אומן אומן ראש השנה - אוסף של מחשבות והגיגים

כשמדברים על הנסיעה לאומן, ועל המצב הנתון של מאות בני אדם תקועים במצב קשה, אפשר בהחלט ובקלות להבין את כל הצדדים.
את אלו שהנושא לא מזיז להם,
את אלו שהנושא כן מזיז להם,
את אלו שהנושא מרתק אותם באופן טוטאלי,
את אלו שמוכנים טיפונת להתעמק בו וזהו,
וכמובן את אלו שפשוט לא מוכנים להתעניין בנושא.
הכל קל.
חבל שמגיעים לטונים כאלו, הרי לא מסובך במיוחד להבין מה קורה. ואין פה מישהו שאשם גדול במיוחד.

רציתי לספר לכם על הנסיעה לאומן.
כולכם בוודאי שמעתם עד כמה יהודים מסרו את הנפש כדי לקיים את הציווי של רבי נחמן, להיות אצלו על ראש השנה.
אנשים השתחלו לשם בזמני השלטון הסובייטי, לפניו ואחריו. ולאורך כל השנה חלמו, כספו, התפללו, התבודדו, חסכו כסף - ועשו הכל כדי לזכות להגיע.
תכננו תכניות במשך שנה שלימה (או שנים ארוכות), טוו רעיונות. רכשו דרכונים אמריקאים מבחורי ישיבה מזדמנים, נכנסו לאוקרינה דרך מדינות צד שלישי, הכל, אבל הכל - כדי להיות שם בראש השנה.
וכל פעם משהו אחר השתבש. תמיד מישהו מהקבוצה איתרע עליו מזלו והוא נתקע בין שמיים לארץ; הוויזה שלו התבררה שלא תקפה, נאבד לו מסמך קריטי, מישהו שם עליו עין ועיכב אותו, וכולי וכולי.
תמיד היו עניינים. "מניעות" בשפה הפנימית. תמיד.

גם אחרי מסך הברזל שום דבר לא הלך חלק. "הכל תיקונים", כמו שאומרים. כמעט בכל נסיעה לאומן, ישנם תקלות. רבות, משונות, לא צפויות.
מזוודה אובדת, נשכחת, טיסה שמאחרת לצאת לדרכה, מזג אוויר לא צפוי, עיכובים על כל צעד ושעל, דרישה לשלמונים, תנאים פיזיים לא קלים, תזונה לקויה או חסרה, קריסת התקשורת לארץ ישראל, מחסור במקום תפילה נוח ונעים, ועוד ועוד.

ואנשים המשיכו לחלום, ולטוס, והאישה שלהם נשארה בבית, עם הילדים, לבד בראש השנה.
והיא סחבה לבד את ימי החג, לפעמים עם אמא שלה, לפעמים עם השוויגער שלה, לפעמים עם אחיותיה, לפעמים לבד. מתחננת לבת של השכנים שתשמור על הזאטוטים לכמה דקות כדי לשמוע שופר.
והבעל יצא למסע מפרך, מייגע, שוחק, בלי טיפת הנאה גשמית. לעיתים בלב הולם ומלא בפחד מקפיא ולופת, אמיתי, מקורי, לא מעלי אקספרס. ולפעמים אחרי כל המאמצים ההירואים - הכל נגמר בפלופ ענק. החסיד נתקע איפשהו. באכסניה באומן בלי יכולת יציאה, בבית הנתיבות בווינה, בשום מקום בעיר ויניצא, וכולי. קרה, קורה. לא מרתיע את החסידים.
כי כשהחלום כל כך לא רציונלי, גם המעשים כנראה לא הכי רציונליים. ברסלב, בכלל, לא ממש רציונלית...

בשנים האחרונות, כאשר כאילו התנאים הפיזיים הגיעו לרמת בשלות מיוחדת, ויש בשטח שפע עצום ואינסופי של מלוניות, אוכל, הסעות, טיסות, תרופות - קל לשכוח את האש הבוערת. המאכלת. היוקדת. זו שמתעלמת מכל דבר בשטח, ורוצה רק דבר אחד: להגיע לאומן. להשתטח על ציונו של רבי נחמן. לומר תיקון הכללי, לתת פרוטה לצדקה, ורצוי להקדים לכך איזו טבילה במקווה. קר או חם זה לא משנה.

אנשים.
זה לא רלוונטי אם הנושא חשוב עד כדי כך, או שעדיף להישאר בישראל עם האשה והילדים. רק רוצה למקד אתכם במהות הנסיעה. בחלק שהיא לוקחת לברסלבר בלב.
בכמיהה העזה, בגעגועים, בהשתוקקות.

