הנושאים החמים
בס"ד
ואואו, איזו התרגשות, הילדה שלנו עולה לכתה א'. האמת שאני סופר מחוברת לתחושות,
כי הקטנה שלי, אלישבע, עולה השנה, בעז"ה, לכתה א'.
ועם כל ההתרגשות, רגשות, מחשבות והצעות שתעזורנה לנו להכין את ילדנו במיטב האפשרי.
בהצלחה!
ילד העולה לכיתה א' נדרש באופן מלאכותי, חיצוני ושרירותי לעבור ממצב משוחרר בטבעו והרגליו לתוכנית מובנית, סמכותית ומאלצת. כמובן, שלו היה יודע כמה תתי סעיפים נדרשים ממנו, לא היה מגיע ללימודים..... העובדה שהקב"ה ברחמיו גורם למוח, לנפש ולכלל הכישורים להבשיל בתקופה זו, מאפשרת את הצלחתו אך מחייבת אותנו ההורים ואנשי המקצוע להיות מודעים ושותפים לכישורים הנדרשים ממנו ולהכינו במיטב האפשרי.
תחומים רבים ושונים הכרחיים לשילובו המיטבי של התלמיד בחיי בית ספר תקינים- לימודיים, מוטוריים, חברתיים, קשביים, התנהגותיים ועוד.
בתחום הלמידה - ילדה אמורה להיות בשלה לרכישת קריאה וכתיבה. הן בהיבט הפונולוגי והן בהיבטים השפתיים: היכולת לשלוף בזמן המתאים את הצליל המוטמן באות, לחבר את שלל הצלילים לכדי מילה, להבין את משמעותה ואת משמעות כל המשפט.
קריאה היא כרטיס הביקור בכתה א' ומהווה אינדיקציה ליכולת בסיסית והכרחית. ילדים שמתקשים ברכישת הקריאה, מפסידים ידע עולם, אוצר מילים ומושגים, פגיעה בדימוי העצמי ונכנסים לאט ובהתמדה ל"מעגל העוני".
היכולת לקלוט תכנים ב"מנה" של ריכוז ארוך, עם חומר לימודי מופשט [חומש, לדוגמה].
היכולת להבנה מופשטת חיונית לתחומי החשבון, הבנת הנקרא, תורה ועוד.
מוטוריקה - הן מבחינת המוטוריקה הגסה: היכולת לשבת לאורך זמן, להתארגן ולארגן את הילקוט, הציוד וכו. והן מבחינת המוטוריקה העדינה: היכולת לכתוב, להעתיק מהלוח, לגזור, להדביק, לעמוד בקצב הכיתתי ולפצל אנרגיה למגוון תתי מטלה בזמן קצר, קצוב ונתון.
הכתיבה היא המיומנות המורכבת ביותר ודורשת שכלול ותזמור של מערכות רבות. היא, פעמים רבות, משקפת את "ההצלחה" ומהווה אינדיקציה לבשלות, אם כי ניתן לכתוב יפה ומהיר בלי הבנה וטעם, מה שפוגע במהותה של הכתיבה.
ילדים עם קשיים במוטוריקה מוצאים עצמם מוציאים את החפצים זמן רב אחרי כולם, שוכחים חפצים, מוציאים את החפצים הלא מתאימים, מתקשים להעתיק מהלוח, נשארים בהפסקות ומפסידים זמן חברותי קריטי מאין כמותו,
סקרנות, רצון ללמידה ותחושת מוצלחות וביטחון פנימי כבר בגיל חמש ילד מגיע עם "ניסיון חיים" ומבט שיפוטי על העולם. לצורך גישה נינוחה, בריאה ומאפשרת צמיחה חשוב שההתנסויות שלו תהיינה חיוביות וממלאות ברצון ללמידה, נינוחות פנימית, גישה אוהדת ותחושת יכולת ורצון לכבוש גם את עולם בית הספר. סיפוק חוויות הצלחה זהו המפתח לתחום זה.
ילדים שאינם נהנים מהתוצר של עצמם, מבקרים אותו, [משליכים וקורעים עבודות] צריכים רק תוצר מושלם יתקשו להכיל כתב לא מותאם לדוגמא שמורה כתבה וכו..
