הנושאים החמים
שלום לכולם. שמי בני אונגר.
התחלתי את לימודיי בקורס עיצוב גרפי פרונטליין של פרוג מיד לאחר חנוכה, ואשמח אם תרצו לצאת למסע (בעקבות המסע שאני עשיתי) אל עבר פרוייקט הגמר שלי בתוכנת אילוסטרייטור.
האמת, מאחוריי כבר חמש שנים (ואולי אף יותר) של ניסיון בתוכנות אדובי, עיצוב גרפי ואיור. ובכל זאת החלטתי לגשת ללימודים בראש פתוח, להתחיל מאפס, ובאמת למדתי הרבה דברים חדשים, שיטות חדשות, והכרתי גם ידידים טובים ומעצבים מוכשרים לא פחות.
הייתי רוצה לשתף אתכם את עבודת הגמר שלי באילוסטרייטור, בקורס של המרצה אריאל אלינסון האחד והיחיד.
כמו כן קבלנו הערות ושיפורים מהמרצה ניר אהרון, איתו התחלנו במקביל מסע נוסף - לימודי עיצוב גרפי.
שניהם תרמו לי רבות במהלך המסע ועל כך תודתי נתונה להם.
אז תכינו קפה (כמו שאריאל נוהג לומר), שבו בנוח, הישענו אחורה ותהיו מוכנים - אתם עומדים לצאת למסע בעקבות פרוייקט הגמר שלי - "הדגנים של שליימזל".
שיעורי בית-לייצים - יוצאים לדרך
בשיעור בו למדנו על כלי הpathfinder נתבקשנו ליצור ״חבורת לייצים״, דמויות חמודות המורכבות מצורות בסיסיות. אריאל הראה דוגמאות של סטודנטים ממחזורים קודמים, בינהם כמה ש״המרו את פיו״ והשתמשו בכלים אותם לימד בכדי ליצור עבודות מדהימות לגמרי, אך שונות בתכלית ממה שביקש.
אני אוהב לעשות דברים בצורה יצירתית ושונה. אבל: מצד אחד - אם אעשה משהו אחר, אני יצירתי, בראבו. אם אעשה בדיוק מה שאריאל ביקש - לא אביא את עצמי ואת היצירתיות שלי לידי ביטוי. החלטתי לעשות את מה שאריאל ביקש - אבל בצורה שונה (כך גם עשיתי מה שביקש והמרתי את פיו באותה עת!).
בין היתר אריאל הראה בשיעור איך לצייר קיפוד, וחיבה יתירה שמורה לו לקואלות, אז החלטתי ליצור גם אותם. וכך נוצר לו לייץ חמוד המבקר בגן חיות.
הלייץ יצא חמוד מאד, אך אחד מידידיי החליט משום מה לכנותו ״שליימזל״. וכך דבק בו השם, ״שליימזל הלייץ״. הגשתי את שיעורי הבית ועכשיו יכולתי להניח את שליימזל לנוח בתוך תיקיית ״שיעורי בית פרוג״ שנמצאת על שולחן העבודה שלי.
Mesh Gradient- מעלים הילוך
המשכנו ללמוד על תוכנת אילוסטרייטור וכליה, והגענו כבר לשלב Envelope wrap והMesh Gradient. מצאתי את עצמי שוב מתחבט בשאלה מה לעשות לשיעורי הבית, איזה דבר יהיה מספיק יצירתי? האמת שבניגוד לשיעורים הקודמים, בהם היו לי כמה כיוונים ורעיונות כבר במהלך השיעור עצמו, הפעם לא הייתה לי הברקה. חיפשתי השראה, אבל אי אפשר לעשות זאת על בטן ריקה - ולכן ניגשתי למטבח והכנתי לי קערת דגנים עם חלב.
ואז קלטתי.
הבטתי על קופסת דגני הבוקר.
הרי אי אפשר באמת לצלם את החלב כשהוא נשפך לכל עבר; חייב להיות אם כן שיש כאן תמונה או וקטור. ואם וקטור, זה כנראה Mesh gradient. נכנסתי לאתר freepick וכשהורדתי את הקובץ הפתוח ראיתי שאכן כל הוקטורים בצורות שונות של חלב בנויים מMesh Gradient.
