[מתוך קליפ שיר לבתי ספר]
אחרי כמה פעמים שיצאתי מחנות היצירה עם טושים, גליונות נייר, נצנצים ופלסטלינות,
לא התאפקה המוכרת
"את גננת?" היא שאלה בחיוך חביב
חייכתי אליה חזרה
"לא" אמרתי לה ומיהרתי הביתה, להתחיל את היצירה.
בטח היא חושבת עד היום שאני אמא נורא משקיענית...
[מתוך סרטון תדמית, יצירת המודלים - עטרה]
תחשבו כמה מעניין זה, העולם רץ קדימה,
הופך לתלת, למציאות מדומה, כל דמיון יכול היום להפוך לסרט ממודל.
ועדיין משהו בתוכנו מחפש את נקודת האמת
את הנגיעה האנושית
עם הכווצ' בצד
ואוזן החמור בצד השני.
[מתוך סרטון המספר על יהדות הדממה]
משהו שיגע בלב, דווקא בגלל האנושיות שבו.
הקווים האורגניים, המגע הידני הלא מלוטש,
מעוררים געגוע בלב.
מזכירים שיש כאן אנשים בעולם,
עם ידיים אנושיות.
אצבעות מושלמות, דווקא כי הן לא סימטריות במדויק.
כדאי לעזוב לפעמים את המקלדת
לקנות דפים ועפרונות צבעוניים, לשפוך איזו אבקה בלי חשבון
להתלכלך קצת, להכניס קצת טבע לעבודה שלכם.
אפילו אם אתם לא ציירים או אמנים דגולים.
בידיים שלכם יש קסם
כי אתם יוצרים בהם יצירות אמיתיות, עם אור וצל אותנטיים, עם תחושה אמינה של החומר.
[מתוך סרט המושכר למסיבת בת מצווה]
אז האמת שאני לא גננת...
אבל בימים רחוקים הגננת לימדה אותי שאין יפה מהאמת...
לכו עם האמת שלכם.
בהצלחה!