כבוד לדרך, עידוד המאמץ ובניית אישיות עצמאית בעלת עין חיובית ונינוחה יסייעו לתלמיד בחוויותיו.
קשב וריכוז – ילד בגן יושב בריכוז בין 20-30 דקות. רוב היום הוא משחק, נע בין פינות שונות, יוצר, יוצא לחצר וחי, כאמור, בחופש יחסי. בכיתה א' נדרשת ממנו ישיבה אינטנסיבית, פרונטאלית אשר מעבר לחלק הטכני, הוא נדרש להיות קשוב זמן ארוך ולעבד כמויות של תכנים, הוראות, סמלים ומידע רב חדש. ילד עם קשיים בישיבה לאורך זמן, ניתוקים, הסחות דעת, תזוזתיות [היכולה לנבוע ממגוון סיבות ולא רק על רקע נוירולוגי, כמו: רעב, דאגות, חוסר בוויטמינים, קשיים בוויסות החושי, ירידה זמנית בשמיעה ועוד] יתקשה להשתלב בכיתה. הוא ייתפס כמפריע, חוצפן או חולמן ויפסיד חומר רב.
הבשורה היא כי קשב, כמו כל יכולת נוירולוגית, ניתן לשכלל ולהגמיש. אם מעריכים את הקשב ניתן להאריכו. משחקי קופסא, האזנה לסיפורים, ביצוע של שרשרת הוראות, סיפור פעיל וחוברות עבודה הן פעילויות המאריכות את טווח הקשב והריכוז.
במידה ויש קושי מומלץ לבצע בדיקות ראיה ושמיעה, דם, תזונה ותשאול שיוודא שאין סיבה המהווה הסבר לקושי. ורק לאחר אימון בסביבה הביתית לפנות לייעוץ עם מומחה.
דחיית סיפוקים - שנים של מחקר הובילו למסקנה כי אינטליגנציה רגשית מהווה מרכיב משמעותי יותר להצלחה מאינטלגנציה שכלית. אחד המרכיבים הבולטים של אינטילגנציה זו היא היכולת לדחות סיפוקים, להמתין בסבלנות, להתגבר על דחף כמו רצון לפטפוט, קימה מהכיסא, לסיים להעתיק , להתאמן בקריאה וכל שלל המטלות החדשות של כיתה א' הדורשות אימון בשריר דחיית הסיפוקים. מבחן המרשמלו הידוע נבא את הצלחתם של המתאפקים, לאורך השנים בכול תחומי החיים לעומת חבריהם שלא הצליחו להתגבר על רצום הרגעי.
ילדים שמתפרצים בבכי כתגובה מידית על קונפליקטים ותסכולים, מקמטים את עבודתם, צועקים ומתפרצים יתקשו בהתמודדות עם שלל המשימות המאתגרות ללא הכנה מוקדמת.
הצבת מטלות מורכבות, איתגור הילד באופן מותאם [ רמת התמודדות נעה בין רמת הנאה לבין רמת תסכול, יש להיות רגישים ולנוע בעדינות בין קצוות הרצף], לא לעבד ולהגיש לו הכול מוכן ולעוס, מתן תפקידים, עמידה על המילה, הקניית הרגלים של איפוק, ציות וסבלנות מסייעים למוכנות זו. וכשם שיש לנו ההורים כוח לעשות זאת בתחומים עקרוניים כדוגמת הפרדה בין בשר לחלב, הלכות שבת כך מומלץ להרחיב לאט, בנועם, באהבה ובהדרגה לתחומים נוספים, למען הצלחת ילדינו.
יכולת פרגמאטית היכולת לתקשר עם כל דמות באופן המותאם למעמדה היא חלק מהבנת קודים תקשורתיים וחברתיים. לגננת הפניה היא בשם הפרטי על פי רוב. והקשר פתוח, נינוח וגמיש. במעבר לבית הספר המפגש עם מגוון דמויות: מחנכת, מורות מקצועיות, מנהלת, מזכירה, שומר וכו מחייבת את הילד/ה בלמידת קודים שאינם נלמדים אלא רק בבית הספר של החיים.