יכול לומר שאני זוכר היטב את הפעם הראשונה בה ראיתי את הריקוד "אומן אומן ראש השנה" כילד בגיל שש בטרמינל אודסה החשוך והקודר. זה משהו שאי אפשר לשכוח. שנצרב על לוח הפיקוד של הלב. נכנס הכי עמוק באישיות של הבנאדם.
איך עומדים בחלל זעיר מאות בני אדם, עייפים, טרוטים, במשך שעות ארוכות, מייחלים שיגיע פקיד כלשהו לחתום על דרכונם ולהכניסם למדינתו ה"נחשקת".
איך עומדים שעות בתור, אין כסאות, מחכים. מחכים. מהומה אחת ענקית.
ואז הולכים לתור אחרי המזוודות, בתאורה מהבהבת וחלשה עד לא קיימת, שוטרים קשוחים בכל פינה. פרצוף אטום שכמו יצוק מבטון.
המזוודות מגיעות, בניכוי אלו של הבישי-מזל, יוצאים החוצה. קור פתאומי. מחכים לאוטובוס לאומן. שהתעכב משום מה. בסוף מגיע, נדחקים, עולים. נוסעים. מגיעים באמצע הלילה. לאן עכשיו? אין מפתח, המפתח נמצא, פותחים את הדלת, מגיעים לדירה איומה. ריח עצום של עובש וטחב.

אוכלים קצת שימורים, קורסים על המיטות ומתרגלים לריח איכשהו. חלק מהמבוגרים הולכים לציון, עושים תורנויות, לא מסוגלים עוד להתאפק...
למחרת הולכים כולם ביחד לציון, זה המקום הנכסף? בית קטן ופשטני, לבנים צהובות, מצבה צנועה עם פרוכת שחורה. שטח לא גדול בכלל המוקף במעקה פח או משהו אחר מאולתר. האנשים סביב דומעים, חלקם, מתפללים. עושים 'עבודות'. כל אחד שקוע עמוק עמוק בעולם שלו, במקום מיוחד שנפתח רק שמגיעים לציון הקדוש.

והנה מגיע ראש השנה.
יום הדין!
מתפללים במבנה רעוע, רוחות, גשם, קור, נחלים-נחלים של מים זורמים במאונך ובמאוזן מסביב.
מי שנאלץ לצאת לשירותים, השתדל בכל כוחו שלא יצטרך שוב עד אחרי התפילה...

איך השמחה מציפה את הקהל. להיות באומן בראש השנה! החדווה שמרחפת ומעלה את השוהים הרבה מעל הקרקע הבוצית. התחינות, החיבור העמוק לקב"ה. ההזרקה הזו של חוויה רוחנית טהורה ישירות לווריד. אומן אומן ראש השנה.

רבי נחמן מצליח להבעיר אש עזה בכל תלמיד ותלמיד שלו, אש של געגועים להשם יתברך, של קשר אישי לוהט וחם, מעלה גיצים, בהתלהבות, מעל לכל הגיון או כלל.
וכשרבי נחמן מבקש-מצווה, עושים. מגיעים לאומן. מה שמניע את התלמידים זו בערה חזקה, פנימית. איך אפשר להווכח עליה בכלל ולדבר עליה בכלים לוגיים עניניים וקרים?
יש קורונה, אין קורונה, יש ויזה, אין ויזה, יש כסף, אין כסף, יש כרטיס טיסה, אין, יש איפה לאכול, אין, יש איפה לישון, אין, יש מחזור, אין, יש בגדי שבת, אין, יש מעיל גאטקעס וצעיף, אין, יש חשק, אין חשק, לא רלוונטי. נוסעים! היידה!

ולסיום המלל.
רבי נתן אמר פעם, וסליחה על הציטוט הלא מדוייק, שהוא יכול לתת פירוש על המהר"ם שיף הכי קשה - אך לא יכול לפרש את היהודי הכי פשוט.

ואני שואל;
רבויתי.
את הברסלבער'ס אתם מנסים לפרש?...
איך אפשר בכלל. זר לא יבין.
על המחבר
Natan Galant
מצב
הנושא נעול.

תגובות

מסכימה עם כל מילה אבל לא מבינה איך עם סיכון לפגיעה בנפש, וספק פגיעה בבין אדם לחברו - זה מסתדר, מה הכוונה יש קורונה אין קורונה..ואולי הקושי האמיתי הוא להשאר כרגע מאחור ולהשאר עם נפש כמהה גם רחוק, הקושי נמדד גם בצד הנגדי, הכי קל זה בכלל להתעלם מהקורונה וגם לא לשים מסכה....
 
מסכימה עם כל מילה אבל לא מבינה איך עם סיכון לפגיעה בנפש, וספק פגיעה בבין אדם לחברו - זה מסתדר, מה הכוונה יש קורונה אין קורונה..ואולי הקושי האמיתי הוא להשאר כרגע מאחור ולהשאר עם נפש כמהה גם רחוק, הקושי נמדד גם בצד הנגדי, הכי קל זה בכלל להתעלם מהקורונה וגם לא לשים מסכה....
אמונה בצדיק עולה על כל השיקולים
 
משתתפת בצערם של הברסלבים.
כולנו, בכל המגזרים וגווניהם חוויונו וחווים כאב: גשמי, רוחני ונפשי.
ואף על פי כן אין זה מתיר להרוג (כפשוטו) אנשים בדרך כדי למנוע את הכאב הזה.
אמונה בצדיק עולה על כל השיקולים
גם מתוך הכתבה נושב רוח של: אין הגיון!- אז אנשים מבחוץ מפעילים את הגיונם.....
אני משארת שכותב הכתבה לא איבד אף אחד מהקרובים אליו במגיפה שבאה עלינו.....
 
