הנושאים החמים
אני לא ממש מעכלת את זה שאני יושבת וכותבת כאן כעת את המאמר הזה בפרוג...
בחלומות הכי הזויים שלי לא דמיינתי את חיי ככה
אבל הנה אני פה
ילדה בת 30
עולה עוד מעט לקבר של קותי.
צריכה להתרגל לכל מיני מראות מוזרים
כמו של מירי שלי מסתכלת על נרות שהם לא נרות חנוכה או נרות שבת
מביטה בהערצה על הנר של קותי ...
יש לי ה-מ-ו-ן תובנות מהחודש וקצת האחרונים
איך ענתה לי אישה מיוחדת ששאלתי בבית החולים איפה למדה, כי ממש התלהבתי לשמוע אותה,
בבית הספר של החיים...
אין עליו, מניסיון אישי
הוא מלמד אותנו הכי טוב שיש
סוף סוף אני זוכה לחוש את קרבת האלוקים שייחלתי והתפללתי לה שנים
ולא זכיתי להרגיש עד אותו מוצ"ש בו קותי התמוטט.
בסעודה שלישית בשבוע של השבעה
הגיעו אלינו שכנים יקרים לסעודה שלישית
וראש המשפחה הסביר שכשאומרים שבטך ומשענתך המה ינחמוני -
עצם זה שיודעים שזה מה' זה מנחם
היה לי מאוד קשה עם דבריו !!!
לא הזדהיתי בכלל, בכלל במקרה שלי
אמרתי לו שאני מרגישה שבשביל שעצם הידיעה שזה מה' היא תנחם צריך להיות בדרגה ממש גבוהה
אני לא רואה את עצמי שם בכלל
ולא, לא זכיתי
ועצם הידיעה שזה מה' לא ניחמה אותי כלל, לצערי
אבל אני כן מרגישה שהמילים האלה מדברות עלי
כל יהודי באשר הוא - הדבר הפנימי שהוא הכי רוצה והכי יעשה לו טוב על הלב זה קרבת אלוקים!!!!
אנחנו חיים בעולם משוגע שיכולים לקרות בו הרבה דברים מפחידים
ובמיוחד אחרי הטלטלות שכולנו ספגנו בשנים האחורנות
הקורונה, אסון מירון, אסון קרלין, תאונות מחרידות, פיגועים,
וכל זה בנוסף לטרגדיות אישיות נוספות שלא צברו הדים כל כך גדולים
וכולנו, כאמהות במיוחד, חרדות מהן
בעולם כזה - הדבר היחיד שבאמת מנחם זה קרבת אלוקים.
לא רק להאמין אלא גם לחוש שהכל מאיתו
וזה דבר שעד עתה לא זכיתי לו
אני מרגישה, אמרתי, שלגבי הדרך היחידה שבה יכולתי לזכות בקרבת אלוקים המנחמת והעוטפת היא בדרך של שבט
וזה - מנחם אותי מאוד !!!!!
זכיתי לחוש ממש , לא רק להאמין ולראות חלקים מהפאזל המושלם והלא אנושי של הקב"ה
וכשקורים דברים שאני לא מבינה אני כבר אומרת לעצמי -
חוי, את כולה ילדה קטנה שלא מבינה כלום כמו פעם אבל מה שכתוב בחז"ל - כל מה שה עושה הכל לטובה
את כעת לא רק יודעת אלא גם מרגישה שזה אמת לאמיתה. אין בזה שמץ של הגזמה
כבר זכית לראות את זה, חייב לראות שכך זה גם כעת !!!
באסון מירון - הרב מונק מבית חם הסביר שכדאי לדבר עם כל האנשים שהיו שם
ובמיוחד מגישי העזרה ראשונה שידברו ויוציאו מהלב כמה שיותר,
כי אם לא מדברים כאב לב קטן יכול להפוך למשהו עצום ורב ממדים
הפעם בשונה מהפטירה של אבא שלי, הקפדתי על זה מאוד
ואני כעת במצב שכבר לא ממש דרוש לי לדבר ולספר על מה היה, כמה ולמה
אבל בכל זאת זכיתי לחוש כזו קרבת אלוקים ולראות אותו בחוש בדור שבו רב הנסתר על הנגלה
שאני רואה שמחובתי לשתף ולחזק גם אחרים ולחלוק במתנה המדהימה הזו שהם יזכו ליותר קרבת אלוקים גם לא בדרך של שבט
אני ממש רוצה לקחת על עצמי את "תפקיד הנודניק מהשעון המעורר של קותי" ולחזק עוד נשים (ואנשים אם מישהו מעונין לקרוא את דברי ) שלא יהיו עוד משפחות שיצטרכו לעבור את כאב הלב הנוראי הזה או כל כאב לב נוראי מכל סוג שהוא.
