לא שיתרחק משם כמטחווי קשת
חבל על גופו נפשו רוחו נשמתו וכו'
יש הרבה שמחוברים בכל נפשם לצדיק - אבל לא הצדיק של קהילתם.
זה לא מתנגש ביום יום, אלא לדוג' בנסיעה לחגים ללא לב.
בכ"א לא חושב שכעת זה הזמן לנתח את המקרים האלו.
 
יש הרבה שמחוברים בכל נפשם לצדיק - אבל לא הצדיק של קהילתם.
:geek::):ROFLMAO:
זה לא מתנגש ביום יום, אלא לדוג' בנסיעה לחגים ללא לב.
אוי ואבוי !!!
ומי מחבר אותו להשי"ת בכל יום ויום
מי מדריך אותו בכל נתיבותיו
וכל השנה יש לו לב
בכ"א לא חושב שכעת זה הזמן לנתח את המקרים האלו.
עם זה אני מסכים
אבל שלא ילכו ל'צדיקים' הורגי נפשות
או כמו הווערטל הידוע שאברהם אבינו אומר 'אולי יש 50 צדיקים...' והם כבר יעשו את העבודה.....
 

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קכו

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב יי אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים:ב אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל יי לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה:ג הִגְדִּיל יי לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ הָיִינוּ שְׂמֵחִים:ד שׁוּבָה יי אֶת (שבותנו) שְׁבִיתֵנוּ כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב:ה הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ:ו הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע בֹּא יָבוֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו:
נקרא  56  פעמים

לוח מודעות

More from מרדכי שטראוס - רווח להתבונן

שתף את המאמר

למעלה