קבלת סמכות היכולת של הילד להישמע, ליישם ולכבד כללים, חוקים והוראות מהצוות. להתמודד עם השפה החדשה ולהגיב לה באופן מותאם. תחום זה נושק גם ליכולת דחיית סיפוקים וליכולת הפרגמאטית. מרות והבת מהות הסמכות היא בסיס לחיבור למסורת בכלל וללמידה בפרט. ילד שאינו מציית למבוגרים, בודק את הגבול ומתקשה להפנים את הסמכות יתקשה בהרבה מהתחומים. גם התחום הקלאסי של כיתה א' :"קריאה" דורש רמות של ציות וקבלת סמכות. ק"ו הקניית ההרגלים.
סוגית ה"שנה נוספת" בעיני לא אמורה להיות טרנד אלא מותאמת ותפורה ע"פ מידה. לי באופן אישי יש ילדים שנכנסו הצעירים ביותר לכיתה, לעומתם אחרים, שנכנסו הכי מבוגרים ובוגרים. מומלץ להעריך באמצעות אבחון מוכנות, שאלוני גננת והורים מה נכון ומדויק לילד שלכם. ולא ללכת באופן אופנתי כי "כך מקובל".
מקרים רבים מגיעים אלי לאבחון של ילדים צעירים שכבר רכשו כותרות וסטיגמות של "לקויי למידה" "הפרעת קשב" קושי בהבנה ושלל תגיות, בשעה שמדובר בחוסר בשלות. מעבר לנזק הלימודי המצטבר, גרוע ממנו בהרבה, זה הנזק הרגשי, הדימוי העצמי והמיקום הפסיכולוגי שהילד רוכש לעצמו, בלי לרצות ולהתכוון. קשיים רבים מקורם בחוסר בשלות טבעית ואם הוא רק היה נשאר זמן נוסף בגן ומבשיל באופן טבעי ומותאם, לא היינו נפגשים בקליניקה לאבחון.
כיום, יש פחות אפשרויות להישאר שנה, כי נוצר מצב שכמעט שנתון שלם נשאר עוד שנה בגן.
צריך לדון כל מקרה לגופו ושוב, לא ליצור הכללה גורפת.
גם בקפיצת כתה יש מחיר וצריך לשקול אנטלגנציה רגשית וחברתית ולא רק חלקים לימודיים. כיום ידוע, כי החלקים הרגשיים חשובים יותר מהחלקים הלימודיים. האם גם הם נלקחו בחשבון? האם נערך תשאול נכון ומקיף לכל הפרמטרים?
יש לתת את הדעת בצורה מקצועית, שקולה ורב ממדית ולשקול את כל הצדדים.
נורות איתות אדומות:
חינוך נכון אינו מתחיל בחופש לפני א' אלא בחופשת הלידה. דחיית סיפוקים, בניית אישיות יציבה, עצמאית, שמחה וחיובית, קבלת הסמכות ופיתוח יכולת הקשב והשליטה העצמית הם תחומים אותם יש לפתח לאט ובהדרגה לאורך זמן.
תנו לילדים "לכתוב" מגיל צעיר, הקריאו להם סיפורים והראו להם את המילים, כותרות, שלטים ותוויות, שתפו אותם בחוויות ובחשיבות הקריאה והכתיבה גם בחיי היום יום, תנו להם להתעסק בפעילויות חשבוניות בצורה טבעית, עקבו אם הם משתלבים והישגיהם תואמי גיל.
ובכל זאת....
שלכם,
אתי רוזנצוייג- קריאת כיוון
אבחונים , טיפול רגשי MA, הנחית הורים.
ואואו, איזו התרגשות, הילדה שלנו עולה לכתה א'. האמת שאני סופר מחוברת לתחושות,
כי הקטנה שלי, אלישבע, עולה השנה, בעז"ה, לכתה א'.
ועם כל ההתרגשות, רגשות, מחשבות והצעות שתעזורנה לנו להכין את ילדנו במיטב האפשרי.
בהצלחה!
ילד העולה לכיתה א' נדרש באופן מלאכותי, חיצוני ושרירותי לעבור ממצב משוחרר בטבעו והרגליו לתוכנית מובנית, סמכותית ומאלצת. כמובן, שלו היה יודע כמה תתי סעיפים נדרשים ממנו, לא היה מגיע ללימודים..... העובדה שהקב"ה ברחמיו גורם למוח, לנפש ולכלל הכישורים להבשיל בתקופה זו, מאפשרת את הצלחתו אך מחייבת אותנו ההורים ואנשי המקצוע להיות מודעים ושותפים לכישורים הנדרשים ממנו ולהכינו במיטב האפשרי.
