.
תמיד אני משתף כאן, תופעות טבע מגוונות. אבל הפעם נתקלתי, במשהו על טבעי, באמת.
נסעתי לפרדס אתרוגים הפקר, באיזור השרון, והאמת עד שלא מגיעים פיזית למקום כזה, לא מבינים באמת כמה הזוי זה.
תדמינו לרגע, שלונה פארק גדול, לדוגמא מגיק קאס, פעם בשש שנים, היה פתוח לשנה שלמה חינם. לא יום, לא שבוע, לא חודש, שנה.
חז"ל דרשו בויקרא רבה על הפסוק בתהילים )קג, כ( "גבורי כח עשי דברו" : "במה הכתוב מדבר, אמר ר' יצחק בשומרי שביעית הכתוב מדבר. בנוהג שבעולם אדם עושה מצוה ליום אחד, לשבת אחת, לחודש אחד, או שמא לשאר כל ימות השנה, וזה רואה שדהו בור וכרמו בור שנה שלמה ונותן ארנונה ושותק, היש לך גיבור גדול מזה?"
ועדיין החקלאי משלם שכירות, מחזיק את הטרקטור, ומשלם מים להשקיה. (כדי שלא ימותו העצים)
ופותח את שערי הפרדס, לכל דכפין.
אז הייתי שם, התרגשתי ותיעדתי.
(התמונות צולמו לקראת צהרים, לא ממש התגברתי על עניין השמש החזקה והצל בערבוביה. התמונות הוקטנו מאוד.)
בני התורה מנצלים את חופשת בין הזמנים
ושננתם לבניך, הילדים הצטיידו בחולצות עם הדפס אתרוגים לכבוד המסע. חבילת הטיטולים היא בשביל לעטוף את האתרוגים.
הכיסאות הריקים. זה מאוד תפס אותי, עומדים שם, משדרים את הנטישה ומצד שני מזמינים את הבאים.
זיקית, על עץ אתרוג.
מישהו הניח מחברת בכניסה לפרדס, שנהפכה לספר אורחים רשמי. היה מרגש מאוד לקרוא את התובנות והברכות, של האברכים, האנשים מבורו פארק ומאנסי, והילדים שכתבו את מה שאבא שלהם הסביר להם, שיש כאן מישהו שהפקיר את שדהו, כי פעם לפני מלאן תלפים שנים, הצטווינו כך בהר סיני.
צילמתי טעימה.
צאו וחזו, יש דברים כאלה.
תמיד אני משתף כאן, תופעות טבע מגוונות. אבל הפעם נתקלתי, במשהו על טבעי, באמת.
נסעתי לפרדס אתרוגים הפקר, באיזור השרון, והאמת עד שלא מגיעים פיזית למקום כזה, לא מבינים באמת כמה הזוי זה.
תדמינו לרגע, שלונה פארק גדול, לדוגמא מגיק קאס, פעם בשש שנים, היה פתוח לשנה שלמה חינם. לא יום, לא שבוע, לא חודש, שנה.
חז"ל דרשו בויקרא רבה על הפסוק בתהילים )קג, כ( "גבורי כח עשי דברו" : "במה הכתוב מדבר, אמר ר' יצחק בשומרי שביעית הכתוב מדבר. בנוהג שבעולם אדם עושה מצוה ליום אחד, לשבת אחת, לחודש אחד, או שמא לשאר כל ימות השנה, וזה רואה שדהו בור וכרמו בור שנה שלמה ונותן ארנונה ושותק, היש לך גיבור גדול מזה?"
ועדיין החקלאי משלם שכירות, מחזיק את הטרקטור, ומשלם מים להשקיה. (כדי שלא ימותו העצים)
ופותח את שערי הפרדס, לכל דכפין.
אז הייתי שם, התרגשתי ותיעדתי.
(התמונות צולמו לקראת צהרים, לא ממש התגברתי על עניין השמש החזקה והצל בערבוביה. התמונות הוקטנו מאוד.)
בני התורה מנצלים את חופשת בין הזמנים
ושננתם לבניך, הילדים הצטיידו בחולצות עם הדפס אתרוגים לכבוד המסע. חבילת הטיטולים היא בשביל לעטוף את האתרוגים.
הכיסאות הריקים. זה מאוד תפס אותי, עומדים שם, משדרים את הנטישה ומצד שני מזמינים את הבאים.
זיקית, על עץ אתרוג.
מישהו הניח מחברת בכניסה לפרדס, שנהפכה לספר אורחים רשמי. היה מרגש מאוד לקרוא את התובנות והברכות, של האברכים, האנשים מבורו פארק ומאנסי, והילדים שכתבו את מה שאבא שלהם הסביר להם, שיש כאן מישהו שהפקיר את שדהו, כי פעם לפני מלאן תלפים שנים, הצטווינו כך בהר סיני.
צילמתי טעימה.
צאו וחזו, יש דברים כאלה.