האם כשאנחנו באים לעצב אנחנו מכניסים את האופי שלנו לתוך היצירה?
האם זה משנה אם אני טיפוס שובב/עדין/נוסטלגי/חדשני...?
האם זה אמור להשפיע על היצירה?
נתקלתי לא אחת במעצבים/ות שקשה להם להתנתק מהאופי האישי שלהם
כך מעצבת שאיכשהו תמיד מגיעה לעיצובים בצבעי האדום-כחול
או אחרת שמידי הרבה עבודות שלה גולשות לגווני החום והמראה העתיק.
זה יכול לקרות לא רק בקטע של צבעים, אלא גם עם פונטים
ואולי אפילו עם ויז'ואלים שחוזרים על עצמם. ("איך שוב הגיעו המברשות המנצנצות?...")
אז נכון שיש בהחלט עניין שיהיה לך את הקו שלך בעיצוב
זה נכון שיש מעצבים שהיופי בעבודות שלהם זה שגם בלי לראות את הקרדיט
אתה יכול מייד לדעת שזה העיצוב שלהם, זה ייחודי להם, וזה מדהים.
הנה דוגמא לעיצוב שמאפיין את המעצב מגדיאל לופז
אלו חלק מפוסטרים שעיצב במהלך אתגר שערך לעצמו של עיצוב כרזה ליום.
מגדיאל לופז הוא מעצב יליד קובה בהוואנה שם בילה את שנות ילדותו
בהשראת התרבות הצבעונית שהקיפה אותו.
מטבע הדברים, חינוך שכזה מילא חלק בלתי נפרד בגיבוש תחושת הסגנון,
האמנות והעיצוב החדה של לופז, שניתן לחוש ביצירות.
והנה דוגמא לסדרות עיצוביות שמאפיינות את המעצב ניק ברקלי
ניתן לשים לב כי הסגנון הוא של ויז'ואלים על רקע טיפוגרפי, בוריאציות מעט שונות:
ועוד מספר דוגמאות לעיצובים שמאפיינים את המעצבים שלהם:
אז... האם מה שראינו כאן תקין?
הרי זה אותו סגנון...לא?
למה לכל מעצב יש "חותמת" שלו?
בואו נעשה סדר בדברים.
חשוב לזכור, כי יש הבדל בין אומנות לעיצוב גרפי.
אומנות הינה יצירה שמביעה רגשות, ונתונה לשיקול דעתו ופרשנותו של האומן
עיצוב, לעומת זאת, נעשה עפ"י תכנון מוגדר וקריטריונים נוספים של מסרים,
התאמה לקהל היעד וכו'. כמובן שהוא חייב להיות פונקציונלי.
ז"א שהתוצאה אינה אמורה להיות קשורה לטיפוס של המעצב,
וגם לא למצב הרוח שלו. אלא לשרת את המטרה.
בדוגמאות שראינו למעלה העיצוב הגרפי היה בעיקר של פוסטרים קישוטיים
והגיע מהצד האומנותי. לכן- מותר למעצב וזה בסדר גמור שיכניס את עצמו ליצירה!
זה בדיוק כמו כל יצירה אומנותית שנעשתה מחימר, עץ ואבן...
הנה לפנינו, האמן ארן קווינזה, arne quinze, הוא אמן בלגי אופטימי.
בכל תרבות שקווינזה נתקל בה, הוא מונע מאופטימיות מוחצת.
יצירותיו מלאות ההשראה מגיעות, לדבריו, משילוב בין הטבע לבין הערים המונוטוניות.
ככה שהצורות הן אורגניות וטבעיות ולעומת זאת הצבעים מאד זוהרים ודיגיטליים.
ולעומת זאת, נוכל לראות יצירות אומנות שנוצרו בזמני פחד, מצוקה, חולי או עצב,
לעיתים ע"י אומנים ממורמרים שהיצירה מביעה את הרגשתם ומשדרת תחושה לא נעימה לצופה בהם.
דוגמא לכך ניתן לראות בציוריו של פרנסיסקו דה גויה
שהיה צייר ספרדי שציוריו ביטאו יחס ממורמר כלפי האנושות.