תחומים רבים ושונים הכרחיים לשילובו המיטבי של התלמיד בחיי בית ספר תקינים- לימודיים, מוטוריים, חברתיים, קשביים, התנהגותיים ועוד.
בתחום הלמידה - ילדה אמורה להיות בשלה לרכישת קריאה וכתיבה. הן בהיבט הפונולוגי והן בהיבטים השפתיים: היכולת לשלוף בזמן המתאים את הצליל המוטמן באות, לחבר את שלל הצלילים לכדי מילה, להבין את משמעותה ואת משמעות כל המשפט.
קריאה היא כרטיס הביקור בכתה א' ומהווה אינדיקציה ליכולת בסיסית והכרחית. ילדים שמתקשים ברכישת הקריאה, מפסידים ידע עולם, אוצר מילים ומושגים, פגיעה בדימוי העצמי ונכנסים לאט ובהתמדה ל"מעגל העוני".
היכולת לקלוט תכנים ב"מנה" של ריכוז ארוך, עם חומר לימודי מופשט [חומש, לדוגמה].
היכולת להבנה מופשטת חיונית לתחומי החשבון, הבנת הנקרא, תורה ועוד.
מוטוריקה - הן מבחינת המוטוריקה הגסה: היכולת לשבת לאורך זמן, להתארגן ולארגן את הילקוט, הציוד וכו. והן מבחינת המוטוריקה העדינה: היכולת לכתוב, להעתיק מהלוח, לגזור, להדביק, לעמוד בקצב הכיתתי ולפצל אנרגיה למגוון תתי מטלה בזמן קצר, קצוב ונתון.
הכתיבה היא המיומנות המורכבת ביותר ודורשת שכלול ותזמור של מערכות רבות. היא, פעמים רבות, משקפת את "ההצלחה" ומהווה אינדיקציה לבשלות, אם כי ניתן לכתוב יפה ומהיר בלי הבנה וטעם, מה שפוגע במהותה של הכתיבה.
ילדים עם קשיים במוטוריקה מוצאים עצמם מוציאים את החפצים זמן רב אחרי כולם, שוכחים חפצים, מוציאים את החפצים הלא מתאימים, מתקשים להעתיק מהלוח, נשארים בהפסקות ומפסידים זמן חברותי קריטי מאין כמותו,
סקרנות, רצון ללמידה ותחושת מוצלחות וביטחון פנימי כבר בגיל חמש ילד מגיע עם "ניסיון חיים" ומבט שיפוטי על העולם. לצורך גישה נינוחה, בריאה ומאפשרת צמיחה חשוב שההתנסויות שלו תהיינה חיוביות וממלאות ברצון ללמידה, נינוחות פנימית, גישה אוהדת ותחושת יכולת ורצון לכבוש גם את עולם בית הספר. סיפוק חוויות הצלחה זהו המפתח לתחום זה.
ילדים שאינם נהנים מהתוצר של עצמם, מבקרים אותו, [משליכים וקורעים עבודות] צריכים רק תוצר מושלם יתקשו להכיל כתב לא מותאם לדוגמא שמורה כתבה וכו..
כבוד לדרך, עידוד המאמץ ובניית אישיות עצמאית בעלת עין חיובית ונינוחה יסייעו לתלמיד בחוויותיו.
קשב וריכוז – ילד בגן יושב בריכוז בין 20-30 דקות. רוב היום הוא משחק, נע בין פינות שונות, יוצר, יוצא לחצר וחי, כאמור, בחופש יחסי. בכיתה א' נדרשת ממנו ישיבה אינטנסיבית, פרונטאלית אשר מעבר לחלק הטכני, הוא נדרש להיות קשוב זמן ארוך ולעבד כמויות של תכנים, הוראות, סמלים ומידע רב חדש. ילד עם קשיים בישיבה לאורך זמן, ניתוקים, הסחות דעת, תזוזתיות [היכולה לנבוע ממגוון סיבות ולא רק על רקע נוירולוגי, כמו: רעב, דאגות, חוסר בוויטמינים, קשיים בוויסות החושי, ירידה זמנית בשמיעה ועוד] יתקשה להשתלב בכיתה. הוא ייתפס כמפריע, חוצפן או חולמן ויפסיד חומר רב.