הגם שאני יודעת שהכי טוב לקותי בעולם כרגע ואני שמחה מאוד בשבילו. זה לא סותר.
בעז"ה עוד אכתוב לכשאתאושש.
מי שרוצה לקבל עדכונים יכול לשלוח בקשה במייל kuti.nissim שטרודל - בגימייל
בינתיים מצרפת קטע שכתבה בכישרון רב שירה, חברה יקרה
היא שלחה לי אותו מיד אחרי השבעה, ואני אפילו לא רציתי לפתוח את הקובץ רק מלקרוא את הכותרת
כל כך לא הזדהיתי
הקונוטציה היתה מאוד שלילית בעיני
אבל הקב"ה הרי יודע יותר טוב מאיתנו, מה טוב בשבילנו
ואיכשהו מצאתי את עצמי קוראת את זה אחרי כמה דקות
ועשה לי ממש טוב לקרוא את הדברים, במיוחד שזה שיר שהיה מאוד אהוב על קותי.
היא ביקשה ממני רשות לשלוח את זה לכיתה שלנו ואמרתי לה שאני רוצה לשלוח את זה לקראת השלוישים.
הקובץ מצורף. ממליצה לכן בחום לקרוא אותו.
בכל קטע שלה שאני קוראת המילים שלה כל כך מיוחדות ונוגעות בנקודות כל כך נכונות
חוי, אמא של קותי
(במאמר מוסגר: נכון. אני לא רק אמא של קותי אני גם אמא של מירי, ואפילו אמא גאה מאוד שלה אבל את כל הדברים האלה אני כותבת כי אני אמא שלו ולכן חותמת ככה )
***********************************************************************
ואחרי ככלות הכל / שירה (חברה של אמא של קותי)
לפני שבועיים, ביום ראשון, עמדתי ב"שמונה עשרה". קותי עוד היה אצלי בראש.
יושב כאן, על הספה, ביום רביעי האחרון לחייו - שופע חיים, נבון, חינני ועמוס נוכחות.
ופתאום - - -
במוצאי שבת הוא התמוטט.
ואי אפשר להשוות - אבל הלבבות שלנו התמוטטו ביחד איתו. ועמדתי שם בשמונה עשרה, אולי בסוף כבר, לא ממש זוכרת.
ובראש רצים לי מ-ל-א תסריטים...
כל מיני....
של מה יהיה ההמשך של הרגעים הנוראים האלה??
מכולם כמובן תפסה אותי האופציה של מה יהיה אם לא.
מה אבא שלו יגיד בלויה? איך ננחם את אמא שלו??? מה נענה להם? מה נענה להם, ריבונו של עולם???
מה נענה להם??????
ובכיתי את הנשמה שלי, באמת. בכיתי על רפואה שלמה ועל נס אמיתי, אבל בכיתי גם על כוחות.
על השאלה הזאת, שהיא כ"כ קשה, ומה נענה להם?
בכיתי שזה מבחן קשה.
ומאיפה יש בכלל כוחות, ומה התשובה.
ולא שאנחנו לא מאמינים, אנחנו מאמינים, אבל זה כ"כ! כ"כ!! ק-ש-ה!!!
חשבתי על "משפטיך תהום רבה"- תהום של צער, של כאב, של חולשה, תהום של משפט. תהום של גלות, "ואין עוד נביא ולא איתנו יודע עד מה"
אחרי יומיים הייתי שם בבית חולים.
קותי ישֵן, ויש שם מכשירים, והרב עמנואל תהילה מספר שם סיפורים, וכשלא שומעים את הממצאים הרפואיים - אפשר בהחלט שלא להבין את רמת החומרה של מה שקורה בחדר. אבל היו הממצאים הרפואיים, והייתה ההבנה המדויקת לקראת מה הולכים, וכמה שהזמן קצר עד אז...
אבל אבא של קותי, הבעל של חוי, הוא יהודי, כזה שאין עליו הגדרה אבל מהצד אני חושבת שאם מדברים על גבורה יהודית זה זה. יצאתי באיזשהו שלב מהחדר, וכשנכנסתי שוב הוא היה באמצע ללטף את קותי, ולהגיד איתו את הפסוק שאומרים אחרי קריאת שמע שעל המיטה. ובסוף הוא גם הגיע ל"אדון עולם"- הוא שר, וכל מילה קיבלה פתאום משקל של טון.
והוא שר, ובין המילים שהוא שר, היו גם – " ואחרי ככלות הכל לבדו ימלוך נורא".
