אתגר כתיבה שפתוח לציבור הרחב, עם פאנץ' מהדהד ופרסים שיעיפו אתכם לשמיים מרוב שמחה!

טקסט קצר למאותגרי קשב וריכוז/ שודדים סדרתיים או סתם להטוטנים מזדמנים:
לפניכם ציור שמספר סיפור. @ישראל ספרא קורא לזה סטוריטלינג. כלומר - להכניס סצנה שלימה תבוך איור אחד בודד.
אותו בחור שהזכרנו בשורה הקודמת, עשה אתגר שלם בפורום ציירים, והציור המנצח מובא פה ברוב הדר. מאת @מלכי וולף
אתם צריכים לכתוב עליו סיפור של 200 מילה, ויש לכם עד ר"ח חשוון תשפ"א, יום ראשון, 10:00 בבוקר.

טקסט מקוצר עם טיפונת תיבול ומונסודיום גלוטומט:
האתגר לפניכם הינו סוג של שיתוף פעול בינלאומי וחסר תקדים בין המאיירים בפורום איור וציור, ואויביהם מצקצקי השפתיים מפורום כתיבה.
אלו (בעלי המכחולים והשרירים) אומרים שהם יודעים להעביר מסר, והסופרים כולם מיותרים וצריכים לעשות הסבת מקצוע ולהיות מכונאי רכב עם התמחות ברכבי דייהטסו ואלפא-רומאו.
ואלו (הסופרים העניים) משוכנעים שרק הם יודעים להעביר מסר, והציירים הם בעצם מעצבים גרפיים שלא יודעים להשתמש טוב באינדיזיין, ורצוי שילכו להיות טבחים ושפים בארגוני חסד שמחלקים מנות מזון גרועות למבודדים, משהו כזה.
המון שנאה וסלידה הדדית, שכעת באה לידי סוג של שלום, בזכותכם, כמובן.
עכשיו אתם יכולים לקחת חלק במלחמה, ולהראות שציור טוב נותן רובד נוסף לסיפור טוב, וסיפור טוב מעניק משהו מיוחד לציור מעולה.

ובאריכות מייגעת ומפורטת עד אימה ודמעות ייאוש:
יצא לכם לפעמים לראות את האתגרים השונים בקהילות העיצוב, האיור והכתיבה - ולהרגיש איך העיניים שלכם כמעט יוצאות מהחורים מרוב קנאה?
לראות את כל השווים שם מתחרים, ואתם ככה עומדים בצד, מיותמים...
אז האתגר הבא יהיה בשבילכם, כל אותם לא שייכים.
ובאופן מדוייק יותר: אם אתם לא שייכים לקהילת הכתיבה.

האתגר יהיה פשוט מאוד.
לפניכם ציור מיוחד מאוד, מאת @מלכי וולף
חשבו מה רואים שם, נסו לנתח את הסיטואציה, ו.. כתוב סיפור שלם סביב הציור.
מיהי הדמות המופיעה בו? מה קורה שם?
נסו להיות רגשניים, אך עם זאת לא דביקיים או מוצצי רגשות. נסו ליצור סיפור מדהים, עם התחלה טובה, סיום מהדהד, ואמצע משובח.
שימו לב שסיפור טוב הוא כמו צלחת של הרינג בקידוש: הרבה חלקים קטנים, קישוטים יפים במידה ובמשורה, קיסמים בכל פיסה שיהיה קל להרים, ריח משגע, ותחושה כללית של מעדן נחשק שגורם לגיבורים הכי גדולים לרחרח באפם החל מאמצע מוסף ועד אחרי שיר הייחוד...

כל אחד יכול להשתתף באתגר, כמו שאמרנו.
נא לכתוב עד 200 מילה בלבד (אפשר להיעזר באתר של ספירת מילים), את הסיפור שלכם אתם יכולים להעלות בתגובות כאן.

בין הזוכים יוגרלו קיסמים, צלחות חד פעמיות, ופיסת הרינג אחת מעולה ונדירה עם טעם של פעם...
יאללה, בהצלחה!
האתגר יינעל על בריח בקול קרקוש בר"ח חשוון תשפ"א, יום ראשון בשבוע, בשעה 10:00 בבוקר.

ואחרי כל הדיו שנשפך, הנה הציור:
1600692831767.png
על המחבר
Natan Galant
מצב
הנושא נעול.

