הנושאים החמים
כששואלים את אליעזר שולמן מה הוותק העיתונאי שלו, מספיק הפרט הזניח כי רק במערכת עיתון במשפחה הוא פעיל קרוב לעשרים ושלוש שנה.
"העיתונות החרדית התקדמה מאד בשנים האחרונות, גם היומית וגם במתחם השבועונים. היום יש השקעה רבה במגוון נושאים שבעבר היו פחות מטופלים. מבחינת גרפיקה- יש התקדמות גדולה, גם מבחינת הטיפול בנושאים העולים לכותרות ולא פחות- הביקורת הרוחנית.
"אין היום עיתון חרדי, ללא וועדה רוחנית ומבקרת. זה אומר שבסופו של דבר, דעת התורה וההלכות, קיימות בכל עיתון חרדי ומשפיע גם על הקוראים. הקוראים יודעים מה מגיע להם לבית ועל טוהר התכנים.
הגיגים על עיתונאים הצעירים: "עיתונות זה מקצוע שאם מישהו בא אליו כי שיעמם לו ולא מצא משהו אחר וניסה לכתוב וראה שהצליח לו- ימצא את עצמו מאד מהר בחוץ. בעיתונאות, צריך לדעת לכתוב, להתבטא ולהשתמש בעברית נכונה. מי שניכנס לזה כמקצוע ונותן לזה את הכבוד הראוי ימשיך ויתפתח.
"יש משהו בכך שהעיתונאים הצעירים טובים יותר מהוותיקים, בכך שהם מביאים תחומי התעניינות רבים יותר. הם יותר סקרנים מהוותיקים,(אגב, מי שלא סקרן לא נמצא במקצוע.)
"צעיר שניגש לנושא וחושב 'אני בטח יודע הכל'... מאד מהר יגלה שחסר לו הרבה ידע... לוותיק יש את הניסיון והידיעה הקודמת, איך לגשת לנושא. הוא יודע מה קרה קודם ועל ההשלכות, הצעיר עלול לחטוא למקצוע, אם לא יברר מספיק".
עיתון משפחה: "מוגדר כבר 12 שנה כעיתון הנקרא ביותר. יש בנק שאומר 'להיות ראשון זה מחייב', ואכן, אתה צריך לענות את ה18 שקל של הקונה השבועי. כל שבוע זהו אתגר מחודש, על מנת שהקורא יאמר 'היה לי שווה'".
מה צריך להיות, כדי להיות עורך מצליח?
"לזכור שזה לא טקסט שלך, אלא שמישהו אחר חתום עליו. כשאתה עורך משהו אתה חייב להיכנס לראש של הכותב ומצד שני- לתת לקורא את ההנאה המושלמת את התרשמות הטובה ואת מיצוי הנושא בצורה שהטקסט יחדש לו ויאיר לו זווית שלא הכיר.
"ההרגשה צריכה להיות כלפי הכתב, כי גם אם הוא עבד שמונה או עשר שעות על כתבה, העורך בדק שהכל משוכתב ומעוצב נכון ושלמישהו היה אכפת מהעבודה שלו. שמישהו השקיע עליה את הראות הסופית להדפסה".
מקצוע מסוכן: "אם נלך הרבה שנים אחורה, ששימשתי ככתב בעברי הרחוק, הייתי צריך לסקר אירוע פיוס של מועצת גדולי התורה. זה היה בשעה קריטית לסגירת הגיליון. המערכת לוחצת, העורך מתקשר שאביא את החומר, ואני עדיין יושב על הטקסט, ועדיין לא הכל גמור...
"חשוב להקדים, כי בכל תקרית חדשותית או אקטואלית, תמיד יש אלו שיודעים מבפנים, ומעבירים את החומר מפה לאוזן, אבל לא תמיד אפשר להסתמך על המילה שלהם, לגבי הפרטים הקטנים.
"באותו יום היה לי חומר מאנשים חיצוניים, אבל היססתי, כי טרם דיברתי עם הנמצאים בפנים.