ד' הוא המלך של העולם, וכשהכל כלֶה, כל דבר, גם החיים האלה- הוא מלך בתפארה.
אין לנו כלים לקלוט את כל המשמעות, מה שכן אולי, זה לקלוט שהיהדות היא עצומה, שד' הוא מלך. שהוא לבדו מלך. והמלכות שלו תמיד נשארת יציבה, ונוראת הוד.
ואנחנו עמו. אנחנו בנו בכורו ישראל. " אהבתי אתכם אמר ד' "
וזה ביחד. האהבה וה"משפטיך תהום רבה"
וזאת נחמה בעניינו, יש כאן מהלכים שאין לנו השגה בהם, שהם קשים לנו ובוחנים כליות ולב, שהופכים אותנו על כרעינו וקירבנו, ומזעזעים לנו עומקים הכי פנימיים. אבל ד' הוא מלך נורא, ובידו אנחנו מפקידים את רוחנו. ואנחנו שייכים למלכות האיתנה הזאת. וזה הדבר היחיד שהוא באמת עוגן בטוח בחיים שלנו!
והוא היה. והוא הווה. והוא יהיה בתפארה.
***********************************************************************
בהזדמנות זו - תודה רבה לחיים דיקמן היקר על במה חשובה זו
על ההבנה של הצורך של כולנו להיטען רוחנית בנוסף לבמה המדהימה שיש כאן מבחינה מקצועית
יהי רצון שתעמוד ההתעוררות לזכות לו ולמשפחתו לשפע ברכה והצלחה וסיעתא דשמיא בכל מעשה ידיהם
***********************************************************************
אשמח שתשתפו את המאמר פה מפרוג.
אין לעשות שימוש בתמונות ולהעביר אותן הלאה ללא קבלת רשות בשום פנים ואופן !!!!!!!!!!!!!!!!!!!
מי שרוצה להעביר את הדברים לכאלה שיש להם רק מייל - שיבקשו ממני ישירות את הדברים על ואחרי ככלות הכל במייל kuti.nissim שטרודל - בגימייל
***********************************************************************
קישורים לדברים קודמים שכתבתי בפרוג בהקשר לקותי:
והחי יתן אל ליבו - מאמר שכתבתי במלאת השבעה על על קותי
עוד כמה מילים שכתבתי במלאת השבעה בפורום איש את רעהו
בחלומות הכי הזויים שלי לא דמיינתי את חיי ככה
אבל הנה אני פה
ילדה בת 30
עולה עוד מעט לקבר של קותי.
צריכה להתרגל לכל מיני מראות מוזרים
כמו של מירי שלי מסתכלת על נרות שהם לא נרות חנוכה או נרות שבת
מביטה בהערצה על הנר של קותי ...
יש לי ה-מ-ו-ן תובנות מהחודש וקצת האחרונים
איך ענתה לי אישה מיוחדת ששאלתי בבית החולים איפה למדה, כי ממש התלהבתי לשמוע אותה,
בבית הספר של החיים...
אין עליו, מניסיון אישי
הוא מלמד אותנו הכי טוב שיש
סוף סוף אני זוכה לחוש את קרבת האלוקים שייחלתי והתפללתי לה שנים
ולא זכיתי להרגיש עד אותו מוצ"ש בו קותי התמוטט.
בסעודה שלישית בשבוע של השבעה
הגיעו אלינו שכנים יקרים לסעודה שלישית
וראש המשפחה הסביר שכשאומרים שבטך ומשענתך המה ינחמוני -
עצם זה שיודעים שזה מה' זה מנחם
היה לי מאוד קשה עם דבריו !!!
לא הזדהיתי בכלל, בכלל במקרה שלי
אמרתי לו שאני מרגישה שבשביל שעצם הידיעה שזה מה' היא תנחם צריך להיות בדרגה ממש גבוהה
אני לא רואה את עצמי שם בכלל
ולא, לא זכיתי
ועצם הידיעה שזה מה' לא ניחמה אותי כלל, לצערי
אבל אני כן מרגישה שהמילים האלה מדברות עלי
כל יהודי באשר הוא - הדבר הפנימי שהוא הכי רוצה והכי יעשה לו טוב על הלב זה קרבת אלוקים!!!!
אנחנו חיים בעולם משוגע שיכולים לקרות בו הרבה דברים מפחידים
ובמיוחד אחרי הטלטלות שכולנו ספגנו בשנים האחורנות
הקורונה, אסון מירון, אסון קרלין, תאונות מחרידות, פיגועים,
וכל זה בנוסף לטרגדיות אישיות נוספות שלא צברו הדים כל כך גדולים
וכולנו, כאמהות במיוחד, חרדות מהן
בעולם כזה - הדבר היחיד שבאמת מנחם זה קרבת אלוקים.