"בין אדם לחברו" ו"פגיעה בנפש" וכו' וכו' בלה בלה בלה
אתם הולכים לעבודה? לצרכניה? מתחחכים באנשים תוך שמירה על הזהירות הנדרשת?
אז אין שום הבדל! גם באומן אפשר לעשות את זה נכון.
אי אפשר לסגור את אומן. כמו שלא סוגרים צרכניות, מקומות עבודה ועוד.
זה פשוט לא נכון עובדתית.
הכי קל לעשות דמוניזציה ובכך להרגיש שפותרים את הבעיה.
ואכן, מי שלהדבק בקורונה בשבילו זה סכנת נפשות- שיתכבד וישאר בבית.
לא רק לאומן שלא יבוא, אלא גם לצרכניה שלא יצא.
זה אותו הדבר בדיוק.
ועוד לא נגעתי בהפגנות בבלפור...
 
ב
מסכימה עם כל מילה אבל לא מבינה איך עם סיכון לפגיעה בנפש, וספק פגיעה בבין אדם לחברו - זה מסתדר, מה הכוונה יש קורונה אין קורונה..ואולי הקושי האמיתי הוא להשאר כרגע מאחור ולהשאר עם נפש כמהה גם רחוק, הקושי נמדד גם בצד הנגדי, הכי קל זה בכלל להתעלם מהקורונה וגם לא לשים מסכה....
באמת שאני כבר הרבה זמן לא מבין את הטענות הללו.
מה ההבדל אם הבן אדם מתפלל בבית כנסת פה בארץ, או באומן?
אין מתווה שסוכם עם האוקראינים לפני זמן רב, כדי למנוע הדבקה?
 
באמת שאני כבר הרבה זמן לא מבין את הטענות הללו.
מה ההבדל אם הבן אדם מתפלל בבית כנסת פה בארץ, או באומן?
אין מתווה שסוכם עם האוקראינים לפני זמן רב, כדי למנוע הדבקה?

כשרבינו חזר מארץ ישראל הוא אמר לתלמידיו שהוא הביא להם מתנה "מחלוקת" שכל העולם יחלקו עליהם.
 
 

 
מסכימה עם כל מילה אבל לא מבינה איך עם סיכון לפגיעה בנפש, וספק פגיעה בבין אדם לחברו - זה מסתדר, מה הכוונה יש קורונה אין קורונה..ואולי הקושי האמיתי הוא להשאר כרגע מאחור ולהשאר עם נפש כמהה גם רחוק, הקושי נמדד גם בצד הנגדי, הכי קל זה בכלל להתעלם מהקורונה וגם לא לשים מסכה....
כפי שכבר כתבו פה כבר אחרים אין שום חשש לקורונה-להיפך באומן עפ"י המתווה הרבה יותר בטוח מאשר בארץ. חלק מהמתווה כולל גם הוספת 550 שוטרים באזור הציון על חשבוננו. (חוץ ממאות השוטרים שנמצאים שם כל שנה, ס"ה כ1,000 שוטרים) מה שאומר שבכל כמה מטרים יעמוד שוטר. ועוד שוטר אוקראיני . מי לא ישמור?
כבר אמרנו ואנו חוזרים ואומרים שאנחנו מוכנים לכל מתווה וכל תנאי רק תנו לנו להיות בציון בערב ראש השנה (אפי' לכמה דקות-ואת שאר סדר היום נעשה בדירות ובמתחמים) ובאומן בר"ה.
 
הקורונה החזירה אלינו הרבה תחושות של פעם...
את המילה 'מגיפה', למדנו להכיר מחדש. בידוד, סגר, ועוד כמה מושגים ממנהרת הזמן.
תרשו לי, במחילה, לסווג את הנושא הזה של אי הכניסה לאומן כאחד הדברים הטובים שהקורונה לימדה אותנו.
עד עתה, לא הכרנו את המושג הזה של להקריב עבור מטרה. לא הרגשנו את חשיבותה מספיק, וגם לא היה צורך כזה. היה קל, יחסית כמובן, להגיע לאומן. אין לי מושג מה יהיה בסוף-יכנסו, לא יכנסו, אבל זה גם לא משנה.
פעם אחת, לפחות, הרגשנו כיסופים.
 
הקורונה החזירה אלינו הרבה תחושות של פעם...
את המילה 'מגיפה', למדנו להכיר מחדש. בידוד, סגר, ועוד כמה מושגים ממנהרת הזמן.
תרשו לי, במחילה, לסווג את הנושא הזה של אי הכניסה לאומן כאחד הדברים הטובים שהקורונה לימדה אותנו.
עד עתה, לא הכרנו את המושג הזה של להקריב עבור מטרה. לא הרגשנו את חשיבותה מספיק, וגם לא היה צורך כזה. היה קל, יחסית כמובן, להגיע לאומן. אין לי מושג מה יהיה בסוף-יכנסו, לא יכנסו, אבל זה גם לא משנה.
פעם אחת, לפחות, הרגשנו כיסופים.
ובכן, הרי שלי לפניך, מצורף לך את מה שכתבתי לפני כמה חודשים כשזה עדיין לא היה כל כך מוחשי אבל צפיתי את זה כבר אז

היינו כחולמים....
פרובאר 1942.

