הנושאים החמים
מִכְתָּב לְאִמָּא //
אִמָּא,
כְּשֶׁהִתְקַשַּׁרְתְּ וְהַטֵּלֵפוֹן רָטַט עַל גּוּפָתִי,
הֵיכָן שֶׁהוּא בְּסִמְטָאוֹת הָהָר
כְּבָר שָׁכַבְתִּי אֵי שָׁם
בֵּינוֹת לַעֲשָׂרוֹת הַקְּדוֹשִׁים שֶׁעָלוּ בַּסְּעָרָה הַשָּׁמַיְמָה,
בְּמַשָּׂאִית הַחֶסֶד שֶׁבְּיָמִים כְּתִקּוּנָם
אֲמוּרָה לְהַעֲבִיר שְׁתִיָּה קָרָה לְאַלְפֵי הַמִּתְפַּלְּלִים,
וַאֲנִי..
אֲנִי כְּבָר רָאִיתִי אוֹתָךְ מִלְּמַעְלָה,
הִרְגַּשְׁתִּי אֶת לִבֵּךְ הַפּוֹעֵם, הַיּוֹצֵא מֵחֲרָדָה
שָׁמַעְתִּי אֶת הַדִּבּוּרִים שֶׁלְּךָ וְשֶׁל אַבָּא
מָה יִקְרֶה אִם יִתְבָּרֵר ש..
וְשֶׁזֶּה לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁדַּוְקָא אֲנִי.
הָיִיתִי אִתָּךְ גַּם כְּשֶׁבִּשְּׂרוּ לְךָ אֶת זֶה
רָאִיתִי הַכֹּל..
זוֹ אַתְּ שֶׁלֹּא רָאִיתָ..
לֹא רָאִית אֶת הַמָּקוֹם שֶׁלִּי
לֹא שָׁמַעְתְּ אוֹתִי אוֹמֵר לָךְ אִמָּא אַל תִּבְכִּי
לֹא יָדַעְתְּ לְאָן הִגַּעְנוּ, וּמָה אֲנַחְנוּ רוֹאִים,
לֹא יָדַעְתְּ שֶׁרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ
בָּא לְקַבֵּל אֶת פָּנֵינוּ בְּשַׁעֲרֵי גַּן עֵדֶן,
גַּם לֹא רָאִית אֶת הַשִּׁירָה הַגְּדוֹלָה שֶׁהָיְתָה שָׁם לְמַעְלָה
צַדִּיקִים וְעַטְרוֹתֵיהֶם בְּרָאשֵׁיהֶם, וְאוֹר זִיו שְׁכִינָה
לֹא רָאִיתָ אֶת הָאוֹר הַגָּדוֹל שֶׁל כָּל הַנְּשָׁמוֹת הַטְּהוֹרוֹת שֶׁעָלוּ יַחַד אִתָּנוּ,
גַּם לֹא רָאִיתָ אֵיךְ הִמְשַׁכְנוּ אֶת הָרִקּוּד שֶׁלָּנוּ שָׁם לְמַעְלָה,
וּכְשֶׁאַתְּ וְאַבָּא הֲיִיתֶם בְּתוֹךְ יָם הַדִּוּוּחִים וְהָעִדְכּוּנִים
הַחֲשָׁשׁוֹת הַהִיסְטֶרְיָה וְהַפְּחָדִים,
וּכְשֶׁזְּעַקְתֶּם ''וְהִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָה''
אֲנִי כְּבָר הָיִיתִי ב ''אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ לְהַעֲרִיצוֹ''
אִמָּא,
גַּם לֹא תֵּדְעִי אֵיזֶה שַׁבָּת מַדְהִימָה עָבְרָה עָלֵינוּ,
אֵין לִי מַמָּשׁ אֵיךְ לְתָאֵר אֶת זֶה,
אֲבָל אִמָּא, בַּקָּשָׁה אַחַת לִי אֵלַיִךְ,
תַּאֲמִינִי לִי,
רַק תַּאֲמִינִי לִי שֶׁטּוֹב לִי, טוֹב לָנוּ,
כְּבָר לֹא צָפוּף כָּאן, וְיֵשׁ פֹּה אֲוִיר פְּסָגוֹת,
נָכוֹן שֶׁאֲנִי חָסֵר לָךְ וְאַתְּ כְּאוּבָה,
אֲבָל לֹא נִשְׁאַר הַרְבֵּה זְמַן עַד לַגְּאֻלָּה,
מָה שֶׁאֲנַחְנוּ רוֹאִים אִי אֶפְשָׁר לְסַפֵּר,
אֲבָל עוֹד טִפָּה לְהַחֲזִיק, וְהַכֹּל יִתְבָּרֵר,
שֶׁלָּכֶם אוֹהֵב מַבִּיט וּמִתְפַּלֵּל מִלְּמַעְלָה,
הֱיוּ שָׁלוֹם אַבָּא וְאִמָּא יְקָרִים שֶׁלִּי
וְהַמָּקוֹם שֶׁלִּי כָּאן הוּא זֶה שֶׁיְּנַחֶמְכֶם,
תִּהְיוּ חֲזָקִים כִּי תֶּכֶף נִפָּגֵשׁ כֻּלָּנוּ
בְּבִנְיַן הַבַּיִת הַגָּדוֹל
מָקוֹם שֶׁלֹּא אָמַר בּוֹ אָדָם
מֵעוֹלָם ''צַר לִי הַמָּקוֹם''.