"בסוף לא עמדתי בלחץ המערכת וניגשתי לשלוח בפקס את הידיעה שהייתה מבוססת על הדלפות. (כן, שולמן מספר כי הוא כתב את הידיעות בכתב יד, בזמנו הן היו נשלחות בפקס לקלדנית שהכניסה את החומרים לעריכה)
"שניה לפני שאני שולח, אני שומע שמישהו יצא החוצה מהוועדה, ואני מרים אליו טלפון. אני מקריא לו את הידיעה, והוא אומר לי:'מה פתאום! הפוך לגמרי!'.
"ואז ככתב אתה תוהה- האם הוא מיפה את המצאות, או שבעצם- כתבתי שגיאות?
"הייתה לי רבע שעה, להעביר את הידיעה ממצב אחד למצב הפוך- אני פונה למערכת ומודיע להם שזה ייקח עוד כמה דקות.
משנה את הידיעה ושולח אותה לדרכה.
"אני רק חושב לעצמי, אם הייתה יוצאת למחרת הידיעה המבוססת על הדלפות- למחרת בבוקר הייתי מרגיש שאין לי מה לעשות עוד בעבודה הזו".
תפקיד משני: כעורך, אתה צריך להיות קשוב לסצנה, לרגשות של הכתב וגם של המרואיין שלו. הייתה תקופה של פיגועים קשים. היה פיגוע שהיו מעורבים בו חרדים ושלחנו כתב להביא חומר על אדם בשעה בה משפחתו התבשרו עליו.
"הכתב התקשר להגיד לי שהוא לא מסוגל לעלות לבית. ואז כעורך, אתה צריך לחשוב, מה באמת צריך לעשות עכשיו, איך לתת לו את המקום הבטוח וכמובן! לא לפגוע ברגשות המשפחה, ומצד שני, להעניק למשפחה את הזכות לספר על האבידה שלהם, על מעלותיו של הנפטר ולתת את הכבוד שהם היו רוצים שיתנו לו על גבי הכתב."
מהי לדעתך עיתונות טובה?
"הגונה, ישרה ומעשירה את הקורא".
להבדיל מעיתונות צהובה: "עיתונות שנכנסת למרחב הפרטי של האדם. אם מחליט האדם לתת הצצה לחייו- זו החלטה שלו –אבל על העיתונאי נדרש להיות הגון, כי אם העיתונות מהלכת על המרואיין שלו קסם, במחשבה ש'אני אתפרסם ויכירו אותי'.. כמו אדם שנמצא בתחילת קריירה ורוצה הכרה בשוק....תמיד העיתונאי יזכור, שלאדם הזה יש משפחה, ואנשים שחיים בסביבתו הקרובה, ונורא קל לתת לו לדבר ולפול למלכודת, אבל אני כעיתונאי צריך להזכיר לו גם אותם, ולשאול אותו כלפי מידע רגיש או מביך- 'אתה בטוח שתרצה שידעו את זה?' כעיתונאי, תחשוב מה אתה היית רוצה, לו היה זה בן המשפחה שלך שמתראיין.
הגבול הוא דק, אבל צריך לדעת לא לעבור אותו".
עם עידן האתרים החרדיים המתפתחים, איך אתה רואה את העיתונות החרדית בעוד 10 שנים?
"האתרים הם מימד של תקשורת הרבה יותר פתוחה, תקשורת מאד קצבית שצריכה כל הזמן לספק לקורא עוד איטם ועוד דברים מעניינים.... זו תקשורת מסוג אחר. יש בה טוב ויש בה פחות טוב. הפחות טוב, שבגלל סיפוק המידע המהיר, יכולים להיות נזקים לכל מני אנשים פרטיים וחברות פרטיות.
מה אתה משאיר לנו...
"טיפים לעיתונאי, כדי להיות עיתונאי ממש טוב: תהיה סקרן, מקורי ואל תלך אחרי העדר... תהיה הגון, ישר, ואל תשכח לשאול לפני שאתה כותב משהו, את חמשת המ"מים: מה, מי, מתי, מדוע, מקום"....
