הנושאים החמים
שלום לכולם זאת שוב אני, מרים יעל מקהילת המאיירים!
בפוסט הזה, אם תחזיקו מעמד דרך פסקאות הפתיחה, אספר לכם כיצד למכור את הרעיון שלכם להוצאה לאור (או בשפה המקצועית- איך לעשות פיצ') בצורה משכנעת. או... לפחות איך לנסות
למי מכם שעקב, לא מזמן הסתיים הסיפור שלי 1:0 בעיתון ילדים של משפחה, אחרי שהתפרסם שם במשך שנתיים פעם בשבועיים. הסיפור היה קומיקס לבני נעורים (רומן גרפי) שסיפר על נערה בשם יונה שמגלה יום אחד שכל מה שהיא ידעה על עצמה בעצם לא נכון, וכעת צריכה לחיות בנעליים של מישהי אחרת. נשמע מגניב? אז זהו, חכו להמשך.
(מתוך 1:0, חלק 1)
נתחיל ב2018, אז פניתי לעשרות הוצאות לאור ועיתונים עם הרעיון המהפכני לפרסם קומיקס לבנות נעורים. כמובן שהסיפור יכול להתאים לבני נעורים, מבוגרות ומבוגרים, אבל הרעיון היה שהדמות הראשית בסיפור היא נערה. פשוט ככל שזה נשמע, היה לי קשה למכור את הרעיון. קיבלתי סירובים ממספר הוצאות לאור, בטענה שהם לא יודעים עד כמה זה עשוי להצליח. הוצאה אחת אמרה ש'אין לזה שוק', ואחת אחרת טענה שבגלל שעוד לא עשו את זה, אין להם אינדיקציה אם אנשים בכלל יקראו כזה דבר, ולכן לא ייקחו את הסיכון. בקיצור, עמדתי להרים ידיים.
ואז, שלחתי את האימייל האחרון לעיתון משפחה. זה היה דרך עמוד הפניות באתר הרשמי של משפחה, ככה שאין לי תיעוד של האימייל עצמו, אני רק זוכרת שבטקסט ששלחתי השוויתי את השיגעון של לעשות קומיקס על בנות- לנשיא מפורסם מטורלל שבדיוק היה בשיא הקדנציה שלו כנגד כל הסיכויים, ושבזמן כתיבת האימייל עמד מאחוריי קרוב משפחה שאמר "נראה לך שאכפת להם?" שזה בגדול מה שגם אני חשבתי.
אלא שאז למחרת נחת המייל הבא בתיבה שלי.
כמובן שנתקפתי בפרפור חדרים קשוח למשך כמה דקות, בהם ניסיתי להישאר מקצועית בעודי מקלידה את אימייל התשובה. מאז, התחיל שרשור של אימיילים בהם שלחתי את הסינופסיס של הסיפור (תקציר, פיצ' מורחב) ואת העמודים שכבר ציירתי, וכמובן פגישה פנים מול פנים עם מי שעד עכשיו הייתה אגדת הילדות שלי- עורכת עיתון ילדים, אתי, ועם העורכת הגרפית ימימה. וכך יצאנו למסע שעד אז חשבתי שלא יהיה אפשרי בכלל.
כמובן שגם אחרי שהתחיל להתפרסם, לקומיקס היו חבלי לידה קשים, כמו כל מיני מכתבים זועמים למערכת, תלונות על שפה לא מובנת (אני שמעתי אתכם, אנשים, ואני השתפרתי!) ועוד כל מיני זיכרונות טובים כאלה. אבל מה יש לומר, כאבי גדילה! אני מודה לכל אחד שלקח את הזמן לכתוב למערכת, גם אם זו הייתה ביקורת קשה או השוואה ליוצרים אחרים. יוצר אמתי צריך לדעת להתמודד עם כל אלה, ואני בקושי התמודדתי, מה שעזר לי להבין שאני עדיין לא יוצרת אמתית. פרופורציות, חבר'ה!
והנה אנחנו בדילוג מהיר לסוף 2021, אז הסיפור סוף סוף סיים את דרכו בעיתון, ועכשיו הגיע הזמן לעשות פיצ'ינג לכל ההוצאות לאור שכבר דחו אותי לפני 3-4 שנים, הפעם בתקווה שהטייטל של סיפור שעבר בעיתון משפחה, יעזור לי לשכנע יותר מהפעמים הקודמות. אבל... אופסי. הוצאה לאור זה עסק קשוח. מהר מאד למדתי שצריך לבחור בין לשלם על ההוצאות סכום מכובד מאד, עם הידיעה שככל הנראה גם אם ימכרו שתי מהדורות עדיין לא אכסה אותו, לבין למכור את הזכויות להוצאה לאור שתטפל בהכל, ותתן לי תמלוגים. אשאיר לכם לנחש מה בחרתי, אבל גם אחרי שבחרתי היה קשה לשכנע מישהו שייקח את הספר תחת חסותו.
