יפו מרכז. חמישי אחה"צ.
אלפי אדם רוחשים ברחוב במהירות. גם אני בתוכם, מתקרב לסניף פרוג הירושלמי, הערב ההגשות של קורס אינדיזיין במסלול עיצוב גרפי.
דומה כי את מרכז יפו לא ניתן באמת להכיר, זאת מדיה משתנית. בכל יום היא לובשת צורה חדשה, למעשה בכל שעה... הדמויות מתחלפות איתם גם אמני הרחוב ודמויות מרתקות שבאות והולכות.

הנה עוד דקה אני בבית פרוג, החלונות הירוקים של פרוג כבר מביטים בי מלמעלה, ואני קורץ לעברם בסתר... אני ברמזור. יפו מרכז.

רגע, הצלילים.... גם הפעם משהו שונה כאן באוירה . יש את האוסף המוכר של נגני הרחוב. יש כאן בצומת את החסיד ברסלב ששר מידי פעם מצוה גדולה... כשבובה בידיו, יש את המבוגר עם המנדולינה המיושנת שמקרין לאוירת הרחוב את השיר ירושלים של זהב של נעמי שמר בלופ של צלילים נוגים בלתי פוסקים.
אך הפעם יש צליל סקסופוני חריג. אני מביט למקור הצליל - שפת המדרכה שממולי ברמזור, לשם אני אמור לחצות.

לא יכולתי שלא להתסקרן, אדם ממוצא אפריקני עומד שם עם בגדים שחורים מוזרים, כובע ברט שחור גם הוא, משקפיים שחורות כמו של עיוורים, ואולי הוא גם... האפריקני עומד על רגליו כשסקסופון זהב מיושן בידיו, וצלילים רגועים של נעימות מהמזרח בוקעים מהכלי המוזהב. אנשים נשים וטף, דתיים, חילונים, חרדיים, מוסלמים, נוצרים, ועוד עוברים על ידו ואינם רואים אותו, הוא איש שונה בנוף, אך שקוף.
AF.jpg


הרמזור נהיה ירוק, לא עברתי, המשכתי להסתכל עליו. ואז אדום, ושוב ירוק, אדום, ירוק אדום ירוק
. דקות ארוכות שאני נשען על עמוד ועוקב באמפתיה אחריו. הוא לא מכאן, מארץ זרה, אך יש לו גם לב, רגשות, משפחה, הוא לא נראה צעיר. ולמרות זאת - הוא כלא קיים.

והאפריקני בשלו - שוב ושוב בכח רב מרוקן את מלא ריאותיו אל תוך הסקפסופון כשפניו מתנפחות במאמץ.

נכמרו רחמי, ניגשתי לעברו הוצאתי את הארנק, דליתי משם מטבע של חמישה שקלים. הנחתי בקופסת המעות שלו, ואז --- קריאות רמות מאחורי "יהודי, יהודי... צרכי שבת, צרכי שבת, בא תתרום ליהודי"!
הסתובבתי וראיתי אדם דתי מבוגר יושב על קלנועית חשמלית, הוא זיהה אותי נותן לנגן הרחוב צדקה.... ומהר מהר בא גם הוא לנסות לנגן לי.... אך על המצפון.
למען האמת, לא אהבתי את הצורה ואיך שעט עלי לאלצני לתרום לו, אך הוצאתי גם לו מטבע ונתתי לו.

ובכן רבותי, כאן הסיפור רק מתחיל! בחור צעיר גינגי, עם זקנקן טרנדי ועגיל באף, הגיע לצומת - וראה יהודי חרדי נותן צדקה לאדם דתי דווקא על יד האפריקני האומלל... חשב לעצמו איזה חסר טאקט! לעמוד על יד האפריקני ולתת את הצדקה רק לדתי?
הוא עבר על ידנו, ובאקט של התרסה הוציא מטבע של עשרה שקלים ונתן לאפריקני תוך כדי שעיניו פוזלות אלי בחומרה ואומרות הכל.

האירוע כמובן שעשע אותי. אך נתן לי תובנה גם לעולם העיצוב.
שעות עומד לו האפריקני ומנסה למשוך תשומת לב, נאדה! אף אחד לא רואה אותו. הוא שקוף, שקוף.
מה שגרם לבחור האחרון לתרום לו בנדיבות, זה האמוציות, הריגוש שבסיפור. זה כבר לא עוד אמן רחוב מהרגילים, יש כאן סיפור שונה, התרחשות מקוממת מבחינתו, משהו שהוציא אותו מהאדישות .