בין היתר בסוף חייו יצר על קירות ביתו סדרת ציורים שכונו "הציורים השחורים"
היות שביטאו בצורה כהה וקודרת תחושות של פחדים וחרדות.
ועל מה לדעתכם היצירות כאן מצביעות?
אז מה חוץ מפוסטרים עונה להגדרה של עיצוב בקטע אומנותי?
כל דבר שלא אמור להעביר מסר, ושנבחר על פי טעם אישי
לדוגמא: עטיפות למחברות, עיצוב אלבומים...
בתחום המולטימדיה זה יכול להיות מצגות למטרות משפחתיות.
שם בד"כ נוכל להכניס את העיצוב שלנו בצורה חופשית יותר,
ופחות להתמקד במסרים. (אלא"כ אתם כפופים לדרישות לקוח, כמובן)
לעומת זאת, בעיצובים כמו פרסום, מיתוג, כריכות וכדו' נהיה מחוייבים לתכנון.
רגע, אבל מה עם זה שאנחנו בני אדם?
ויש לנו אופי, רגשות, מצב רוח, אסוסיאציות
וגם העדפות וטעם אישי.....
אז איך מצליחים להתנתק ולעצב נכון?
התשובה טמונה בתכנון.
בידיעה ברורה שעבודה טובה חייבת לבוא
רק לאחר תהליך (ואפילו קצר) של קבלת החלטות
והבנה שהעיצוב אמור לשרת מטרה מסויימת ומוגדרת.
אז אם לפני שאנחנו מתחילים נשאל את עצמנו
מה אני רוצה לומר? ולמי אני אומרת את זה?
לא נגיע למצב ש"תחושות הבטן" שלנו יובילו את העיצוב שלנו
אלא אנחנו נהיה אלה שנוביל את המהלך העיצובי,
את הכל כדאי פשוט לכתוב לעצמנו בצורה ברורה
לפני תחילת העבודה. (או להסתמך על בריף, כמובן.)
ובכל זאת,
איפה כן יש ביטוי לייחודיות שלנו?
עיצוב הוא לא מתמטיקה,
יכולים להיות לבריף פתרונות רבים ומגוונים,
לאחר שאנחנו יודעים מה אנחנו אומרים,
זה יהיה בסדר לבחון אפשרויות יצירה בהתאם לתחומי החוזק שלנו
אם זה מניפולציות בפוטושופ, טיפוגרפיה מעניינת, איור וכדו'
רק לעשות את זה בצורה נכונה ומחושבת.
וכמה נקודות שכדאי לשים לב אליהן:
1. אל תסתרו את המסר
גם אם אפשר לגוון בשיטת היצירה,
וודאו שהסגנון אינו סותר את המסר אותו תרצו להעביר.
לדוג' אם אתם כשרוניים באיור חופשי
ואתם מתבקשים לעצב למשרד רואי חשבון יוקרתי
מומלץ שתוותרו על הכשרון שלכם הפעם.
2. ערכו בדיקה ניטרלית
אם אתם רואים שאתם נמשכים לסגנון מסוים-
תוודאו (אולי עם קולגה?) שזה לא סתם תקוע.
זכורה לי תלמידה שבאופי שלה היתה טיפוס מאד עדין
ותמיד העיצובים שלה היו פסטליים עדינים.
זו נקודה שעשויה להיות בעייתית
אם היא היתה מתבקשת לעצב פרסומת למזון מהיר לדוגמא...
3. בדקו מאוחר יותר מה המצב
אמנם כדאי שתמיד תהיו במצב רוח טוב,
אבל אולי אם תישנו על זה לילה
תהיו בטוחים שהעבודה נכונה, גם מחר בבוקר.
4. שחררו לפעמים
כדי להחיות לעצמכם את הכשרונות
תנו ביטוי ליצירתיות שלכם,
ומידי פעם ערכו הפוגות לעיצוב לשם עיצוב
או עבודה פרטית לעצמכם
זה יכול להיות פוסטר למטבח
או כרטיס ברכה לסבא וסבתא...