שוב, כמעט הרמתי ידיים!
ואז, באורח פלא, שיחה קצרה עם מוכר בקופה של 'דני ספרים' במהלך קנייה שגרתית, איפסה את הכל!
מהמוכר לדני בכבודו ובעצמו, ומדני למנהלת השיווק, וממנהלת השיווק לעיצוב כריכה ולדיון על הפורמט והופה! הספר בחנויות.
אז איך עשיתי את זה?
1. HOOK
בכל סיפור, חשוב שיהיה 'הוק' - הדבר שיגרום לקורא שלכם לקרוא דווקא את הסיפור הזה. לדוגמא- בסימן חיים, הסיפור הוא על ילד שביחד עם קבוצת עבדים שחורים הורג את האדון האכזר שלהם ומשוחרר לחופשי. אבל (פה מגיע ההוק) הילד הזה הוא ילד יהודי מפולין, והאדון האכזרי הוא הגוי הרשע שחטף אותו משם כנקמה בהוריו.
אז אחרי שווידאתם שבסיפור שלכם יש את הדבר המיוחד הזה, חשוב לכלול אותו בפיצ' בצורה משכנעת.
2. תגיעו לנקודה
קחו בחשבון שמי שאתם לא פונים אליו, הוא בוודאי אדם עסוק שמקבל מדי יום המון פניות דרך האימייל. כדי שהאימייל שלכם יספיק להיקרא לפני שישלח אחר כבוד לפח הזבל, אתם חייבים להגיע לנקודה מהר, עדיף כבר בכותרת. במקום 'שלום' רנדומלי בשורת הנושא, מה אם תכתבו 'קומיקס לנערות- מה דעתכם?' (זו כותרת המייל שאני שלחתי בזמנו.) הכותרת מגיעה לנקודה המרכזית (קומיקס לנערות), ומסיימת בשאלה, כדי שיבינו שזו פנייה המצפה לתשובה. בגוף האימייל, מספיקה הצגה של עצמכם בקצרה (היי אני מרים יעל, יוצרת ומאיירת כך וכך) לא יותר משורה אחת, ואז 'דוך', ישר לנקודה. שתיים שלוש שורות, פיצ' קצר של הרעיון, וסיומת המניעה לפעולה (סיומת בשאלה, לדוגמא). פחות זה יותר! קצר יותר, מתומצת יותר, שנון יותר- טוב יותר.
3. ערך מוסף
מה אתם יכולים לתרום? חוץ מלשלוח אימיילים ולבקש עבודה, איזו תרומה אתם תתנו להוצאה לאור / לעיתון הזה? חשוב להדגיש בקצרה מה אתם חושבים שתביאו, שאף אחד אחר עוד לא הביא. במקרה שלי, הדגשתי את החוסר בשוק ספרות קומיקס לבני נוער, ובמיוחד לנערות, והצגתי את הבקשה שלי בצורת פתרון לבעיה הזאת. במקום 'היי, תוכלו לפרסם את הסיפור שלי?' משהו כמו
4. אל תתביישו
בשביל להגיע לאדם שירצה את הסיפור שלכם, כנראה שתצטרכו לעבור דרך הרבה אחרים שיהיה להם הרבה פחות אכפת. אל תתרגשו! תגובות שליליות זה טבעי, זה בסדר, וזה רק מכוון אתכם טוב יותר לאן שאתם צריכים להגיע. אל תתביישו לפנות לכל מי שאתם רק חושבים שיכול לעזור. בצירוף ערך המוסף שלכם, אתם בסך הכל עושים לו טובה, לא?
5. תבקשו
תבקשו ממי שהכל שלו. מה זה בכלל בשבילו, בינינו? פשוט תבקשו על זה. תסבירו כמה הסיפור שלכם יכול לקדש את שמו. לעזור ל... לשמח את... תאמינו לי, הוא שומע!
עד כאן העצות שלי. אני מאד מקווה שעזרתי למישהו, ואם כן- בעונג רב!
חפשו את הספר שלי 1:0 (אחת אפס) בחנויות הספרים הקרובות אליכם. כרגע הוא זמין באתר של דני ספרים, בחנויות של דני ספרים, ובהמשך השבוע בשאר החנויות. כתבו לי מה חשבתם עליו ל-myaelblog בשטרודל ג'ימייל נקודה קום, אשמח לשמוע!!!
ואם אתם רוצים עוד שיתופים, מחשבות, מאחורי הקלעים ופוסטים נוספים, כנסו לבלוג שלי כאן
ושיהיה לכולם חודש אדר שמח והמון הצלחה!
