הכול התחיל בקריקטורה אלולית שנויה במחלוקת שהתפרסמה בקהילת המאיירים...
הקריקטורה תיארה את הסצנה הידועה של אותו משגיח ישיש, חרד נפש, הצווח באימה מלאת הוד 'אלול!!!'
ובכן, כפי שאמרתי- קריקטורה זו הייתה שנויה במחלוקת. חלק נהנו מהסצנה ומהדמות, וחלק... ובכן, חלק ראו בזה בזיון קדשי ישראל. (במאמר המוסגר כמובן שלא זו היתה הכוונה, אך אמנות טובה היא כזו המזמינה פרשנויות שונות).
באותו היום תיבת ההודעות שלי לא הפסיקה לצרוח... במשך כל היום היא הקיאה תגובות נזעמות וכינויים בוטים על עוצמת החילול. אני בא לקרוא הודעה, והנה באה עוד אחת. אני לא מספיק להגיב וכבר מופיעות שלוש נוספות. אפילו שיחת טלפון זכיתי לקבל...
כאמן, זה דווקא די נחמד ליצור מדי פעם משהו פרובוקטיבי, אך הפעם זה היה מוגזם. יצא מגבול הטעם הטוב. זה נהיה מריר!
והנה, בסוף יום דחוס ומתיש שכזה, אני שם לב לעוד מייל קטן שעוד לא פתחתי.
אני פותח בחשש...
"שלום, פונה אליך בעקבות הציור האלולי שלך, והשדר הזה שנגע לכל כך הרבה ניקים - -
זה מה שאני מחפשת בפרסום. לגעת. חזק."
הייתה זו הגב' נחמי ברנשטיין, אסטרטגית פרסום וקופי.
משם הדרך כבר היתה סלולה ליצירת הדמותג - 'מצפונון', שנוצר עבור פסיכותרפיסטית ומנחת הורים מסוימת. 'מצפונון' ליווה את קמפיין ההשקה של קו ההרצאות שלה.
- - -
אז מה רציתי לומר בעצם?
שלפעמים, דווקא הדבר הלא נעים - הוא זה שפותח את הפתח.
מה שנראה כנזק - בסוף מתברר כהצלחה.
ובעיקר- לעולם אל תזלזלו בסגנון, בסוף עוד תמצאו את המקום שלו...
-תודה לישראל (שרוליק) על עיבוד המאמר-
----------------------------------------------------------------
מצורף כאן תהליך לידתו של מצפונון
דף 1: האופציות של הדמות על פי תכונותיה
דף 2: נבחרה דמות D אך נדרש לעשות אותה מעט יותר גדולה, לתת לה נוכחות.
דף 3: לבסוף הוחלט להנכיח אותה בדרך שונה...
דף 4: הדמות כפי שהתפרסמה בקמפיין.