שוב החג הזה מציף בי את כל מה שבעלי הוא לא:(((((((((((((

שבועות.

"איך יתכן שחג אחד יכול להיות כל כך הפכפך?
מה שבימי נערותי היה מעלה בי טעם של חלב ודבש, נופת צופים, חלומות וורודים, ואהבת תורה טהורה
היום, רק הזיכרון החלוש שלו, מציף בי צביטה עמוקה, כאב אינסופי וחלל שחור וריק, שתוקע לי את קו המחשבה"...
את המשפטים האלה שמעתי
לא מאחת
לא משתיים
ולא משלוש נשים.
אלא מעשרות.

חג מתן תורה,
יכול להציף בכל אחת מאיתנו, את כל מה שבעלה הוא לא בדיוק:
לא בדיוק משתגע אחר התורה
לא בדיוק מתעלף לדבריה
לא בדיוק רואה בהלכה את האור
לא בדיוק מחפש את הדרך ברורה מפוסקי הדור.

והיא,
אשה קטנה, שצופה את הליכות ביתה
רועדת את היום בו יגדלו הנערים
וישאלו את שאלותיהם
מזדעזעת לנוכח הניתוק
שמתהלך בתוך הבית שלה.

אשה קטנה,
שהייתה נערה, שספגה כל כך הרבה "שיעורי תורה" על התורה של בעלה.

הרבה נשים, שפוגשות בפער רוחני בינן לבין בן הזוג שלהן, עוברות מציאות לא קלה של אובדן.
תחילה, הן מכחישות את המצב, אחר כך כועסות על כל העולם:
הסמינרים, הישיבות, העולם החרדי, הרבנים, ההורים...

ולאט לאט,
רק מתוך הקשבה פנימית ונטיה דקה של הנפש של אמונה זכה
הן פוגשות את הכאב, מבינות שיש לו מסר רוחני ישירות מהבורא אליהן,
מעזות לחוות את הצער, ולהביט כלפי נותן התורה ולשאול:
"מה אתה, אבא שבשמים, רוצה ממני בתוך המציאות הזו שבראת לי בתוך הבית"?

סודות גדולים, מתגלים בתוך הלב של הנשים האלה.
לפעמים, הקשר שלהן לבורא הופך להיות קרוב ואוהב,
לפעמים, הן לומדות לכבד את בן הזוג ולקבל אותו בדיוק כמו שהוא עם המון סבלנות
לפעמים, הן פוגשת את המקומות של עצמן
בהם הן לא ממש יראות שמים כמו שהן חשבו
ולפעמים הכל ביחד.

אני זוכה, לראות רגעי מתנה ואור כאלה כשנשים מדהימות ונדירות, מסכימות להקשיב להם ממקום חדש.


שבועות.

נכון, החג הזה אולי כבר לא כל כך וורוד ומתוק עבורך כמו פעם,
אחד הדברים שנקנים בייסורים, היא דווקא התורה.
האם תצליחי לראות במצב הזה את:
"מתנת התורה" האישית שלך?
על המחבר
חני שטראוס
חני שטראוס, מפתחת שיטת הקשר לשחרור נשים נשואות מבדידות , יועצת זוגית פורצת דרך, מאסטרית בפיצוח מערכות יחסים מורכבות והתמחות על בשינוי עמוק בנישואין לבן זוג המאופיין בקווים נרקיסיסטיים.
מלווה תהליכים באופן פרטני לזוגות, נשים ורווקות בהמתנה.

תגובות

מהיכרות עמוקה עם מנהלי כוללים זה נראה שזה היה ידוע זאת עוד בשידוכים. חלילה חלילה בלי הכללות, להיפך - זה בשוליים. לצערינו יש הרבה בחורים לכאורה מצוינים שיודעים שהם כך ,רק בשביל השידוך על מגש של כסף מהסמינרים (ומההורים $$) וכדי לא לאכזב את הוריהם. אמנם בשוליים ועדיין הרבה! בינינו - הם מוצאים לרוב בנות מתאימות. הם לא באמת לומדים או מתקדמים בכולל.
אבל יש שהאבות שלהם בוכים. לפני שבועיים הייתי עד לאב שממש בכה בדמעות לראש הכולל שהייתי אצלו שהבת שלו הבכורה והעדינה, שעברה את כל המסלול לפי הספר. בדקו את הבחור הכל טוב. חתונה ואפילו דירה. אמר שיש הרבה שינה בשבת, שאין דבר תורה בשולחן, איחור וזלזול בתפילות, ביום יום מסתובב הרבה לכל מיני עניינים והיא לבד (לא מתלוננת). חסרה בו האש והלהבה הצעירה שנראתה לאחרונה בשבע ברכות. את הבת השניה הוא לא מוכן לשלוח ל-ה' ו'' בסמינר.
וזה ראש כולל שיראת השמיים שלו כ"כ נראית ממנו.
השני סיפר שמאידך יש בחורים "בינונים" שעושים פלאים, צנועים, ותיקים ומסייעים לו רבות בגיוס כספים רק בהארת פנים שלהם וזאת הברכה שלו.
מידות. איך בודקים את זה בזמן קצר לפני החתונה? הוא רואה את זה מהר מאוד ולא משאיר ברירה כי אין להם את זה, אז הם לא שורדים והבין מהשיחות איתם איך היו טובים בישיבות...
בסופו של דבר אנחנו בדור שלא שונה מהדור שהנחיל את הלך החיים היום. אבל זה מה שצריך להיות וקורה: תענוג לבוא ל-2 הכוללים האלו. שמחת תורה אמיתית. אברכים שרק מלראות אותם יודעים ששלום גם לנשותיהם.

