יום אחד את קמה בבוקר, מגלה שכל הפגישות שקבעת התבטלו, כי כולם מבודדים או חולים,
יום אחר את לא חיונית, או פחות חיונית ממנקי רחובות, אוחחח על האבסורד
בשלישי את בכלל קולטת שאין לך חל"ת כי את עצמאית, והמענקים זה פרומיל מההיקף כי מישהו שם לא חישבן כנראה את ההכנסות:(
רגע ואז מה?
ביטוח לאומי רק לוקח ממני כי העסק שלי הוא בין לבין אז לכי תשלמי את המובטלים, כי להיות מעמד ביניים עצמאי במדינה הזו, זה רגע שעדיף לו המדינה שלנו היתה קמה באוגנדה.

וזה לא ציניות
זה הכי מציאות שיש.

cartoon-doctor-5022797_960_720.jpg


אז יבואו אנשים ויספרו סיפורים שיש אנשים שהקורונה הצעירה אותם, ועשתה להם בוטוקס לעור/אור הפנים.
יזמים מוכשרים הקימו עשרות פלטפורמות חדשות, ומכרו לכם אותם אחד פלוס אחד.
עסקים שהיו על הקצה לפני קיבלו מענקים ועוד קצת חילתורים מפה ומשם וקמו חזרה.
יהיו גם מספרי סיפורים שיספרו לכם כמה טוב למחולתים ואיך עם עוד קצת קומבינות הם אפילו לא רוצים לחזור למקום העבודה שלהם, כי מה רע לקום ב12 , לעבוד קצת בהוראה ביתית, לעזור לטגן שניצלים, לעזור לשכן עם פרגולה ולהכניס בוכטה מהצד ולקבל יותר ממה שמקום העבודה הלשעבר נותן.


בואו, לא מתכוונת להכנס במאמר זה למי הכי מסכן באוכולוסיה בתקופה הזו, אבל המציאות של היזם/בעל העסק שגם כך צריך ליצור כל יום את המציאות היומיומית ואת הגאנט היומי, קשה עד בלתי אפשרית.
חוסר הוודאות הוא התות על השמנת,
והאוזלת יד של הגופי ממשלה מולו זה הקצפת בעצמה.

ראיתי במלחמה הזו עסקים מרוסקים לגמריי, וראיתי גם את אלה שהקורונה פתחה להם את הצ'אקרות ועשתה להם סוויצ' כזה שלא האמנתי עד כמה אנשים יכולים להיות יצירתיים.


קחו למשל את העסקים הכי ביתיים שפתאום גילו את עולם הקטלוגים ושות' ומכרו כמו שלא חלמו למכור מעולם, יחד עם זאת יש כאן ביצה ותרנגולת כי חלק מהלקוחות מחוסרי חשק, מתוסכלים, בלי כסף או עם כסף אבל הם מעדיפים לשמור אותו במצב ההזוי הזה.

הזמן מעמיק את המשבר, ואת קצה הסבלנות שגם ככה גרה על הקשקש
וכך נוצר בעלי עסקים מתוסכלים, לקוחות עצבניים, והאינטרקציה בינהם יוצרת פיצוץ לפעמים, או שעל כל ביקוש של לקוחות יש ים היצע והלקוח מבולבל מזה ולא יודע מה לבחור.
או הפוך עסקים חיוניים (אבל באמת, לא מה שמוכרים לפוליסיה) כשכבר נותנים שירות רק עם כל התווים בצבעי הקשת, זה מכביד, זה מעצבן ולא כיף ללקוח לקנות, ולא אחת נקודת האיזון מופרת והתוצאה היא קטסטרופה.

פעם, לפני מליון שנה , כלומר כשעוד הקניונים היו פתוחים על פי המתווה, הייתי עם הבת שלי בחנות בגדים נחשבת, המוכרנית שם היתה קצרת סבלנות כאילו מישו שם אותה על טיל שיגור, הקנייה שם הפכה לסבל, הרגשתי שאני צריכה להתנצל שבאתי לקנות , הערתי לה בעדינות שאשמח לקבל יחס מעט הולם יותר בהתאם למחיר המופרז ששילמתי (פסדר, כי זה היחיד שעלה עליי) והיא נבחה עליי מתחת המסכה, בחזור הבת שלי הרגישה לא נעים ותיארה לי כמה המוכרניות והעובדות מסכנות בימים האלה שכל רגע נוחת עליהם גזירה חדשה ודוחות במקרה הצורך.
נכון ועדיין.
יצאתי כלקוחה עם טעם רע, גם אם הצוות בחנות הכי צודק והכי אומלל בעולם.
כולם צודקים
וזה בדיוק הבעייה

כי המצב במדינה הפך להיות עדין, שברירי, אדם לאדם זאב (לא כולםםםםםםםם) ומלשין.

אני יודעת שאני מבאסת, כי כל הטורים נוטפי העצמה וזה פחות
, כי כמלווה עסקית כל בוקר מחדש אני כואבת את כאב העצמאים, מרגישה על בשרי את הסלטות, הסגר מדכא אותי וגורם לי להצטנף לפינה בסלון עם סוודר ותפוז, וכל בוקר אני מרגישה שחייבת להתניע כמו סטארטר של סובארו אברייכים.

רגע, כן יש אור בקצה המסכה אולי לא אור יותר כוון של טיפ איך לשרוד עד שהחיסונים יעבדו והתחלואה תרד ויבינו שבידוד זה פייק, וניגש לבחירות חמישיות, ומודרנה תעגון בנמל חיפה ויפרקו את המכולות.

עד אז
תבנו לכם גאנט יומי, כן יומי, כל יום לפני השינה עם הסדר יום שלכם, תכינו פלאן בי במידה ויהיו בלתמים, תתלו את הסדר יום במקום הכי נגיש , ציירו עליו לבבות וקוראסונים, בתוך הסדר יום תוסיפו משהו אהוב אחד, כזה שימלא אתכם אנרגיה רק מלחשוב עליו, תשמרו אותו לזמן הכי קשה של היום , ותתמידו בו בלי עיגולי קצוות, קפיש?

אם נשאר לכם כח תעסקו בנתינה, תגלו מאות אנשים שזקוקים לעזרה, לאוזן קשבת , ליד מנחמת, תעסקו בנתינה דווקא מתוך המקצוע שלכם, פתאום תראו כמה אתם חיוניים, תרתי משמע, בכוחות האלה שתקבלו מהפידבק של אלה שתעזרו להם שווים הכל.

הידיעה שכולנו באותה יאכטה מנחמת אותי.

אתי קצבורג, מלווה עסקית, מרצה ליזמים ותקשורת בינאישית, בלוגרית ופעילה חברתית