תגובות

@Natan Galant
וואו. בול בזמן.
כל הכבוד על הרעיון.
זה מה שחיפשתי כל הזמן.
איזה נס שראיתי את האתגר הזה.
פשוט...פשוט הצלת אותי.
אין עליך.
גאוני.
פתרת לי את הבעייה.
תזכה למצוות.
מה הייתי עושה בלעדיך.
צל''ש.
חמישה כוכבים.
אות הוקרה והערכה.
מדליית כבוד על פועלך הרב.
ירבו כמותך.
תודה. תודה רבה.
---
''למה???''
כי בדיוק חסר לי הרניג לחג אחרון... :p
---

משך הולך להפתיע...!
אגב, את זה
ראיתם?⁦⁦(✯ᴗ✯)⁩


 
בלי קשר לזה שהמאמר כתוב מעולה והאתגר מעניין.

"הציירים הם בעצם מעצבים גרפיים שלא יודעים להשתמש טוב באינדיזיין"
מה?
 
@Natan Galant אם לא תייצר נספח תגובות באא"ר יהיה סיוט לדפדף כאן בין ההגיגים.
להיפך.
עדיף שאת זה ישאירו כנספח להגיגים.
איזה עלבון... מה שכתבתי זה הגיגים :rolleyes::confused:
ושייפתח אשכול אתגר נקי!
לדוג':
אתגר number #1 - אתגר הכתיבה לחובבים, לחביבים ולחגבים >>>
---
 
200 מילה זה לא סיפור.
אולי מכתב תלונה מקוצר בצינזור המילים הלועזיות.
 
איפה אפשר לכתוב?

להיפך.
עדיף שאת זה ישאירו כנספח להגיגים.
ושייפתח אשכול אתגר נקי!
לדוג':
אתגר number #1 - אתגר הכתיבה לחובבים, לחביבים ולחגבים >>>
---

כל עוד שהרעיון שלי לא קיבל את הסכמת @Natan Galant
אז כאן המקום לכתיבת הסיפור.
 
הוא יושב שם על שרפרף קטן, אוחז בכינור מדהים, הצלילים שיפיק עוד מעט, ירעידו את נימי הלב. אבל הוא, נושא כליו של הנגן הנודע. מרגיש כעת יאוש וחידלון. העבודה הזו, חזרת התוחלת.. האדם שמאחורי הקלעים שאינו זכאי להערכה. הוא כבר לא יוכל, הוא פספס את רכבת ההצלחה, מלא כשרונות אך רואה בהצלחה, ולא נוגע- ידיו הברוכות לא נולדו על הפסגה ובו לא היה את הכוחות לטפס על ההר החלקלק. הוא רואה נגן ענק על במה מלאת אורות עם יכולות, והוא כלי מלא קנאה.
האצבעות רוטטות מזעם, הלב מלא תשוקה להתקדם, לצאת מהמקום הזה- לגעת בחלום, לממש את עצמו. ופתאום הרגליים העייפות פוצחות בריקוד קל, הכינור על הכתף והידיים שסחבו היום את כל הציוד הכבד, פורטות על הנימים ומפיקות צליל, צליל של גאולה, גאולה עצמית, גאולה מרגשות קשים, הוא ידע הוא יצא משם ממאלורי הקלעים ויתחיל לשחק על הבמה. יתחיל לשחק את משחק החיים, יטפס על ההר בידיים חשופות, יפצע אבל ידע שזו גאולה. כי גלות זה לא מצב עבד זו בחירה ונקודת הסתכלות
 
היה זה יום סגרירי עם שמש זהובה.
המונים התהלכו להם שם בתחנת הרכבת הקלה בבני ברק ולא שמו לב לאיש ארוך השיער המתנועע ברגש וכינורו בידו.
מידי פעם נזרקה לעבר כובעו הדהוי והמרופט שעל הרצפה מטבע כזו או אחרת ואין משים לליבו..
לו ידעו שאיש זו הינו ג'ושוע בל, אחד מאמני המוסיקה הקלאסית הטובים בעולם וכינורו הינו כינור שעוצב על ידי סטרדיווריוס, ונרכש במכירה פומבית תמורת 3.5 מיליון דולר, היו יותר ממעיפים מבט, היה מספיק לכך אפילו שלט קטן....
ומה נאמר אנו האם גם אנחנו חולפים ליד כינורינו הייחודי, כינור החיים, מבלי ליצור דרכו את יצירת המופת- יצירת חיינו ועולמינו?
"ומה ד' דורש ממך"
(מבוסס על סיפור אמיתי עם מונוסדיום גלוטמאט, שינויים ותיבולים כיד הדימיון הטובה. כדי להשלים ל200 ניתן להוסיף עוד תיאורים לא נחוצים...... )
 
נערך לאחרונה ב:
הוא הסתכל על הקירות הדוממים בפעם המי יודע כמה, היאוש תפס אותו חזק. כעת הוא נזכר איך הגיע למצב הזה, וממנו ליאוש..