מבררים אצלי לעיתים תכופות על שידוכים, וכמעט ומעולם לא שאלו על נתינה, בן אדם לחבירו, מידות, מזג רוח, אכפתיות, טאקט.. רק 'כמה שטייגען הוא עושה, מתי הוא נכנס לסדר ומתי הוא יוצא, והאם הוא נחשב שפיץ..'
והכי מדהים שעם על הפוקוס שיש על שטייגען, בחיים לא שאלו אותי על אהבת תורה- - -
מתעסקים רק במסגרת כשאין בכלל תמונה..
 
מבררים אצלי לעיתים תכופות על שידוכים, וכמעט ומעולם לא שאלו על נתינה, בן אדם לחבירו, מידות, מזג רוח, אכפתיות, טאקט.. רק 'כמה שטייגען הוא עושה, מתי הוא נכנס לסדר ומתי הוא יוצא, והאם הוא נחשב שפיץ..'
והכי מדהים שעם על הפוקוס שיש על שטייגען, בחיים לא שאלו אותי על אהבת תורה- - -
מתעסקים רק במסגרת כשאין בכלל תמונה..
זה מצער ומפתיע.
יש לי בת בשידוכים ואני בעיקר מבררת על מידות ובין אדם לחברו.
כמובן גם על רמת ההתמדה והלימוד (היא מחפשת את גדול הדור הבא), אבל לפני שאני אפילו מגיעה לזה, אני חופרת על הנושא החברתי/תקשורתי.
בעלי אומר שזה נשמע יותר כמו חקירה משטרתית (איך הוא מגיב אם מישהו מעיר אותו בטעות? אין הוא נראה כשהוא כועס? האם הוא יודע להתנצל? האם הוא היה פעם מעורב בסכסוך עם חברים? וכו') אבל מה לא עושים בשביל הילדים שלנו.
 
מאד קל להזדהות עם המאמר,

מאד חשוב להעלות את הכאב,

אך בד בבד,

עם כל הזהירות, ובלא להאשים אף אחד,

אסור שזה יעצר כאן,

צריך להבהיר למי שזה עדין לא מובן לה מאליו,

התפקיד של גבר הוא להוות סמכות רוחנית ומודל השראה,

אך התפקיד של האשה הוא לאהוב את בעלה כמלך בגדוד,

"והנה אשה אשר בחיק ירא אלקים תנתן ומה גם אם תמצא תורה וגדלה, הא ודאי פשיטא שתכבדנו ותאהבנו אהבה עזה, אמנם ביותר צריך לזרז לאשה שנפל בחלקה איש קשה במדותיו ובדעותיו, נבזה וחדל אישים, חסר כל טוב לא משום זה יקל כבודו בעיניה ותבוז לו בלבה, חס ושלום, רק על כל פנים תזהר בכבודו, כטוב כחוטא, כנקלה כנכבד, כי דבר המלך מלכו של עולם עליה, ומה לה בהדי כבשי דרחמנא, כי אלקים מושיב יחידים והוא מזוג זווגים, על כן כל מה שמטל עליה לעשות, תעשה".

התפקיד של האשה הוא ללא סייגים...



התפקיד של האשה הוא לא לשלוח את הבעל ללמוד,

התפקיד שלה זה לחכות לו שיחזור...



התפקיד של הגבר אינו לספק את הציפיות שפיתחו לאישתו במשך השנים,

התפקיד של האשה הוא להכיר במציאות ולקבלו כמו שהוא...



ומי יודע, אולי כשאותן נשים יצילחו להתגבר על נסיונן ולשמוח בחלקן,

גם בעליהן, כמידה כנגד מידה, יצליחו לצלוח את נסיונן ולהתחבר ללימוד...



אגב, הקושי (שהתפתח מדמיון באשמת/שלא באשמת מאן דהו) המתואר במאמר,

אינו יורד מהקושי (האמיתי) של גבר שמרגיש שאישתו לא מספיק מסופקת ממנו...



בתפילה שנזכה לעשות רצונו ולעבדו בלבב שלם
מאיפה הציטוט?
 
היא מחפשת את גדול הדור הבא
או.. ישר כח! זו את שמחפשת את המעביר על מידותיו, מסביר פנים, עניו, בורח מהכבוד, אפס ביטול תורה, עמֵל ועמֵל ועמֵל?
מבררים אצלי לעיתים תכופות על שידוכים, וכמעט ומעולם לא שאלו על נתינה, בן אדם לחבירו, מידות, מזג רוח, אכפתיות, טאקט.. רק 'כמה שטייגען הוא עושה, מתי הוא נכנס לסדר ומתי הוא יוצא, והאם הוא נחשב שפיץ..'
והכי מדהים שעם על הפוקוס שיש על שטייגען, בחיים לא שאלו אותי על אהבת תורה- - -
מתעסקים רק במסגרת כשאין בכלל תמונה..
והוא מברר בעיקר אם היא מפרנסת מודרנית (בשוק הפרוץ), מתלבשת מודרנית (פרוץ), לא ביישנית (פרוץ) וכו'. שכנתינו הצדיקה אמרה לפני כמה שבועות שצריכים להתקשר אלינו בנוגע לשידוך ולא להגיד את האמת עד כמה בתה האחרונה לשידוכים בת ה-22 כבר, צנועה ויראת שמיים - תגידו שהיא פתוחה ולא מיושנת. פשוט היא רוצה גדול דור וזה מה שהם מבקשים....
 