זהו להפעם,
מקווה שאתם טיפוסים שרוצים להתקדם- וליישם.
האם זה משנה אם אני טיפוס שובב/עדין/נוסטלגי/חדשני...?
האם זה אמור להשפיע על היצירה?
נתקלתי לא אחת במעצבים/ות שקשה להם להתנתק מהאופי האישי שלהם
כך מעצבת שאיכשהו תמיד מגיעה לעיצובים בצבעי האדום-כחול
או אחרת שמידי הרבה עבודות שלה גולשות לגווני החום והמראה העתיק.
זה יכול לקרות לא רק בקטע של צבעים, אלא גם עם פונטים
ואולי אפילו עם ויז'ואלים שחוזרים על עצמם. ("איך שוב הגיעו המברשות המנצנצות?...")
אז נכון שיש בהחלט עניין שיהיה לך את הקו שלך בעיצוב
זה נכון שיש מעצבים שהיופי בעבודות שלהם זה שגם בלי לראות את הקרדיט
אתה יכול מייד לדעת שזה העיצוב שלהם, זה ייחודי להם, וזה מדהים.
הנה דוגמא לעיצוב שמאפיין את המעצב מגדיאל לופז
אלו חלק מפוסטרים שעיצב במהלך אתגר שערך לעצמו של עיצוב כרזה ליום.
מגדיאל לופז הוא מעצב יליד קובה בהוואנה שם בילה את שנות ילדותו
בהשראת התרבות הצבעונית שהקיפה אותו.
מטבע הדברים, חינוך שכזה מילא חלק בלתי נפרד בגיבוש תחושת הסגנון,
האמנות והעיצוב החדה של לופז, שניתן לחוש ביצירות.
והנה דוגמא לסדרות עיצוביות שמאפיינות את המעצב ניק ברקלי
ניתן לשים לב כי הסגנון הוא של ויז'ואלים על רקע טיפוגרפי, בוריאציות מעט שונות:
ועוד מספר דוגמאות לעיצובים שמאפיינים את המעצבים שלהם:
אז... האם מה שראינו כאן תקין?
הרי זה אותו סגנון...לא?
למה לכל מעצב יש "חותמת" שלו?
בואו נעשה סדר בדברים.
חשוב לזכור, כי יש הבדל בין אומנות לעיצוב גרפי.
אומנות הינה יצירה שמביעה רגשות, ונתונה לשיקול דעתו ופרשנותו של האומן
עיצוב, לעומת זאת, נעשה עפ"י תכנון מוגדר וקריטריונים נוספים של מסרים,
התאמה לקהל היעד וכו'. כמובן שהוא חייב להיות פונקציונלי.
ז"א שהתוצאה אינה אמורה להיות קשורה לטיפוס של המעצב,
וגם לא למצב הרוח שלו. אלא לשרת את המטרה.
בדוגמאות שראינו למעלה העיצוב הגרפי היה בעיקר של פוסטרים קישוטיים
והגיע מהצד האומנותי. לכן- מותר למעצב וזה בסדר גמור שיכניס את עצמו ליצירה!
זה בדיוק כמו כל יצירה אומנותית שנעשתה מחימר, עץ ואבן...
הנה לפנינו, האמן ארן קווינזה, arne quinze, הוא אמן בלגי אופטימי.
בכל תרבות שקווינזה נתקל בה, הוא מונע מאופטימיות מוחצת.
יצירותיו מלאות ההשראה מגיעות, לדבריו, משילוב בין הטבע לבין הערים המונוטוניות.
ככה שהצורות הן אורגניות וטבעיות ולעומת זאת הצבעים מאד זוהרים ודיגיטליים.
ולעומת זאת, נוכל לראות יצירות אומנות שנוצרו בזמני פחד, מצוקה, חולי או עצב,
לעיתים ע"י אומנים ממורמרים שהיצירה מביעה את הרגשתם ומשדרת תחושה לא נעימה לצופה בהם.
דוגמא לכך ניתן לראות בציוריו של פרנסיסקו דה גויה
שהיה צייר ספרדי שציוריו ביטאו יחס ממורמר כלפי האנושות.