כמה שעות לפני:

היה זה יום קיצי תמים. הציפורים ציצו במקהלה, השמש הסתתרה בין העננים, ממש יום מושלם.

מיודענו הלך לו למקום שקט ונידח, מקום, שרק הוא וכינורו יוכלו להנות מהשלוה..

אך דבר אחד העיב על הכל..

במישור ובעיקול הלך הכנר, נשא קולו, והחל מזמם ושר. אולם, כשהגיע אל הבור העמוק, היה שקוע בשירה, ורק שניה אחרי, הוא גילה.. את הנפילה..

במשך כמה שעות בכה וקונן על רוע מזלו, אינספור פעמים צעק וביקש מושיע, שמהבור יחלצו..

אולם קולותיו הלכו והתמוססו במרחב השלו, ורק הד קולותיו אליו הדהד..

כעת בתוך הבור, הוא היה שבר כלי. "כנראה שאת הלילה אצטרך כאן להעביר" חשב בעצב.. הוא הביט אל השמים, השמש דבר שקעה, והירח והכוכבים המבצבצים החזירו לו מבט..

לפתע, הוא התנער, "מה לי להיות מדוכדך? הלא מצבי כבר עגום, ולמה לי לדרדרו עוד ועוד?"

הוא לקח את כינורו, והביט אל השמים, מלא ביטחון, הוא פרט על המיתרים, והחל מתחזק, קולו התגבר ונשמע הולך וחזק..

את העצב הוא זרק לצד, התמקד בשמחה, ניגן ושר.

ומעליו באור בוהק, הופיע.. המחלץ.

כי רק בכח השמחה, יוצאים מכל מגבלה!
 
די מוזר ללחוץ בידי הימנית על המיתרים. היה זה בכלל התפקיד של השמאלית ימח שמה.
זה עונשה של מי שמחליטה להוציא יד מהחלון, בתזמון המרשים של הופעת הסמיטריילר בנתיב ממול.
על השעון כבר בכיתי, על כף היד קצת פחות. מגיע לה. פוחזת שכמותה.
אמרתי, יחליפו הידיים תפקידים, ושמאל תאחז בקשת של הצ'לו. תמיד אפשר להסתדר.
אבל היא החליקה הקשת, נעלמה, אי שם תחת שלולית עכורה כמו מצב הרוח החגיגי שלי.
אולי אנגן שיר ללא מילים של מנדלסון.
אנגן אותו בראש ורק אני אהנה.
וכל העולם ימשיך לנגן את מנגינותיו העצבניות, ומה אכפת לי.
 
נערך לאחרונה ב:
במקום לספור מילה, מילה.
תשתמשו בזה⁦(◍•ᴗ•◍)⁩
 
במקום לספור מילה, מילה.
תשתמשו בזה⁦(◍•ᴗ•◍)⁩
אני פשוט כתבתי ב WORD והעברתי לכאן, יש שם למטה (כידוע) סופר מילים
 
200 מילה זה לא סיפור.
אולי מכתב תלונה מקוצר בצינזור המילים הלועזיות.
יש בזה משהו...
200 מילים? זה כלום!
חשבתי שרק אלף מילים יוכלו לתאר תמונה אחת.
כן...אבל אפשר עדין להצליח לא ב200 אבל חמש מאות
יאלה לעבודה
מתחילה לשמן את גלגללי המח ,ולתת לדמיון מקום .
 
נערך לאחרונה ב:
הסתכלתי על הציור, וכמו כל אלו שלפניו, גם כאן כלום לא הסתדר לי.
דבר ראשון, הכסא נראה איזה שארית של קשקוש. יד שמאל נראית קטועה ומכוסה בגבס. ובכלל, לא ברור אם האיש לובש מגפיים או שהוא מנגן רק עם גרביים...?

ברוב יאוש באתי לפנות לציור הבא, ומאחוריי שמעתי את בניי ובנותי דופקים עם הסנדלים על הריצפה המבריקה תוך כדי הליכה. שזה סימן שהם באים להתלונן על משהו. שזה אומר שמשעמם להם.

