הנושאים החמים
בתהליך הזה מדלגים על הנוזלים ועוברים ממצב מוצק לגז מבלי לעבור דרך נוזל. בעברית קוראים לזה המראה (כן. כמו של מטוס) וקל מאוד להבין מדוע. הדפסת סובלימציה היא תהליך מעניין במיוחד לנוכח העובדה שעם השקעה סבירה אפשר לעשות זאת בבית. אבל מה שמעניין עוד יותר הוא התהליך הדואלי שמאפשר להטמיע את התוכן הוויזואלי גם בתוך חומרים קשיחים | הפרק השנים־עשר
דפוס הוא לא רק נייר או קרטון. דפוס הוא למעשה תבנית. כך שכל מה שנוצר באמצעות תבנית יכול לענות על ההגדרה "הודפס ב..."
את מה שהיו עושים בעבר בעבודת ידיים סיזיפית, ניתן לעשות היום בקלות יחסית. חומרים שלא נטו להתמסר למכבש הדפוס ולחומרים הכימיים שהצטברו עליו, עוברים היום תהליכים טכנולוגיים מדהימים. הפעם נדבר על טכנולוגיה ותיקה יחסית שמתעדכנת מזמן לזמן (כמו עוד כמה טכנולוגיות דפוס).
הפעם נדבר על סובלימציה.
בעידן הדיגיטלי בו אנו חיים, אנו מקבלים כמובן מאליו את עומס הגירויים הוויזואליים שעוטף אותנו מכל עבר ולא תמיד נותנים את דעתנו למורכבות התהליכים שיצרו את הפסיפס העצום שעונה לשם "תקשורת ויזואלית". סובלימציה הוא שמו של הטכנולוגיה שמאפשרת לנו "להצמיד" ואולי נכון לומר "להטמיע" כל אלמנט שנרצה לתוך חומרים קשיחים.
זה יכול להיות בד או פלסטיק. זה יכול להיות אלומיניום. זה יכול להיות ברזל ואפילו אבן. הטכנולוגיה עושה שימש בחום ובלחץ כדי להדביק את הוויז'ואל לתוך השכבה החיצונית של החומר שתיכף נגיע אליה. איכות ההדפסה היא כזו שההדפס הופך ליחידה אחת עם החומר עליו הודפס וקשה מאוד לראות הבדל ביניהם. בשונה משיטות הדפסה אחרות שמותירות כעין שכבה חיצונית על החומר המודפס גם אם היא נמדדת בפחות מננו־מילימטר.
אז מה מעניין בתהליך הזה?
מה שמעניין הוא שההדפסה לא ניכרת. כלומר. קשה מאוד לחוש אותה. היא הופכת חלק בלתי נפרד מהחומר אליו ובו הוטמעה וזה גם מה שעושה אותה עמידה יותר לאורך שנים, גם מול שמש ומים. גם לנוכח שריטות ונזקים אחרים.
הטכניקה קיימת כבר מדורי דורות ובמשך שנים שימשה את תעשיית דפוס המשי. אלא שבדפוס משי קשה שלא להבחין בעובדה שההדפסה "נוספה" למוצר ואילו בסובלימציה אי אפשר לחשוד בכך. בשנים האחרונות התקדמה הטכנולוגיה במידה כה גדולה עד כי ניתן לבצע הדפסה כזאת לבד, בבית. פחות מומלץ בשיקולי מחיר ומיומנות, אבל בהחלט אפשרי.
אז איך זה עובד?
הדיו או האבקה שבמיכל הדיו, עוברים תהליך חימום מהיר ועוצמתי לרמה של 200 מעלות ובכך הופכים לגז שנצמד לנייר ייעודי שמשמש מדפסות סובלימציה. הגז שהופך לחלק מהנייר מבלי שהפך לנוזל בדרך, יעבור תהליך הפוך כדי לעבור לחומר בו יוטמע. את החומר, כל חומר בו נרצה להטמיע את הוויז'ואל/טקסט, נצפה בציפוי פולימרי כלשהו. נניח אותו על המכבש ומולו את נייר הסובלימציה המודפס. נצמיד אותם בלחץ ונחמם את הנייר כך שהגז שהפך למוצק במפגש עם הנייר, ייפרד ממנו כגז ויעבור לחומר עליו אנו מדפיסים.
הנס כולו מתרחש בתוך שניות בודדות עד דקות בודדות (בהתאם לחומר עליו מטמיעים). בתום התהליך לא נוכל לחוש את ההדפסה במגע יד והיא תיראה כחלק בלתי נפרד מהמוצר עליו הטמענו אותה.
כמה זה עולה?
האמת היא שאפשר לרכוש מדפסת סובלימציה ומכבש במחיר סביר בעליל. מה שיקר הם הצבעים, הניירות והפולימרים. אגב, הפולימר חיוני בתהליך משום שהוא מתמזג באמצעות החום והלחץ הן עם מולקולות הגז של הצבע והן עם החומר שתחתיו וזה מה שהופך אותם ליחידה אחת.
למה לכם לרכוש מדפסת, מכבש בגדלים שונים, צבעים וחומרים מתכלים כשאתם יכולים לקבל ב'גיל פרינט', חטיבת הדפוס של גיל גרופ וב'גיל גיפט', חטיבת המיתוג, המתנות והמוצרים של גיל גרופ את כל מה שאתם מעלים בדעתכם והרבה יותר במחיר הרבה פחות ממה שיעלה לכם באופן עצמאי. החגים כבר פה וגם אנחנו פה, מחכים להזמנות שלכם.
