הנושאים החמים
עבדול נולד וגדל בפזורה הבדואית בדרום הארץ, כבן לאם יהודייה בשם רינה ולאב ערבי. האישה היהודייה הצעירה סבלה מאלימות קשה ומתמשכת, ובשלב כלשהוא נמלטה בכוחות עצמה מבעלה הערבי תוך שהיא מותירה בבית את שני בניה, עבדול בן ה-11, ומוסא בן ה- 10.
הבעל הערבי לא אמר נואש. כמה חודשים אחרי, יצרה אחת מבנות החמולה שלו קשר עם רינה והזמינה אותה בתואנה כלשהיא לרהט הסמוכה כדי להחזיר לה כמה מאות שקלים שלוותה ממנה כמה שנים לפני כן. רינה קפצה על המציאה, והגיעה לבירת הפזורה הבדואית בנגב אלא שבדרכה מתחנת האוטובוס למקום המפגש, דרסה אותה מכונית שהגיחה במהירות פראית. הנהג שהיה ברכב לא הסתפק בדריסתה. הוא עשה סיבוב נוסף ודרס אותה שוב, ואז נעלם בחשיכה.
העובדה שהסיפור הזה התרחש לפני כחמש-עשרה שנים, כשמצלמות אבטחה היו עניין נדיר בכלל, ונדיר עד בלתי קיים בכלל באזורי הפזורה הבדואית, גרמו למשטרה להיקלע למבוי סתום. הרוצח לא נתפס עד היום.
בו בזמן, היו עבדול ומוסא – שכונו על ידי אימם היהודייה דוד ומשה - נתונים לאלימות קשה מצד אביהם ובני החמולה שלו. העובדה שאביהם היה חלק מחמולת פשע ידועה גרמה לו להתייחס לחיים של אחרים כאל קליפת השום. העובדה ששהם כונו "בני היהודייה" רק הרעה את מצבם.
שלש שנים אחרי החליטו דוד-עבדול ומשה-מוסא לברוח בעצמם. הם התמקמו בתל-אביב והפכו לדרי רחוב. פעם בכמה חודשים מצאו מחסה במסגרת רווחה כזו או אחרת לנערים דרי רחוב, אבל מהר מאוד מצאו עצמם שוב ברחובות.
ואז ארעה טרגדיה; באחד הלילות נדקר משה-מוסא על ידי דר רחוב אחר בשיאה של קטטה ביניהם. דוד-עבדול נותר עתה לבדו, וכאילו לא די בזאת הוא נאלץ לראות את אחיו נקבר כמוסלמי, אחרי שהאב המוסלמי נלחם על כך בכל כוחו.
דוד המשיך לגור לחלופין ברחובות או במקומות רווחה שנתנו לו מחסה בימים קרים, וחוזר חלילה, עד שפגישה עם בחור חסיד חב"ד שינתה את חייו. היה זה בצהרי יום שישי אביבי, כשדוד חלף על פני דוכן חב"די להנחת תפילין, והבחור שאייש אותה הציע לו להניח תפילין. דוד לא ידע במה מדובר אבל נעתר לבקשה. תוך כדי התפתחה ביניהם שיחה ודוד גולל בפני הבחור את סיפור חייו. הבחור נדרך. "אם אמא שלך יהודיה, גם אתה יהודי" אמר הבחור בהתרגשות. אחרי דין ודברים ביניהם, יצר הבחור קשר עם יד לאחים והללו מיהרו לקחת את פרטיו של דוד ולתאם עימו פגישה בהקדם.
הפגישה עם אנשי יד לאחים שינתה את חייו. אחרי שווידאו את זהותו אנשי הארגון המסורים דאגו לשכנו בדירה מאובזרת ונקיה אותה שכרו וריהטו למענו, וחונך של הארגון החל ללמוד עימו נושאים בסיסיים ביהדות פעמיים בשבוע. במקביל, אנשי הארגון דאגו למצוא לו עבודה מסודרת ועזרו לו לפתוח את הפרק החדש בחייו.
יד לאחים גם עזר לו במציאת שידוך וסייע לו מאוד בחתונה, והשבוע חלה סגירת מעגל מרגשת במיוחד. דוד הפך לאבא ובברית המילה שנערכה לו בסיוע יד לאחים, על ידי מוהל מברית יוסף יצחק הוא קרה לבנו הבכור משה, על שם אחיו הצעיר שנרצח בדמי ימיו.
הרב יואב-זאב רובינסון שמלווה את דוד מזה כמה שנים ומשמש עבורו דמות אב ליווה אותו גם בברית המילה וכובד ב'חייקה'. לדבריו "דוד ואני פרצנו בבכי אחרי שהוא קרה לבנו הבכור על שם אחיו. אחרי שנרגע מבכיו הוא אמר לי בשקט: אני יגדל את משה הקטן כיהודי אמיתי, לא כמו אחי שגדל ונקבר כמוסלמי. משה הזה יהיה הנחמה שלנו וימשיך את שרשרת הדורות של אמנו שכמעט ונקטעה".