מיד זקפתי את גבי השחוח. נתתי בציור מבט משתאה, התקרבתי חצי מטר, ומיד התרחקתי שני חצאים, וכל זה בלי להתיק את עיני מהציור.

"מה אתה רואה אבא?" צייץ הבכור בשם כולם.
"תראה איזה יופי!" פשטתי יד לכיוון הציור. "כאן רואים מה זה נקרא אומנות הציור" שיקרתי.

"שים לב למבט העמוק שמביעה הדמות, לצורה שהוא תופס את הכינור, בכלל זה ציור שאפשר שעות לנסות להבין מה הוא משדר בדיוק" אילפתי אותו בינה יתירה.

"אבא, אתה מדבר על הציור הזה?" נדהם בני האמצעי. "גם שרי ציירה בגן בדיוק כזה ציור"

"חה חה חה, מה אתה מדבר? רואים שאתה לא מבין בציור" השבתי מיידית וחייכתי חיוך של אומנים

"נראה לך במוזיאון שמים סתם ציורים?! יש כאן עומק! יש כאן עניין שלם! רק צריך להבין בדברים האלו!"

יצאנו מהמוזיאון החינמי בחסות בנק הפועלים בימי חול המועד, ונשבעתי לעצמי בפעם הבאה ללכת רק למוזיאונים שעולים כסף

בוודאי שם יש ציורים באמת יפים
 
נערך לאחרונה ב:
"כן סולו. אני יודע. שנינו אותו דבר.
פעם היו לי שתי ידיים
היום יש לי אחת. כמו שלך יש רגלית אחת.
רק אחת.
שמעתי פעם מאנריקו ג'וניור אחרי עוד הופעה שהיינו מפסנתרנים ביחד (והוא היה עוד ג'וניור, צעירצ'יק בן שלושים)
שהוא רוצה קליד אחד שיהיה עשוי זהב.
האמת סולו, גם אני חשבתי פעם להחליף לך את המיתר הראשון, זה שהכי קרוב ליד שלי, לזהב.
אבל אם אנריקו אומר שהלב שלי כבר כזה ואתה הרי מוציא את הצלילים בדיוק משם אז מה אני צריך יותר מזה"
--------
סולו הצ'לו רק שתק. אם היה מפיק צליל הוא היה יוצא נוגה מאוד.
"נו סולו תגיד משהו" כריס שולח לו מבט מפוייס, כמו תמיד.
הצ'לו הוותיק עדיין שתק.
מה כבר יכל להגיד...שהוא שותק מאז ה..ה..תקרית ההיא?
כריס צעד להופעת הדואט ללא מילים של הוולס "הפרח הזה"
וולס שהוא הלחין, בשתי ידיו, בעשר אצבעותיו..
צעד עם שתי ידיו וחזר עם אחת...
לאחר שבועיים כבר היה שם. ברחוב ארלוזורוב אצל הצ'לן הישיש ורכש בכסף ההופעה ההיא, אותו. את סולו.
הפסנתר השחור נשאר ב"הרמוני הול".
שתי ידיו של כריס לא ינגנו בו עוד.
אבל ידו האחת, שאימן כבר 5 שנים, התחילה, בדיוק עכשיו, לנגן את הבית הראשון של "הפרח הזה".
 
אפשר מספר סיפורים?
פשוט הזמן ארוך, ועכשיו נכתב לי סיפור, ברגע שראיתי את התמונה כבר הוא ניכתב, אבל אולי יהיה לי עוד רעיונות, ואגב אפשר לחרוג קצת מה200? כי יצא לי 260.
 
מצב
הנושא נעול.

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קכא

א שִׁיר לַמַּעֲלוֹת אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי:ב עֶזְרִי מֵעִם יְהוָה עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ:ג אַל יִתֵּן לַמּוֹט רַגְלֶךָ אַל יָנוּם שֹׁמְרֶךָ:ד הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל:ה יְהוָה שֹׁמְרֶךָ יְהוָה צִלְּךָ עַל יַד יְמִינֶךָ:ו יוֹמָם הַשֶּׁמֶשׁ לֹא יַכֶּכָּה וְיָרֵחַ בַּלָּיְלָה:ז יְהוָה יִשְׁמָרְךָ מִכָּל רָע יִשְׁמֹר אֶת נַפְשֶׁךָ:ח יְהוָה יִשְׁמָר צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם:
נקרא  16  פעמים

לוח מודעות

More from נתן גלנט

שתף את המאמר

למעלה