שוב זה קורה. אנו עוברים ללמידה מרחוק.

כולם מקטרים. הורים, מורים, וכן, אפילו התלמידים.
הקוים כל הזמן נופלים. יש רעשי רקע. הדיבור של המורה לא ברור. מאד לא פשוט.

משום מה זכיתי לחבוש לראשי את כל שלושת הכובעים.
אני הורה לחמישה ילדים מקסימים.
מורה לכתה ה' מעניינת.
וגם תלמיד במכון אחיה למורים במסלול הוראה עם התמחות בחינוך מיוחד.

לא קל לתזז בין תלמידיי לבין צאצאיי לבין מוריי.

כבר שמונה חודשים שאני מתזז עם כל שלושת הכובעים בין סגר למשנהו, ובין למידה מרחוק אחת לרעותה.
עלו בי מספר תובנות אשר ברצוני לשתף את הציבור בתוכו אני חי.
ואם אביא תועלת אפילו למשפחה אחת בלבד, והיה זה שכרי.

חושבני שישנה דרך להקל במעט את הבלגן וחוסר האונים משלושתנו גם יחד.
מההורה, מהמורה ומהתלמיד.

כהורים עלינו לחשוב אך ורק על טובת ילדינו.
איננו אמורים להתחשב בחובות שחייבים מנהלי המוסדות למשרד החינוך או לפיקוח.
אנו אמורים לחשוב על ילדינו. מה טוב להם. מה נכון להם.
האם נכון לילד להקשיב לשיחת ועידה עם כל הבלגן ברקע?
האם נכון לילד בן שבע להקשיב לחמישה שיעורים ביום כאשר התועלת אינה ברורה דיה?
זאת עלינו לעשות: לסנן.
אם לדעת ההורה, ילדו מסוגל להפיק תועלת משלושה שיעורים בלבד, יבחר ההורה את השיעורים היותר חשובים לדעתו, ולהם יאזין ילדו.
"חנוך לנער על פי דרכו" משמעותי היום יותר מאי פעם.
יכול להיות שהמחנך או המחנכת ירימו גבה. יכול להיות שתקבלו שיחת בירור מבית הספר.
בכל זאת, אפשר להבהיר בצורה מנומסת ומנומקת את עמדתכם.
בדרך כלל חזקה על טענה שיש בה ממש שהיא מתקבלת.

כמורים, עלינו לחשוב על הדרך המיטבית להעביר וללמד חומר במסגרת הלמידה מרחוק.
במילים אחרות: עלינו לחשוב כיצד הלמידה תהיה הכי מקרוב שאפשר.
דבר זה משתנה מאד בין מורה למורה ובין כיתה לכיתה.
קולגה שלי מוסר את שיעוריו בשיחות ועידה.
לא מפריע לו רעשי הרקע, נפילות הקו, השתקות ורמקולים. לא מפריע לו.
הוא מרגיש שבאמצעות שיחות הועידה הוא שומר על קשר מיטבי בלתי אמצעי עם כיתתו.
אני לעומת זאת, כמעט שאיני מסוגל לעשות עם כיתתי שיחות ועידה.
אני יוצא סחוט מנטלית מהשיעור.
הילדים מרגישים שמחנכם מאבד שליטה (במובן לימודי ודידיקטי), ומשום כך התועלת אינה רבה.
במקום זאת, אני מקליט מראש את כל השיעורים במקליט קול ולא בטלפון - כדי שהאיכות תהיה טובה - , מעלה את השיעורים לקו של בית הספר וגם שולח לאימייל של ההורים את השיעורים.
במקביל אני יוצר קשר טלפוני עם התלמידים לפי תור, ומוודא שהם באמת מקשיבים לשיעורים.

[סיפור קטן. חבר טוב מבית ספר אחר סיפר לי בכנות שהוא מעלה בניגוד למצפונו המוני שיעורים בכל המקצועות לקו בית הספר שלו, רק משום שיש פיקוח הדוק.
בשקט בשקט הוא מדבר עם הורי תלמידיו, ומסביר להם למה להקשיב, ולמה פחות להקשיב...]

לסיכום, הציר עליו סובב הכל הוא שמחה מסוימת בלמידה.

אם אנו רואים הורים, מורים ותלמידים עצבניים, אות הוא כי עלינו לשנות את הלמידה.
ברגע שבו אנו שמים לב לרוגע, לשלוה ולשמחה, סימן שאנו מקרבים את הלמידה מרחוק.

מקוה שהועלתי.