מעטפת השחור שכיסתה את שמיה של בירקנאו. התפוגגה והלכה. צד מזרח נתבהל כולו מאימתו של גלגל החמה ששלח את חצי אורו להתריע על בואו המתקרב והולך. וילון הלילה הכהה החל נגלל במהירות, נדחק ונסוג כלפי אמצע הרקיע. את מקומו תפסה בנחת רצועת קטיפה עבה בגווני כחול עמוק, שאף הם לא השתרשו בשחקים אלא דקות ספורות ומיד שינו עורם והפכו לתכלת בוהקת.

בוקר.

מחנה ריכוז בירקנאו. המחנה לובש צפיה ודריכות, כולו עוטה חגיגות וטקסיות. אדלוף שטורמכר הגנרל בצבא הגרמני, אמור לבוא היום לביקור בבית החרושת לייצור דם, סבון יהודי, עינויים והשפלה. הוא מגיע לבדיקה תקופתית במכונת ההשמדה הלאומית לראות אם היא פועלת כנדרש, החיילים מצחצחים את נשקם ונעמדים בטורים מסודרים למופת, כיאה לסדר הגרמני. הוא מגיע וסוקר את משמר הכבוד. הוד מעלתו מביט לכל חייל עמוק בעינים, לבדוק אם האכזריות החייתית נמצאת שם במינון הדרוש. לאחר כבוד הוא נכנס בעצמו לחדרי העינויים ולאולמות המות הציבורי- תאי הגזים. הוא ופמלייתו מחייכים ומתמוגגים מהנאה, לראות את עינויי היהודים מקרוב ולחוות בניסויים המפלצתים שנערכו בהם, כאילו היו חיות מעבדה. גם על המאפייה לא פסח, לא כדי לטעום בייגל לארוחת הבוקר, אלא לדאוג שאש התנורים בקרמטוריום תבער במלוא עוזה. הן אפשר להגביר במעט את מעלת החום כדי להגיע לתפוקה מקסימלית באפיית יהודים למות. הזמן שעובר לעולם לא ישוב והיהודים האלה לא נגמרים...

* **

רבים מאיתנו מכירים את התחושה האיומה שיש בין אלו בפרט הניצולי שואה אשר חזו בשנות הזעם את אוקינוס הזוועות שהתחוללו שם באירופה בשנות השואה האיומה. עת אשר שלט האדם באדם לרע לו. בימים ההם כאשר הגיהנום איווה לו את הארץ למושב לו, והשטן הוא המלאך המות החליט לרדת ולהתגלם בדמות אנוש, וכנראה שכאשר בני אדם נהפכים למלאכי חבלה הם עושים זאת טוב יותר. ואז היטלר, מנגלה, אייכמן ושות' ימ"ש הפעילו את מכונת ההשמדה של העם היהודי בדם ואש ותמרות עשן. ניצולי השואה נתונים לשבט ולחסד בידו של המלאך בעל החלומות אשר מוליכם בשנתם במנהרות הזמן אל אותם שנות אימה מעברם הנורא והאיום…



***

כולנו ובעיקר תולעת הספרים שבינינו מכירים את התופעה הזאת ששמה חלום, חלום הוא חוויה
סובייקטיבית של מראות דמיוניים ותחושות במהלך השינה. לחלום שגרתי מספר מאפיינים, ובהם חוסר מודעות לכך שמדובר בחלום, אי יכולת לשלוט בחלום ולכוון את השתלשלותו, וחוסר הפעלה של מנגנון הביקורת והשיפוט. החלום הוא תופעה כלל-אנושית חוצה תרבויות, שגם נצפתה בחיות, ושגם ילדים לומדים לזהותה כבר בגיל צעיר. משערים כי כרבע מהשינה מוקדשת לחלום. דמויות היסטוריות רבות ידועות כמי שהיו מושפעות מחלומותיהן. לפותרי חלומות היה מעמד מיוחד בחצרותיהם של מלכים, ולרוב הם שימשו ככהנים, בשל החשיבות הרבה שבני אדם ייחסו לחלומות בעולם העתיק.

ישנם סוגים שונים של חלומות, ביניהם ה
סיוט,שהוא לרוב חלום בעל השפעה גבוהה יותר על רגש האדם, בדרך כלל גורם לו לבהלה, אימה או חשש, וחלום טוב, הגורם לאדם להתעורר בהרגשה חיובית וטובה. קיימות גישות רבות להסברת מהותו של החלום, מתגובה לגירויים חיצוניים או פנימיים, וגלישה של הכוחות המודחקים שנכבשו על ידי האגו לעבר המודעות, ועד להבעת התודעה באופן סימבולי, והתקשרות אל מה שמעבר לאינדיבידואל, אם אל התת-מודע הקולקטיבי ואם אל הנשגב והנאצל. הם מוכרים בעיקר לביבליופיליים ותולעי הספרים שבינינו, שקוראים רבות על מחזות הימים ואוקינוס הזוועות שהתרחשה בשנות הזעם האיומות, עת אשר שלט האדם באדם לרע לו, או כשקוראים על אכזריותם הנוראה של הרודן סטאלין והק.ג.ב. למיניהם, שבדרך כלל נפגשים על בסיס יומי אם אותם מחזות נוראות וחווים את מה שהם קראו שוב פעם, ומתעוררים בדרך כלל שטופי זיעה אחרי ביעותי לילה וחלומות בלהות והפרעות שינה המאופיינת בחרדה קיצונית ואי יכולת זמנית לשוב למודעות...