החלטתי שאם הם יכולים אז גם אני יכול, וניגשתי למלאכה - ליצור קופסת דגני בוקר, כשעל החזית חלב הנשפך לתוך קערת דגנים, כמו בדגנים האמיתיים.
אבל דגנים טובים ומגרים, הם בדרך כלל כאלה שפונים לקהל יעד צעיר יותר. ובארצות הברית נוהגים להצמיד דמות קרטוּנית, כדי למתג ולמשוך את הילדים לקנות את המוצר.
ואז נזכרתי בלייץ השליימזל, העסוק בצבירת אבק בתוך התיקייה.
שלפתי אותו, שיניתי אותו קצת והוספתי לו כפית - וזהו, הוא מוכן לשמש כדמות המותג של הדגנים שלי.
ואם כבר, למה לא לקרוא למותג על שמו? נתתי לדגנים את השם ״הדגנים של שליימזל״, והוספתי שם של חברה, ״היימישע עסין - בכסא פוד״ (פחות השקעתי בשם והלוגו כי עוד לא הגענו לשלב הזה בלימודים, והייתי במגבלת זמן). שם המותג, ״הדגנים של שליימזל״, בנוי מהפונט החדש ״בומבסטה״ של הפונטימונים. (חינמי לסטודנטים ועבודות סטודנטיאליות). נתתי אופסט לבן עם טיפות, וללוגו עצמו נתתי צורת קשת שהולכת וקטנה בצד שמאל, כדי שלא יראה שטוח, וכן על מנת ליצור אפקט של עומק וקומפוזיציה מעניינת.
את הדגנים עצמם עשיתי גם ממאש גראדיאנט, שהלבשתי בווראפ, מעל צורות שונות שעשיתי עם אפקט ראפן האהוב ופאת׳פיינדר.
וכך נולדו ״הדגנים של שליימזל״.
ניחוש מוצלח או נבואה? וגם: עוברים לתלת מימד - מאיצים במסע
העליתי את שיעורי הבית בפורום על מנת לשמוע חוות דעת מהמרצה ומשאר חבריי לקורס.
ואז הגיעה התגובה הבאה:
״כל הכבוד בני. אתה רוצה כבר להגיש את פרוייקט הגמר? כי זה הפרוייקט, לעצב אריזה״.
הייתי המום.
פרוייקט הגמר? בסך הכל עשיתי שיעורי בית…
לא נביא אני, ולא בן נביא…
(היו שהחלו לחשוד שאולי אני שתול של פרוג, ולא באמת סטודנט, ווכעת נחשפתי)
בשיעור שלאחר מכן אריאל התייחס לכך ששיעורי הבית שהגשתי הם למעשה פרוייקט הגמר…
לקחת אריזה מהסופר, לפרק אותה, ולעצב מחדש.
אבל השיעורים לא נגמרו, ועוד הפתעות נכונו לנו בהמשך.
למדנו על תלת מימד, ונקסמתי מהאפשרויות של זה באילוסטרייטור. אפילו שזה מוגבל, וגורם למחשב להשתעל (עד עכשיו אני שוקל לעבור לMac, רק בגלל זה) זה היה ממש נחמד.
כמו כן הודיעו לנו שכיוון שהתחלנו במקביל את לימודי העיצוב, עם המרצה ניר אהרון, נשפט בגמר לא רק על הביצוע הטכני אלא גם על הפן העיצובי.
החלטתי שאתן לדגנים צורה מיוחדת, מבוססת על הדגנים של אוראו שאני כה אוהב (פרווה, ללא חשש חלב נכרי) ואשדרג את ״פרוייקט הגמר״ שלי.
התחלתי להשתעשע עם התלת מימד וזה היה ממש כיף.
ואז הבנתי שצריך להוסיף עוד פיאות, וליצור גם מודל תלת מימד שהוא גם פרסומת. אין בעיה.
אולי אני לא מספיק יצירתי?... - נקודת עצירה במסע להתרעננות
עכשיו פרוייקט הגמר שלי מוכן! והתחלתי לעבוד עליו מוקדם, מבלי שהתכוונתי או ידעתי בכלל! איזה יופי! אני יכול לנוח!
ממש לא.