ומי יתן ויאמר די לגזירת פרעה מהדורת תשפ"ג ויחזרו הגברים להיות גברים והנשים להיות נשים ובבית היהודי תשרה השכינה
אמן!!!!!!!
יש ויש כאלו מתמידים וגם מחוץ לקו הרגיל ובערים מעורבות שחבל לפספס גם אותם/ן בגלל סטראוטיפים
 
מתעסקים רק במסגרת כשאין בכלל תמונה..

@יוספי יוסף, עלה לי כעת רעיון לקריקטורה שממחישה את הביטוי הגאוני הזה שהגית.

ומה בקריקטורה?

מסגרת ענקית ומפוארת מוצבת על הקרקע, עם הצד האחורי שלה כלפי הצופה.

מעבר למסגרת, בצד כזה, רואים המון אדם שניצב אל מול חזית המסגרת, ומסתכל בה בהשתאות ובהתלהבות מופגנת, משל תחמה היא את יצירת האומנות הגדולה והמפוארת שבכל הזמנים...

מאחורי המון האדם מוצבת מראה, גם כן ענקית. המראה משקפת את אחוריו של המון האדם הלזה, ואת חזית המסגרת כמובן בה הוא צופה. אבל גם את תוככיה. והוא- כלום ושומדבר!

מיצג זה משקף מצב עגום בו אנשים מתלהבים מ- מסגרת מדהימה, מפוארת, ומה לא... ותמונה אין!
 
קוראת את המאמר הזה והדמעות יורדות בלי שליטה.
לא כי בעלי לא לומד
לא כי הוא לא להוט
בכלל לא כי הוא עובד.
בעיקר בעיקר בגלל שהוא לא.
לא זכיתי למה שרובכן אם לא כולן זכיתן.
לבית
בעל
ומשפחה
משלי.
וזה מציף לא רק בשבועות,
לא רק בפסח,
לא רק בפורים
ובטח שלא רק בסוכות.
זה מציף כל פעם מחדש במעגל השנה היהודי.(העמוס)
אז נכון שזה קשה ואני לא משלה את עצמי לרגע.
אבל שנים ארוכות של בצורת שאני מחכה בכיליון עניים לקושי הזה.
מוכה לעשות הכל בשבילו
רק שיבוא.
אולי סחפתי למקום הזוי ומנותק ועל כך התנצלותי בפני כותבת המאמר.
ואולי גרמתי לך לנקודה של עידוד בתוך הקושי הזה.
נכון זה לא מה שציפית אבל לפחות הוא ישנו.
 
כואב וקשה לעיכול.

@BS''D תכתבי לי בבקשה (בהודעה פרטית) את השם המלא לתפילה, וכולי תקוה שבקרוב יהיו בשורות טובות!
מעריכה את זה מאד. באמת.
אבל עדיין מעדיפה להישאר תחת שם אנונימי.
מספיק לי מי שיודע ומכיר זה כבר הרבה יותר ממספיק.
 
הבעל עושה הרבה ממה שאני אמורה לעשות בבית, (כלים, כביסות, מבשל, מסדר)
אני מפרנסת (חוזרת עם הנשמה ביד),
הוא הולך לכולל אבל חסר לו חשק, לכן, מאחר ומחסיר המווון...
ואני תוהה, למה לנו הסבל הזה...
חבל שלא למד מקצוע כמו ב"א (הוא לא אדם של מקצוע פיזי)
אני הייתי עושה את תפקידי, הוא את תפקידו, וחלס!
 
ראיתי את הכותרת וחטפתי צמרמורת, פתחתי בשביל להרגע, אבל לא, רק התפשתה לה הצמרמורת, על חלומות מתנפצים, על אנשים מדוכדכים, על בתים לא המוגניים, ומחשבה טורדנית אחת האם צופיה הליכות ביתה לא יכלה לשנות את המשוואה באמירה נעימה ובזמנה, טיפין טיפין כאלו שיחליפו את הטיפין שבעיניים מצועפות ועצובות
 
מבלי לזלזל חלילה בכאב,
מתוך כל רשימת הכעסים שתיארת,
הכעס על הסמינרים מוצדק.

בסמינרים מוכרחים להפסיק 'לשטוף את המוח' של התלמידות ולהתחיל לתווך להן מורכבויות.
שתיתכן מציאות מקבילה לחלומות, שיש גם צד שני בחיים, שיש צרכי פרנסה, ויש צרכים נפשיים, ושיש יצר הרע,
וגם, שלא כל מה שגבר עושה שהוא לא לפתוח קצות החושן חייב להיות פסול.