הבשורה היא כי קשב, כמו כל יכולת נוירולוגית, ניתן לשכלל ולהגמיש. אם מעריכים את הקשב ניתן להאריכו. משחקי קופסא, האזנה לסיפורים, ביצוע של שרשרת הוראות, סיפור פעיל וחוברות עבודה הן פעילויות המאריכות את טווח הקשב והריכוז.
במידה ויש קושי מומלץ לבצע בדיקות ראיה ושמיעה, דם, תזונה ותשאול שיוודא שאין סיבה המהווה הסבר לקושי. ורק לאחר אימון בסביבה הביתית לפנות לייעוץ עם מומחה.
דחיית סיפוקים - שנים של מחקר הובילו למסקנה כי אינטליגנציה רגשית מהווה מרכיב משמעותי יותר להצלחה מאינטלגנציה שכלית. אחד המרכיבים הבולטים של אינטילגנציה זו היא היכולת לדחות סיפוקים, להמתין בסבלנות, להתגבר על דחף כמו רצון לפטפוט, קימה מהכיסא, לסיים להעתיק , להתאמן בקריאה וכל שלל המטלות החדשות של כיתה א' הדורשות אימון בשריר דחיית הסיפוקים. מבחן המרשמלו הידוע נבא את הצלחתם של המתאפקים, לאורך השנים בכול תחומי החיים לעומת חבריהם שלא הצליחו להתגבר על רצום הרגעי.
ילדים שמתפרצים בבכי כתגובה מידית על קונפליקטים ותסכולים, מקמטים את עבודתם, צועקים ומתפרצים יתקשו בהתמודדות עם שלל המשימות המאתגרות ללא הכנה מוקדמת.
הצבת מטלות מורכבות, איתגור הילד באופן מותאם [ רמת התמודדות נעה בין רמת הנאה לבין רמת תסכול, יש להיות רגישים ולנוע בעדינות בין קצוות הרצף], לא לעבד ולהגיש לו הכול מוכן ולעוס, מתן תפקידים, עמידה על המילה, הקניית הרגלים של איפוק, ציות וסבלנות מסייעים למוכנות זו. וכשם שיש לנו ההורים כוח לעשות זאת בתחומים עקרוניים כדוגמת הפרדה בין בשר לחלב, הלכות שבת כך מומלץ להרחיב לאט, בנועם, באהבה ובהדרגה לתחומים נוספים, למען הצלחת ילדינו.
יכולת פרגמאטית היכולת לתקשר עם כל דמות באופן המותאם למעמדה היא חלק מהבנת קודים תקשורתיים וחברתיים. לגננת הפניה היא בשם הפרטי על פי רוב. והקשר פתוח, נינוח וגמיש. במעבר לבית הספר המפגש עם מגוון דמויות: מחנכת, מורות מקצועיות, מנהלת, מזכירה, שומר וכו מחייבת את הילד/ה בלמידת קודים שאינם נלמדים אלא רק בבית הספר של החיים.
קבלת סמכות היכולת של הילד להישמע, ליישם ולכבד כללים, חוקים והוראות מהצוות. להתמודד עם השפה החדשה ולהגיב לה באופן מותאם. תחום זה נושק גם ליכולת דחיית סיפוקים וליכולת הפרגמאטית. מרות והבת מהות הסמכות היא בסיס לחיבור למסורת בכלל וללמידה בפרט. ילד שאינו מציית למבוגרים, בודק את הגבול ומתקשה להפנים את הסמכות יתקשה בהרבה מהתחומים. גם התחום הקלאסי של כיתה א' :"קריאה" דורש רמות של ציות וקבלת סמכות. ק"ו הקניית ההרגלים.
סוגית ה"שנה נוספת" בעיני לא אמורה להיות טרנד אלא מותאמת ותפורה ע"פ מידה. לי באופן אישי יש ילדים שנכנסו הצעירים ביותר לכיתה, לעומתם אחרים, שנכנסו הכי מבוגרים ובוגרים. מומלץ להעריך באמצעות אבחון מוכנות, שאלוני גננת והורים מה נכון ומדויק לילד שלכם. ולא ללכת באופן אופנתי כי "כך מקובל".