התבוננתי קצת ולא הייתי רגוע. נכון, אריאל ביקש באחד השיעורים שנלך לסופר נקנה אריזה נפרק אותה ועל סמך זה נבנה אריזה משל עצמנו. אבל בעבר היו כאלה שיצרו משחקים, אריזות מיוחדות וייחודיות, ומה אני עשיתי בסך הכל? אריזה פשוטה ומרובעת של דגנים? זה כלום.
אולי אכין פרוייקט גמר חדש?
המשחקים של שליימזל - חוזרים למסלול
החלטתי לבסוף להישאר עם הפרוייקט שהכנתי, אל במקום לנטוש אותו או לשנות, החלטתי שהכי טוב יהיה… ליצור פרוייקט נוסף.
החלטתי לשמור את זה בסוד, ולהראות לכולם (מלבד אשתי והמרצה) רק בשיעור האחרון, במועד ההגשות.
החלטתי לייצר חפיסת קלפים, משחק זיכרון, שהתכתב עם העיצוב של הדגנים של שליימזל. הוא יכול להיות חברה אחרת לגמרי, או כמתנה שמגיעה בתוך/ליד אריזת הדגנים.
וכמובן שיקראו לזה ״המשחקים של שליימזל״.
ציינתי כבר קודם שהתלהבתי מהאפשרות לתת מימד, והלכתי על זה עד הסוף. יצרתי קלפי זיכרון מבוססים על כל הברכות, ואת המאכלים ייצרתי בעזרת תלת מימד.
ושוב, אף אחד לא ידע על כך מלבד אשתי… לשאר חברי הקבוצה נכונה
הפתעה.
הגשה - סופו של המסע?
השבוע המיוחל של ההגשה הגיע, ושלחתי לאריאל את העבודה שלי - שני פרוייקטים.
כמובן שכולם הופתעו, החמיאו ונתנו את מחמאותיהם וברכתם.
זהו, המסע המרתק בו למדתי את רזי התוכנה, פיתחתי את היצירתיות שלי ורכשתי חברים חדשים ומוכשרים - הגיע לסיומו.
נכון, עוד עשרה חודשים של לימודים נכונו לי, אך את המסע הספציפי הזה סיימתי.
וזה הזמן לצאת למסעות הבאים…
מוזמנים לצפות בפורטפוליו שלי:
https://bennyunger.myportfoli.com
התחלתי את לימודיי בקורס עיצוב גרפי פרונטליין של פרוג מיד לאחר חנוכה, ואשמח אם תרצו לצאת למסע (בעקבות המסע שאני עשיתי) אל עבר פרוייקט הגמר שלי בתוכנת אילוסטרייטור.
האמת, מאחוריי כבר חמש שנים (ואולי אף יותר) של ניסיון בתוכנות אדובי, עיצוב גרפי ואיור. ובכל זאת החלטתי לגשת ללימודים בראש פתוח, להתחיל מאפס, ובאמת למדתי הרבה דברים חדשים, שיטות חדשות, והכרתי גם ידידים טובים ומעצבים מוכשרים לא פחות.
הייתי רוצה לשתף אתכם את עבודת הגמר שלי באילוסטרייטור, בקורס של המרצה אריאל אלינסון האחד והיחיד.
כמו כן קבלנו הערות ושיפורים מהמרצה ניר אהרון, איתו התחלנו במקביל מסע נוסף - לימודי עיצוב גרפי.
שניהם תרמו לי רבות במהלך המסע ועל כך תודתי נתונה להם.
אז תכינו קפה (כמו שאריאל נוהג לומר), שבו בנוח, הישענו אחורה ותהיו מוכנים - אתם עומדים לצאת למסע בעקבות פרוייקט הגמר שלי - "הדגנים של שליימזל".
שיעורי בית-לייצים - יוצאים לדרך
בשיעור בו למדנו על כלי הpathfinder נתבקשנו ליצור ״חבורת לייצים״, דמויות חמודות המורכבות מצורות בסיסיות. אריאל הראה דוגמאות של סטודנטים ממחזורים קודמים, בינהם כמה ש״המרו את פיו״ והשתמשו בכלים אותם לימד בכדי ליצור עבודות מדהימות לגמרי, אך שונות בתכלית ממה שביקש.