למיטבי הקריאה בינינו ידועה השילוב ההזוי ומיזוג האינטגרציה שיש בחלומות בשלביה השונים, המשלב רסיסי לילה ובליל חלומות מקוטעים ומעורבבים בין אלפי שנות דור, זה מתחיל בדרך כלל עם השואה משתחל ומשתלב קצת עם הפרעות של ת"ח ת"ט כאשר לאחריו הוא מסתנף ומסתפח בבריחה מטורפת מבלש הקג"ב, ובדרך כלל זה נגמר שניה לפני שהחוקר במרתפי האנקווזיצייה מתחיל את השלב השני של העינויים... וכמו בסיפור הנ"ל שקוראינו כבר התפוצצו מחוסר התיאום בין פרט אחד למשנהו...

נדמה אמנם שחלום כזה כמו חלום הבלהות כזה שכולנו עדיין באמצע לחוות את זה ש'קורונה' שמה, מזמן לא היה לנו...

כמו בפתע פתאום החלו צצים ועולים כל אותם סיפורים שכוחים מעלי האבק עליהם גדלנו, החל מחיי האנוסים בספרד שחיו בזהות כפולה וחגגו את ליל הסדר במחתרות המינוס, התפילות החשאיים בצל הפחד המזכירים את ימי האימה של השלטון הסובייטי הקומניסטי, חברותות הקובעים את חוק לימודם בסתר והחבא וכשהם מתאמים את מקום הלימוד הרי הם נראים כסוחרי סמים לכל דבר וענין... השואה האיומה של ה'קאפו'ס' היהודים מ'כם ובכם' המוסרים את צוואר אחיהם בני ישראל לשחיטה... תקופת ה'צנע' בהם נלחמו ששה אנשים על ביצה אחת, ובעיקר העיקרים חתונות אשר מי מלל ומי פילל שהעשרים הגדולים ילחמו ביניהם מי יזכה לחתן את בנו יקירו בגן האירועים של "ארמונות אינזליכט" או בברגר...

סיפורי הגננת שסיפרה לנו על האיסור לערוך ברית מילה וחתונות, ועל סגירת בתי כנסיות, על מגיפת החלירע ועל מסירות נפשם ועוד ועוד... כל אלו יצאו מתוך הספרים וסיפורי הפחד והאימה וכבתוך חלום הרי הם יוצאים ומתקבצים רסיס אל רסיס, קטע אל קטע קצת מגזירות ת"ח ות"ט... קצת מזמן שריפת התלמוד... השואה, מרתפי האינקווזיציה, עלילות הדם של ערבי פסחים, ובעיקר העיקרים הק.ג.ב.

הכל הם אותו דבר רק את מקומה של האנטישמיות הנוצרית של משטר הגילדות שאסרה על היהודים להתפרנס כרגיל, מתבטאת כעת בהתרת הכל לחילונים בניגוד לחרדים שלהם אסור הכל, עלילות הדם שכללה אשמה של יהודים ברצח נוצרי על ללא עול בכפם תופסת כעת בהאשמה מוחלטת של מקור התמותה העולמית של נגיף הקורונה, שבעיני חברי הממשלה המפורקת והמפוררת הישראלית אחד מהשנים אשמים או שוירוס הקורונה הומצא ופותח במכון וירולוגי הממוקם בעיר ווהאן שבסין – מוקד ההתפרצות, או שהחרדים אשמים בהכל, ארה"ב מנסה להאשים את סין, ואילו החרדים אינם מבינים מדוע כל כך עמלים להוכיח את עובדת השמדת הראיות כאשר ברור כשמש שהחרדים הם מקור האשמה בכל מכל...

האנטישמות ושנאת הזרים המוכרת שהשתוללה באירופה במשך שנים רבות שהתבטאו בגירוש, אפליה, השפלות וחיוב באות קלון, כליאה בגיטאות, נידוי חברתיים ופרעות פוגרומים, מתחדשות כעת ביתר שאת וביתר עוז, כאשר ההבדל היחידי הוא שאז הגיבו היהודים לפרעות בפחד עצום ולא ידעו כיצד להתנגד ולכן שלחו שליחים שישתדלו אצל השליט או חיברו את תפילת 'אב הרחמים' בשבת, היום הכל נהפך תחת מעטה אבסורדית של "דעת תורה" של ראשי הישיבות הקתוליות אשר אינם יודעים איך וכיצד לקחת את הקפסולות שלהם על בסיס יומי והתוצאות בהתאם...

איני יודע מיהו הרוסי הסובייטי שלימד ואימן במיומנות כה רבה את שלטון הרשע המשטר הכפרני הגוסס את אומנות הק.ג.ב. והשלטון הקומניסיטי, ברדיפה עד חרמה אחר כל מי שרק מעיז לשמור תורה ומצוות לשלחו לארץ גזירה ולדונו לאלתר למיתה כאשר הם עוד אלו שזועקים את זעקת ה'קוזק הנגזל', מסכנים רוצים פשוט להרוג אותם... הם הרי רוצים להיטיב לנו ולדאוג למען בריאותינו ואנו פשוט מתחמקים מה'טיפול הבריאותי' המסור שלהם, ורק בגלל שאנו מתחמקים מלקבל את הטיפול המסור שלהם הם חייבים ללכת קצת בדרך קשה, מזכיר את משפטו של אותו רוקח שאמר לי לשאלתי האם התרופה מסוכנת, "עזוב אותך לעזאזל החיים, העיקר הבריאות"... המוטו הקולע של ארגון הדאע"ש הישראלי "נרצח אותך למען בריאותך", כמה סרקסטי...