הבעל הערבי לא אמר נואש. כמה חודשים אחרי, יצרה אחת מבנות החמולה שלו קשר עם רינה והזמינה אותה בתואנה כלשהיא לרהט הסמוכה כדי להחזיר לה כמה מאות שקלים שלוותה ממנה כמה שנים לפני כן. רינה קפצה על המציאה, והגיעה לבירת הפזורה הבדואית בנגב אלא שבדרכה מתחנת האוטובוס למקום המפגש, דרסה אותה מכונית שהגיחה במהירות פראית. הנהג שהיה ברכב לא הסתפק בדריסתה. הוא עשה סיבוב נוסף ודרס אותה שוב, ואז נעלם בחשיכה.
העובדה שהסיפור הזה התרחש לפני כחמש-עשרה שנים, כשמצלמות אבטחה היו עניין נדיר בכלל, ונדיר עד בלתי קיים בכלל באזורי הפזורה הבדואית, גרמו למשטרה להיקלע למבוי סתום. הרוצח לא נתפס עד היום.
בו בזמן, היו עבדול ומוסא – שכונו על ידי אימם היהודייה דוד ומשה - נתונים לאלימות קשה מצד אביהם ובני החמולה שלו. העובדה שאביהם היה חלק מחמולת פשע ידועה גרמה לו להתייחס לחיים של אחרים כאל קליפת השום. העובדה ששהם כונו "בני היהודייה" רק הרעה את מצבם.
שלש שנים אחרי החליטו דוד-עבדול ומשה-מוסא לברוח בעצמם. הם התמקמו בתל-אביב והפכו לדרי רחוב. פעם בכמה חודשים מצאו מחסה במסגרת רווחה כזו או אחרת לנערים דרי רחוב, אבל מהר מאוד מצאו עצמם שוב ברחובות.
ואז ארעה טרגדיה; באחד הלילות נדקר משה-מוסא על ידי דר רחוב אחר בשיאה של קטטה ביניהם. דוד-עבדול נותר עתה לבדו, וכאילו לא די בזאת הוא נאלץ לראות את אחיו נקבר כמוסלמי, אחרי שהאב המוסלמי נלחם על כך בכל כוחו.
דוד המשיך לגור לחלופין ברחובות או במקומות רווחה שנתנו לו מחסה בימים קרים, וחוזר חלילה, עד שפגישה עם בחור חסיד חב"ד שינתה את חייו. היה זה בצהרי יום שישי אביבי, כשדוד חלף על פני דוכן חב"די להנחת תפילין, והבחור שאייש אותה הציע לו להניח תפילין. דוד לא ידע במה מדובר אבל נעתר לבקשה. תוך כדי התפתחה ביניהם שיחה ודוד גולל בפני הבחור את סיפור חייו. הבחור נדרך. "אם אמא שלך יהודיה, גם אתה יהודי" אמר הבחור בהתרגשות. אחרי דין ודברים ביניהם, יצר הבחור קשר עם יד לאחים והללו מיהרו לקחת את פרטיו של דוד ולתאם עימו פגישה בהקדם.
הפגישה עם אנשי יד לאחים שינתה את חייו. אחרי שווידאו את זהותו אנשי הארגון המסורים דאגו לשכנו בדירה מאובזרת ונקיה אותה שכרו וריהטו למענו, וחונך של הארגון החל ללמוד עימו נושאים בסיסיים ביהדות פעמיים בשבוע. במקביל, אנשי הארגון דאגו למצוא לו עבודה מסודרת ועזרו לו לפתוח את הפרק החדש בחייו.
יד לאחים גם עזר לו במציאת שידוך וסייע לו מאוד בחתונה, והשבוע חלה סגירת מעגל מרגשת במיוחד. דוד הפך לאבא ובברית המילה שנערכה לו בסיוע יד לאחים, על ידי מוהל מברית יוסף יצחק הוא קרה לבנו הבכור משה, על שם אחיו הצעיר שנרצח בדמי ימיו.
הרב יואב-זאב רובינסון שמלווה את דוד מזה כמה שנים ומשמש עבורו דמות אב ליווה אותו גם בברית המילה וכובד ב'חייקה'. לדבריו "דוד ואני פרצנו בבכי אחרי שהוא קרה לבנו הבכור על שם אחיו. אחרי שנרגע מבכיו הוא אמר לי בשקט: אני יגדל את משה הקטן כיהודי אמיתי, לא כמו אחי שגדל ונקבר כמוסלמי. משה הזה יהיה הנחמה שלנו וימשיך את שרשרת הדורות של אמנו שכמעט ונקטעה".