אני אוהב לעשות דברים בצורה יצירתית ושונה. אבל: מצד אחד - אם אעשה משהו אחר, אני יצירתי, בראבו. אם אעשה בדיוק מה שאריאל ביקש - לא אביא את עצמי ואת היצירתיות שלי לידי ביטוי. החלטתי לעשות את מה שאריאל ביקש - אבל בצורה שונה (כך גם עשיתי מה שביקש והמרתי את פיו באותה עת!).
בין היתר אריאל הראה בשיעור איך לצייר קיפוד, וחיבה יתירה שמורה לו לקואלות, אז החלטתי ליצור גם אותם. וכך נוצר לו לייץ חמוד המבקר בגן חיות.
הלייץ יצא חמוד מאד, אך אחד מידידיי החליט משום מה לכנותו ״שליימזל״. וכך דבק בו השם, ״שליימזל הלייץ״. הגשתי את שיעורי הבית ועכשיו יכולתי להניח את שליימזל לנוח בתוך תיקיית ״שיעורי בית פרוג״ שנמצאת על שולחן העבודה שלי.
Mesh Gradient- מעלים הילוך
המשכנו ללמוד על תוכנת אילוסטרייטור וכליה, והגענו כבר לשלב Envelope wrap והMesh Gradient. מצאתי את עצמי שוב מתחבט בשאלה מה לעשות לשיעורי הבית, איזה דבר יהיה מספיק יצירתי? האמת שבניגוד לשיעורים הקודמים, בהם היו לי כמה כיוונים ורעיונות כבר במהלך השיעור עצמו, הפעם לא הייתה לי הברקה. חיפשתי השראה, אבל אי אפשר לעשות זאת על בטן ריקה - ולכן ניגשתי למטבח והכנתי לי קערת דגנים עם חלב.
ואז קלטתי.
הבטתי על קופסת דגני הבוקר.
הרי אי אפשר באמת לצלם את החלב כשהוא נשפך לכל עבר; חייב להיות אם כן שיש כאן תמונה או וקטור. ואם וקטור, זה כנראה Mesh gradient. נכנסתי לאתר freepick וכשהורדתי את הקובץ הפתוח ראיתי שאכן כל הוקטורים בצורות שונות של חלב בנויים מMesh Gradient.
החלטתי שאם הם יכולים אז גם אני יכול, וניגשתי למלאכה - ליצור קופסת דגני בוקר, כשעל החזית חלב הנשפך לתוך קערת דגנים, כמו בדגנים האמיתיים.
אבל דגנים טובים ומגרים, הם בדרך כלל כאלה שפונים לקהל יעד צעיר יותר. ובארצות הברית נוהגים להצמיד דמות קרטוּנית, כדי למתג ולמשוך את הילדים לקנות את המוצר.
ואז נזכרתי בלייץ השליימזל, העסוק בצבירת אבק בתוך התיקייה.
שלפתי אותו, שיניתי אותו קצת והוספתי לו כפית - וזהו, הוא מוכן לשמש כדמות המותג של הדגנים שלי.
ואם כבר, למה לא לקרוא למותג על שמו? נתתי לדגנים את השם ״הדגנים של שליימזל״, והוספתי שם של חברה, ״היימישע עסין - בכסא פוד״ (פחות השקעתי בשם והלוגו כי עוד לא הגענו לשלב הזה בלימודים, והייתי במגבלת זמן). שם המותג, ״הדגנים של שליימזל״, בנוי מהפונט החדש ״בומבסטה״ של הפונטימונים. (חינמי לסטודנטים ועבודות סטודנטיאליות). נתתי אופסט לבן עם טיפות, וללוגו עצמו נתתי צורת קשת שהולכת וקטנה בצד שמאל, כדי שלא יראה שטוח, וכן על מנת ליצור אפקט של עומק וקומפוזיציה מעניינת.
את הדגנים עצמם עשיתי גם ממאש גראדיאנט, שהלבשתי בווראפ, מעל צורות שונות שעשיתי עם אפקט ראפן האהוב ופאת׳פיינדר.
וכך נולדו ״הדגנים של שליימזל״.
ניחוש מוצלח או נבואה? וגם: עוברים לתלת מימד - מאיצים במסע
העליתי את שיעורי הבית בפורום על מנת לשמוע חוות דעת מהמרצה ומשאר חבריי לקורס.
ואז הגיעה התגובה הבאה:
״כל הכבוד בני. אתה רוצה כבר להגיש את פרוייקט הגמר? כי זה הפרוייקט, לעצב אריזה״.