***





***

כמו כולם כולנו יושבים מרוטי עצבים סגורים ומסוגרים ולומדים בשקט ובהחבא, מחכים כבר מתי יהיה ההתעוררות מחלום מטריף הדעת זה, מתי כבר יהיה ה'אמר שומר אתא בוקר וגם לילה'... החלום מובן כבר, וגם האנטי-קנאיים האופוזיציוני הגדול ביותר רואה שיש כאן רדיפת הדת במלואה, וכולנו שואלים את אותה שאלה מתי כבר יגמר חלום הבלהות הזה...

אך אנו יהיודים מאמינים בני מאמינים האמונים על הכלל של "אז ימלא שחוק פינו… היינו כחולמים…" מאמינים

...
 
וואו. חזק.
ואם כבר מדברים, תרשו לי לעלות נושא, לא קשור, אבל הכי קשור שיש.
כולם מסביב מדברים על ההפליה החרדית, על הלינ'ץ התקשורתי כלפי ציבור שומרי התורה, על פרויקט הרמזור- אדום חרדים,ירוק חילוניים, ועוד דובדבנים בנושא.
לא נמאס לכם להתלונן?
די.
הרי, גם אם זה נכון(וזה נכון!), זה רק גאווה בשבילנו.
כן, אנחנו נרדפים על היותנו שומרי תורה. כן, אנחנו סובלים ומקריבים בגלל היותינו מאמינים באלוקים חיים.
כן. בראש מורם ובגאווה.
בדיוק כמו אותם יהודים שמתו על היותם יהודים. בדיוק כמו האלה שנושלו מרכושם על היותם יהודים. בדיוק כמוהם.
לא, אל תתלונו. אל תתוכחו. אל תשמיצו.
זה פשוט לא לרמה שלנו. וזהו.
 
ובכן, הרי שלי לפניך, מצורף לך את מה שכתבתי לפני כמה חודשים כשזה עדיין לא היה כל כך מוחשי אבל צפיתי את זה כבר אז

היינו כחולמים....
פרובאר 1942.

מעטפת השחור שכיסתה את שמיה של בירקנאו. התפוגגה והלכה. צד מזרח נתבהל כולו מאימתו של גלגל החמה ששלח את חצי אורו להתריע על בואו המתקרב והולך. וילון הלילה הכהה החל נגלל במהירות, נדחק ונסוג כלפי אמצע הרקיע. את מקומו תפסה בנחת רצועת קטיפה עבה בגווני כחול עמוק, שאף הם לא השתרשו בשחקים אלא דקות ספורות ומיד שינו עורם והפכו לתכלת בוהקת.

בוקר.

מחנה ריכוז בירקנאו. המחנה לובש צפיה ודריכות, כולו עוטה חגיגות וטקסיות. אדלוף שטורמכר הגנרל בצבא הגרמני, אמור לבוא היום לביקור בבית החרושת לייצור דם, סבון יהודי, עינויים והשפלה. הוא מגיע לבדיקה תקופתית במכונת ההשמדה הלאומית לראות אם היא פועלת כנדרש, החיילים מצחצחים את נשקם ונעמדים בטורים מסודרים למופת, כיאה לסדר הגרמני. הוא מגיע וסוקר את משמר הכבוד. הוד מעלתו מביט לכל חייל עמוק בעינים, לבדוק אם האכזריות החייתית נמצאת שם במינון הדרוש. לאחר כבוד הוא נכנס בעצמו לחדרי העינויים ולאולמות המות הציבורי- תאי הגזים. הוא ופמלייתו מחייכים ומתמוגגים מהנאה, לראות את עינויי היהודים מקרוב ולחוות בניסויים המפלצתים שנערכו בהם, כאילו היו חיות מעבדה. גם על המאפייה לא פסח, לא כדי לטעום בייגל לארוחת הבוקר, אלא לדאוג שאש התנורים בקרמטוריום תבער במלוא עוזה. הן אפשר להגביר במעט את מעלת החום כדי להגיע לתפוקה מקסימלית באפיית יהודים למות. הזמן שעובר לעולם לא ישוב והיהודים האלה לא נגמרים...

* **

רבים מאיתנו מכירים את התחושה האיומה שיש בין אלו בפרט הניצולי שואה אשר חזו בשנות הזעם את אוקינוס הזוועות שהתחוללו שם באירופה בשנות השואה האיומה. עת אשר שלט האדם באדם לרע לו. בימים ההם כאשר הגיהנום איווה לו את הארץ למושב לו, והשטן הוא המלאך המות החליט לרדת ולהתגלם בדמות אנוש, וכנראה שכאשר בני אדם נהפכים למלאכי חבלה הם עושים זאת טוב יותר. ואז היטלר, מנגלה, אייכמן ושות' ימ"ש הפעילו את מכונת ההשמדה של העם היהודי בדם ואש ותמרות עשן. ניצולי השואה נתונים לשבט ולחסד בידו של המלאך בעל החלומות אשר מוליכם בשנתם במנהרות הזמן אל אותם שנות אימה מעברם הנורא והאיום…