אני יודע שלא אומרים להן את כל זה, אבל בסאבקסט של הדברים ככה בדיוק זה נשמע,
וככה בדיוק המערכת רוצה שזה יישמע.

הלוואי שיום אחד יהיה לאותם ממוסדות חינוך את האומץ לומר בקול, שבעל הוא לא מלאך אלוקי שתפקידו הבעלדי הוא לשמור על רמת רוחניות גבוהה בבית, ויש לו עוד תפקידים, רצונות וצרכים, גם גשמיים רח''ל.

קוראים לזה: תיאום ציפיות. עם המציאות.
כל מילה!!!!
קוראת את המאמר הזה והדמעות יורדות בלי שליטה.
לא כי בעלי לא לומד
לא כי הוא לא להוט
בכלל לא כי הוא עובד.
בעיקר בעיקר בגלל שהוא לא.
לא זכיתי למה שרובכן אם לא כולן זכיתן.
לבית
בעל
ומשפחה
משלי.
וזה מציף לא רק בשבועות,
לא רק בפסח,
לא רק בפורים
ובטח שלא רק בסוכות.
זה מציף כל פעם מחדש במעגל השנה היהודי.(העמוס)
אז נכון שזה קשה ואני לא משלה את עצמי לרגע.
אבל שנים ארוכות של בצורת שאני מחכה בכיליון עניים לקושי הזה.
מוכה לעשות הכל בשבילו
רק שיבוא.
אולי סחפתי למקום הזוי ומנותק ועל כך התנצלותי בפני כותבת המאמר.
ואולי גרמתי לך לנקודה של עידוד בתוך הקושי הזה.
נכון זה לא מה שציפית אבל לפחות הוא ישנו.
אוייי אני כל כך מבינה אותך!!! זה כל כך כואב!!!!
אבל רק שתדעי, אני מכירה כמה כאלו מקרוב שכתבו בדיוק כמוך.. רק שיבוא וכבר (כמעט) לא אכפת לי מה הוא יהיה , אני תמיד יקבל אותו וכו' וכו'
ב"ה הן התחתנו,
הבטחות לחוד ומעשים לחוד....
קצת אחרי החתונה שוכחים את כל ההבטחות ונהיים 'רגילים'...;)
ואם מפריע לך משהו את מעירה... אולי קצת יותר בעדינות כי בכל אופן זוכרת את כל שנות ההמתנה... :) אבל לא בדיוק זוכרים את כל ההבטחות שלפני....
מאחלת לך בקרוב בקרוב ממש חתן צדיק ירא שמיים , עדין ובעל מידות והכי חשוב שתתאימו אחד לשני!!
חבל שלא למד מקצוע כמו ב"א
ב"א זה קיצור של בן- אדם?
כי לי לא ידוע שבן אדם הוא רק מי שלומד מקצוע ומי שלא לומד מקצוע הוא ח"ו ההיפך.
(אלא אם כן התכוונת למלאך..."אבל באמת הוא מלאך , החי עם בני תמותה... ")
 
נערך לאחרונה ב:
היא ניסתה להקיף לגעת
אבל ההר עשן..
וידה לא מגעת
וברקים רק מתנפצים לה בלב..

היא רצתה אוההו רצתה
לקום לחיים שיש בהם..
כמה חיכתה עדיין מצפה -
לחכות לשובם מבתי מדרשיהם

ואין לה תורה
ולא דפי גמרא
באיזה זכות תעמוד גם היא?
ואיך ובזכות מה?
קול מתוך האש תשמע-
הלא היא...?

היא - רווקה שלבן תורה מחכה..
היא - נשואה למי שעליו קצת פחות חלמה..
היא - עקרה ולילדי חמד מצפה..
היא והיא והיא כולנו בנות שרה, רבקה, רחל ולאה...

והתסכול, האכזבה ואין ספור הדמעות
ואין עמוד ענן שירפד הדרך
רק חומות , חולות וחושך בלילות
איה חלומותיה שרקמה לה בפלך?

ולא זכרה היא האישה
שתורה ממדבר מתנה ניתנה
וכל הרוצה יבוא וייטול
כמה ואיך שבכוחו לסבול

ולא יודעת היא שבעצם הציפייה
שרצון השם - עליה דין מצדיקה
עומד נותן התורה ומכריז ממרום
"חזו בני דמשתכחין בצערא דילהון"

ו"הנעשה ונשמע" שלה
מהדהד עוד בחורב
תראו בני , בנותי - על מה צער ודמעה
על טעם תורה שיהיה ערב...