"העיתונות החרדית התקדמה מאד בשנים האחרונות, גם היומית וגם במתחם השבועונים. היום יש השקעה רבה במגוון נושאים שבעבר היו פחות מטופלים. מבחינת גרפיקה- יש התקדמות גדולה, גם מבחינת הטיפול בנושאים העולים לכותרות ולא פחות- הביקורת הרוחנית.
"אין היום עיתון חרדי, ללא וועדה רוחנית ומבקרת. זה אומר שבסופו של דבר, דעת התורה וההלכות, קיימות בכל עיתון חרדי ומשפיע גם על הקוראים. הקוראים יודעים מה מגיע להם לבית ועל טוהר התכנים.
הגיגים על עיתונאים הצעירים: "עיתונות זה מקצוע שאם מישהו בא אליו כי שיעמם לו ולא מצא משהו אחר וניסה לכתוב וראה שהצליח לו- ימצא את עצמו מאד מהר בחוץ. בעיתונאות, צריך לדעת לכתוב, להתבטא ולהשתמש בעברית נכונה. מי שניכנס לזה כמקצוע ונותן לזה את הכבוד הראוי ימשיך ויתפתח.
"יש משהו בכך שהעיתונאים הצעירים טובים יותר מהוותיקים, בכך שהם מביאים תחומי התעניינות רבים יותר. הם יותר סקרנים מהוותיקים,(אגב, מי שלא סקרן לא נמצא במקצוע.)
"צעיר שניגש לנושא וחושב 'אני בטח יודע הכל'... מאד מהר יגלה שחסר לו הרבה ידע... לוותיק יש את הניסיון והידיעה הקודמת, איך לגשת לנושא. הוא יודע מה קרה קודם ועל ההשלכות, הצעיר עלול לחטוא למקצוע, אם לא יברר מספיק".
עיתון משפחה: "מוגדר כבר 12 שנה כעיתון הנקרא ביותר. יש בנק שאומר 'להיות ראשון זה מחייב', ואכן, אתה צריך לענות את ה18 שקל של הקונה השבועי. כל שבוע זהו אתגר מחודש, על מנת שהקורא יאמר 'היה לי שווה'".
מה צריך להיות, כדי להיות עורך מצליח?
"לזכור שזה לא טקסט שלך, אלא שמישהו אחר חתום עליו. כשאתה עורך משהו אתה חייב להיכנס לראש של הכותב ומצד שני- לתת לקורא את ההנאה המושלמת את התרשמות הטובה ואת מיצוי הנושא בצורה שהטקסט יחדש לו ויאיר לו זווית שלא הכיר.
"ההרגשה צריכה להיות כלפי הכתב, כי גם אם הוא עבד שמונה או עשר שעות על כתבה, העורך בדק שהכל משוכתב ומעוצב נכון ושלמישהו היה אכפת מהעבודה שלו. שמישהו השקיע עליה את הראות הסופית להדפסה".
מקצוע מסוכן: "אם נלך הרבה שנים אחורה, ששימשתי ככתב בעברי הרחוק, הייתי צריך לסקר אירוע פיוס של מועצת גדולי התורה. זה היה בשעה קריטית לסגירת הגיליון. המערכת לוחצת, העורך מתקשר שאביא את החומר, ואני עדיין יושב על הטקסט, ועדיין לא הכל גמור...
"חשוב להקדים, כי בכל תקרית חדשותית או אקטואלית, תמיד יש אלו שיודעים מבפנים, ומעבירים את החומר מפה לאוזן, אבל לא תמיד אפשר להסתמך על המילה שלהם, לגבי הפרטים הקטנים.
"באותו יום היה לי חומר מאנשים חיצוניים, אבל היססתי, כי טרם דיברתי עם הנמצאים בפנים.