נ.ב. את המכתב הזה כתבתי לאחר האסון במירון, חבר שקרא אותו ביקש ממני לבוא איתו לאחת המשפחות השכולות שבנם
נהרג שם,
האמת שחששתי להיכנס למקום המקודש הזה בין ילד צעיר לאימו השכולה, אך לאחר שהאב קרא את זה הוא ביקש ממני לתת את זה לרעייתו,
אני לא רוצה לתאר את מה שקרה שם, אבל היו שם רגעים ארוכים של שקט, בכי וחרדת קודש, אחרי רבע שעה היא ביקשה לקרוא לי ובדמעות אמרה שהיא קיבלה הרבה מכתבי ניחומים מאישי ציבור ורבנים מהארץ ומהעולם, אבל המכתב הזה יישאר לה תחת הכרית, כי זה הדבר היחיד שקצת מצליח לנחם.
יהיו הדברים לזכר הרוגי מירון ולנחמת המשפחות ושלא ישמע עוד שוד ושבר בגבולנו.
אִמָּא,
כְּשֶׁהִתְקַשַּׁרְתְּ וְהַטֵּלֵפוֹן רָטַט עַל גּוּפָתִי,
הֵיכָן שֶׁהוּא בְּסִמְטָאוֹת הָהָר
כְּבָר שָׁכַבְתִּי אֵי שָׁם
בֵּינוֹת לַעֲשָׂרוֹת הַקְּדוֹשִׁים שֶׁעָלוּ בַּסְּעָרָה הַשָּׁמַיְמָה,
בְּמַשָּׂאִית הַחֶסֶד שֶׁבְּיָמִים כְּתִקּוּנָם
אֲמוּרָה לְהַעֲבִיר שְׁתִיָּה קָרָה לְאַלְפֵי הַמִּתְפַּלְּלִים,
וַאֲנִי..
אֲנִי כְּבָר רָאִיתִי אוֹתָךְ מִלְּמַעְלָה,
הִרְגַּשְׁתִּי אֶת לִבֵּךְ הַפּוֹעֵם, הַיּוֹצֵא מֵחֲרָדָה
שָׁמַעְתִּי אֶת הַדִּבּוּרִים שֶׁלְּךָ וְשֶׁל אַבָּא
מָה יִקְרֶה אִם יִתְבָּרֵר ש..
וְשֶׁזֶּה לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁדַּוְקָא אֲנִי.
הָיִיתִי אִתָּךְ גַּם כְּשֶׁבִּשְּׂרוּ לְךָ אֶת זֶה
רָאִיתִי הַכֹּל..
זוֹ אַתְּ שֶׁלֹּא רָאִיתָ..