הייתי המום.
פרוייקט הגמר? בסך הכל עשיתי שיעורי בית…
לא נביא אני, ולא בן נביא…
(היו שהחלו לחשוד שאולי אני שתול של פרוג, ולא באמת סטודנט, ווכעת נחשפתי)
בשיעור שלאחר מכן אריאל התייחס לכך ששיעורי הבית שהגשתי הם למעשה פרוייקט הגמר…
לקחת אריזה מהסופר, לפרק אותה, ולעצב מחדש.
אבל השיעורים לא נגמרו, ועוד הפתעות נכונו לנו בהמשך.
למדנו על תלת מימד, ונקסמתי מהאפשרויות של זה באילוסטרייטור. אפילו שזה מוגבל, וגורם למחשב להשתעל (עד עכשיו אני שוקל לעבור לMac, רק בגלל זה) זה היה ממש נחמד.
כמו כן הודיעו לנו שכיוון שהתחלנו במקביל את לימודי העיצוב, עם המרצה ניר אהרון, נשפט בגמר לא רק על הביצוע הטכני אלא גם על הפן העיצובי.
החלטתי שאתן לדגנים צורה מיוחדת, מבוססת על הדגנים של אוראו שאני כה אוהב (פרווה, ללא חשש חלב נכרי) ואשדרג את ״פרוייקט הגמר״ שלי.
התחלתי להשתעשע עם התלת מימד וזה היה ממש כיף.
ואז הבנתי שצריך להוסיף עוד פיאות, וליצור גם מודל תלת מימד שהוא גם פרסומת. אין בעיה.
אולי אני לא מספיק יצירתי?... - נקודת עצירה במסע להתרעננות
עכשיו פרוייקט הגמר שלי מוכן! והתחלתי לעבוד עליו מוקדם, מבלי שהתכוונתי או ידעתי בכלל! איזה יופי! אני יכול לנוח!
ממש לא.
התבוננתי קצת ולא הייתי רגוע. נכון, אריאל ביקש באחד השיעורים שנלך לסופר נקנה אריזה נפרק אותה ועל סמך זה נבנה אריזה משל עצמנו. אבל בעבר היו כאלה שיצרו משחקים, אריזות מיוחדות וייחודיות, ומה אני עשיתי בסך הכל? אריזה פשוטה ומרובעת של דגנים? זה כלום.
אולי אכין פרוייקט גמר חדש?
המשחקים של שליימזל - חוזרים למסלול
החלטתי לבסוף להישאר עם הפרוייקט שהכנתי, אל במקום לנטוש אותו או לשנות, החלטתי שהכי טוב יהיה… ליצור פרוייקט נוסף.
החלטתי לשמור את זה בסוד, ולהראות לכולם (מלבד אשתי והמרצה) רק בשיעור האחרון, במועד ההגשות.
החלטתי לייצר חפיסת קלפים, משחק זיכרון, שהתכתב עם העיצוב של הדגנים של שליימזל. הוא יכול להיות חברה אחרת לגמרי, או כמתנה שמגיעה בתוך/ליד אריזת הדגנים.
וכמובן שיקראו לזה ״המשחקים של שליימזל״.
ציינתי כבר קודם שהתלהבתי מהאפשרות לתת מימד, והלכתי על זה עד הסוף. יצרתי קלפי זיכרון מבוססים על כל הברכות, ואת המאכלים ייצרתי בעזרת תלת מימד.
ושוב, אף אחד לא ידע על כך מלבד אשתי… לשאר חברי הקבוצה נכונה
הפתעה.
הגשה - סופו של המסע?
השבוע המיוחל של ההגשה הגיע, ושלחתי לאריאל את העבודה שלי - שני פרוייקטים.
כמובן שכולם הופתעו, החמיאו ונתנו את מחמאותיהם וברכתם.
זהו, המסע המרתק בו למדתי את רזי התוכנה, פיתחתי את היצירתיות שלי ורכשתי חברים חדשים ומוכשרים - הגיע לסיומו.
נכון, עוד עשרה חודשים של לימודים נכונו לי, אך את המסע הספציפי הזה סיימתי.
וזה הזמן לצאת למסעות הבאים…
מוזמנים לצפות בפורטפוליו שלי:
https://bennyunger.myportfoli.com