בין היתר בסוף חייו יצר על קירות ביתו סדרת ציורים שכונו "הציורים השחורים"
היות שביטאו בצורה כהה וקודרת תחושות של פחדים וחרדות.
ועל מה לדעתכם היצירות כאן מצביעות?
אז מה חוץ מפוסטרים עונה להגדרה של עיצוב בקטע אומנותי?
כל דבר שלא אמור להעביר מסר, ושנבחר על פי טעם אישי
לדוגמא: עטיפות למחברות, עיצוב אלבומים...
בתחום המולטימדיה זה יכול להיות מצגות למטרות משפחתיות.
שם בד"כ נוכל להכניס את העיצוב שלנו בצורה חופשית יותר,
ופחות להתמקד במסרים. (אלא"כ אתם כפופים לדרישות לקוח, כמובן)
לעומת זאת, בעיצובים כמו פרסום, מיתוג, כריכות וכדו' נהיה מחוייבים לתכנון.
רגע, אבל מה עם זה שאנחנו בני אדם?
ויש לנו אופי, רגשות, מצב רוח, אסוסיאציות
וגם העדפות וטעם אישי.....
אז איך מצליחים להתנתק ולעצב נכון?
התשובה טמונה בתכנון.
בידיעה ברורה שעבודה טובה חייבת לבוא
רק לאחר תהליך (ואפילו קצר) של קבלת החלטות
והבנה שהעיצוב אמור לשרת מטרה מסויימת ומוגדרת.
אז אם לפני שאנחנו מתחילים נשאל את עצמנו
מה אני רוצה לומר? ולמי אני אומרת את זה?
לא נגיע למצב ש"תחושות הבטן" שלנו יובילו את העיצוב שלנו
אלא אנחנו נהיה אלה שנוביל את המהלך העיצובי,
את הכל כדאי פשוט לכתוב לעצמנו בצורה ברורה
לפני תחילת העבודה. (או להסתמך על בריף, כמובן.)
ובכל זאת,
איפה כן יש ביטוי לייחודיות שלנו?
עיצוב הוא לא מתמטיקה,
יכולים להיות לבריף פתרונות רבים ומגוונים,
לאחר שאנחנו יודעים מה אנחנו אומרים,
זה יהיה בסדר לבחון אפשרויות יצירה בהתאם לתחומי החוזק שלנו
אם זה מניפולציות בפוטושופ, טיפוגרפיה מעניינת, איור וכדו'
רק לעשות את זה בצורה נכונה ומחושבת.
וכמה נקודות שכדאי לשים לב אליהן:
1. אל תסתרו את המסר
גם אם אפשר לגוון בשיטת היצירה,
וודאו שהסגנון אינו סותר את המסר אותו תרצו להעביר.
לדוג' אם אתם כשרוניים באיור חופשי
ואתם מתבקשים לעצב למשרד רואי חשבון יוקרתי
מומלץ שתוותרו על הכשרון שלכם הפעם.
2. ערכו בדיקה ניטרלית
אם אתם רואים שאתם נמשכים לסגנון מסוים-
תוודאו (אולי עם קולגה?) שזה לא סתם תקוע.
זכורה לי תלמידה שבאופי שלה היתה טיפוס מאד עדין
ותמיד העיצובים שלה היו פסטליים עדינים.
זו נקודה שעשויה להיות בעייתית
אם היא היתה מתבקשת לעצב פרסומת למזון מהיר לדוגמא...
3. בדקו מאוחר יותר מה המצב
אמנם כדאי שתמיד תהיו במצב רוח טוב,
אבל אולי אם תישנו על זה לילה
תהיו בטוחים שהעבודה נכונה, גם מחר בבוקר.
4. שחררו לפעמים
כדי להחיות לעצמכם את הכשרונות
תנו ביטוי ליצירתיות שלכם,
ומידי פעם ערכו הפוגות לעיצוב לשם עיצוב
או עבודה פרטית לעצמכם
זה יכול להיות פוסטר למטבח
או כרטיס ברכה לסבא וסבתא...
זהו להפעם,
מקווה שאתם טיפוסים שרוצים להתקדם- וליישם.