לא רק להאמין אלא גם לחוש שהכל מאיתו
וזה דבר שעד עתה לא זכיתי לו
אני מרגישה, אמרתי, שלגבי הדרך היחידה שבה יכולתי לזכות בקרבת אלוקים המנחמת והעוטפת היא בדרך של שבט
וזה - מנחם אותי מאוד !!!!!
זכיתי לחוש ממש , לא רק להאמין ולראות חלקים מהפאזל המושלם והלא אנושי של הקב"ה
וכשקורים דברים שאני לא מבינה אני כבר אומרת לעצמי -
חוי, את כולה ילדה קטנה שלא מבינה כלום כמו פעם אבל מה שכתוב בחז"ל - כל מה שה עושה הכל לטובה
את כעת לא רק יודעת אלא גם מרגישה שזה אמת לאמיתה. אין בזה שמץ של הגזמה
כבר זכית לראות את זה, חייב לראות שכך זה גם כעת !!!
באסון מירון - הרב מונק מבית חם הסביר שכדאי לדבר עם כל האנשים שהיו שם
ובמיוחד מגישי העזרה ראשונה שידברו ויוציאו מהלב כמה שיותר,
כי אם לא מדברים כאב לב קטן יכול להפוך למשהו עצום ורב ממדים
הפעם בשונה מהפטירה של אבא שלי, הקפדתי על זה מאוד
ואני כעת במצב שכבר לא ממש דרוש לי לדבר ולספר על מה היה, כמה ולמה
אבל בכל זאת זכיתי לחוש כזו קרבת אלוקים ולראות אותו בחוש בדור שבו רב הנסתר על הנגלה
שאני רואה שמחובתי לשתף ולחזק גם אחרים ולחלוק במתנה המדהימה הזו שהם יזכו ליותר קרבת אלוקים גם לא בדרך של שבט
אני ממש רוצה לקחת על עצמי את "תפקיד הנודניק מהשעון המעורר של קותי" ולחזק עוד נשים (ואנשים אם מישהו מעונין לקרוא את דברי ) שלא יהיו עוד משפחות שיצטרכו לעבור את כאב הלב הנוראי הזה או כל כאב לב נוראי מכל סוג שהוא.
הגם שאני יודעת שהכי טוב לקותי בעולם כרגע ואני שמחה מאוד בשבילו. זה לא סותר.
בעז"ה עוד אכתוב לכשאתאושש.
מי שרוצה לקבל עדכונים יכול לשלוח בקשה במייל kuti.nissim שטרודל - בגימייל
בינתיים מצרפת קטע שכתבה בכישרון רב שירה, חברה יקרה
היא שלחה לי אותו מיד אחרי השבעה, ואני אפילו לא רציתי לפתוח את הקובץ רק מלקרוא את הכותרת
כל כך לא הזדהיתי
הקונוטציה היתה מאוד שלילית בעיני
אבל הקב"ה הרי יודע יותר טוב מאיתנו, מה טוב בשבילנו
ואיכשהו מצאתי את עצמי קוראת את זה אחרי כמה דקות
ועשה לי ממש טוב לקרוא את הדברים, במיוחד שזה שיר שהיה מאוד אהוב על קותי.
היא ביקשה ממני רשות לשלוח את זה לכיתה שלנו ואמרתי לה שאני רוצה לשלוח את זה לקראת השלוישים.
הקובץ מצורף. ממליצה לכן בחום לקרוא אותו.
בכל קטע שלה שאני קוראת המילים שלה כל כך מיוחדות ונוגעות בנקודות כל כך נכונות
חוי, אמא של קותי
(במאמר מוסגר: נכון. אני לא רק אמא של קותי אני גם אמא של מירי, ואפילו אמא גאה מאוד שלה אבל את כל הדברים האלה אני כותבת כי אני אמא שלו ולכן חותמת ככה )
***********************************************************************
ואחרי ככלות הכל / שירה (חברה של אמא של קותי)
לפני שבועיים, ביום ראשון, עמדתי ב"שמונה עשרה". קותי עוד היה אצלי בראש.
יושב כאן, על הספה, ביום רביעי האחרון לחייו - שופע חיים, נבון, חינני ועמוס נוכחות.
ופתאום - - -
במוצאי שבת הוא התמוטט.
ואי אפשר להשוות - אבל הלבבות שלנו התמוטטו ביחד איתו. ועמדתי שם בשמונה עשרה, אולי בסוף כבר, לא ממש זוכרת.
