הנושאים החמים
השבוע פיטרתי שתי נותנות שירות ז"ל לצמיתות.
לא כיף גדול ואפילו מרגיז משהו, אבל ככה זה כשאני מרגישה שאנשים שאני משלמת להם או קונה מהם, מזלזלים באינטליגנציה שלי, או חושבים שאין להם תחליף ובגלל זה הם יכולים להתנהג איך שבא להם.
שונאת להיות הפולניה הקוטרית ומבקרת המדינה. שונאאאאת.
אם כי למען השלום והמסר, אני משתפת את הדברים ואם הם ישפיעו ולו במעט על מישהו אחד – והיה זה שכרי.
סבבה?
אז נותנת שירות ראשונה בתחום ה'ביוטי', שמה אותי על ספסל הנאשמים ושיתפה אותי בתחושותיה, עד כמה קשה לתת לי שירות, עד כמה אני מאתגרת אותה וכו' וכו' וכו', ישבתי מולה במשך שעה של טיפול עם תחושה שעשיתי פשע מתוכנן, והיא מצידה עשתה פרצוף חמוץ וכזה שהיא מפסידה עליי, מכירים את התחושה?
עכשיו בואו, שילמתי טבין ותקילין ואף יותר. ה'עבירה' שהואשמתי בה קבילה והגיונית מאד, אבל זה לא מנע ממנה לתת לי תחושה מגעילה כזו שגרמה לי להגיד לה ביוש ולא להתראותוש.
ולהפוך במוחי כל השבוע במחשבה, כיצד אנשים מוכנים בגלל ה'שד יודע מה', להפסיד לקוחות ויותר מכך, לגרום לי לא להמליץ עליהם לעולם.
נותנת שירות שניה, מכרה לי עיצוב כלשהו לאירוע, מתנה שהייתי אמורה לבא לקחת ממנה. מחד קבלתי שירות טוב מהיום להיום, ומאידך כשהתקשרתי לעדכן שאני באה לקחת את המוצר ובקשתי ממנה להוריד לי אותו מביתה החמים, קבלתי תשובה שהיא מתארגנת בבית ולא תוכל להוריד לי את המוצר למטה – על כן אצטרך לעלות לקחת אותו. האמת שלא אהבתי את התשובה כלל. בעיניי וכנותנת שירות בעצמי, זה מינימום שירות שאני רוצה לקבל ולא משנה כמה תהיה הסיבה הגיונית.
שילמתי יקר, מעריכה את העבודה והכל, ואני רוצה לקבל מקסימום שירות, לא ביקשתי שהמוצר יגיע לירח.
אחרי התעקשות מצדי הם הורידו לי את המוצר למטה ושוב אני עם טעם מר. נותנת שירות עם עבודה טובה ולא אחזור אליה בלי נדר וברור שלא אמליץ עליה.
לא חבל?
עכשיו זה קצת קיצוני כי לכל מטבע יש דאבל צדדים
ועדיין אני מציפה את זה ונותנת דוגמאות כי בעיניי זה תופעה
איני יודעת אם זו השפעת הקורונה שהפכה נותני שרות לבלתי שירותיים בעליל, או אולי זו אני, שה'אובר שירותיות' שלי לעיתים פוגעת בי, אך משום כך אני פי שבע רגישה אולי דווקא משום הקיצוניות שלי.
פשוט לא יודעת.
אבל זה כואב מאוד.
כי אנשים מתאמצים ומפרסמים וכל כך רוצים לקוחות, ובגלל אי תשומת לב או תחושה של "יש לי מספיק לקוחות בלעדייך", הם פשוט מאבדים לקוחות, כי ללקוח לא משנה כמה נותן השירות צודק, ולא מעניין אותו פתקים מאמא.
הוא פשוט לא חוזר למקום שלא טוב לו או שהוא לא הרגיש נח.
תם העידן של לקוחות שבויים.
האלטרנטיבות בשוק רבות כל כך.
ולפעמים לא פחות טובות…
מה אני רוצה לאמר?
שימו לב אל הלקוחות, הם שווים את זה.
בטור הבא אתן את משקפי נותני השרות ללקוחות שלא תגידו שהבעתי רק צד אחד.
אבל עד אז נבדוק את עצמינו עד כמה כיף לקנות מאיתנו, מה הלקוחות שלנו מצפים ורוצים, ואיך ניתן להם תחושה של וואו אתה יחיד ומיוחד בשבילי.