ופמליא של מעלה באים ורואים
את הצער , הדמעות , התפילות , התחנונים
לא לשווא אחותי לא לריק
בכתרו של עולם דמעה זו תבריק

ותגיע עד שם יחד עם המון דפי גמרות
יחד עם עמל תורה אמיתי של דורות
בתוך כל קושיות אביי ורבא
ניצבת עומדת תפילתך לאבא

ובקולות ובברקים ובקול דממה דקה
תהדהד הקריאה "הרבה משלכם - שלה"
 
אוהיי, מעניין ממתי התחיל הפוסט הזה.
ארוך... לא הצלחתי לקרוא הכל!
רק חשוב לי להוסיף משהו קטן, אולי יועיל למישהו.
קודם כל שמעתי מרבנית חשובה משפט שעוזר מאוד לכל המצבים בעולם!
"בורא עולם בחר בך, ורק בך מכל הנשים בעולם, להשלים את הנשמה הזו של בעלך.
כי אין מתאימה יותר ממך להיות לו לעזר, ולמלא את התפקיד הזה בשלימות"
גם אם מדובר באתגר, הרי זו מחמאה מבורא עולם שבחר בי להצליח באתגר הזה. להיות שליחה לתפקיד הזה.
דבר נוסף שמעתי מהרב לוינשטיין שליט"א
שיש הרבה נשים בדרגה רוחניות גבוהה, כשבעליהן לא בכיוון להיות שם.
והוא נתן דוגמא של דבורה הנביאה שבעלה עם הארץ היה.
והיא עם יכולותיה שלה הביאה אותו למקסימום של הרוחניות שהיה יכול לצאת ממנו. וזה היה תפקידה.
לאומתה היה את רחל אשת רבי עקיבא שלה נכתב מלמעלה ייעוד אחר.
פשוט להבין שהקב"ה נתן לך תפקיד ואת צריכה למלא אותו ולהיות מאושרת בתפקיד/ אתגר שקיבלת, כי זה השלימות שלכם.
ואין צורך לשאוף להיות משהו שבורא עולם לא נתן לי לעשות. לעשות את כל מה שאפשר...
והרבה מהפעמים הנחמה מגיעה בילדים.
מקווה שזה יהיה לתועלת למישהו.
 
הבעל עושה הרבה ממה שאני אמורה לעשות בבית, (כלים, כביסות, מבשל, מסדר)
אני מפרנסת (חוזרת עם הנשמה ביד),
הוא הולך לכולל אבל חסר לו חשק, לכן, מאחר ומחסיר המווון...
ואני תוהה, למה לנו הסבל הזה...
חבל שלא למד מקצוע כמו ב"א (הוא לא אדם של מקצוע פיזי)
אני הייתי עושה את תפקידי, הוא את תפקידו, וחלס!
אני איתך בכל מילה. חזקי ואמצי!
 
לא כל כך מבין מה הנושא
עיקר הבחירה אם לעסוק בתורה או לא היא רק של הבעל לא קשור לאישה
תפקידה של האישה הוא לתמוך בו ולא להפריע
וכיהודי מאמין נשמע לי מוזר ששכר עולם הבא של אחד (איש או אישה) יכול להיות תלוי במשהו אחר
כמו שכולם (כמעט...) מבינים שבעל כשרונות חלשים ובעל כשרונות גדולים נמדדים לפי השקעה ולא לפי תוצאות
למה שבתפקיד של אישה הדבר יהיה שונה
מה ההבדל בין חסרון כשרון של האדם לבין חסרון בכישרון (או יכולות או רצונות) של הבעל
לי מאוד צורם כל הנושא זה הזה אם נשים יכולות לשנות את הבעל או לו לדעתי הוא ענין זר ואדם שלומד לא מתוך בחירה אלא מתוך הכרח כזה או אחר לפעמים אין הרבה ערך ללימוד כזה (ופעמים בכלל אין ערך ותלוי בכמה דברים) וודאי שאין זה עיקר המכוון במצות לימוד תורה (כמו בכל המצוות בלי להכנס לגדרים והחילוקים ההלכתיים בזה)
כל בריאתו של האדם היא לבחור בטוב וכל אדם מוטל עליו רק מה שתלוי בו ולא שום דבר שתלוי באחרים (לבד ממה שמוטל עליו לסייע וכו')

ולענין הרגשי שהוא יותר בעייני הצלחה של עולם הזה
כי אם בחור בישיבה שבור מזה שהוא לא מצליח ללמוד 18 שעות ביממה ולסיים את הש"ס כל שנה כמו רבי חיים קנייבסקי זצ"ל כל משגיח מתחיל יאמר לו הקב"ה דורש ממך את מה שאתה יכול והאדם נמדד לפי השקעה ולא לפי הצלחה
וכמובן שכל זה הוא רק במדד של עולם הבא כי בעולם הזה לא ישירו לו "ימים" ולא יכבדו אותו בתוטר גדול הדור ואעפ"כ דיבורים אלו מועילים
כי האמת הוא שעיקר ההפרעה היא האמיתית ולא המדומה של כבוד בעולם הזה וכו'
ולכן אני שואל למה נשים שיודעות ומבינות את כל הנ"ל ולא עצובות מזה שהבעל שלהם או הילדים שלהם הם לא גדולי הדור ממש לא מבינות את זה ביחד לעצמם
דבררת אותי לגמרי.
גם אני לא מבינה מה הנושא ומה האובדן.
אובדן של מה יגידו על האבא של הילדים שלי בשידוכים?
אולי לפני כן- האם יתקבלו למוסד החינוכי הכי ממותג בציבור החרדי?
אני לא חושבת שכמות שעות התורה שהבעל לומד משפיעה על הרמה הרוחנית בבית. זה לא נכון משום כיוון. כי הבעל לרוב לא לומד בבית, והבית סופג את ההקפדה על ההלכות וההליכות, על הדיבור וההתנהגות והדרך ארץ והמידות הטובות.
הרוחניות בבית נמדדת ממעשים ומדוגמה אישית של ההורים, מה הם משדרים ומה הם מחדירים לבני הבית.
אם את שלך את מנסה לעשות בצורה הכי טובה לבית ולמשפחה עם עידוד ולא לחץ כלפי הבעל- ברוך השם.
את יכולה לאהוב את התורה לא פחות מהבעל שלך, וגם אם יותר ממנו- זה בסדר גמור.
את יכולה לקרוא בעצמך דבר תורה בשבת על השולחן, גם כשבעלך מעדיף לדפדף בעיתון- זה לא מוזר ולא חריג.
את יכולה להתפלל על זה כל יום ולדעת שמידות טובות כשהן קיימות וחיפוש תמידי אחר אוצרות של יראת שמים, גם הם דברים גדולים מאוד בעיני ריבונו של עולם. כן, גם כשהוא לומד "רק" סדר אחד ביום, וכי צריך כי ככה כתוב עליו בביטוח לאומי.
בואנה נשים יקרות,
את המשאבים שלכן תשקיעו גם בבנים ובבנות שלכן בציפיות ובעשייה חינוכית אוהבת.
תאמינו לי שבדור הקשה הזה צריך כל טיפת אנרגיה כדי לשמר עליהם תמימים טהורים ומאירים את העולם בתורה ובמעשים טובים.
אל תתמסכנו כשהציפיות מהסמינר לא התממשו לגבי הבעל, תמשיכו הלאה עם הפנים קדימה כי דור העתיד מחכה לקבל ממכן את אהבת התורה שיש בכן.
יהי רצון שנזכה!
 