ובראש רצים לי מ-ל-א תסריטים...
כל מיני....
של מה יהיה ההמשך של הרגעים הנוראים האלה??
מכולם כמובן תפסה אותי האופציה של מה יהיה אם לא.
מה אבא שלו יגיד בלויה? איך ננחם את אמא שלו??? מה נענה להם? מה נענה להם, ריבונו של עולם???
מה נענה להם??????
ובכיתי את הנשמה שלי, באמת. בכיתי על רפואה שלמה ועל נס אמיתי, אבל בכיתי גם על כוחות.
על השאלה הזאת, שהיא כ"כ קשה, ומה נענה להם?
בכיתי שזה מבחן קשה.
ומאיפה יש בכלל כוחות, ומה התשובה.
ולא שאנחנו לא מאמינים, אנחנו מאמינים, אבל זה כ"כ! כ"כ!! ק-ש-ה!!!
חשבתי על "משפטיך תהום רבה"- תהום של צער, של כאב, של חולשה, תהום של משפט. תהום של גלות, "ואין עוד נביא ולא איתנו יודע עד מה"
אחרי יומיים הייתי שם בבית חולים.
קותי ישֵן, ויש שם מכשירים, והרב עמנואל תהילה מספר שם סיפורים, וכשלא שומעים את הממצאים הרפואיים - אפשר בהחלט שלא להבין את רמת החומרה של מה שקורה בחדר. אבל היו הממצאים הרפואיים, והייתה ההבנה המדויקת לקראת מה הולכים, וכמה שהזמן קצר עד אז...
אבל אבא של קותי, הבעל של חוי, הוא יהודי, כזה שאין עליו הגדרה אבל מהצד אני חושבת שאם מדברים על גבורה יהודית זה זה. יצאתי באיזשהו שלב מהחדר, וכשנכנסתי שוב הוא היה באמצע ללטף את קותי, ולהגיד איתו את הפסוק שאומרים אחרי קריאת שמע שעל המיטה. ובסוף הוא גם הגיע ל"אדון עולם"- הוא שר, וכל מילה קיבלה פתאום משקל של טון.
והוא שר, ובין המילים שהוא שר, היו גם – " ואחרי ככלות הכל לבדו ימלוך נורא".
ד' הוא המלך של העולם, וכשהכל כלֶה, כל דבר, גם החיים האלה- הוא מלך בתפארה.
אין לנו כלים לקלוט את כל המשמעות, מה שכן אולי, זה לקלוט שהיהדות היא עצומה, שד' הוא מלך. שהוא לבדו מלך. והמלכות שלו תמיד נשארת יציבה, ונוראת הוד.
ואנחנו עמו. אנחנו בנו בכורו ישראל. " אהבתי אתכם אמר ד' "
וזה ביחד. האהבה וה"משפטיך תהום רבה"
וזאת נחמה בעניינו, יש כאן מהלכים שאין לנו השגה בהם, שהם קשים לנו ובוחנים כליות ולב, שהופכים אותנו על כרעינו וקירבנו, ומזעזעים לנו עומקים הכי פנימיים. אבל ד' הוא מלך נורא, ובידו אנחנו מפקידים את רוחנו. ואנחנו שייכים למלכות האיתנה הזאת. וזה הדבר היחיד שהוא באמת עוגן בטוח בחיים שלנו!
והוא היה. והוא הווה. והוא יהיה בתפארה.
***********************************************************************
בהזדמנות זו - תודה רבה לחיים דיקמן היקר על במה חשובה זו
על ההבנה של הצורך של כולנו להיטען רוחנית בנוסף לבמה המדהימה שיש כאן מבחינה מקצועית
יהי רצון שתעמוד ההתעוררות לזכות לו ולמשפחתו לשפע ברכה והצלחה וסיעתא דשמיא בכל מעשה ידיהם
***********************************************************************
אשמח שתשתפו את המאמר פה מפרוג.
אין לעשות שימוש בתמונות ולהעביר אותן הלאה ללא קבלת רשות בשום פנים ואופן !!!!!!!!!!!!!!!!!!!
מי שרוצה להעביר את הדברים לכאלה שיש להם רק מייל - שיבקשו ממני ישירות את הדברים על ואחרי ככלות הכל במייל kuti.nissim שטרודל - בגימייל
***********************************************************************
קישורים לדברים קודמים שכתבתי בפרוג בהקשר לקותי:
והחי יתן אל ליבו - מאמר שכתבתי במלאת השבעה על על קותי
עוד כמה מילים שכתבתי במלאת השבעה בפורום איש את רעהו