***

כולנו ובעיקר תולעת הספרים שבינינו מכירים את התופעה הזאת ששמה חלום, חלום הוא חוויה
סובייקטיבית של מראות דמיוניים ותחושות במהלך השינה. לחלום שגרתי מספר מאפיינים, ובהם חוסר מודעות לכך שמדובר בחלום, אי יכולת לשלוט בחלום ולכוון את השתלשלותו, וחוסר הפעלה של מנגנון הביקורת והשיפוט. החלום הוא תופעה כלל-אנושית חוצה תרבויות, שגם נצפתה בחיות, ושגם ילדים לומדים לזהותה כבר בגיל צעיר. משערים כי כרבע מהשינה מוקדשת לחלום. דמויות היסטוריות רבות ידועות כמי שהיו מושפעות מחלומותיהן. לפותרי חלומות היה מעמד מיוחד בחצרותיהם של מלכים, ולרוב הם שימשו ככהנים, בשל החשיבות הרבה שבני אדם ייחסו לחלומות בעולם העתיק.

ישנם סוגים שונים של חלומות, ביניהם ה
סיוט,שהוא לרוב חלום בעל השפעה גבוהה יותר על רגש האדם, בדרך כלל גורם לו לבהלה, אימה או חשש, וחלום טוב, הגורם לאדם להתעורר בהרגשה חיובית וטובה. קיימות גישות רבות להסברת מהותו של החלום, מתגובה לגירויים חיצוניים או פנימיים, וגלישה של הכוחות המודחקים שנכבשו על ידי האגו לעבר המודעות, ועד להבעת התודעה באופן סימבולי, והתקשרות אל מה שמעבר לאינדיבידואל, אם אל התת-מודע הקולקטיבי ואם אל הנשגב והנאצל. הם מוכרים בעיקר לביבליופיליים ותולעי הספרים שבינינו, שקוראים רבות על מחזות הימים ואוקינוס הזוועות שהתרחשה בשנות הזעם האיומות, עת אשר שלט האדם באדם לרע לו, או כשקוראים על אכזריותם הנוראה של הרודן סטאלין והק.ג.ב. למיניהם, שבדרך כלל נפגשים על בסיס יומי אם אותם מחזות נוראות וחווים את מה שהם קראו שוב פעם, ומתעוררים בדרך כלל שטופי זיעה אחרי ביעותי לילה וחלומות בלהות והפרעות שינה המאופיינת בחרדה קיצונית ואי יכולת זמנית לשוב למודעות...

למיטבי הקריאה בינינו ידועה השילוב ההזוי ומיזוג האינטגרציה שיש בחלומות בשלביה השונים, המשלב רסיסי לילה ובליל חלומות מקוטעים ומעורבבים בין אלפי שנות דור, זה מתחיל בדרך כלל עם השואה משתחל ומשתלב קצת עם הפרעות של ת"ח ת"ט כאשר לאחריו הוא מסתנף ומסתפח בבריחה מטורפת מבלש הקג"ב, ובדרך כלל זה נגמר שניה לפני שהחוקר במרתפי האנקווזיצייה מתחיל את השלב השני של העינויים... וכמו בסיפור הנ"ל שקוראינו כבר התפוצצו מחוסר התיאום בין פרט אחד למשנהו...

נדמה אמנם שחלום כזה כמו חלום הבלהות כזה שכולנו עדיין באמצע לחוות את זה ש'קורונה' שמה, מזמן לא היה לנו...

כמו בפתע פתאום החלו צצים ועולים כל אותם סיפורים שכוחים מעלי האבק עליהם גדלנו, החל מחיי האנוסים בספרד שחיו בזהות כפולה וחגגו את ליל הסדר במחתרות המינוס, התפילות החשאיים בצל הפחד המזכירים את ימי האימה של השלטון הסובייטי הקומניסטי, חברותות הקובעים את חוק לימודם בסתר והחבא וכשהם מתאמים את מקום הלימוד הרי הם נראים כסוחרי סמים לכל דבר וענין... השואה האיומה של ה'קאפו'ס' היהודים מ'כם ובכם' המוסרים את צוואר אחיהם בני ישראל לשחיטה... תקופת ה'צנע' בהם נלחמו ששה אנשים על ביצה אחת, ובעיקר העיקרים חתונות אשר מי מלל ומי פילל שהעשרים הגדולים ילחמו ביניהם מי יזכה לחתן את בנו יקירו בגן האירועים של "ארמונות אינזליכט" או בברגר...

סיפורי הגננת שסיפרה לנו על האיסור לערוך ברית מילה וחתונות, ועל סגירת בתי כנסיות, על מגיפת החלירע ועל מסירות נפשם ועוד ועוד... כל אלו יצאו מתוך הספרים וסיפורי הפחד והאימה וכבתוך חלום הרי הם יוצאים ומתקבצים רסיס אל רסיס, קטע אל קטע קצת מגזירות ת"ח ות"ט... קצת מזמן שריפת התלמוד... השואה, מרתפי האינקווזיציה, עלילות הדם של ערבי פסחים, ובעיקר העיקרים הק.ג.ב.