גם אני מצרה מאד על המצב היום. כאשת אברך מפרנסת יחידה, ובעלי הופך לאם בחצי משרה+,
אז מה עשינו? אולי כל אחד יחזור לתפקידו המקורי?...
אני איתך בכל מילה. חזקי ואמצי!
כולי תקווה שאין כאן מרגלים מאחינו התועים, שיסברו שזו דעה רווחת במחננו. כי בדרך כלל אמרות מסוג זה ש'בעל שבכל מקרה אינו עילוי ולא יצא רב גדול וכד' מוטב שיצא לעבוד'. אנחנו רגילים לשמוע ממעבר למתרס....
 
כולי תקווה שאין כאן מרגלים מאחינו התועים, שיסברו שזו דעה רווחת במחננו. כי בדרך כלל אמרות מסוג זה ש'בעל שבכל מקרה אינו עילוי ולא יצא רב גדול וכד' מוטב שיצא לעבוד'. אנחנו רגילים לשמוע ממעבר למתרס....
הם לא רוצים שיצא לעבוד. הם רוצים שיצא מהדרך. אפשר לעבוד כעצמאי, במקצוע תורני, מלמד וכד' לא בשוק החופשי הפתוח מאשר לקום אחרי האישה לפזר את הילדים ורק אח"כ להתפלל, לחזור לקפה הביתה, ללכת לקפה בכולל ונותר עוד שעתיים ללמוד לפני שמחזירים את הילדים, טיטולים, להגיש להם ארוחות יד 2 וכדו'.. ואז להיות בלי חשק אחה"צ.
כמובן שיש המון המון יראי שמיים שמנהלים בית פשוט וכולנו מעריצים וחלילה זה לא בא לקטרג אלא שלא כל אחד זוכה לכך וכמו שתיארו כאן טוב:
ב"ה הן התחתנו,
הבטחות לחוד ומעשים לחוד....
קצת אחרי החתונה שוכחים את כל ההבטחות ונהיים 'רגילים'...;)
 
אפשר להמשיך?
מתחיל לארגן את המאמר על הארוחת צהרים שחלמתי עליה כל הבוקר ולא יצאה מוצלח...
רק מדמיין איך יראו התגובות לכותרת "שוב הארוחה מציפה אותי על מה שאשתי היא לא"

רק מציע לכ"א שישאר בעניינו האישי בלי דמיונות וחלומות .
 
אוייי אני כל כך מבינה אותך!!! זה כל כך כואב!!!!
אבל רק שתדעי, אני מכירה כמה כאלו מקרוב שכתבו בדיוק כמוך.. רק שיבוא וכבר (כמעט) לא אכפת לי מה הוא יהיה , אני תמיד יקבל אותו וכו' וכו'
ב"ה הן התחתנו,
הבטחות לחוד ומעשים לחוד....
קצת אחרי החתונה שוכחים את כל ההבטחות ונהיים 'רגילים'...;)
ואם מפריע לך משהו את מעירה... אולי קצת יותר בעדינות כי בכל אופן זוכרת את כל שנות ההמתנה... :) אבל לא בדיוק זוכרים את כל ההבטחות שלפני....
מאחלת לך בקרוב בקרוב ממש חתן צדיק ירא שמיים , עדין ובעל מידות והכי חשוב שתתאימו אחד לשני!!
ציינתי כבר שאני לא משלה את עצמי ואני יודעת מצוין שהחיים לא בהכרח יהיו דבש.
ב''ה קרוב לעשור בניסיון-למדתי משהו..
רק מה,
ההבדל בין התמודדות לפני או אחרי זה שני עולמות שונים לגמרי.
התמודדות בחיי הנישואין תמיד יהיו ''בריאות'' ליד ההתמודדות שמגיעה לפני.
אם לא תספרי, אף אחת לא ידע, כאן אף אחד לא שואל אותך זה כתוב לך בפנים.
קושי עם הילדים או הבעל תמיד תיהיה לו אוזן קשבת גם אם יהיו כמה ביקורתיים.
לעומת זאת בהתמודדות שלפני-
קשה מאד למצוא את האדם הנכון שידע להסתכל אובייקטיבית בלי להאשים בבררנות ופינוק חסר גבולות.
את מגיעה לבית הכנסת מותשת ורוצה רק לעמוד שמונה עשרה כמה דק' והקטן צורח...
לא נעים.
בכלל.
אבל הייתי מחליפה איתך בכיף לעמוד בחוץ לנדנד עגלה ולא לשמוע דרשת מוסר כאורך הגלות על הדור המפונק של היום וכמה שזה היה פשוט פעם. והנה יש עכשיו עוד סגולה נדירה שמצאו באיזה ספר עתיק...
ואני מחפשת איזה תרוץ עדיין לא השתמשתי לאחרונה כדי לסיים את המעמד החמד הזה.

