הנושאים החמים
נותרנו אמא, אלי ואני, אסרו חג סוכות, ישובים על כסאות פלסטיק טפחיים מהקרקע, לא מנסים לאסוף שברים, נותנים לעצב לחלחל, חושפים קרעים על בגד, שידברו את מה ששתקנו.
אנשים נכנסו, פניהם רטובות וליבם בל עימם, סיפרו את מה שלא ידענו, שואבים אותנו לעולם מקביל, לדמות לא לנו.
אבא שלכם היה צדיק. צדיק גדול. מעולם לא כעס
אבא שלכם פשש, אוי וייי. איש תמים בדורותיו
אבא שלך היה נדיר, לא רואים היום דמויות הוד שכאלה
את יודעת מי היה אבא שלך? ניערה אותי מלכה ואני בכיתי.
בכיתי את הדמות שלא הכירו, את הדמות שטיהרו, את הלוגו שמיתגו מחדש
בכיתי את העולם, דמעתי תשקר, קינאתי בו לרגע על עולם של אמת
התגעגעתי למי שהוא
כמהתי לאבא, לאיש לא שלם, לא תמים, נדיר כי הוא אבא שלי.
על חשבוני קידשו את אבא, ניקו בו כתמים, דימו לתמר.
התגעגעתי לאיש אחר, לאבא שהיה חם, רותח עד אימה בחזרתו מערבית והבית עדיין לא מסודר.
לאבא שלא סובל קישקע. לא. סובל. קישקע.
לאבא שמתקשה לקום בזמן לתפילה. הוו, כמה מתקשה
לאבא שאוהב קפה ונייעס.
התגעגעתי לחיבוק, סתמי, של אבא לא מושלם. אבא שלי.
השתוקקתי לעוד סיפור של מם אשלגן, תמיד קרא אותו, תמיד סיפר לנו.
בעל כורחי שמש מפציעה שוב
אנשים באים לנחם. אנשים מוסיפים אבל.
זרויה בין מכעיסיה
מביאים את אבא אל גן עדן, מעלים את נשמתו עד כיסא הכבוד, תאבי עולם מתוקן, תאבי נחם, שואגים הושע נא
אבא שלך מעולם לא דיבר בשעת התפילה
אבא שלך לא ידע מהו שקר
אבא שלך תרם כספים בלי שאפילו אתם ידעתם!
ואבא שלי כבר לא שלי, הוא שלהם
ואני עדיין פה, והוא שם
והם לא יכולים לפחד ולמוות ולבלתי נודע, מייצרים סמים של קסם
מייחלים לעולם שחור או לבן
מצדיקים עליו את הדין
מיישבים את הסתירות
מצילים נפש מבהלה
לילה. ואני הולכת לישון. וקר לי
ואין שום אבא אהוב ברקע שיזעם בטלפון על הבניה הפיראטית של הלפר.
אנשים נכנסו, פניהם רטובות וליבם בל עימם, סיפרו את מה שלא ידענו, שואבים אותנו לעולם מקביל, לדמות לא לנו.
אבא שלכם היה צדיק. צדיק גדול. מעולם לא כעס
אבא שלכם פשש, אוי וייי. איש תמים בדורותיו
אבא שלך היה נדיר, לא רואים היום דמויות הוד שכאלה
את יודעת מי היה אבא שלך? ניערה אותי מלכה ואני בכיתי.
בכיתי את הדמות שלא הכירו, את הדמות שטיהרו, את הלוגו שמיתגו מחדש
בכיתי את העולם, דמעתי תשקר, קינאתי בו לרגע על עולם של אמת
התגעגעתי למי שהוא
כמהתי לאבא, לאיש לא שלם, לא תמים, נדיר כי הוא אבא שלי.
על חשבוני קידשו את אבא, ניקו בו כתמים, דימו לתמר.
התגעגעתי לאיש אחר, לאבא שהיה חם, רותח עד אימה בחזרתו מערבית והבית עדיין לא מסודר.
לאבא שלא סובל קישקע. לא. סובל. קישקע.
לאבא שמתקשה לקום בזמן לתפילה. הוו, כמה מתקשה
לאבא שאוהב קפה ונייעס.
התגעגעתי לחיבוק, סתמי, של אבא לא מושלם. אבא שלי.
השתוקקתי לעוד סיפור של מם אשלגן, תמיד קרא אותו, תמיד סיפר לנו.
בעל כורחי שמש מפציעה שוב
אנשים באים לנחם. אנשים מוסיפים אבל.
זרויה בין מכעיסיה
מביאים את אבא אל גן עדן, מעלים את נשמתו עד כיסא הכבוד, תאבי עולם מתוקן, תאבי נחם, שואגים הושע נא
אבא שלך מעולם לא דיבר בשעת התפילה
אבא שלך לא ידע מהו שקר
אבא שלך תרם כספים בלי שאפילו אתם ידעתם!
ואבא שלי כבר לא שלי, הוא שלהם
ואני עדיין פה, והוא שם
והם לא יכולים לפחד ולמוות ולבלתי נודע, מייצרים סמים של קסם
מייחלים לעולם שחור או לבן
מצדיקים עליו את הדין
מיישבים את הסתירות
מצילים נפש מבהלה
לילה. ואני הולכת לישון. וקר לי
ואין שום אבא אהוב ברקע שיזעם בטלפון על הבניה הפיראטית של הלפר.