נסו אותנו. אין מצב שלא תצאו מרוצים. בעז"ה כמובן.
דפוס הוא לא רק נייר או קרטון. דפוס הוא למעשה תבנית. כך שכל מה שנוצר באמצעות תבנית יכול לענות על ההגדרה "הודפס ב..."
את מה שהיו עושים בעבר בעבודת ידיים סיזיפית, ניתן לעשות היום בקלות יחסית. חומרים שלא נטו להתמסר למכבש הדפוס ולחומרים הכימיים שהצטברו עליו, עוברים היום תהליכים טכנולוגיים מדהימים. הפעם נדבר על טכנולוגיה ותיקה יחסית שמתעדכנת מזמן לזמן (כמו עוד כמה טכנולוגיות דפוס).
הפעם נדבר על סובלימציה.
בעידן הדיגיטלי בו אנו חיים, אנו מקבלים כמובן מאליו את עומס הגירויים הוויזואליים שעוטף אותנו מכל עבר ולא תמיד נותנים את דעתנו למורכבות התהליכים שיצרו את הפסיפס העצום שעונה לשם "תקשורת ויזואלית". סובלימציה הוא שמו של הטכנולוגיה שמאפשרת לנו "להצמיד" ואולי נכון לומר "להטמיע" כל אלמנט שנרצה לתוך חומרים קשיחים.
זה יכול להיות בד או פלסטיק. זה יכול להיות אלומיניום. זה יכול להיות ברזל ואפילו אבן. הטכנולוגיה עושה שימש בחום ובלחץ כדי להדביק את הוויז'ואל לתוך השכבה החיצונית של החומר שתיכף נגיע אליה. איכות ההדפסה היא כזו שההדפס הופך ליחידה אחת עם החומר עליו הודפס וקשה מאוד לראות הבדל ביניהם. בשונה משיטות הדפסה אחרות שמותירות כעין שכבה חיצונית על החומר המודפס גם אם היא נמדדת בפחות מננו־מילימטר.
אז מה מעניין בתהליך הזה?
מה שמעניין הוא שההדפסה לא ניכרת. כלומר. קשה מאוד לחוש אותה. היא הופכת חלק בלתי נפרד מהחומר אליו ובו הוטמעה וזה גם מה שעושה אותה עמידה יותר לאורך שנים, גם מול שמש ומים. גם לנוכח שריטות ונזקים אחרים.
הטכניקה קיימת כבר מדורי דורות ובמשך שנים שימשה את תעשיית דפוס המשי. אלא שבדפוס משי קשה שלא להבחין בעובדה שההדפסה "נוספה" למוצר ואילו בסובלימציה אי אפשר לחשוד בכך. בשנים האחרונות התקדמה הטכנולוגיה במידה כה גדולה עד כי ניתן לבצע הדפסה כזאת לבד, בבית. פחות מומלץ בשיקולי מחיר ומיומנות, אבל בהחלט אפשרי.
אז איך זה עובד?
הדיו או האבקה שבמיכל הדיו, עוברים תהליך חימום מהיר ועוצמתי לרמה של 200 מעלות ובכך הופכים לגז שנצמד לנייר ייעודי שמשמש מדפסות סובלימציה. הגז שהופך לחלק מהנייר מבלי שהפך לנוזל בדרך, יעבור תהליך הפוך כדי לעבור לחומר בו יוטמע. את החומר, כל חומר בו נרצה להטמיע את הוויז'ואל/טקסט, נצפה בציפוי פולימרי כלשהו. נניח אותו על המכבש ומולו את נייר הסובלימציה המודפס. נצמיד אותם בלחץ ונחמם את הנייר כך שהגז שהפך למוצק במפגש עם הנייר, ייפרד ממנו כגז ויעבור לחומר עליו אנו מדפיסים.
הנס כולו מתרחש בתוך שניות בודדות עד דקות בודדות (בהתאם לחומר עליו מטמיעים). בתום התהליך לא נוכל לחוש את ההדפסה במגע יד והיא תיראה כחלק בלתי נפרד מהמוצר עליו הטמענו אותה.
כמה זה עולה?
האמת היא שאפשר לרכוש מדפסת סובלימציה ומכבש במחיר סביר בעליל. מה שיקר הם הצבעים, הניירות והפולימרים. אגב, הפולימר חיוני בתהליך משום שהוא מתמזג באמצעות החום והלחץ הן עם מולקולות הגז של הצבע והן עם החומר שתחתיו וזה מה שהופך אותם ליחידה אחת.
למה לכם לרכוש מדפסת, מכבש בגדלים שונים, צבעים וחומרים מתכלים כשאתם יכולים לקבל ב'גיל פרינט', חטיבת הדפוס של גיל גרופ וב'גיל גיפט', חטיבת המיתוג, המתנות והמוצרים של גיל גרופ את כל מה שאתם מעלים בדעתכם והרבה יותר במחיר הרבה פחות ממה שיעלה לכם באופן עצמאי. החגים כבר פה וגם אנחנו פה, מחכים להזמנות שלכם.
נסו אותנו. אין מצב שלא תצאו מרוצים. בעז"ה כמובן.