אני לא מקטינה לרגע מההתמודדות שלך,
והיא בהחלט ראויה למקום נכבד, בעיקר כשהבסיס שלה הוא כ''כ טוב וערכי.
אני רק רוצה קצת לפתוח את העיניים שתבינו ותעריכו את מה שזכיתן בו בעוד עשרות אם ל מאות כמוני עדיין לא זכו.
ואולי, זה ייתן לכן קצת יותר כח וסבלנות להמשיך הלאה ולנסות בנועם.

בהצלחה רבה לכולנו.
והלוואי שנכה כולנו גם הנשים וגם הגברים לטעות את המתיקות האמתית של התורה,
ואז כבר לא יהיו מריבות וויכוחים כולם כבר ירוצו אחריה בעיניים עיוורות.
 
נושא כואב, אבל לענ"ד אין קשר לחג השבועות.
חג השבועות אינו חג של לימוד התורה, אלא של מתן תורה, דהיינו כל המצוות שאנו מקיימים מקורם במתן תורה, וזה לא קשור אם בן הזוג לומד כך או אחרת.
התורה היא אישית לכל אחד ואחד.
וגם זה נושא כאוב, ואכמ"ל.
 
כולי תקווה שאין כאן מרגלים מאחינו התועים, שיסברו שזו דעה רווחת במחננו. כי בדרך כלל אמרות מסוג זה ש'בעל שבכל מקרה אינו עילוי ולא יצא רב גדול וכד' מוטב שיצא לעבוד'. אנחנו רגילים לשמוע ממעבר למתרס....
מאד מביך אותי לראות את זה.
סליחה מכל מי שנפגע מדבריי.
אמנע בעתיד מלשנות בזה.
 
מאד מביך אותי לראות את זה.
סליחה מכל מי שנפגע מדבריי.
אמנע בעתיד מלשנות בזה.
למה להיפגע?
אולי לא הסברתי את עצמי.
כוונתי היתה שאדם שבהגדרתו הינו 'לומד' ואין לו 'עסק' אחר בחיים, גם אם הוא מתקשה בזה ולא רואה מכך סיפוק והצלחה, וגם שעות הלימוד שלו הם מעטות... עדיין שווה [לדעתי] עשרת מונים על מי שהחליט שלימוד התורה -כעסק יחיד- לא מתאים לו, והוא מעדיף לעסוק בהכנסה כל שהיא, ולקבוע שעת לימוד ביום.
כמובן שיש כאלה שחייבים לצאת כדי לפרנס או כאלה שאינם מסוגלים ללמוד הרבה מידי וכד', והם אשרי חלקם שזוכים לקבוע עיתים כל שהם לתורה. אבל מי שיכול לפרוש מכל עסק אחר אשריו ואשרי חלקו.
[ולא דיברנו עוד על הסכנות שאורבות בחוץ...]
ואגב, לאשה זה הרבה יותר קל, כי כידוע האשה שמתאמצת כדי לאפשר לבעלה ללמוד תקבל שכר מלא בין אם הוא למד בין אם לא, כיון שהשכר הוא לפי המעשה ולא לפי התוצאה.
 
אני מרגישה שהיא נתנה פה שיקוף רגשות וניתוב יפה.
היא לא באה ואמרה שהנשים האלה זקוקות לטיפול,
היא בסה"כ ספרה עליהן ועל העבודה שהן עושות - ומצליחות.

כ"כ הרבה מאמרים יש עכשיו בערב שבועות
על אמא של גדול זה
ואשת חבר של גדול אחר
ואשה שזכתה וכו' וכו'
ויש נשים שיושבות בבית ואין להן מה לשמוע וממי להתחזק ואיך להתקרב

האם תצליחי לראות במצב הזה
את: "מתנת התורה" האישית שלך?


