הנושאים החמים
לפני כשנה פורסמה בשער עיתון הניו יורק טיימס, תמונה של מרן הגר"ח קנייבסקי זצ"ל, תמונה שצילם דן בלילטי, צלם וכתב בעיתון הניו יורק טיימס, ואחד הצלמים המוערכים בעולם.
אותי באופן אישי התמונה הזאת מאוד סיקרנה, בגלל היחודיות של הצילום הזה, במיוחד כשמדובר על הרב שמצולם הוא וסביבתו כל יום כל היום, ופתאום ראינו משהו אחר, ניסיתי לברר איך צולמה התמונה, ואפילו העליתי על זה דיון בזמנו כאן בפורום.
אתמול אזרתי אומץ ויצרתי קשר עם הצלם דן בלילטי, שהיה סופר נחמד ושיתף אותי בתהליך,
הוא סיפר שהצילום עצמו היה סך הכל שלושים שניות הוא נכנס וביקש לשים פלאש קטנציק, וביקש שלא ישימו לב אילו, ובכל מקרה הרב היה שקוע בלימוד ולא הרים את העיניים מהספר,
כיוון שהתאורה בחדר היתה פלורוסנטית קשה הוא החשיך אותה ע"י חשיפת חסר, והאור היה בעיקר מהפלאש על הרב, שהוא הדגיש שמדובר בתאורה מזערית, תוך הקפדה שלא יראו את התאורה על המצולם.
כשאלתי אותו על הפרשנות שלו לתמונה דן הדגיש בהחלטיות, הרב הוא האור, האור ביחס לעולם, האור ביחס לסביבה, האור בבית, אתה מרגיש שזו דמות רוחנית גבוהה.
למרות שניסיתי לפרש את העולם כהחושך או את הבית הפשוט כהחושך, דן תיקן והדגיש, הרב הוא האור, רוחנית, ומטאפורית.
נדהמתי לשמוע איך למרות שהוא היה פעם ראשונה אצל הרב וגם זה לדקות ספורות, איך הוא אפיין את האנשים והסיטואציה, הוא אמר שלאחר כמה שניות כבר נכנסו אנשים לבקש ברכה, וזה היה מדהים לראות איך כשהרב מברך אנשים הוא לוקח את זה בפשטות, הוא לא מטיל אימה או סמכות הוא מברך בלי דרמה, בפשטות... בניגוד גמור לאיך שהאנשים ניגשים אל הרב ביראת כבוד.
דן אמר שכבר כשצילם את התמונה הרגיש שזה One of a kind אחד מסוגו, אני ממש שמחתי לצלם את התמונה, כבר אז הרגשתי שאני מצלם אדם יחודי שלא יהיה עוד כמותו, זה הצילום הכי מרגש, זה הצילום הכי נכון שלי, אם נדבר בשפה של בית הרב, היה ברכה בצילום הזה.
עוד קצת תמונות מעמוד האינסטגרם של dan balilty כדי שתכירו אותו ואת הסיגנון.
אותי באופן אישי התמונה הזאת מאוד סיקרנה, בגלל היחודיות של הצילום הזה, במיוחד כשמדובר על הרב שמצולם הוא וסביבתו כל יום כל היום, ופתאום ראינו משהו אחר, ניסיתי לברר איך צולמה התמונה, ואפילו העליתי על זה דיון בזמנו כאן בפורום.
אתמול אזרתי אומץ ויצרתי קשר עם הצלם דן בלילטי, שהיה סופר נחמד ושיתף אותי בתהליך,
הוא סיפר שהצילום עצמו היה סך הכל שלושים שניות הוא נכנס וביקש לשים פלאש קטנציק, וביקש שלא ישימו לב אילו, ובכל מקרה הרב היה שקוע בלימוד ולא הרים את העיניים מהספר,
כיוון שהתאורה בחדר היתה פלורוסנטית קשה הוא החשיך אותה ע"י חשיפת חסר, והאור היה בעיקר מהפלאש על הרב, שהוא הדגיש שמדובר בתאורה מזערית, תוך הקפדה שלא יראו את התאורה על המצולם.
כשאלתי אותו על הפרשנות שלו לתמונה דן הדגיש בהחלטיות, הרב הוא האור, האור ביחס לעולם, האור ביחס לסביבה, האור בבית, אתה מרגיש שזו דמות רוחנית גבוהה.
למרות שניסיתי לפרש את העולם כהחושך או את הבית הפשוט כהחושך, דן תיקן והדגיש, הרב הוא האור, רוחנית, ומטאפורית.
נדהמתי לשמוע איך למרות שהוא היה פעם ראשונה אצל הרב וגם זה לדקות ספורות, איך הוא אפיין את האנשים והסיטואציה, הוא אמר שלאחר כמה שניות כבר נכנסו אנשים לבקש ברכה, וזה היה מדהים לראות איך כשהרב מברך אנשים הוא לוקח את זה בפשטות, הוא לא מטיל אימה או סמכות הוא מברך בלי דרמה, בפשטות... בניגוד גמור לאיך שהאנשים ניגשים אל הרב ביראת כבוד.
דן אמר שכבר כשצילם את התמונה הרגיש שזה One of a kind אחד מסוגו, אני ממש שמחתי לצלם את התמונה, כבר אז הרגשתי שאני מצלם אדם יחודי שלא יהיה עוד כמותו, זה הצילום הכי מרגש, זה הצילום הכי נכון שלי, אם נדבר בשפה של בית הרב, היה ברכה בצילום הזה.
עוד קצת תמונות מעמוד האינסטגרם של dan balilty כדי שתכירו אותו ואת הסיגנון.