לֹא רָאִית אֶת הַמָּקוֹם שֶׁלִּי
לֹא שָׁמַעְתְּ אוֹתִי אוֹמֵר לָךְ אִמָּא אַל תִּבְכִּי
לֹא יָדַעְתְּ לְאָן הִגַּעְנוּ, וּמָה אֲנַחְנוּ רוֹאִים,
לֹא יָדַעְתְּ שֶׁרַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחַאי בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ
בָּא לְקַבֵּל אֶת פָּנֵינוּ בְּשַׁעֲרֵי גַּן עֵדֶן,
גַּם לֹא רָאִית אֶת הַשִּׁירָה הַגְּדוֹלָה שֶׁהָיְתָה שָׁם לְמַעְלָה
צַדִּיקִים וְעַטְרוֹתֵיהֶם בְּרָאשֵׁיהֶם, וְאוֹר זִיו שְׁכִינָה
לֹא רָאִיתָ אֶת הָאוֹר הַגָּדוֹל שֶׁל כָּל הַנְּשָׁמוֹת הַטְּהוֹרוֹת שֶׁעָלוּ יַחַד אִתָּנוּ,
גַּם לֹא רָאִיתָ אֵיךְ הִמְשַׁכְנוּ אֶת הָרִקּוּד שֶׁלָּנוּ שָׁם לְמַעְלָה,
וּכְשֶׁאַתְּ וְאַבָּא הֲיִיתֶם בְּתוֹךְ יָם הַדִּוּוּחִים וְהָעִדְכּוּנִים
הַחֲשָׁשׁוֹת הַהִיסְטֶרְיָה וְהַפְּחָדִים,
וּכְשֶׁזְּעַקְתֶּם ''וְהִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים וְאַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָה''
אֲנִי כְּבָר הָיִיתִי ב ''אַיֵּה מְקוֹם כְּבוֹדוֹ לְהַעֲרִיצוֹ''
אִמָּא,
גַּם לֹא תֵּדְעִי אֵיזֶה שַׁבָּת מַדְהִימָה עָבְרָה עָלֵינוּ,
אֵין לִי מַמָּשׁ אֵיךְ לְתָאֵר אֶת זֶה,
אֲבָל אִמָּא, בַּקָּשָׁה אַחַת לִי אֵלַיִךְ,
תַּאֲמִינִי לִי,
רַק תַּאֲמִינִי לִי שֶׁטּוֹב לִי, טוֹב לָנוּ,
כְּבָר לֹא צָפוּף כָּאן, וְיֵשׁ פֹּה אֲוִיר פְּסָגוֹת,
נָכוֹן שֶׁאֲנִי חָסֵר לָךְ וְאַתְּ כְּאוּבָה,
אֲבָל לֹא נִשְׁאַר הַרְבֵּה זְמַן עַד לַגְּאֻלָּה,
מָה שֶׁאֲנַחְנוּ רוֹאִים אִי אֶפְשָׁר לְסַפֵּר,
אֲבָל עוֹד טִפָּה לְהַחֲזִיק, וְהַכֹּל יִתְבָּרֵר,
שֶׁלָּכֶם אוֹהֵב מַבִּיט וּמִתְפַּלֵּל מִלְּמַעְלָה,
הֱיוּ שָׁלוֹם אַבָּא וְאִמָּא יְקָרִים שֶׁלִּי
וְהַמָּקוֹם שֶׁלִּי כָּאן הוּא זֶה שֶׁיְּנַחֶמְכֶם,
תִּהְיוּ חֲזָקִים כִּי תֶּכֶף נִפָּגֵשׁ כֻּלָּנוּ
בְּבִנְיַן הַבַּיִת הַגָּדוֹל
מָקוֹם שֶׁלֹּא אָמַר בּוֹ אָדָם
מֵעוֹלָם ''צַר לִי הַמָּקוֹם''.
נ.ב. את המכתב הזה כתבתי לאחר האסון במירון, חבר שקרא אותו ביקש ממני לבוא איתו לאחת המשפחות השכולות שבנם
נהרג שם,
האמת שחששתי להיכנס למקום המקודש הזה בין ילד צעיר לאימו השכולה, אך לאחר שהאב קרא את זה הוא ביקש ממני לתת את זה לרעייתו,
אני לא רוצה לתאר את מה שקרה שם, אבל היו שם רגעים ארוכים של שקט, בכי וחרדת קודש, אחרי רבע שעה היא ביקשה לקרוא לי ובדמעות אמרה שהיא קיבלה הרבה מכתבי ניחומים מאישי ציבור ורבנים מהארץ ומהעולם, אבל המכתב הזה יישאר לה תחת הכרית, כי זה הדבר היחיד שקצת מצליח לנחם.
יהיו הדברים לזכר הרוגי מירון ולנחמת המשפחות ושלא ישמע עוד שוד ושבר בגבולנו.