מקרים רבים מגיעים אלי לאבחון של ילדים צעירים שכבר רכשו כותרות וסטיגמות של "לקויי למידה" "הפרעת קשב" קושי בהבנה ושלל תגיות, בשעה שמדובר בחוסר בשלות. מעבר לנזק הלימודי המצטבר, גרוע ממנו בהרבה, זה הנזק הרגשי, הדימוי העצמי והמיקום הפסיכולוגי שהילד רוכש לעצמו, בלי לרצות ולהתכוון. קשיים רבים מקורם בחוסר בשלות טבעית ואם הוא רק היה נשאר זמן נוסף בגן ומבשיל באופן טבעי ומותאם, לא היינו נפגשים בקליניקה לאבחון.
כיום, יש פחות אפשרויות להישאר שנה, כי נוצר מצב שכמעט שנתון שלם נשאר עוד שנה בגן.
צריך לדון כל מקרה לגופו ושוב, לא ליצור הכללה גורפת.
גם בקפיצת כתה יש מחיר וצריך לשקול אנטלגנציה רגשית וחברתית ולא רק חלקים לימודיים. כיום ידוע, כי החלקים הרגשיים חשובים יותר מהחלקים הלימודיים. האם גם הם נלקחו בחשבון? האם נערך תשאול נכון ומקיף לכל הפרמטרים?
יש לתת את הדעת בצורה מקצועית, שקולה ורב ממדית ולשקול את כל הצדדים.
נורות איתות אדומות:
- לא מזהה שמות, מתקשה לכתוב מילים לפי שמיעה.
- מתקשה להתלבש ולהתפשט בכוחות עצמו, לוקח לו זמן ארוך לארגן את חפציו.
- אינו מצליח לכתוב את שמו ולצייר.
- מתקשה בגזירה ובצביעה
- אינו פותר תרגילים פשוטים בתחום העשרת, מתקשה למנות עד עשרים, אינו סופר בתחום המאה.
- ילד בעל מצבי רוח קיצוניים, מרבה לבכות,
- קושי בדחיית סיפוקים
- סף תסכול נמוך, בעל עמדה ביקורתית
- מתקשה לשבת ולהתרכז לאורך זמן
- אינו מקבל מרות
- אינו מרוצה מהתוצרים של עצמו
- אינו יודע להפסיד בכבוד.
חינוך נכון אינו מתחיל בחופש לפני א' אלא בחופשת הלידה. דחיית סיפוקים, בניית אישיות יציבה, עצמאית, שמחה וחיובית, קבלת הסמכות ופיתוח יכולת הקשב והשליטה העצמית הם תחומים אותם יש לפתח לאט ובהדרגה לאורך זמן.
תנו לילדים "לכתוב" מגיל צעיר, הקריאו להם סיפורים והראו להם את המילים, כותרות, שלטים ותוויות, שתפו אותם בחוויות ובחשיבות הקריאה והכתיבה גם בחיי היום יום, תנו להם להתעסק בפעילויות חשבוניות בצורה טבעית, עקבו אם הם משתלבים והישגיהם תואמי גיל.
ובכל זאת....
- משימות, ופעילויות במטבח, בחצר וכדומה -הכוללות מספר פרטים, תוך מתן עצמאות ואחריות לתוצאה. שבחים על היכולות, הכישורים והתכונות המיוחדות. התמודדות עם הצורך בדחיית סיפוקים, מצבי קונפליקט ופתרון בעיות
- קשב- הקשבה לסיפורים, משחקים קופסא [מלמד גם להפסיד בכבוד!] , ביצוע חוברות עבודה מאריכים את טווח הקשב.
- חיזוק הסמכות במשפחה- ירגילו את הילד להאזין לשפה ולכבד אותה.
- הכנה- להכיר לו את החברים העתידיים, את מבנה בית הספר, לספר לו על סדר היום, הדמויות השונות, מהות המקום והאווירה וזאת בנועם ובעדינות, יכינו אותו למפגש האמיתי.
שלכם,
אתי רוזנצוייג- קריאת כיוון
אבחונים , טיפול רגשי MA, הנחית הורים.