- מרים יעל
בפוסט הזה, אם תחזיקו מעמד דרך פסקאות הפתיחה, אספר לכם כיצד למכור את הרעיון שלכם להוצאה לאור (או בשפה המקצועית- איך לעשות פיצ') בצורה משכנעת. או... לפחות איך לנסות
למי מכם שעקב, לא מזמן הסתיים הסיפור שלי 1:0 בעיתון ילדים של משפחה, אחרי שהתפרסם שם במשך שנתיים פעם בשבועיים. הסיפור היה קומיקס לבני נעורים (רומן גרפי) שסיפר על נערה בשם יונה שמגלה יום אחד שכל מה שהיא ידעה על עצמה בעצם לא נכון, וכעת צריכה לחיות בנעליים של מישהי אחרת. נשמע מגניב? אז זהו, חכו להמשך.
(מתוך 1:0, חלק 1)
נתחיל ב2018, אז פניתי לעשרות הוצאות לאור ועיתונים עם הרעיון המהפכני לפרסם קומיקס לבנות נעורים. כמובן שהסיפור יכול להתאים לבני נעורים, מבוגרות ומבוגרים, אבל הרעיון היה שהדמות הראשית בסיפור היא נערה. פשוט ככל שזה נשמע, היה לי קשה למכור את הרעיון. קיבלתי סירובים ממספר הוצאות לאור, בטענה שהם לא יודעים עד כמה זה עשוי להצליח. הוצאה אחת אמרה ש'אין לזה שוק', ואחת אחרת טענה שבגלל שעוד לא עשו את זה, אין להם אינדיקציה אם אנשים בכלל יקראו כזה דבר, ולכן לא ייקחו את הסיכון. בקיצור, עמדתי להרים ידיים.
ואז, שלחתי את האימייל האחרון לעיתון משפחה. זה היה דרך עמוד הפניות באתר הרשמי של משפחה, ככה שאין לי תיעוד של האימייל עצמו, אני רק זוכרת שבטקסט ששלחתי השוויתי את השיגעון של לעשות קומיקס על בנות- לנשיא מפורסם מטורלל שבדיוק היה בשיא הקדנציה שלו כנגד כל הסיכויים, ושבזמן כתיבת האימייל עמד מאחוריי קרוב משפחה שאמר "נראה לך שאכפת להם?" שזה בגדול מה שגם אני חשבתי.
אלא שאז למחרת נחת המייל הבא בתיבה שלי.
כמובן שנתקפתי בפרפור חדרים קשוח למשך כמה דקות, בהם ניסיתי להישאר מקצועית בעודי מקלידה את אימייל התשובה. מאז, התחיל שרשור של אימיילים בהם שלחתי את הסינופסיס של הסיפור (תקציר, פיצ' מורחב) ואת העמודים שכבר ציירתי, וכמובן פגישה פנים מול פנים עם מי שעד עכשיו הייתה אגדת הילדות שלי- עורכת עיתון ילדים, אתי, ועם העורכת הגרפית ימימה. וכך יצאנו למסע שעד אז חשבתי שלא יהיה אפשרי בכלל.
כמובן שגם אחרי שהתחיל להתפרסם, לקומיקס היו חבלי לידה קשים, כמו כל מיני מכתבים זועמים למערכת, תלונות על שפה לא מובנת (אני שמעתי אתכם, אנשים, ואני השתפרתי!) ועוד כל מיני זיכרונות טובים כאלה. אבל מה יש לומר, כאבי גדילה! אני מודה לכל אחד שלקח את הזמן לכתוב למערכת, גם אם זו הייתה ביקורת קשה או השוואה ליוצרים אחרים. יוצר אמתי צריך לדעת להתמודד עם כל אלה, ואני בקושי התמודדתי, מה שעזר לי להבין שאני עדיין לא יוצרת אמתית. פרופורציות, חבר'ה!
והנה אנחנו בדילוג מהיר לסוף 2021, אז הסיפור סוף סוף סיים את דרכו בעיתון, ועכשיו הגיע הזמן לעשות פיצ'ינג לכל ההוצאות לאור שכבר דחו אותי לפני 3-4 שנים, הפעם בתקווה שהטייטל של סיפור שעבר בעיתון משפחה, יעזור לי לשכנע יותר מהפעמים הקודמות. אבל... אופסי. הוצאה לאור זה עסק קשוח. מהר מאד למדתי שצריך לבחור בין לשלם על ההוצאות סכום מכובד מאד, עם הידיעה שככל הנראה גם אם ימכרו שתי מהדורות עדיין לא אכסה אותו, לבין למכור את הזכויות להוצאה לאור שתטפל בהכל, ותתן לי תמלוגים. אשאיר לכם לנחש מה בחרתי, אבל גם אחרי שבחרתי היה קשה לשכנע מישהו שייקח את הספר תחת חסותו.