המשפט הזה נותן מטרה וכח
 

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קד

א בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת יי יי אֱלֹהַי גָּדַלְתָּ מְּאֹד הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ:ב עֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה:ג הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו הַשָּׂם עָבִים רְכוּבוֹ הַמְהַלֵּךְ עַל כַּנְפֵי רוּחַ:ד עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת מְשָׁרְתָיו אֵשׁ לֹהֵט:ה יָסַד אֶרֶץ עַל מְכוֹנֶיהָ בַּל תִּמּוֹט עוֹלָם וָעֶד:ו תְּהוֹם כַּלְּבוּשׁ כִּסִּיתוֹ עַל הָרִים יַעַמְדוּ מָיִם:ז מִן גַּעֲרָתְךָ יְנוּסוּן מִן קוֹל רַעַמְךָ יֵחָפֵזוּן:ח יַעֲלוּ הָרִים יֵרְדוּ בְקָעוֹת אֶל מְקוֹם זֶה יָסַדְתָּ לָהֶם:ט גְּבוּל שַׂמְתָּ בַּל יַעֲבֹרוּן בַּל יְשׁוּבוּן לְכַסּוֹת הָאָרֶץ:י הַמְשַׁלֵּחַ מַעְיָנִים בַּנְּחָלִים בֵּין הָרִים יְהַלֵּכוּן:יא יַשְׁקוּ כָּל חַיְתוֹ שָׂדָי יִשְׁבְּרוּ פְרָאִים צְמָאָם:יב עֲלֵיהֶם עוֹף הַשָּׁמַיִם יִשְׁכּוֹן מִבֵּין עֳפָאיִם יִתְּנוּ קוֹל:יג מַשְׁקֶה הָרִים מֵעֲלִיּוֹתָיו מִפְּרִי מַעֲשֶׂיךָ תִּשְׂבַּע הָאָרֶץ:יד מַצְמִיחַ חָצִיר לַבְּהֵמָה וְעֵשֶׂב לַעֲבֹדַת הָאָדָם לְהוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ:טו וְיַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ לְהַצְהִיל פָּנִים מִשָּׁמֶן וְלֶחֶם לְבַב אֱנוֹשׁ יִסְעָד:טז יִשְׂבְּעוּ עֲצֵי יי אַרְזֵי לְבָנוֹן אֲשֶׁר נָטָע:יז אֲשֶׁר שָׁם צִפֳּרִים יְקַנֵּנוּ חֲסִידָה בְּרוֹשִׁים בֵּיתָהּ:יח הָרִים הַגְּבֹהִים לַיְּעֵלִים סְלָעִים מַחְסֶה לַשְׁפַנִּים:יט עָשָׂה יָרֵחַ לְמוֹעֲדִים שֶׁמֶשׁ יָדַע מְבוֹאוֹ:כ תָּשֶׁת חֹשֶׁךְ וִיהִי לָיְלָה בּוֹ תִרְמֹשׂ כָּל חַיְתוֹ יָעַר:כא הַכְּפִירִים שֹׁאֲגִים לַטָּרֶף וּלְבַקֵּשׁ מֵאֵל אָכְלָם:כב תִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ יֵאָסֵפוּן וְאֶל מְעוֹנֹתָם יִרְבָּצוּן:כג יֵצֵא אָדָם לְפָעֳלוֹ וְלַעֲבֹדָתוֹ עֲדֵי עָרֶב:כד מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ יי כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ מָלְאָה הָאָרֶץ קִנְיָנֶךָ:כה זֶה הַיָּם גָּדוֹל וּרְחַב יָדָיִם שָׁם רֶמֶשׂ וְאֵין מִסְפָּר חַיּוֹת קְטַנּוֹת עִם גְּדֹלוֹת:כו שָׁם אֳנִיּוֹת יְהַלֵּכוּן לִוְיָתָן זֶה יָצַרְתָּ לְשַׂחֶק בּוֹ:כז כֻּלָּם אֵלֶיךָ יְשַׂבֵּרוּן לָתֵת אָכְלָם בְּעִתּוֹ:כח תִּתֵּן לָהֶם יִלְקֹטוּן תִּפְתַּח יָדְךָ יִשְׂבְּעוּן טוֹב:כט תַּסְתִּיר פָּנֶיךָ יִבָּהֵלוּן תֹּסֵף רוּחָם יִגְוָעוּן וְאֶל עֲפָרָם יְשׁוּבוּן:ל תְּשַׁלַּח רוּחֲךָ יִבָּרֵאוּן וּתְחַדֵּשׁ פְּנֵי אֲדָמָה:לא יְהִי כְבוֹד יי לְעוֹלָם יִשְׂמַח יי בְּמַעֲשָׂיו:לב הַמַּבִּיט לָאָרֶץ וַתִּרְעָד יִגַּע בֶּהָרִים וְיֶעֱשָׁנוּ:לג אָשִׁירָה לַיי בְּחַיָּי אֲזַמְּרָה לֵאלֹהַי בְּעוֹדִי:לד יֶעֱרַב עָלָיו שִׂיחִי אָנֹכִי אֶשְׂמַח בַּיהוָה:לה יִתַּמּוּ חַטָּאִים מִן הָאָרֶץ וּרְשָׁעִים עוֹד אֵינָם בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת יי הַלְלוּיָהּ:
נקרא  5  פעמים

אתגר AI

רגעים מכריעים בחיים • אתגר 116

לוח מודעות

More from חני שטראוס, ייעוץ זוגי

שתף את המאמר

למעלה