"בסוף לא עמדתי בלחץ המערכת וניגשתי לשלוח בפקס את הידיעה שהייתה מבוססת על הדלפות. (כן, שולמן מספר כי הוא כתב את הידיעות בכתב יד, בזמנו הן היו נשלחות בפקס לקלדנית שהכניסה את החומרים לעריכה)
"שניה לפני שאני שולח, אני שומע שמישהו יצא החוצה מהוועדה, ואני מרים אליו טלפון. אני מקריא לו את הידיעה, והוא אומר לי:'מה פתאום! הפוך לגמרי!'.
"ואז ככתב אתה תוהה- האם הוא מיפה את המצאות, או שבעצם- כתבתי שגיאות?
"הייתה לי רבע שעה, להעביר את הידיעה ממצב אחד למצב הפוך- אני פונה למערכת ומודיע להם שזה ייקח עוד כמה דקות.
משנה את הידיעה ושולח אותה לדרכה.
"אני רק חושב לעצמי, אם הייתה יוצאת למחרת הידיעה המבוססת על הדלפות- למחרת בבוקר הייתי מרגיש שאין לי מה לעשות עוד בעבודה הזו".
תפקיד משני: כעורך, אתה צריך להיות קשוב לסצנה, לרגשות של הכתב וגם של המרואיין שלו. הייתה תקופה של פיגועים קשים. היה פיגוע שהיו מעורבים בו חרדים ושלחנו כתב להביא חומר על אדם בשעה בה משפחתו התבשרו עליו.
"הכתב התקשר להגיד לי שהוא לא מסוגל לעלות לבית. ואז כעורך, אתה צריך לחשוב, מה באמת צריך לעשות עכשיו, איך לתת לו את המקום הבטוח וכמובן! לא לפגוע ברגשות המשפחה, ומצד שני, להעניק למשפחה את הזכות לספר על האבידה שלהם, על מעלותיו של הנפטר ולתת את הכבוד שהם היו רוצים שיתנו לו על גבי הכתב."
מהי לדעתך עיתונות טובה?
"הגונה, ישרה ומעשירה את הקורא".
להבדיל מעיתונות צהובה: "עיתונות שנכנסת למרחב הפרטי של האדם. אם מחליט האדם לתת הצצה לחייו- זו החלטה שלו –אבל על העיתונאי נדרש להיות הגון, כי אם העיתונות מהלכת על המרואיין שלו קסם, במחשבה ש'אני אתפרסם ויכירו אותי'.. כמו אדם שנמצא בתחילת קריירה ורוצה הכרה בשוק....תמיד העיתונאי יזכור, שלאדם הזה יש משפחה, ואנשים שחיים בסביבתו הקרובה, ונורא קל לתת לו לדבר ולפול למלכודת, אבל אני כעיתונאי צריך להזכיר לו גם אותם, ולשאול אותו כלפי מידע רגיש או מביך- 'אתה בטוח שתרצה שידעו את זה?' כעיתונאי, תחשוב מה אתה היית רוצה, לו היה זה בן המשפחה שלך שמתראיין.
הגבול הוא דק, אבל צריך לדעת לא לעבור אותו".
עם עידן האתרים החרדיים המתפתחים, איך אתה רואה את העיתונות החרדית בעוד 10 שנים?
"האתרים הם מימד של תקשורת הרבה יותר פתוחה, תקשורת מאד קצבית שצריכה כל הזמן לספק לקורא עוד איטם ועוד דברים מעניינים.... זו תקשורת מסוג אחר. יש בה טוב ויש בה פחות טוב. הפחות טוב, שבגלל סיפוק המידע המהיר, יכולים להיות נזקים לכל מני אנשים פרטיים וחברות פרטיות.
מה אתה משאיר לנו...
"טיפים לעיתונאי, כדי להיות עיתונאי ממש טוב: תהיה סקרן, מקורי ואל תלך אחרי העדר... תהיה הגון, ישר, ואל תשכח לשאול לפני שאתה כותב משהו, את חמשת המ"מים: מה, מי, מתי, מדוע, מקום"....