עליתי לבית פרוג. ובהגשות של אינדיזיין - הגדה של פסח. היו כמה עבודות שלמרות ההשקעה הטכנית המדהימה באינדיזיין, היו בעיות של מונוטוניות בעיצוב. הכותרות היו כמעט באותו הגודל של הטקסט הרץ. לצערי הטיפוגרפיה הבסיסית היתה לא מעניינת.
הרבצתי בתלמידים ביקורת, ואמרתי להם שבעיצוב כמו בחיים חייבים ליצור לקורא ריגושים בגבול הטעם הטוב. ובמיוחד בהגדה של פסח.
הקורא דומה הוא לאדם שהולך בדרך, הוא פוסע ופוסע בשביל הטקסט הרצוף ואם לא ניצור לו חוויות וריגושים הוא פשוט יתייבש, הוא לא ישים לב למה שהוא קורא, לא ירגיש את התרחשויות.
אז לדוגמא, מתחיל קטע חדש, שפוך חמתך קחו את צמד המילים הללו, תגדילו תנו להם במה טיפוגרפית, תרגשו את הקורא, תכניסו לו עניין, גם הוא צריך חויות וריגושים בקריאה.
כותרות, שמות הסימנים שבסדר וכו' תכניסו שם לב ועיצוב טיפוגרפי שיגרום לקורא לעצור ולהיות חלק מהחויה.

שבת שלום.
חיים
על המחבר
ח
חיים דיקמן. בעבר מעצב ומעמד ספרים, כיום מנהל בית פרוג ומרצה לעיצוב ומיתוג אישי

תגובות

איזה טור יפה.
חיים דיקמן, למה שלא תצטרף לפורום כתיבה?
טור נהדר, אפילו שאני לא מעצב גרפי.

הטור שלך הזכיר לי סיפור עממי מוכר, אבל אכתוב אותו שוב, כי לא התכוננתי לדבר, אבל ביקשו ממני וכו'.

מעשה בעשיר נוצרי אנטישמי שהלך לו בניחותא ברחובות קלן.
לפתע הוא הבחין בשני קבצנים ישובים זה לצד זה. נוצרי 'הגון', ויהודי 'שפל'.
הוא כל כך כעס, העשיר.
נוצרי משלנו ישפיל את עצמו ויאסוף כסף כמו יהודי מצורע?
לא יקום ולא יהיה!

בזעמו, הוא ניגש אל היהודי, ירק לצידו ואיחלו לו קללה מגונה כלשהי.
לאחר מכן, הוא ניגש אל הנוצרי, ושלשל לידיו בגאווה סכום עצום.
לסיום, הוא ירק שוב לצד היהודי ומלמל:
אם אתה רוצה להצליח בקבצנות שלך, תאסוף ברחובות של היהודים, והלך.

כאשר הוא נעלם מהאופק, הגיש הנוצרי חצי מהסכום לידיו של היהודי, ולחש לו באוזנו באידיש עסיסית:
ראית?
הגוי הזה רוצה ללמד אותנו איך לעשות כסף, חה...
 
חיים ריגשת!
וזו תמציתינו היוצרים (כותבים או מעצבים)
ללכוד את העין והלב
למשוך ולקרב
תמיד לרגש ולחדש .
תודה על השיתוף
ושאפו על התמונה
 
מי שאמן הוא אמן בנשמה ולא משנה באיזה פורום הוא נמצא
רק אמן רואה אותו ברחוב וחושב עליו וחוזר הביתה וכותב עליו...
 
חזק ביותר. מצאתי את המאמר הזה בטעות כי לחצתי על האופציה האחרונה שבסרגל של העמודים...
אהבתי מאוד את הכתיבה ובעיקר את התובנה. מתחיל להשתמש..
 

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קיט א'

א אַשְׁרֵי תְמִימֵי דָרֶךְ הַהֹלְכִים בְּתוֹרַת יְהוָה:ב אַשְׁרֵי נֹצְרֵי עֵדֹתָיו בְּכָל לֵב יִדְרְשׁוּהוּ:ג אַף לֹא פָעֲלוּ עַוְלָה בִּדְרָכָיו הָלָכוּ:ד אַתָּה צִוִּיתָה פִקֻּדֶיךָ לִשְׁמֹר מְאֹד:ה אַחֲלַי יִכֹּנוּ דְרָכָי לִשְׁמֹר חֻקֶּיךָ:ו אָז לֹא אֵבוֹשׁ בְּהַבִּיטִי אֶל כָּל מִצְוֹתֶיךָ:ז אוֹדְךָ בְּיֹשֶׁר לֵבָב בְּלָמְדִי מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ:ח אֶת חֻקֶּיךָ אֶשְׁמֹר אַל תַּעַזְבֵנִי עַד מְאֹד:
נקרא  33  פעמים

לוח מודעות

More from חיים דיקמן

שתף את המאמר

למעלה