אתי קצבורג – יועצת עסקית, עיתונאית, מרצה ליזמים ותקשורת בינאישית
לא כיף גדול ואפילו מרגיז משהו, אבל ככה זה כשאני מרגישה שאנשים שאני משלמת להם או קונה מהם, מזלזלים באינטליגנציה שלי, או חושבים שאין להם תחליף ובגלל זה הם יכולים להתנהג איך שבא להם.
שונאת להיות הפולניה הקוטרית ומבקרת המדינה. שונאאאאת.
אם כי למען השלום והמסר, אני משתפת את הדברים ואם הם ישפיעו ולו במעט על מישהו אחד – והיה זה שכרי.
סבבה?
אז נותנת שירות ראשונה בתחום ה'ביוטי', שמה אותי על ספסל הנאשמים ושיתפה אותי בתחושותיה, עד כמה קשה לתת לי שירות, עד כמה אני מאתגרת אותה וכו' וכו' וכו', ישבתי מולה במשך שעה של טיפול עם תחושה שעשיתי פשע מתוכנן, והיא מצידה עשתה פרצוף חמוץ וכזה שהיא מפסידה עליי, מכירים את התחושה?
עכשיו בואו, שילמתי טבין ותקילין ואף יותר. ה'עבירה' שהואשמתי בה קבילה והגיונית מאד, אבל זה לא מנע ממנה לתת לי תחושה מגעילה כזו שגרמה לי להגיד לה ביוש ולא להתראותוש.
ולהפוך במוחי כל השבוע במחשבה, כיצד אנשים מוכנים בגלל ה'שד יודע מה', להפסיד לקוחות ויותר מכך, לגרום לי לא להמליץ עליהם לעולם.
נותנת שירות שניה, מכרה לי עיצוב כלשהו לאירוע, מתנה שהייתי אמורה לבא לקחת ממנה. מחד קבלתי שירות טוב מהיום להיום, ומאידך כשהתקשרתי לעדכן שאני באה לקחת את המוצר ובקשתי ממנה להוריד לי אותו מביתה החמים, קבלתי תשובה שהיא מתארגנת בבית ולא תוכל להוריד לי את המוצר למטה – על כן אצטרך לעלות לקחת אותו. האמת שלא אהבתי את התשובה כלל. בעיניי וכנותנת שירות בעצמי, זה מינימום שירות שאני רוצה לקבל ולא משנה כמה תהיה הסיבה הגיונית.
שילמתי יקר, מעריכה את העבודה והכל, ואני רוצה לקבל מקסימום שירות, לא ביקשתי שהמוצר יגיע לירח.
אחרי התעקשות מצדי הם הורידו לי את המוצר למטה ושוב אני עם טעם מר. נותנת שירות עם עבודה טובה ולא אחזור אליה בלי נדר וברור שלא אמליץ עליה.
לא חבל?
עכשיו זה קצת קיצוני כי לכל מטבע יש דאבל צדדים
ועדיין אני מציפה את זה ונותנת דוגמאות כי בעיניי זה תופעה
איני יודעת אם זו השפעת הקורונה שהפכה נותני שרות לבלתי שירותיים בעליל, או אולי זו אני, שה'אובר שירותיות' שלי לעיתים פוגעת בי, אך משום כך אני פי שבע רגישה אולי דווקא משום הקיצוניות שלי.
פשוט לא יודעת.
אבל זה כואב מאוד.
כי אנשים מתאמצים ומפרסמים וכל כך רוצים לקוחות, ובגלל אי תשומת לב או תחושה של "יש לי מספיק לקוחות בלעדייך", הם פשוט מאבדים לקוחות, כי ללקוח לא משנה כמה נותן השירות צודק, ולא מעניין אותו פתקים מאמא.
הוא פשוט לא חוזר למקום שלא טוב לו או שהוא לא הרגיש נח.
תם העידן של לקוחות שבויים.
האלטרנטיבות בשוק רבות כל כך.
ולפעמים לא פחות טובות…
מה אני רוצה לאמר?
שימו לב אל הלקוחות, הם שווים את זה.
בטור הבא אתן את משקפי נותני השרות ללקוחות שלא תגידו שהבעתי רק צד אחד.
אבל עד אז נבדוק את עצמינו עד כמה כיף לקנות מאיתנו, מה הלקוחות שלנו מצפים ורוצים, ואיך ניתן להם תחושה של וואו אתה יחיד ומיוחד בשבילי.
אתי קצבורג – יועצת עסקית, עיתונאית, מרצה ליזמים ותקשורת בינאישית