שוב, כמעט הרמתי ידיים!
ואז, באורח פלא, שיחה קצרה עם מוכר בקופה של 'דני ספרים' במהלך קנייה שגרתית, איפסה את הכל!
מהמוכר לדני בכבודו ובעצמו, ומדני למנהלת השיווק, וממנהלת השיווק לעיצוב כריכה ולדיון על הפורמט והופה! הספר בחנויות.
אז איך עשיתי את זה?
1. HOOK
בכל סיפור, חשוב שיהיה 'הוק' - הדבר שיגרום לקורא שלכם לקרוא דווקא את הסיפור הזה. לדוגמא- בסימן חיים, הסיפור הוא על ילד שביחד עם קבוצת עבדים שחורים הורג את האדון האכזר שלהם ומשוחרר לחופשי. אבל (פה מגיע ההוק) הילד הזה הוא ילד יהודי מפולין, והאדון האכזרי הוא הגוי הרשע שחטף אותו משם כנקמה בהוריו.
אז אחרי שווידאתם שבסיפור שלכם יש את הדבר המיוחד הזה, חשוב לכלול אותו בפיצ' בצורה משכנעת.
עכשיו, זה אימייל שאף אחד לא ידלג עליו.
2. תגיעו לנקודה
קחו בחשבון שמי שאתם לא פונים אליו, הוא בוודאי אדם עסוק שמקבל מדי יום המון פניות דרך האימייל. כדי שהאימייל שלכם יספיק להיקרא לפני שישלח אחר כבוד לפח הזבל, אתם חייבים להגיע לנקודה מהר, עדיף כבר בכותרת. במקום 'שלום' רנדומלי בשורת הנושא, מה אם תכתבו 'קומיקס לנערות- מה דעתכם?' (זו כותרת המייל שאני שלחתי בזמנו.) הכותרת מגיעה לנקודה המרכזית (קומיקס לנערות), ומסיימת בשאלה, כדי שיבינו שזו פנייה המצפה לתשובה. בגוף האימייל, מספיקה הצגה של עצמכם בקצרה (היי אני מרים יעל, יוצרת ומאיירת כך וכך) לא יותר משורה אחת, ואז 'דוך', ישר לנקודה. שתיים שלוש שורות, פיצ' קצר של הרעיון, וסיומת המניעה לפעולה (סיומת בשאלה, לדוגמא). פחות זה יותר! קצר יותר, מתומצת יותר, שנון יותר- טוב יותר.
3. ערך מוסף
מה אתם יכולים לתרום? חוץ מלשלוח אימיילים ולבקש עבודה, איזו תרומה אתם תתנו להוצאה לאור / לעיתון הזה? חשוב להדגיש בקצרה מה אתם חושבים שתביאו, שאף אחד אחר עוד לא הביא. במקרה שלי, הדגשתי את החוסר בשוק ספרות קומיקס לבני נוער, ובמיוחד לנערות, והצגתי את הבקשה שלי בצורת פתרון לבעיה הזאת. במקום 'היי, תוכלו לפרסם את הסיפור שלי?' משהו כמו
4. אל תתביישו
בשביל להגיע לאדם שירצה את הסיפור שלכם, כנראה שתצטרכו לעבור דרך הרבה אחרים שיהיה להם הרבה פחות אכפת. אל תתרגשו! תגובות שליליות זה טבעי, זה בסדר, וזה רק מכוון אתכם טוב יותר לאן שאתם צריכים להגיע. אל תתביישו לפנות לכל מי שאתם רק חושבים שיכול לעזור. בצירוף ערך המוסף שלכם, אתם בסך הכל עושים לו טובה, לא?
5. תבקשו
תבקשו ממי שהכל שלו. מה זה בכלל בשבילו, בינינו? פשוט תבקשו על זה. תסבירו כמה הסיפור שלכם יכול לקדש את שמו. לעזור ל... לשמח את... תאמינו לי, הוא שומע!
עד כאן העצות שלי. אני מאד מקווה שעזרתי למישהו, ואם כן- בעונג רב!
חפשו את הספר שלי 1:0 (אחת אפס) בחנויות הספרים הקרובות אליכם. כרגע הוא זמין באתר של דני ספרים, בחנויות של דני ספרים, ובהמשך השבוע בשאר החנויות. כתבו לי מה חשבתם עליו ל-myaelblog בשטרודל ג'ימייל נקודה קום, אשמח לשמוע!!!
ואם אתם רוצים עוד שיתופים, מחשבות, מאחורי הקלעים ופוסטים נוספים, כנסו לבלוג שלי כאן
ושיהיה לכולם חודש אדר שמח והמון הצלחה!
- מרים יעל
