עומד , בוהה

מביט אל האופק

חושב , תוהה מסתפק



על השנה שחלפה

כ(ר)מזור שאין לו תרופה

מנסה לשחזר

ואת המחשבות למחזר

מאז שהגיח אלינו הנגיף

לבבות רבים מציף



הפילה חללים רבים

ושיתקה רחובות , ימים שלמים

וכעת ההחלטה האחרונה

נראית לי כה תמוהה

מי היה מאמין, שאת תפילות הימים הנוראים

נעשה בריחוק ...

בלי ההמון שצועק 'ותשובה ותפילה...'

מרגיש כמו העם שגלה

ללא האווירה

שכבר שכחנו שהייתה

שנאת חרדים פרצה ונגסה

ביקר לנו מכל, אחדות עם ישראל פגעה

מי פילל לכזו שנה

מי חלם ברוחו, מי ראה

הן כשהתפללנו שנה שעברה

וזעקנו בתפילה מי במגיפה

מה כבר ידענו

חשבנו שאת הכל הכרנו

אך , ראינו שלא אנו קובעים

אנחנו מעתירים בתפילה , מתחננים

ובשמים קובעים, מחליטים.





מה שנותר לנו

לזעוק להתחנן, אבא גאלינו

לעשות כל מה שבידינו

להקיץ משיח צדקינו

למהר גאולתנו

ביום ההוא יתקע בשופר גדול.