הכל הם אותו דבר רק את מקומה של האנטישמיות הנוצרית של משטר הגילדות שאסרה על היהודים להתפרנס כרגיל, מתבטאת כעת בהתרת הכל לחילונים בניגוד לחרדים שלהם אסור הכל, עלילות הדם שכללה אשמה של יהודים ברצח נוצרי על ללא עול בכפם תופסת כעת בהאשמה מוחלטת של מקור התמותה העולמית של נגיף הקורונה, שבעיני חברי הממשלה המפורקת והמפוררת הישראלית אחד מהשנים אשמים או שוירוס הקורונה הומצא ופותח במכון וירולוגי הממוקם בעיר ווהאן שבסין – מוקד ההתפרצות, או שהחרדים אשמים בהכל, ארה"ב מנסה להאשים את סין, ואילו החרדים אינם מבינים מדוע כל כך עמלים להוכיח את עובדת השמדת הראיות כאשר ברור כשמש שהחרדים הם מקור האשמה בכל מכל...

האנטישמות ושנאת הזרים המוכרת שהשתוללה באירופה במשך שנים רבות שהתבטאו בגירוש, אפליה, השפלות וחיוב באות קלון, כליאה בגיטאות, נידוי חברתיים ופרעות פוגרומים, מתחדשות כעת ביתר שאת וביתר עוז, כאשר ההבדל היחידי הוא שאז הגיבו היהודים לפרעות בפחד עצום ולא ידעו כיצד להתנגד ולכן שלחו שליחים שישתדלו אצל השליט או חיברו את תפילת 'אב הרחמים' בשבת, היום הכל נהפך תחת מעטה אבסורדית של "דעת תורה" של ראשי הישיבות הקתוליות אשר אינם יודעים איך וכיצד לקחת את הקפסולות שלהם על בסיס יומי והתוצאות בהתאם...

איני יודע מיהו הרוסי הסובייטי שלימד ואימן במיומנות כה רבה את שלטון הרשע המשטר הכפרני הגוסס את אומנות הק.ג.ב. והשלטון הקומניסיטי, ברדיפה עד חרמה אחר כל מי שרק מעיז לשמור תורה ומצוות לשלחו לארץ גזירה ולדונו לאלתר למיתה כאשר הם עוד אלו שזועקים את זעקת ה'קוזק הנגזל', מסכנים רוצים פשוט להרוג אותם... הם הרי רוצים להיטיב לנו ולדאוג למען בריאותינו ואנו פשוט מתחמקים מה'טיפול הבריאותי' המסור שלהם, ורק בגלל שאנו מתחמקים מלקבל את הטיפול המסור שלהם הם חייבים ללכת קצת בדרך קשה, מזכיר את משפטו של אותו רוקח שאמר לי לשאלתי האם התרופה מסוכנת, "עזוב אותך לעזאזל החיים, העיקר הבריאות"... המוטו הקולע של ארגון הדאע"ש הישראלי "נרצח אותך למען בריאותך", כמה סרקסטי...

***





***

כמו כולם כולנו יושבים מרוטי עצבים סגורים ומסוגרים ולומדים בשקט ובהחבא, מחכים כבר מתי יהיה ההתעוררות מחלום מטריף הדעת זה, מתי כבר יהיה ה'אמר שומר אתא בוקר וגם לילה'... החלום מובן כבר, וגם האנטי-קנאיים האופוזיציוני הגדול ביותר רואה שיש כאן רדיפת הדת במלואה, וכולנו שואלים את אותה שאלה מתי כבר יגמר חלום הבלהות הזה...

אך אנו יהיודים מאמינים בני מאמינים האמונים על הכלל של "אז ימלא שחוק פינו… היינו כחולמים…" מאמינים

...
חזק.
 

הכתבה מכה גלים באתרים של חסידי ברסלב
 
נתן, ממש פוקח עיניים!
רק למי שחפץ להבין כמובן........

כתיבה כ"כ עשירה!! מביעה, נוגעת, ובעיקר = מנגישה, כן, זאת המילה המדוייקת.
מחברת.
גם את זה שאיננו נמנה על חסידי ברסלב, (כמוני למשל) לשאוף מעט מאוויר הפסגות הלזה....

אין עליך מוהרנ"ת!!
(רק אני שמתי לב???)
 
מצב
הנושא נעול.

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קיט א'

א אַשְׁרֵי תְמִימֵי דָרֶךְ הַהֹלְכִים בְּתוֹרַת יְהוָה:ב אַשְׁרֵי נֹצְרֵי עֵדֹתָיו בְּכָל לֵב יִדְרְשׁוּהוּ:ג אַף לֹא פָעֲלוּ עַוְלָה בִּדְרָכָיו הָלָכוּ:ד אַתָּה צִוִּיתָה פִקֻּדֶיךָ לִשְׁמֹר מְאֹד:ה אַחֲלַי יִכֹּנוּ דְרָכָי לִשְׁמֹר חֻקֶּיךָ:ו אָז לֹא אֵבוֹשׁ בְּהַבִּיטִי אֶל כָּל מִצְוֹתֶיךָ:ז אוֹדְךָ בְּיֹשֶׁר לֵבָב בְּלָמְדִי מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ:ח אֶת חֻקֶּיךָ אֶשְׁמֹר אַל תַּעַזְבֵנִי עַד מְאֹד:
נקרא  34  פעמים

לוח מודעות

More from נתן גלנט

שתף את המאמר

למעלה